מהר"ם שיק יורה דעה סז

דתוס' גם הבצים הם פירשא בעלמא כעין דאמרינן ס"פ כל הבשר גבי קיבה דנקרש דהוי פירשא בעלמא ואח"כ דחו התוס' זה אבל חלב שנעש' בבהמה ואז כבר אינו מעופש אפילו מי רגלים דחמור דעכירו אסרו משום שיצא מטמא ולא אמרינן דהוי רק פירשא ופגום מכ"ש בחלב דנתעלה ונשתבח יותר ויותר דמקרי מן אבמה"ח כן נראה לפי ענ"ד והארכתי בזה אעפ"י דאין נפ"מ לדינא מ"מ כיון שהקיפוני בחבילות תשובות אמרתי לברר דברי ואחתום בברכה יהי ד' עמכם דברי ידידו הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה צ"ח

שיל"ת יערגין יום ב' ח' אדר תרכ"א לפ"ק

בימי הפורים יברכהו ה' המאיר לארץ ולדרים לידידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה מוה' פסח נ"י אבדק"ק שאטעלסדארף יע"א

על דבר אשר בדק לן מעלתו נ"י ע"ד העופות אשר זה זמן לא כביר הובאו למדינתינו והם גדולים יותר משאר תרנגולים שלנו וגם יש בהם איזה שינוי שיש להם נוצות על רגליהם ומקצתם קורין אותן ענגלישע הינער ומקצתם קורין אמערקאנישע הינער והן מטילין בצים ומתערבים בתרנגולים שלנו ומתרבים טובא בכל המקומו' ומקצת חכמים אוסרין אותן ומקצתן מתירין ואין אתנו דבר ברור בזה וכבר סגר עלינו בש"ע ביו"ד סי' פ"ב סעי' ג' וכתב שאין עוף טהור נאכל אלא במסורת וכן נהגו ואין לשנות וא"כ כבר קבלו כל ישראל עליהם את זה ואין לנו דרך אחר להתיר אלא ע"י מסורת ועדיין אין כאן מסורת ברורה וכבר דברתי עם הרב הגאון האבדק"ק פרעשבורג נ"י עבור זה וגם שם עדיין לא נקבע הלכה ואחד משלוחי א"י אמר שאוכלים אותם באה"ק וכ' הרב הגאון נ"י מפרעשבורג להתם עבור המסורת ועדיין לא בא העדות עליהם ועדיין הם לנו בספק ומעלתו נ"י כ' בכחא דהתירא

א'. דהא דאסרינן בלא מסורת אע"ג שיש לו ג' סימנים ולא ראינו שדורס הוא רק משום חשש שכ' רש"י בחולין דף ס"ב ע"ב דחיישינן שמא יתגלה דדורס כמו שהוא בתרנגולתא דאגמא וכ' מעלתו נ"י שזה רק חשש מיעוט כיון שאנו רואין שאינו דורס ורוב הדורסי' טבעם שוה בכל הזמנים והוי רק חשש מיעוט ומדרבנן חיישינן ושוב כ' שם באות ג' כיון דהוי רק חששא דרבנן א"כ נהי דקי"ל בסימני' בצים דהם רק מדרבנן ולאו דאורייתא היינו דלא סמכינן באיסור דאורייתא עליהם וא"כ אמרי' שפיר שמנה ספיקות הן אבל בנידון הנ"ל כיון דחשש דרבנן הוא סמכינן על הבצים ובצים של אלו אמעריקאנישע הינער הנ"ל הם שווים לבצים שלנו אלא שהביצים של התרנגולת שלנו הם לבנים יותר ואולי רש"י שהחמיר היינו באין בצים לפנינו עכ"ל בקצרה הצריך לנו

והביא. ראי' דהוי חששא דרבנן חדא מלשון רמ"א בדרכי משה והשני' מלשון המשנה בחולין דף כ"ט דכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף טהור והיינו אם אינו דורס וקשה למאי הלכתא הא אם אין לנו מסורת אינו נאכל ואם יש מסורת א"צ ג' סימנים אלא וודאי דסמכינן על זה ומיעוטא הוא לפע"ד י"ל דמן התורה צריכין אנו לחוש עפ"י מה שכ' הריב"ש בתשובה סי' קצ"ב דהוכיח דלענין סימני טומאה לא אזלינן בתר רובא דכיון שצוותה התורה לנו לבדוק וכמו שכ' הרמב"ם בפ"א מהלכות מאכלות אסורות מקרא דוהבדלתם בין עוף טמא לטהור א"כ צריכין אנו לחוש אפילו למיעוט' ומביא ראי' מהא דאמרינן בחולין דף נ"ט ע"א הי' הולך במדבר ומצא בהמה וכו' יבדוק בבשרה וכו' ובלבד שיכיר ערוד הא ערוד הוא מיעוט' דמיעוט' לגבי שאר בהמות ה"נ בנידון שלנו

