מהר"ם שיק יורה דעה סה

לר"מ אמרי' בבכורות דף ו' דהוי חידוש דחלב שרי משא"כ לרבנן ולפי"ז לדידן דקי"ל כרבנן הי' אפשר לומר כמ"ש מעלתו דהוי דם אברים שלא פירש

אמנם מרן עצמו כ' שם דיותר נראה לו דגם לרבנן נעכר אפילו מדם גידין שהוא בעין אלא דפליגו אי דם נדה נעכר וכי תימא א"כ איך אמרינן בבכורות דף ו' דלרבנן אין חלב חידוש מצד דם ע"ז כ' מרן לישב עפ"י מ"ש הר"ן בע"ז דף ל"ט ע"ב הא דאמרו שם גבי דבש אי משום איערובי מסרי סרי דלעולם העדר הוי קודם הוי' וקודם שנעש' דבש הבשר מתעפש ומסרי סרי וה"ה בדם ובשלמא לר"מ דנעכר מדם נדות לא מהני העיפוש דבטומא' בעינן שיופסל אפילו מכלב ועכ"פ לפי פ' זה גם כן יש להתיר לדידן דנהי דדם לדידן דם נעכר אבל לא דם נדות וממיל' הא דחלב שרי משום דההעדר קודם להוי' ונתעפש ומטעם זה בנידון שלנו י"ל הטעם להתיר דאפילו אם הי' דם שם בעת הבישול אולי נתעפש

ואני אמרתי ג"כ על דרך הנ"ל לישב קושית המג"א בסי' רט"ז ס דהקשה על ר"י שפסק דאזלינן בתר השתא א"כ מאי קאמר בבכורות דף ו' דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב הוי חידוש הא איכ"ל דאזלי' בתר השתא עיי"ש ולהנ"ל אמרתי לפי מ"ש הר"ן בע"ז דף ל"ט קשה מאי קאמר בבכורות דף ו' דלר"מ נעשה החלב מדם והוי חידוש הא דינא הוא והואיל ומתעפש ונראה לישב עפ"י מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס סי' ע' דמים של דם אסורים משום ציר דם ואלו לא נתעפשו ובזה מיושב גם כן קושית המג"א סי' רט"ז ס"קג הנ"ל דמים שבדם מיהו יאסרו ואלו לא נשתנו ולא נתעפשו. ובזה מיושב ג"כ קושית המג"א דלענין מי הדם לא שייך לומר בתר השתא דמעירבא מיא והשתא מיא כדמעיקרא דמה לי מי דם או מי חלב כן נראה לפי ענ"ד נכון ולפי"ז גם בנידון שלנו י"ל דס"ל לחינוך ב"י דאפושי פלוגתא לא מפשינן ורבנן פליגו רק על ר"מ דס"ל דדם נעכר ורבנן ס"ל כמ"ש התוס' חדשים בפ"ק דנדר משנה ד' דנהי דההנקה גורם לסילוק דם אבל לא דדם נעכר אלא אלו הליחות שמהם נעשה בשאר זמנים דם נעשה ע"י ההנקה חלב ומרן זצ"ל שיבח דבריו בסימן ע'

וממילא איכ"ל דרבנן לא פליגו לגמרי וגם הם מודים דלפעמים בא החלב מדם אלא שאין לנו הכרח והוכחה לזה ואפי"ה לרבנן לא הוי חידוש כיון דרוב או ספק והתורה התירה דרוב פעמי' רק מהליחות נעשה הדם דלפעמים גם מדם נעשה מ"מ אין לאסור מספק ולא הוי חידוש ולפי הסברא הזאת יש לומר בנידון שלנו ג"כ חשש עיפוש דהוי נותן טל"פ ובפרט שלפי מה שהעידה האשה הי' בו טעם לגריעותא ואין לאסור מצד מי דם דהוי ציר דם דנגד זה יש מי חלב וסלק את אינו מינו ומינו מבטל ברוב מן התורה והוי ספיקא דרבנן כמו בנשפך ושרי

ועיקר. נראה לי הטעם דאחזוקי ריעותא לא מחזקינין וממקום למקום לא מחזקינין ריעותא ואמרינין בחולין דף קי"א ע"ב דדמא דבישרא שכן למטה וביו"ד רי"ס קפ"ח באשה שראתה מראה ולבסוף נעשה אדום לא מחזיקינין ריעותא ובחכ"צ סי' מ"ו רצה לומר אפילו נעשה אח"כ אדום אזלינין לעולם בתר שעת יציאה מגופה דדרכי' דרכי נועם וה"נ י"ל כן ואע"ג דהתם פליגו עלי' דח"צ מ"מ סברא יש לומר בנידן שלנו דלא מחזיקינין ריעותא וכן אני מורה להכשיר הכלים שלא ראו בהם דם והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה צ"ו

