מהר"ם שיק יורה דעה סב

כשהביא דעת הא"ז דחד בחד מותר להאכיל לב' בני אדם וכ' שהרא"ש בפ"ק דביצה פליג ע"ז והמנ"י שם תמה דלא מצא זה ברא"ש ולפיענ"ד כיון על מ"ש הרא"ש בביצה דף י"ד בתרי לישנא גבי תבלין הואיל ויש לכל חד קולא וחומרא לא פסקינן להקל דמאי חזית וכמ"ש בשעה"מ בכללי סד"ר סוף מקוואות כלל ד' וכיון שקודם שנאכל הי' אסור דמאי חזית אפילו נאכל אח"כ נשאר באיסורו

וא"כ גם בנידון שלנו נהי דהכא עדיף דנאכל קודם שנולד הספק מ"מ הא יש לנו לדון על הכלים ואע"ג דהכלי הי' טריפה מ"מ הא סתם כלי אינו ב"י ועכשו נעשית ב"י ובחו"ד סי' קי"א כ' אפילו אי מאיסור דרבנן נעשה דאורייתא מקרי דבר שצריכין לדון עליו וא"כ ה"נ באינו ב"י לב"י איכ"ל דמקרי דבר שצריכין לדון עליו והא דתנן בפ"ז דתרומות דאפילו נפל השני למקום אחר אינו מדמעת כבר כ' החו"ד או בנאכל הראשון או דדמוע שאני ועל כן לפי ענ"ד אין להתיר בנידון הנ"ל ועל אמירת השפחה גוי' אפילו לפימ"ש בנוב"י חלק אה"ע סי' ל"א דהיכא דיש רגלים לדבר בדרבנן גוי נאמן אפילו בלי מסלפ"ת אין להאמין כאן בט"ע דאפי' בע"ה חששו דאומר בדדמי עיין באה"ע סי' י"ז סעי' כ"ח בהג"הה וכ"ש כאן דבעלת הבית הישראלית אומרת דנראה לה בהיפוך וגם שהקיפו לחתיכה המליחה הנשארת ולא דמי והקפה מילתא הוא כדאית' ביו"ד סי' ק"א כן נראה לפי ענ"ד

תשובה צ"ב בעזהי"ת חוסט א' משפטים תרל"ה לפ"ק חוסט יע"א: החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך המופלג מוה' מאיר נתן נ"י מלוק

מכתבך קבלתי ואשר שאלת על דברי הש"ך ביו"ד סי' ס"ט ס"קכו שכ' ע"ד רמ"א שם דבדיעבד שרי אם שהא רק שיעור מיל וכ' הש"ך דהיינו דווקא אם נתבשל והדגמ"ר שם כ' דאף הש"ך אינו מחמיר אלא בלא שהא אלא שיעור מיל אבל בג' רביעי שעה גם הש"ך מודה ובסוף מסיים הדגמ"ר דבדיעבד אם רק שהא יותר מחצי שעה והודח שרי בדיעבד אפילו לא נתבשל עכ"ד וכתבת דדבריו סותרין דמעיקר' התחיל בג' רביעי שעה ולבסוף מסיים חצי שעה גם שאלת איך נידון להאי דינא לענין דין המבואר שם סעי' כ' בנתן לאחר שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב המחבר מתיר בדיעבד ולרמ"א מותר עכ"פ בהפס"מ ולצורך מצוה ואינו מבואר שם אי גם שם סגי בשיעור מיל ובאמת דברי הדגו"מ הם סתומים ולא ביאר הטעם אבל השאלה הב' איך דנים שם בסעי' כ' אין זה שאלה כלל דהרב בתו"ח בהקדמה שלו ביאר הכלל מדוע התיר בדיעבד או בהפ"מ וכל מקום משום הפסד ומצוה נשתנה הדין אלא דבכל מקום דמתירין בכיוצא בזה הוא משום דבאמת הי' נראה להרב לפסק הלכה דמותר אלא לחוש להאוסרין ולהמנהג חיישינן ועל זה שפיר איכ"ל דבמקום הפסד וצורך מצוה אוקמי' אדינא ולא נהגו בכה"ג כלל וא"כ כיון דעיקר הדין דסגי בשיעור מיל בדיעבד א"כ בכל מקום מקרי שיעור מליחה מיל בין לקולא בין לחומרא

