מהר"ם שיק יורה דעה סד

דס"ל דמיד בשעת חפירה נאסר אם חפר לשם ע"ז ולפי"ז איכ"ל דווקא אם אפשר שנאסר ע"י המעשה אמרינין עשה בו מעש' נאסר ובשלמא בע"ז דנאסר מיד אם עשה לשם ע"ז א"כ אם חופר בה בורות לשם ע"ז ונאסר מיד ע"י מעשה וע"י מעשה יוכל לאסור משא"כ בקבר דקי"ל כרבא שם בסנהדרין דע"י הזמנה לא נאסר וא"כ בשעת חפירה לא נאסר ושוב כשמשים בה המת אין כאן מעשה ולכך בקבר לא נאסר ממנ"פ וכל זה בעפר המחובר אבל כעפר שמחזיר ונותנו למלאות גומת המת אז באותו שעה עצמה שעושה בה מעשה הוא תאסר שפיר אמרינין דנאסר וכר' ישעי' ואפילו אי חשבינין העפר למחובר אמנם תי' זה א"ש לדעת הרמב"ם אבל לדעת הריטב"א עצמו דס"ל כדעת הרא"ש המובא בב"י שם דצריך השתחוואה אח"כ וא"כ לא ס"ל כנ"ל וגם ס"ל דהוי דאורייתא עמדה קושי' הנ"ל

ונראה לישב קושיא זו בדרך אחר ולפי"ז לא יהא ראי' לדינו דר' ישעי' דלפי הנראה מדברי הריטב"א שם דע"י חפיר' זו לשם ע"ז עשאו אותו כתלוש וזה צ"ע להסביר איך נעשה עי"ז תלוש ונראה להסביר דמחובר חשוב ואינו נאסר הואיל ואינו עומד לכך לא חל עליו שם ע"ז דמחובר אינו עומד לע"ז ולא חל עליו שם ע"ז לבטל חשיבתו שהי' לו מעולם ולכך אם חופר בו בורות לשם ע"ז הו"ל כאלו עשה מעשה לבטל חשיבתו ולהעמידו בגדר תלוש וכיון דהמעשה הזה דאקצי' במעשה לשם ע"ז נעשה כתלוש ונתבטל חשיבתו ושוב נאסר ע"י השתחוואה וכל זה שייך בחופר לע"ז דאז רוצה לבטל שם מחובר מיני' דמחובר אינו ע"ז אבל בחופר בור לקבר אינו רוצה לבטל שם מחובר מיני' להיות אותו קרקע לו לדבר אחר שאין קרקע עומד דאדרבה רוצה להניחו בגדר מחובר ולהוסיף עפר על עפרו שאדם תחילתו עפר וסופו עפר

וא"כ בחפירה זאת אינו מבטל שם מחובר מיני' ואינו נעשה תלוש בזה ולכך א"ש דאינו נאסר ולא דמי לע"ז דמחשבתו ניכרת מתוך מעשה חפירתו דמבטלי' משם מחובר משא"כ בקבר ולפי"ז איכ"ל דגם עפר שהי' תלוש באותו רגע שמחזירו ומחברו לקבר מצא את מינו וניעור ולעולם נקרא בשם מחובר ולכך להרא"ש דס"ל ג"כ כדעת הריטב"א דבעינין השתחוי' אח"כ וא"כ ע"כ ס"ל ג"כ כסברת הריטב"א דמבטלי ממחובר והיינו ע"ד הנ"ל וא"כ יש חילוק בין קבר לע"ז ושפיר כ' הטור דהרא"ש פליג על ר' ישעי' ואכתי אין ראי' לר' ישעי' דאפש' דגם לדעת הרמב"ם יש להסביר כן

אמנם מע"ז דף ס"ב ע"ב ד"ה ליקלינהו ולבדירינהו מכח קושית התוס' שם יש להוכיח דלא כר' ישעי' דתוס' תירצו דלכך לא אמר לבדירנהו בי קברי דקרקע עולם אינו נאסר מוכח דאפילו העפר אינו נאסר דאל"כ אכתי קשה לבדירנהו ע"ג קבר וגם יש להביא ראי' דלא כהש"ג דהרי התם משמע דמיירי בביה"ק דרבים ואי לא מיירי בשל רבים הוא גופי' תקשה דהול"ל דליבדרינהו בביה"ק של רבים דאין נהנין ממנה וע"כ דרק משום כבוד המתים ביה"ק אסור בהנאה אבל ליקח משם עפר למקום אחר אינו אסור