בעזהי"ת יום ג'פ' בא תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' דוד ליב זילבערשטיין אבדק"ק טרעבעשאף

מכתבו קבלתי ושם העיר מעלתו ני' ע"ד חלב שנמצא בה דם ואדמימות איך הדין של שאר החלב שאין בה דם ואם יש ששים נגד הדם והביא פר"מ ני' דברי הפ"ת שמביא בסי' פ"א דברי הנחלת שבעה לאסור ובשם חינוך ב"י כ' ג"כ לאסור משום דדם נעכר ונעשה חלב וכיון דיש בו אדמימות מוכח דעדיין לא נשתנה לגמרי וע"כ יש לאסור משום דם ממש וכן יש לאסור החמאה שנעשה ממנה וגוף התשובות הנ"ל אינם בידי לעיין בהם וגוף הסברא של החינוך ב"י הנ"ל ניתן להאמר דמצינו כן בכמה דברים שאין מתהפכין בפעם אחת ובחולין דף קכ"ה ע"ב מצינו עכבור שחציו אדמה וחצי' עכבר ובכל דבר שהוא חידוש אמרינין אין לך בו אלא חידושו ובאמת קשה על זה דהרי אנן קי"ל ביו"ד סוסי' קפ"ט כרבנן דר"מ דלכך נסתלק דמה כיון דאבריה מתפרקין ולפי מה דמבואר בבכורות דף ו' ע"ב נראה דרבנן דסוברים דאבריה מתפרקין לא ס"ל דם נעכר ונעשה חלב וא"כ גוף הסברא קשה וכן שמעתי להקשות ובאמת לפי מ"ש הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ה לישב דברי הרבינו יונה וכ' דבאמת הר"י איכ"ל דסובר כר"מ דדם נעכר ונעשה חלב עיי"ש וא"כ איכ"ל דהחינוך ב"י קאי להאי שיטה

וביותר נראה לישב עפ"י מה ששמעתי מפי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וכ"כ בחידושיו למס' שבת ר"פ חביות דאיכ"ל כסברת התוס' חדשים בפ"ק דנדה מ"ד דהיא אמיתות וכבר שיבח מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל את דבריו בחיו"ד סי' ע' דר"מ ורבנן אינם חולקין במציאות אלא דפליגו מה גורם הסילוק דמים ר"מ סובר דההנקה גורם דהיינו שע"י ההנקה נעשה מהדם חלב ורבנן סברו דאפילו בלי הנקה ע"י הלידה אבריה מתפרקין ונתמעט דמה ולא נעשה מכל ליחות הטבעיים שקודם הלידה הי' נעשה ממנה דם ועתה ע"י הלידה אבריה מתפרקין ולא נעשה דם אלא ממעט ממנ' ולזאת היא מסולקת דמים אלא שההנקה גורמת לשנות הליחה לחלב והוא נכון אלא שמרן הגאון אמר דמ"מ איכ"ל דרבנן ג"כ סברו דמהדם נעשה חלב אבל לא מדם הנדה שזה נתמעט ע"י פירוק אבריה אלא מדם האברים שכל זמן שלא נפרש הא קי"ל דם האברים מותר ולכך אצטרך לומר בבכורות דף הנ"ל דחלב דמותר הוא חידוש משום אבמה"ח ומרן הגאון האריך להסביר את זה ואכמ"ק ועכ"פ יש לישב דברי חינוך ב"י הנ"ל דאע"ג דקי"ל כרבנן דאבריה מתפרקין אפי"ה כיון דמדמה קא אתו נהי דנתהפך לדבר אחר שאינו נאסר מ"מ השתא כשנתפרש ועדיין לא נחלף והיות חלב צלול שפיר יש לחוש לדברי חינוך ב"י הנ"ל וא"ש

