מהר"ם שיק יורה דעה סג

אינו עובר ומדנקיט ופריך גם מדם שבישלו ע"כ גם מדם שבישלו קשיא לי' ומאי ענין בישול למליחה וע"כ כפרש"י שם משום דמליח כרותח א"כ מוכח דמן התורה וקבלה הי' זה בידם מהללמ"ס וכבר נשאל גם בנוב"י מהדו"ת חלק או"ח סי' כ"ג ע"ז ושם השיב מסברא וע"כ מן התורה דממנ"פ אי נותן טעם הרי אסור מה"ת דטע"כ בין בשרי' בין בבישול ואין לחלק ביניהם כ"א בב"ח דחידוש הוא אבל בעלמא פשיטא דכל נתינת טעם אסור וגם מהטמאים ילפינן לאסור צירן ורוטבן וציר היינו ע"י מליחה ואי אינו נותן טעם למה יאסרו וכי מליחה חמיר מבישול דמותר אם אינו נותן טעם עיי"ש אלא וודאי מליח כרותח מן התורה הוא עיי"ש

איברא דלפי"ז גם בכבוש יש להביא ראי' זו דמן התורה הוא ומאי פלפלו בו ונראה לישב דוודאי אם אינו נותן טעם שרי ואפילו במליחה דכבר אמרתי לעיל דמן התורה הוא אפי"ה אמרינן בחולין דף קי"א ע"ב באיכא קפילא מועיל קפילא וע"כ הא דמליח אוסר רק מכח סתמא ורוב פעמים נותן טעם בכדי קליפה ואע"ג דמליח כרותח דצלי מה"ת כדלעיל מ"מ בצלי עצמו נהי דבעינן קליפ' או נטילה מה"ת דאפילו בקדשים אמרינן רקיק ברקיק יטול את מקומו ונטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו מ"מ אי משכחת לה בצלי טעימה נראה ג"כ דמועיל וא"כ כל כמה דלא טעמו איכ"ל דאינו אסור מה"ת דהוי ספק אי נתן בו טעם אם לא ואוקי החתיכה על חזקת היתר ואע"ג דאיתרע חזקתה וכמ"ש הנקוה"כ בסי' ק"ה על קושית הטו"ז שם ס"קב מ"מ הא דעת הפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות דהא דחזקה דאיתרע אינו מועיל היינו מדרבנן ואז לא הי' האיסור רק מדרבנן וא"כ אין ראיות הנוב"י הנ"ל ראי' ושפיר איכ"ל דרק מדרבנן אסור ומנ"ל לומר דרוב פעמים נותן בו טעם דלמא רק פלגא ופלגא הוי

ונראה לישב דאי ס"ד דהוי רק ספק נתינת טעם א"כ באיסור דרבנן הוי לן למימר ספיקא להקל ואנן אמרינן בכמה דוכתא גם באיסור דרבנן מליח כרותח כדאמרינן בחולין דף צ"ז ע"ב גבי אטמהתא דנמלחו בגידא דנשיא וע"כ היינו משום שומן הגיד דהא קי"ל אבבנ"ט ובחולין דף קי"ב גבי בר יונה דנפל לכמחא אם לא הי' נאכל מחמת מלחו הי' אסור ואע"ג דבשר עוף דרבנן ובדף קי"ג ע"א גבי דג טמא שמלחו עם דג טהור אע"ג דציר דגים דרבנן אמרינן מליח כרותח וכן בכמה דוכתא אמרינן בדרבנן נמי מליח כרותח ואמאי הא ספק דרבנן שרי וע"כ דוודאי או לכהפ"ח רוב הוי דנותן טעם בכדי קליפתו וא"כ באיסור דאוריי' הוא מה"ת ושפיר הוכיח הנוב"י

וכל זה במליחה אבל כבוש כמבושל דלא שמענו דגם בדרבנן אמרינן כבוש אדרבה משנה שלימה שנינו בפ"י דתרומות מ"י דכל הנכבשין מותרין ודחקו בו טובא והנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו כ' דספיקא הוי דאין כל הדברים מקבלין כבישה ולפי הנ"ל דהוי ספק אם יש בו בכדי נתינת טעם ותרומה בזה"ז דרבנן י"ל באמת טעמא דמתניתן דבדרבנן כבוש שרי ולכך מסתפק לאחרונים דלמא כבוש רק מדרבנן אסור בדאורייתא משום דמדרבנן לא מוקמינן על חזקה דאיתרע וע"ד אנ"ל ועפי"ז מיושב דלא קשה מאי שהקש' הפליתי בסי' ק"ה על הכה"ג מהא דתרי לי' כולי יומא וכו' עיי"ש וק"ל וכ"ש בכבישה כדי שירתח דאיכ"ל דחשש הרא"ש רק להחמיר דאולי נותן הוא בו טעם עפ"י מיעוט פעמים ולכך אסור ולעולם רק מדרבנן הוי ולא קשה ממנ"פ של הנוב"י הנ"ל ועפי"ז יש לישב דברי הטו"ז בסי' צ' ס"קיב דכ' כבוש גבי חלב שחוטה עיי"ש בדגו"מ מה שהקש' מיהו הטו"ז לאו מטעם זה אתי עלה