ואפילו לפי דברי הש"ג דנאסר משום דאתקצי למצותו והוי כבית הכנסת הרי בביהכ"נ עצמו כ' הר"ן ריש פרק בני העיר דרק מדרבנן הטילו חכמים עליהם קדושה ואיסור וא"כ ג"כ בביה"ק רק מדרבנן אסור וא"כ לא קשה קושיא הנ"ל דשפיר פריך הא חזי לכסוי' דם צפור מן התורה ואם כיסה בה יצא ידי מצוה דאורייתא עשה דול"ת ואינו לוקה עלה ואם נימא דס"ל לש"ג כדעת הרמב"ן המובא בר"ן בפרק בני העיר דקדושת ביהכ"נ הוי כמו איתקצאי למצוותו ומשום ביזוי מצוה ואכחושי מצוה אתאינין עלה דאין מרצי' מעות נגד נר חנוכה וא"כ היינו לדבר הרשות אבל לצורך מצוה ככיסוי דם צפור וליכא ביטול מצוה אין כאן ביזוי ולא אכחושי מצוה ואפילו מנר לנר קי"ל דמדליקין וא"כ אפילו הוא מה"ת מ"מ מותר לכסות בו וגם כאן לא קשה

אמנם אפילו הי' איסור דאורייתא וכשיטת ר' ישעי' וע"ג קברו עצמו אפי"ה לא קשה דהרי שם הא דאין מכסין באיסורי הנאה או שאין תוקעין בשופר של איסור הנאה למ"ד מצות ליהנות ניתנו קשה אמאי לא תיתי עשה ולדחי ל"ת דאיסור הנאה וכבר הקשה כן בטעם המלך בהלכות לולב פ"ח וכל מה שתי' מלבד שיש לפקפק עליהן אין להם מקום בנידון כיסוי וע"כ דמיירי ביש לו עפר אחר ואפשר לקיים וכו' ואין עשה דל"ת אבל כאן דפריך הש"ס אחרישה איו"ט לא לילקי הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ע"כ מיירי בלית לי' עפר אחר דאז עשה דכיסוי דל"ת דיו"ט וכיון דלית לי' או הואיל דמושכחת לה דלית לי' ואז עשה דל"ת דיו"ט והוא הדין דדוחה איסור דאיסורי הנאה ומותר לכסות בו ופריך שפיר כן נראה לפי ענ"ד

תשובה צ"ה

שילת חוסט יום עש"ק כ"ג תמוז תר"ל לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג ומופלג בתורה וביראה כש"ת מוהרר יחיאל מיכל קליין נ"י רב בק"ק סאקאס והגליל

מכתבו קבלתי ושם נאמר לבקש ממני דעתי בענין דם שנמצא בחלב שהועמד לחמאה וכבר בישלו מאותו חלב ואז כל ראו בתוכה דם ואפי"ה בשעת שתי' הרגישו שהי' החלב משונה בריחה וטעמה מהו הדין של אותן הכלים שבישלו בהן ומעלתו ני' פתח בכחא דהתירא להתיר הכלים ולדינא כיוון מעלתו כי הלכה לדעת והטעמים יתבארו לפנינו אי"ה הנה מעלתו ני' טעם אחד משום דדם שבישלו מדרבנן והוי ספק דרבנן שמא לא הי' דם בכלים ההם וספק דרבנן להקל ושוב דחה זה דהא הוי רק ע"י גלגול דרבנן ומטעם זה קשה לו גם על הפליתי סי' ס"ו סק"ג דהא כבר וסכימו האחרונים דספק דרבנן ע"י גלגל לא מהני

והנה אי משום הא לא ארי' הא כבר כ' הפמ"ג בסי' ק"י בש"ך בכללי ס"ס אות א' דאם לא נודע עד אחר שנעשה דרבנן יש להתיר במקום הפס"מ עיי"ש ונהי דהפמ"ג בעצמו הביא חולק ע"ז וכן דעת הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' נ'. מ"מ נראה דהיינו בנתערב במבשא"מ ברוב ועי"ז נעשה דרבנן ס"ל כיון דגזרו חכז"ל במין במינו אטו שאינו מינו להצריך ס' ה"ה לענין זה אבל היכא דנעשה איסור דרבנן ע"י דבר אחר איכ"ל אם נעשה ספק שרי משום ספיקא דרבנן אם לא נודע עד עתה כיון שלא מצינו שגזרו בכה"ג ובלא"ה הרי הנוב"י סי' נ' הנ"ל הקשה קושיא ג"כ כעין קושיא שהקשה מעלתו בחטה שנמצאת בתבשיל אם לא נתבקעו כ' הרי"ף והמג"א להתיר משום ספק משהו הא הוי ספק ע"י גלגול וכ' הנוב"י כיון דאיסור הראשון שהי' עליו סד"א נסתלק בכה"ג מועיל אפילו ע"י גלגול ועוד כיון שזה שהי' עליו ספק דאורייתא אינו בעולם ואין לנו לדון עליו כלל והוי כפנים חדשות כשם שכ' הרשב"א בקדושין דף ס"ו לרש"י דחזקת אם מועיל לבתה היינו אם היא חי' דיש לדון עלי' וא"כ ה"נ י"ל לקולא דהוי כדבר בפ"ע והוי ספיקא להקל