אלא שעדיין יש לפקפק ע"ד החינוך ב"י לפי מה שהשיג בס' שיירי כנה"ג על המג"א בסי' רי"ז גבי מוסק שכ' דלפי דברי הר"ן בע"ז דף ל"ז שכ' שם גבי דבש דאמרינין מסרי סרי דהיינו דכל דבר הנתהפך לדבר אחר לעולם הוי העדר קודם הוי' ונעפש מעיקרא ונתבטל צורתו ואח"כ נעשה דבר אחר וגם החלב אם נימא דדם נעכר ונעשה חלב ע"כ קודם שנעשה חלב ע"כ נתעפש הדם ונפסל מאכיל' וא"כ קשיא מאי חידוש איכא בחלב ולכאורה אמרתי מאן שמעת לי' האי סברא דדם נעכר ונעשה חלב ר"מ הוא דס"ל הכי והרי הוא סובר דנוטלפ"ג אסור וגבי נבלה ס"ל דהקרא דילפינין מיני' שאינו ראוי לגר היינו בסרוח מעיקרא וא"כ אף בנתהפך ונתעפש מ"מ אסור והוי שפיר חלב חידוש ואף לרבנן ג"כ חידוש דהא עכ"פ הוא יוצא מהחי יהי' מה שיהי' דנתעפש נפסל מ"מ הוא יוצא מהחי והי' מיושב בזה קושית המג"א שהקשה לדעת ר"י דס"ל דהיכא דנשתנה מותר משום דאזלינין בתר השתא וא"כ מאי חידוש איכא בחלב ולהנ"ל מיושב

ובמקום אחר כתבתי לישב באופן אחר עפ"י מה שהחליט מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ע' דדבר ידוע דדם אם מניחין אותו לקרוש נשאר הרבה מים ממנו וכ' שם לאסור אותו מים כמו דררשינין הטמאים לאסור צירן וכו' וה"נ גבי דם הוי זה המים ציר דם ואסור וא"כ אם נימא דדם נעכר ונעשה חלב נעשה רק אותו דם אבל אותו המים שיש בדם אינו נעכר ונעשה חלב אלא דמעיקרא כשהי' מעורב בדם הי' צורתו כדם ועתה כשהדם נעכר ונעשה חלב גם אותן המים קבלו צורת החלב ונקראו מי חלב אבל עתה שהוא חלב התירה התורה לשתות והוא החידוש נהי דחלב נשתנה העדר קודם הוייתו אבל אלו המים לא נשתנו ולא נתעפשו ואפי"ה התירן התורה והוי שפיר חידוש ומיושב קושית המג"א הנ"ל ועפי"ז אפילו למ"ד דם נעכר ונעשה חלב מצד עצמו אין שום חידוש שהרי הי' העדר קודם הווייתו אלא משום תערובת המים הציר של דם וא"כ אין סברא לומר כחינוך ב"י הנ"ל כיון דאכתי הדם בעין דנימא שעי"ז גם מה שיש צורת חלב יהא נאסר

ובגוף הדבר של חלב מבואר בכמה דוכתי דחלב נעשה ע"י מאכל כמבואר בפוסקים לענין חלב בפסח שאכלו הבהמות חמץ יש לאסור והניסיון מעיד דהמאכל גורם על חלב ואני מסתפק אי לר"מ דס"ל דם נעכר ונעשה חלב אי סובר דגם המאכל מתהפך מעיקרא לדם ואח"כ נתהפך לחלב או שהמאכל עצמו נעשה ממנו ליחות ונתהפך אח"כ לחלב וא"כ אפשר לומר דגם לר"מ חלב הי' רק ספק איסור אפילו אם לא התירה התורה דמי יודע אם החלב הבא מן המאכל יותר או הבא מן הדם יותר ובוודאי זה תליא לפי בריאות הגוף של אותו דבר ולפעמים לפי המאכל של אותו דבר וא"כ הי' נ"ל אפילו אם לא התירה התורה הי' רק אסור מספק ונקרא ג"כ איקבע איסורא לר"מ נהי דלא בעי איקבע איסורא מ"מ לדידן נראה דג"כ איקבע כמו שכ' הרמב"ם בס' יש בו כזית ס' אין בו כזית מקרי איקבע

ובזה אמרתי לישב חקירת הפליתי בסי' פ"א שחקר דלב"נ יהא חלב אסור למאי דאסיק דאתיא מאבמה"ח והאיך האכיל אברהם אבינו עה"ש חלב למלאכים שנדמו לו כערביים ותי' באמת דציר לב"נ שרי שלא נאמר להם הטמאים וא"ש לפי מ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בהנהגת שואל ונשאל אות י"ג ובתשובת מרן חלק ששי סי' כ"ה דאיכ"ל בב"נ ספיקא לא נאסר ובלח בלח גם להם