ונהי דלכאור' י"ל כיון דהריב"ש למד זה ממה שצוותה התור' לבדוק והיינו מקרא דוהבדלתם כמ"ש הרמב"ם והיינו בדבר שיכול להכיר ולהבדיל משא"כ בדבר שא"א לבוא עליו כגון סימן שאינו דורס אי ניחוש על העתיד מ"מ מדברי הריב"ש ולמאי דמייתי ראי' מערוד ושם אינו יכול לבדוק משמע דלעולם חיישינן למיעוט מיהו זה ליתא דבערוד נהי דאיהו אינו מכיר מ"מ אחרים יכירו ובלא"ה הא שם איכ"ל דמדרבנן הוא הואיל וחיישינן מן התורה למיעוט במקום דאפשר להבדיל ולכך אפילו בדבר שאינו יכול להבדיל חיישינן מדרבנן וכן נראה לפי דעת הרמב"ם הזה דכיון דהכתוב צוה לנו לבדוק בסימנים א"כ ע"כ אפשר הדבר בבדיקה

מיהו אין ראי' מזה דמדברי הפליתי בקונטרס פני נשר נראה דלרבותינו חכז"ל הי' להם מקום להכיר גם האינו דורס וא"כ אין ראי' ובלא"ה לפי מ"ש לעיל אין ראי' ועכ"פ אפשר לומר כדברי מעלתו נ"י גם לדעת הריב"ש מטעם הנ"ל דבדבר שא"א להכיר גם להריב"ש הא דחיישינן למיעוט זה הוא רק מדרבנן והתוס' והרשב"א והר"ן בחולין דף ס"ג ע"ב בד"ה ודלמא שהקשו ניזול בתר רובא לא ס"ל כהריב"ש איברא דיש לעיין על התוס' הקושיא מהראי' מהא דאמרינן דף נ"ט ובלבד שיכיר ערוד

ונראה לומר דאפשר דהא דאזלינן בתר רובא היינו בדבר שהוא ספק לכל העולם וא"א לברר הדבר אבל אולי יש אחד בסוף העולם שמכיר בדבר זה ואפשר שמכיר אותו לדבר איסור ואנו אינם מכירין לא שייך דניזול בתר רובא וכעין שכ' ההפלאה לענין הא דאמרינן לא אמרה תורה שלח לתקלה עיי"ש וא"כ ה"נ אולי יש אחד בסוף העולם המכיר התרנגולים האלו דהם דורסים ואז לא שייך לנו ליזול בתר רובא וא"כ שוב איכ"ל דהוי ספק דאורייתא ואין מוכרח דהא דבעינן שיהא נאכל במסורת יהא רק משום חשש דרבנן

אמנם הראי' שהביא מעלתו נ"י ממתניתן הנה אפילו לא נימא כפליתי הנ"ל שהי' להם שום היכר גם על אינו דורס אפי"ה הרי כתבו הגאונים כל שחרטומו רחב וכנף רגלו רחבה בידוע שאינו דורס א"כ מועילים סימני הגוף להתיר העוף שחרטומו וכנף רגליו רחבים ונהי דאנן חוששין להחמיר אבל חומרא זו דלא נסמוך על קבלה זאת אינה יכולה לעשות לנו היתר להוכיח דהוא רק מדרבנן וממיל' גם הראי' מהמרדכי בזה אינו דהוא לשיטתו דאוסר גם בחרטום וכנף רגלו רחב וע"ז אמר דהוי מיעט ועיי"ש ואכתי אין ראי' לנידון שלנו אלא בדרך ממ"נ דהד"מ לא ס"ל סברת הפלאה הנ"ל וגם על תוס' חולין דף ס"ג ע"ב הנ"ל יש לעיין

