מהר"ם שיק יורה דעה סו

יש ביטול ברוב וא"כ איכ"ל דלב"נ בלא"ה מותר משום ספק דלמא האי חלב בא מכח האכילה והוא הרוב ועכ"פ הי' נ"ל דהחלב אפילו אי לא חידש לן הקרא דחלב שרי הוי רק ספק תערובת איסור דלפי הנסיון רוב החלב בא מכח המאכל וא"כ לרבנן לא נעשה ג"כ כל החלב מציר אבמה"ח וגם לר"מ לא נעשית כולה מדם

ובלא"ה נראה לי עוד אליבא דר"י דס"ל דאתא מדם אי אמרינין דם שבישלו אינו עובר עליו ואמרינין במנחות דף כ"א דהוא מטעם דלא חזי להקרבה וא"כ כ"ש אם נתהפך לחלב דבוודאי אינו ראוי' להזות על המזבח כדאמרינין בחולין דף פ"ז ע"ב ובזבחים דדווקא אם יש לו מראית דם ראוי לכפרה ואמרינין בנדה דף י"ט דמראה דם דווקא אדום הוא דכתיב ויראו את המים אדומים כדם וא"כ חלב בוודאי אינו ראוי להזות על המזבח ונשתנה טובא יותר מדם שבשלו או שמלחו וא"כ למ"ד דם שבשלו אינו עובר עליו ואינו אסור מן התורה א"כ כ"ש חלב ובזה אמרתי לישב הקושיא שהובא בנוב"י מהדו"ת חיו"ד שהקשה למ"ד דם שבישלו אינו עובר עליו מאי מייתי ראי' בבכורות דף ו' ע"ב מדאצטרך למיסר בב"ח ש"מ דחלב שרי הא התם הוי דם שבישלו ולדעתי עפ"י הנ"ל מאן דסובר דחלב ראוי להיות אסור משום דם נעכר ונ"ח ע"כ ס"ל דם שבשלו עובר או כפי' הרמב"ם שם והרבה מהראשונים שאין בו מלקות אבל איסור דאורייתא הוי ושפיר הוכיחו ממנ"פ

ועפ"י הקדמות הנ"ל נבוא לנידון הנ"ל דחלב שנמצא בה דם בוודאי הדם אסור כמו שהי' וממילא אם נשתהא בכלי מעל"ע או נתבשל בוודאי הכלי אסור אבל אם לקחו מן החלב שהי' לו מראית חלב אלא שנחוש משום חשש חינוך ב"י הנ"ל לאסור נראה דהוי הרבה ספיקות מלבד גוף הסברא הוא רק ספק אם בכה"ג שלא נשלם ונגמר החלב לגמרי אם גם זה התירה התורה וגם יש ספק הרי לא קי"ל כר"מ דדם נעכר לפי מאי דקי"ל בש"ע נהי דהבאתי לעיל דס"ל כר"י או כפי מה שצידד מרן זצ"ל דמדם האברים נעשה מ"מ מידי, ספיק' לא נפק' דלמ' לא נפרש עד שנשתנ' ממראי' הדם וגם כבר כתבתי דיש ספק אולי רוב' מהמאכל ולדע' הסוברי' ביו"ד סי' י"ד ובש"ך ובפמ"ג שם אפילו נולד בתערובות שייך ביטול ונהי דכל הספיקות הנ"ל אין יכולין להתיר מחמת ס"ס משום דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ אם נטלו מהחלב ונתערב באחרים ויש הפס"מ הרי פסקינין ביו"ד סי' נ"ג דס"ס במקום הפס"מ יכולין להתיר אפילו בחסרון ידיעה

וכ"ש. לשיטת הנוב"י דס"ל דאפילו בלא הפ"מ יש להתיר וא"כ ה"נ נראה להתיר התערובות וכן אני מורה וכ"ש דיש להתיר הכלים דהרי ביו"ד סי' ק"ז עסק הרמ"א דאם יש ספק אם נתבטל או לא דהכלים מותרים משום דמוקמינין הכלים בחזקת כשרות אבל הבלוע הרי הוא ספק אם מה שנבלע הוא איסור או לא ובלא"ה כבר האריך הפמ"ג ביו"ד סי' א' סק"ו בטו"ז דהכשר הכלים קשה כיון דוודאי נגע וא"כ יהא דין הכלי כדין המאכל וכמ"ש הריטב"א בעירובין דף ל"ו בענין מקוה שנמדד וכו' מ"מ כיון דכלי שאב"י בלא"ה אינו אסור אלא מדרבנן נראה דבכה"ג סומכין לומר דאוקי אחזקה ולכך גם בנ"ד נראה לי דהכלים שלא נתבשל בהם או נכבש בהם הדם בעין ההוא אלא החלב נ"ל דמותרים והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה יהי' ה' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה צ"ז שנית בענין הנ"ל