איברא יש קצת ספק בהאי דסעי' כ' די"א דאעפ"י דלאחר שיעור מליחה נחשב כרותח וצירו אוסר וא"כ בלא שהה רק שיעור מיל י"ל דהוי ס"ס לחומרא ואפילו בדרבנן הסכימו האחרונים דאסור וא"כ ה"ה הכא כיון די"א אפילו לאחר שיעור מליחה נחשב כרותח ואת"ל דלא הוי כרותח מ"מ דלמא אמרינן כי"א דלאחר מיל הוי עדיין תוך שיעור מליחה כן יש לשאול לכאורה וכן בסימן ע' סעי' ו' בהג"הה דפסק דבמקום שאין הפסד אם נפל לתוך הציר לאחר שיעור מליחה אסור במקום שאין ההפסד מרובה וא"כ בלא שהה רק שיעור מיל איכ"ל דהוי ס"ס לקולא חדא דלמא עדיין לא שהא שיעור מליחה ואת"ל דהוי לאחר שיעור מליחה מ"מ שמא אפילו אח"כ כיון דפולט ציר לא בלע דם זה יש לכאור' להסתפק

אבל האמת יורה דרכו דהרמ"א כ' הג"הה על המחבר והמחבר הרי החליט דינו דשיעור מליחה היא מיל וע"ז סובבין דבריו בסי' ס"ט סעי' ב' ובסי' ע' סעי' ו' ומבואר מזה מדסתם הרמ"א אדברי המחבר דבין לקולא ובין לחומרא חשבינן שיעור מליחה מיל והטעם דלא חשיב ס"ס כיון דהעיקר כדעת הפוסקים דבשיעור מיל סגי ואפילו איכ' מיעוט לא מצטרפין לס"ס וכיוצא בזה כ' הפמ"ג בסי' ס"ט סעי' כ"ו עיי"ש ובזה אפשר לישב דברי הפר"ח שם דהקש' על דברי הש"ך שכ' דלכתחיל' דווקא אם נתבשל דהא איתא בסי' ס"ט דבהודח לאחר שיעור מליחה נסתמו ניקבי הפליטה ואינו פולט ואם יחזור וימלחנו יש לחוש דיבלע דם ומאי מועיל והשיג עליו הפליתי ממנ"פ דהא אמרינן יחזור וימלחנו היינו דחיישינן לדעת האומרים דיש בו עוד דם ולא אמרינן לדיעה זו דנסתמו ניקבי הפליטה וא"כ שפיר כ' הש"ך לכתחילה דווקא אם נתבשל וכ"כ הפמ"ג שם: ולפיענ"ד הפר"ח שפיר קאמר דאם ניחוש דשיעור מיל לא סגי ע"כ דחיישינן דדלמא בחתיכה עבה לא סגי במיל דהרי זה הטעם של תה"ד דביאר טעם למנהג העולם שממתינין שעה משום דבריש פ' כיצד צולין דשיעור צליות הפסח הוא שעה. וא"כ חזינן דלחתיכה עבה כ"כ סגי שעה ולכך לא פלוג דגם בחתיכ' קטנה הדין כן דאל"כ נתת דבריך לשיעורין עיי"ש וממיל' דלפי שיטה זו תליא בחתיכה אם היא עבה או דקה וא"כ אפילו בחתיכה אחת יש לחוש דבצד אחת היא דקה ויצא ממנה כל הדם ונסתמו הנקבים ובצד האחרת שהיא עבה עדיין פולט דם ויבלע צד הדקה מצד העב ושפיר הקשה הפר"ח לכאור' ונהי די"ל דהוי ס"ס ואין צריך לחוש לזה דשמא יצא כל הדם מב' צדדים ואם לא יצא שמא מב' הצדדים לא יצא מ"מ אפשר להסביר עוד דגוף סברת הש"ך ע"כ היינו כמו דבעלמא באיכא לברורי מבררין וה"נ איכא לברורי ע"י מליחה והנוב"י כ' בכמה תשובות דהיכא דגם לאחר הבירור ג"כ יהיו צריכין לסמוך על הרוב א"צ לברר. א"כ שפיר הכא דגם אם יחזור וימלח יהא צריך לסמוך על הס"ס דהוי כרוב א"צ למלח זה נ"ל כוונת הפר"ח