אמנם מעלתו נ"י כ' עוד סברא ג' להתיר דהא אמרינן בחולין דף ס"ה ע"א שכן ונדמה עם הטמאים טמא ועם הטהורים טהור ותרנגולים אלו ששוכנים ונזקקין זה לזה וגם נדמים במראה נהי דיש שינוי קצת כבר כתבו הראשונים גבי סנונית דדווקא בזה לבן וזה שחור לא הוי נדמה וכ"ש אם נאמר נדמה בסימנים וכ"ש מה שנזקקי' ונהי שכ' מרן זצ"ל בחת"ס שמא בעופות לא נאמר כלל זה שאין מתעברות טהורות מטמאים מ"מ נדמה מקרי עכ"ל הצריך ולפי ענ"ד אפילו נימא דבכה"ג נקרא נדמה וגם זה אינו ברור ועיין ר"ן בחולין דף ס"ה דגם גודל וקוטן לא מקרי נדמה וגם הא דנוצות יש להם על רגליהם למטה אמרו שגם לאויער האן יש לו כן ולתרנגולים שלנו אין להם

אך אפילו נימא דחשיב נדמה הא בחולין שם אמרו אם חולק את רגליו שתים לכאן וכו' טמא שלש לכאן טהור ושוב אמרו אחרי' אומרים שכן עם טמאים טמא עם טהורים טהור וכ' הר"ן שם כל דשתים לכאן טמא הוא ברור אבל שלש לכאן ואחד לכאן טהור אינו כלל אלא אפשר שיהא טהור וה"נ האי כללא דשכן ונדמה לטמאים טמא הוא כלל אבל שכן ונדמה לטהורים טהור אינו כלל אלא דאפשר שיהא טהור וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפ"א ממאכלות אסורות דין כ' שכ' רק הכלל דשכן ונדמה לטמאים טמא אבל אידך כלל דטהור לא כתב כלל ועיי"ש וכן מוכח מטור וש"ע שלא הביאו כלל זה וא"כ גם על זה אין לסמוך ואין לנו אלא מסורת עד שיתברר הדבר ובפרט שכתבתי שיש מקום לומר דהוי חשש דאורייתא כן נראה לפי ענ"ד

ובאמת היש"ש בסימנין והפר"ח הביאו כלל זה דשכן ונדמה דגם אם הוא שכן ונדמה עם הטהורים הוא טהור מ"מ כבר כתבתי דאינו ברור דזה יהא מקרי נדמה ובפרט לפי הכלל דעוף טהור אינו נאכל אלא במסורת ויליף לה רש"י מתרנגולתא דאגמא שהיתה לפי הנראה מהשם שלה דמיא לתרנגולתא ואפי"ה כללא כייל דאינו נאכל אלא במסורת כן נראה לפי ענ"ד

תשובה צ"ט

בעזה"י סיון תרכ"ג לפ"ק פה חוסט

החיים והשלו' וכל טוב לידידי ידיד ה' הרב הגאון הגדול המפורסם שלשלת היוחסין עה"י כש"ת מוה' מנחם א"ש ני' אב"ד ור"מ דק"ק אונגוואר יע"א

אחדשה"ט דפר"מ ני' באתי לשאול הסכמתו בדבר התרנגולים החדשים אשר יש אוסרין ויש מתירין ומאז צויתי על השוחטים אשר הם תחת דגלי שלא לשוחטם עד שיתברר דינם וכשאני לעצמי חזרתי על צדדי התירים אלו ולא מצאתי דהנה האחד מצדדי ההיתר על הא דאמרינין בחולין דף ס"ה ע"א בשכן ונדמה גם לרבנן מועיל ודברי אחרים אלו הביאם הרי"ף והרא"ש אמנם הטור וש"ע לא הביאו הכלל הזה דשכן עם הטהור טהור והרמב"ם כבסופ"א ממאכלות אסורות הביא הרישא של אחרים דהשוכן עם הטמא טמא ולא הביא הא דשוכן עם הטהור טהור ולכאורה הו"א דטעמם כמ"ש הר"ן שם לענין החולק את רגליו טמא זהו ברור. אבל אידך כלל דהאינו חולק טהור הכוונה רק דלפעמים טהור כן יש לפרש נמי דברי אחרים לענין שכן ונדמה לטהורי' רק אפשר שיהא טהור אמנם אין הנידון דומה לראי' דכאן הוא דבר והיפוכו כיון דכללא הוא דנדמה ושכן לא מושכחת בטהור עם טמא גם להיפוך יהא סימן

ואפשר לישב דעל השלחן ערוך י"ל דהנה לכאורה קשה לי דבב"ק