בעזהי"ת יום ב' לסדר משפטים תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מוה' דוד ליב זילבערשטיין אבדק"ק טרעבעשאף

מכתבו קבלתי ואם אמנם שאני אדם חלוש לראות בעיני ואני חלוש מאוד וגם אני טרוד ואין לי פנאי להשיב ואני לא אמרתי קבלו דעתי כי אם כתבתי מה שאפשר לומר דרך ספק וגם אני יודע שתורה שבע"פ א"א לברר בכתב ולעולם נשארו פקפוקים וסברות חלוקות אעפי"כ אשוב למעלתו ני' ע"ד השגתו על מכתבי הראשון מעלתו ני' האריך טובא דא"א שיתהפך דם הנדה לחלב שהוא ארסיי וגם מן המאכל אינו נעשה חלב אלא שנעשה ממנו דם ומהדם נעשה החלב שכן הוא עפ"י חכמת הטבע והחיימו ואני בתומי אלך אפילו הייתי יודע דבריהם ידוע שכל דבריהם הוא רק אומדנא כמ"ש והאריך מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד ס' קע"ה שאין אנו יכולין לסמוך עליהם אלא אצלינו הוא בכלל ספק ומעלתו ני' שקים לי' בגוייהו ואפי"ה כתב דהוי ספק חסרון ידיעה לכל הוא תימה בעיני הרי לדבריו יש יודעים ונאמנים עלי דברי אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושיו למס' שבת שהוא הי' באמת חכם גם בחכמת הטבע וברוה"ק שבו וכ' דלרבנן נהפך הדם האברים לחלב וקודם מזה נפגם משא"כ דם הנדה דטמא ובעינן שיופסל מאכילת כלב ופגם כזה אינו נעשה בו ואם הרופאים יכולים להבדיל הארס מהדברים הארסיים ק"ו שהשי"ת היכולת בידו לתקן בטבע שיבדל מן הדם חלב רק הטוב והיפה והמותר יצא לפסולת

ועכ"פ זה אמת דאפילו אם רק נפגם מאכילת אדם אפילו אם נשתבח ע"י איזה דבר ונעשה ראוי למאכל הוי לי' כנבילה מוסרחת ואינו חוזר לאיסורו כיון דפרח האיסור מיני' כמ"ש הריטב"א בע"ז דף ל"ט מיהו נראה דזה דווקא לרבנן אבל לר"מ בע"ז דף ס"ח דאין מחלק בין פגם זוטא לפגם מרובה וגם פי' הקרא לגר אשר בשעריך תתננה דמיירי בסרוחה מעיקרא ופרש"י שם דלר"מ דווקא אם לא חל עלה איסור נבלה מקודם הוא דמועיל פגם וכו' מבואר דלר"מ כל שחל עליו שם איסור שוב אינו נפקע ממנו ואפילו נימא דגם לר"מ נפקע ממנו מ"מ נראה דהיינו דווקא אם אינו עומד להשביח אבל דבר שעומד להשביח כגון בדם שנעשה ממנו חלב ור"מ סובר בכמה דוכתי בב"מ דף ק' דעומדין לבצור כבציר דמי וכה"ג ה"נ כיון דעומד להשביח כמושבח דמי ובוודאי לא נפקע ממנו בכה"ג האיסור

ונראה דמשום זה דחק ר"מ לאוקמא הקרא בסרוחה מעיקר' משום דקשיא לי' איך אפשר לומר דהקרא בא ללמד מה דאינו ראוי לגר אינו קרוי' נבלה הא מושכחת לה דקרוי נבלה כגון חתיכת נבילה בדבש ונפגם ועומד להשביח וכמושבח דמי וע"כ דקרא דחיק ומוקי אנפשי' דאיירי בסרוחה מעיקרא ואע"ג דגם ר"ש סובר בעלמא כל העומד לזרוק כזרוק דמי מיהו היינו דווקא היכא דהוי מצוה לזרוק ונהי דהתוס' בסוטה דף כ"ה כתבו דאין לדמות הפלוגתו' של כל העומד וכו' זה לזה מ"מ נראה דבנידון הנ"ל לר"מ עומד להשביח מקרי והוי כמשובח דלא מקרי בכה"ג עפרא בעלמא ורק דלפי"ז לכאורה קשה מה שאמרו בתמורה דאפרוח שנולד מביצה טריפה מותר משום דעפרא בעלמא הוא ואע"ג דעומד להשביח ולהעשות ממנו אפרוח דבר חשוב ובאמת רבא שם לא ס"ל הכי וקשיא עלי' מברייתא דתניא נמי הכי ולפי הנ"ל א"ש דבאמת תליא זה בפלוגתא אי נימא כל העומד להעשות הו"ל כאלו נעשה