וזה כתבתי לפי הנראה מדברי האחרונים אבל לפי ענ"ד אם נבלע טעם איסור בחתיכת היתר ולא ידענו אי נתן בו טעם אסור מן התורה ולא שייך חזקת היתר דחתיכה דכשם דיש לחתיכה חזקת היתר יש לבלועה שנבלע בו חזקת איסור ולא ידענו אם נתבטלה או לא וא"כ הוא אוכל דבר דאתחזק בי' איסורא וראי' לזה מדברי התוס' ביבמות דף פ"ב ע"א ד"ה שתי קופות. ובזה השגתי על הפליתי ובפמ"ג ביו"ד סי' א' בטו"ז ס"קו דיש לכלים חזקת היתר דהא הבליעה אין לה חזקת היתר ובכמה דוכתי יש להעיר בזה ועכ"פ בנידון שלנו דברי הנוב"י לפי"ז מוכרחין כיון דמליח כרותח מן התור' כדלעיל וע"כ נבלע בו ואפילו מסתפק לן אי יש בכדי נתינת טעם אתחזק איסורא של האי בליעה ואסור מן התורה מכ"ש דמסתבר דאין כאן ספק אלא רוב וגם הוי ספק חסרון ידיעה ואינו ספק וא"כ הדרינן לכללן דמליח כרותח אסור מן התורה ואדרבה מצינו מבואר בדברי הראשונים פלפול אי גם לענין שאר דברים אמרינן מליח כרותח דצלי

והנה בצל"ח ריש פרק כ"צ מסתפק אי לענין פסח מותר למלוח או לא דחשיב כצלי מחמת דבר אחר ובנוב"י מהדו"ת בחאו"ח סי' כ"ג הנ"ל מסיק בפשיטות דלענין שבת ופסח לא חשיב כבישול ואשתמט מיני' במח"כ דכבר פלפל בזה ברמב"ן ור"ן סוף ע"ז גבי נעוה ארתחו דהרמב"ן הביא ראי' דלית בי' משום מבשל בשבת והר"ן הקשה עליו דמנ"ל זה דאע"ג דאמרו בשבת דף ע"ה דלית בי' משום מעבד דלמא משום מבשל אית בי' והפר"ח בסי' ס"ח ס"קיח הקשה עליו דבשבת משמע דא"ח משום מבשל ולפי ענ"ד בלא"ה אפילו הוי מבשל הרי אינו תולדת אש ואפילו מבשל בחמי טבריא אמרו בפסחי' דף מ"א דפטור וא"כ דברי הר"ן תמוהים וע"כ דכוונת הר"ן רק דאית בי' משום מבשל אבל לעולם דפטור כיון דאינו תולדת אש ואינו דומה למלאכת המשכן וראיות הפר"ח ממי מלח עזין נראה דאין ראי' דמים מבטלין כח המלח ומנחות דף כ"ד הנ"ל גבי דם שבישלו משמע לכאורה כהר"ן דמליח כמבשל

אמנם המג"א בסי' תקכ"ז ס"קג דייק דלענין עירוב תבשילין מליח אינו כמבושל ודייק לה מדנקט שמואל מליח כרותח ולא אמר מליח כצלי כשם שאמר כבוש כמבושל משמע דמליחה רק לענין בליעה ומפליט דינו כצלי אבל אינו כצלי עיי"ש והמחהש"ק נתקשה בפירושו אבל האמת הפירוש בו כמ"ש והוא מדברי הצל"ח בביצה שם והצל"ח האריך שם ודעתו נוטה להקל בשעת הדחק להניח עירוב תבשילין ממליח עיי"ש ועפ"י דיוק המג"א קשיא האי דמנחות הנ"ל דמשמע דהוי כמבושל וצ"ל דאפילו הוי רק כרותח דצלי כבר נשתנה הדם ואינו ראוי לזריקה ועכ"פ נקוט כללא בידך לענין שאר דברים אי מקרי כצלי הדעת נוטה לדיוק המג"א וא"כ רק לענין בליעה דינו כצלי ומ"מ צ"ע אבל לענין בליעה בוודאי מה"ת מבליע ומפליט ואין בו ספיקא