וכל זה לפי מ"ש מעלתו שדימה זה לגלגול דרבנן אבל באמת כבר כ' הש"ך בכללי ס"ס בסי' ק"י בדין י"ט ושם בפר"ח דהיכא דיש ספק שמא לא הי' כאן האיסור כלל לכ"ע מועיל אפילו ע"י גלגול דרבנן ובמנח"י בקו"ה סקל"ג ביאר יותר כיון דהספק אם נפל אם לא נפל הוי האי ספק מצד התערובת ולכך בוודאי מועיל אפילו ע"י גלגול כמו בנשפך ועוד יש להתיר אפילו אם הי' בוודאי. בו דם מ"מ יש ספק אולי הי' ס' נגדו והי' מותר כיון דדם שבישלו דרבנן והס' לא מכח דאורייתא אלא מכח התערובות כמ"ש המנח' הוי מותר כמו בנשפך דמה לי נשפך ההיתר או נעלם האיסור דלא נודע אם הי' ס' וכ"כ להדיא בפמ"ג בש"ך סי' צ"ח סק"ז בשם תשובת אמונת שמואל בדם שנפל וספק אם הי' ס' שרי מיהו עדיין יש לפקפק ע"ז דהתם בתשובת אמונת שמואל מיד בשעת תערובת הי' דרבנן משא"כ הא דידן שהי' מעורב קודם בישול ואז הי' דאורייתא ושוב באנו לפלפול הנ"ל הואיל ולא נודע מ"מ לא נראה לחלק בזה דחנ"נ בלח בלח לא אמרינין ואיכ"ל כיון דקודם הבישול הי' הדם מוצלל ומופרד מהחלב כמו שנעשה ביתר החלב שהועמד לחמאה כדרך וכל דבר שאפשר להכיר האיסור לא חשיב כמעורב כמ"ש המל"מ ממעילה ובמקום אחר הארכתי בזה

איברא דעל כל הנ"ל יש להקשות עפ"י מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ק"ו דדם מן החי אסור לדידן נמי משום ציר אבמה"ח ולא שייך היתר הנ"ל ובמקום אחר ביארתי דברי מרן זצ"ל מ"מ נראה בנידון הנ"ל הא הוי ס"ס ספק שמא לא הי' בו דם וספק הי' בו ס' ולא הוי שם אונס חד ולא ס"ס שאינו מתהפך דהוי לי' כספק על ספק לא על דהוי ס"ס כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אמנם גם על זה יש לפקפק לכאורה דהרי כ' המרדכי סוף חולין דהיכא דמתחילת ביאתו לעולם בתערובות לא בטיל וה"נ הוי תחילת ביאתו בתערובות וכמ"ש המל"מ בפ"א ממטמאי משכב ומושב ועיין בפמ"ג ביו"ד לש"ך סי' י"ד סקי"ב בזה מיהו הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ד כ' דלענין ספק לא שייך דברי המרדכי דספק עושה האיסור כמאן דליתא עיי"ש וא"כ יש להתיר בנידון הנ"ל גם מטעם ס"ס ועכשו נבוא לטעם שני שכ' מעלתו נ"י להתיר דהרי מקור הדין הזה הוא מתשובת חינוך ב"י המובא בפ"ת סי' פ"א ס"קז דיש לחוש להכל משום דדם נעכר ונעשה חלב וע"ז הקש' מעלתו דהא ביו"ד סי' קפ"ט לא קי"ל כר"מ דדם נעכר ושוב כ' כיון דקי"ל כרבנן דעד עתה לא הי' דם ועכשו נעשה דם איכ"ל כל זמן שהי' מעורב הוי כדם האברים שלא פירש ושרי זהו דעתו ולכאור' זה אינו דאם לא אמרינן דם נעכר תלינן האי דם שבחלב בדם שבמכה או שנפצע הדד וזה כבר פירש והוי דם אברים שפירש ובנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ה כ' סמוכין דרבינו יונה פוסק דם נעכר ונעשה חלב ויש לקיים דברי מעלתו נ"י עפ"י מה ששמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וכן הוא בחידושיו לשבת ר"פ חביות דלא פליגו במציאות אלא דר"מ סובר דמדם נידות נעכר ורבנן סברו מדם האברים ולכך