ואפי"ה, נראה דר"מ שפיר איכ"ל דס"ל דאפרוח מביצה טריפה דמותר וכעין דאמרינן שם בתמורה גבי וולד טריפה והטעם נראה דפנים חדשות הוא ואינו אותו דבר וכמו"ש התוס' בע"ז דף מ"ט בד"ה שאם נטע וכו' שהקשו מאי בין גידולי ערלה לתרומה ותירצו דדבר שהוא אסור בהנאה גם הגידולים, הם בכלל הנאה משא"כ במידי דאכילה אין הגידולין בכלל שאינו אוכל אותו האיסור בעצמו ואפשר דיליף זה מחלב עצמו דהתורה התירה אע"ג דלר"מ הוא בא מהדם וכל זה בדבר שאסור רק באכילה אבל דבר שאסור בהנאה דבכלל האוכל ההוא גם איסור הנאה כבר כ' התוס' הנ"ל כיון דאסר לן הקרא הנאה שהוא בכלל האכילה כל הנאה שבא ממנו הוא בכלל ונראה מתוס' שם דאפילו אפרן אסור מה"ת וכבר חקר הפנ"י בפסחים דף כ"ו דהוי שלא כדרך הנאתן והצל"ח בפסחים דף כ"ד כ' דאזלינן בתר השתא כיון דהשתא אסור לאכלו ואינו חזיא אלא לדבר שעומד עתה לכך וזה הוי השתא כדרך הנאתן ולכך הוצרכו התוס' בסוף תמורה לומר דהא דאפר הנשרפין מותר היינו מטעמא דנעשה מצוותן

ומטעם זה קשה לי עליהם מדברי הירושלמי המובא ברמב"ן בע"ז דף מ"ט דכ' דלרבנן מותר אגוז של ערלה שנטעה משום שנעש' עפר וקשה דנהי דהנשרפין מותר משום דנעשה מצוותן אבל אגוז של ערלה שהוא מן הנשרפין כיון שנטעו ולא קיים המצוה יהי' גם העפר אסור ונראה מזה דלהירושלמי הוי רק מדרבנן איסור העפר וזה נראה גם טעמו דר"י שם בסוף תמורה דאמר דמותר לשרוף הנקברים ולא חייש לתקלה באמת גוף הלשון של ר"י דאמר הנקברין מותר לשרוף משמע דקאי על כל המתני' וגם בב"ח בכלל ובב"ח אם שרף הוי כמבשל ועובר משום בישול דהא לענין בב"ח קי"ל דיש בישול אחר בישול וצ"ע ולא כתבתי זאת רק מפני שראיתי במכתבו של בנו הבחור המופלג מוה' ישעי' נ"י שכ' לענין אפר שאסור משום דהוי לא לפגם ולא לשבח וזה אינו אלא כמ"ש התוס' בע"ז הנ"ל

ומה שהקשה עלי על תי' הראשון שכ' במכתבי הראשון על קושית המג"א בסי' רי"ז דאיכ"ל דחלב אסור משום ציר של דם והקשה א"כ חרוצי חלב יהי מותרין ומאי ראי' מייתי בבכורות דף ז' אשתמיטתי' מה דאמרו במס' ע"ז דף ל"ה דבגבינות קיימו ביני ושם נשתייר מן החלב מן הציר וזה אסור דאינו בטל דלחודא קאי כמ"ש בטו"ז ביו"ד סי' ק"ד

ומה שהקשה עלי מעלתו נ"י על מ"ש דלרבנן דאיסור חלב חידוש משום אבמה"ח לא שייך בי' הקושיא של השיכנה"ג והקשה מעלתו עלי מתוס' חולין דף ס"ד ד"ה וכו' שכ' דלכך ואלא דחמורתא מותר דמשכבת זרע הוא והוי פגום וזה בוודאי אם נשאר פגום לא עדיף ציר של איסור מאיסור עצמו ובזה מיירי התוס' בהנך ואלא דחמורתא בעור הבא ממנו דנקרש והוא פרשא בעלמא וכן לפי ס"ד