תשובה צ"ד עוד להנ"ל

ועל. מה שהקשה בפסחים דף מ"ז ע"ב דפריך על מתניתן דיש חורש תלם וכו' דעל חרישה ביו"ט לא לחייב הואיל וחזי לכסוי דם צפור והקשה מעלתו לפי מ"ש הש"ג בסנהדרין דף מ"ח דאע"ג דקבר דווקא קבר בנין אסור אבל בית הקברות כולו אסור בהנאה וא"כ דלמא ס"ל לרבה כמאן דאמר מצות ליהנות ניתנו ואין מכסין בעפר איסור הנאה ולכך לוקין עכ"ל בקצרה הנה בש"ס סנהדרין דף מ"ז ע"ב אמרינן דווקא קבר בנין נאסר בהנאה והטור ביו"ד סי' שס"ד הביא בשם ר' ישעי' דגם עפר שנתלש מן הקבר וחזרו ונתנו אותו לכסות המת ג"כ נאסר דהוי תלוש ולבסוף חברו והש"ג הוסיף עוד דאם הקצו מקום לביה"ק דרבים נאסר והקצה למצותו כמו בית הכנסת והנה מש"ס דעירובין דף ל"א דסתם שם דביה"ק ואפילו קבר יחיד אסור בהנאה אין ראי' לאחת מן השיטות דאיכ"ל ביה"ק היינו בבנין ומסתמא בקבר בנין אפשר להניח עירוב

אמנם בפ"ב דכלאים משנה י' דתנן דקבר עולה במדת בית רובע ופריך הירושלמי והובא בר"ש שם דהא קברו אסור בהנא' יש לכאורה להביא ראי' לשיטת ר' ישעי' דעפר הקבר נאסר דאל"כ מאי פריך מש"ס דקבר אסור בהנאה דמנ"ל להקשות דמיירי בקבר בנין אלא ע"כ דגם בסתמא נאסר אמנם יש לדחות דלמא לעולם סתם קבר אינו נאסר ואפי"ה פריך שפיר דאי מיירי בקבר שאינו נאסר בהנאה מאי קמ"ל דעולה ולומר דזה גופי' קמ"ל דאינו נאסר בהנאה זה ס"ל דפשיטא הוא וע"כ דקמ"ל דאפילו קבר בנין עולה ופריך שפיר אבל לכאורה יש להביא ראי' גדולה לשיטת ר' ישעי' ולא מטעמי' ואפילו נימא דעפר הנתלש והוחזר לשם מצא מין את מינו וניעור והוחזר להיות כמחובר מעיקר' דעל זה יש להביא ראי' נגד ר' ישעי' מע"ז דף מ"ו ע"א דקאמר דלכך לא מוקי ברייתא דעבד זרעים וירקות דנאסרו בנטעו מתחילה לכך דא"כ אינו דומיא דהר והקשה הת"ח שם הא גם אם מוקמינן בנטען ולבסוף עבדן אינו דומיא דהר ותי' דגם הר מושכחת לה שעשה הר ונתן עפר ע"ג עפר ועשה הר לצורך דבר אחר ואז אינו נאסר א"כ מוכח דבכה"ג מחובר מקרי וחוזר וניער ולא דמי לתלוש ולבסוף חברו

מיהו קושית הת"ח לפי ענ"ד אינו מוכרח עיין בחי' ע"ז שם ויהי' איך שיהי' אפילו אי אמרינן דהוחזר להיות כמחובר מ"מ י"ל דנאסר דלכאור' קשה טובא דהרי אמרינן בע"ז דף נ"ד ע"ב דחפר בקרקע בורות לשם ע"ז נאסר כיון דעשה בה מעשה והא דקבר אינו נאסר במחובר הוא משום דקבר איתקש לע"ז וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנידון כיון דבע"ז בחפר בה בורות נאסר וצ"ע וכמדומה לי ששמעתי כבר קושיא זו ולכאורה הו"א דרק מדרבנן אסרו בחפר בה בורות שיחין ומערות כמו דאמרינן בעלמא דדבר שאינו שלו נאסר ע"י מעשה וגם כן יש אומרים דרק מדרבנן נאס' ועיין בזה בפליתי בסי' ד' וה"נ י"ל דמדרבנן נאסר ומשום חומרא דע"ז וכיון דרק מדרבנן נאסר לא למדו קבר מע"ז דרק משום חומרא דע"ז אמרינן כן אמנם בריטב"א בע"ז דף נ"ד ע"ב נרא' דמן התורה הוא כן בע"ז וגמרא גמירו לה אע"ג דבקבר אין הדין כן וא"כ הוא גופי' קשיא כיון דקבר דאינו נאסר במחובר רק מע"ז אתי' וא"כ דיו לבא מה"ד להיות כנידון ותימה על הריטב"א שם דלא ביאר זה דאיך אפשר לחלק בזה

ונראה לישב עפ"י שיטת הרמב"ם המובא בב"י ביו"ד בסי' קמ"ה