אמנם הנוב"י נ"ל דמטעם אחר אתי עלה דהרי כל הטעם של הרמ"א הוא דברי תה"ד הנ"ל דמפסח מוכח כנ"ל והפוסקים כתבו דשיעור מליחה כשיעור צלי וע"כ נהגו להמתין שעה וע"ז הקשה הפליתי דהרי פסח צריך להיות נצלה כ"צ וזה הי' נעשה בשעה וא"כ מפסח עצמו מוכח דסגי בחצי שעה דשיעור מליחה אינו אלא כמאב"ד וזה לכל היותר כחצי שעה ולכמה פוסקים מאכב"ד הוא שליש שיעור צלי ואז כבר יצא כל דמו ונשאר בקו' עיי"ש וזה קושיא גדולה ועצומה ואני אמרתי לישב דדברי תה"ד נכונים דאיתא בירושלמי פ' כיצד צולין סוף הלכה א' דמה שנצלה בחוץ לתנור בשיעור שעה נצלה בתוך התנור בחצי שעה משום דהתנור מצרף החום של כל שריפת העצים והחום גדול ומלא על כל גדותיו ודברי חכז"ל ברוה"ק נאמרו ובדווקא נאמרו וא"כ שפיר כ' התה"ד כיון דצליית פסח בתנור הוא כמבואר בסוף פ"ק דשבת משלשלין הפסח בתנור וזה הי' צורך שעה ובחוץ הי' צריך שתי שעות וחצי צלייתו הוא שעה חוץ לתנור והא דשיעור מליחה כצלי נראה כיון דבמליחה לא שייך זאת דההבל בא מכל הצדדים ודמי רק לצלי מחוץ לתנור א"כ מסתמא שיעור צלי דאמרו כוונתם חוץ לתנור ולכהפ"ח מידי ספיקא לא נפקא ולכך החמירו והנהיגו העולם להמתין שיעור שעה

וא"כ גם דברי הדגו"מ הם נכונים דוודאי אם שהא באמת יותר מחצי שעה ראוי לנו להקל דהרי אפילו לתה"ד י"ל דסגי וכקושי' הפליתי הנ"ל אלא אפילו אם נימא לישב דברי תה"ד כמו שכתבתי לעיל לתרץ אפי"ה וודאי שיעור שעה אינו בדווקא דהרי בשעה סגי אפילו לגדי שלם וע"כ הוא לאו בדיוק אלא קרוב לשעה ולכך קאמר דביותר מג' רביעי שעה שרי אפילו לדעת הש"ך ולדינא כיון דלהנ"ל זה בעינן רק משום דמספקינן אי השיעור כשיעור צלי היינו חוץ לתנור ספיקא דרבנן לקולא ולכך סיים דאם שהא יותר מחצי שעה בוודאי שרי בדיעבד ועכ"פ לדינא נראה דבדיעבד בכל מקום בין לקולא וה"ה לחומרא אם שהא שיעור מיל חשיב שיעור מליחה כדעת המחבר וכמו שסתם הרמ"א לדעתו כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי רבך הדורש שלומך.. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה צ"ג

החיים והשלום וכל טוב להבחור המופלג החרוץ כה' משה ליב נ"י

מכתבו הראשון גם השני קבלתי ואין לי פנאי להשיב על כל קושיא וקושיא אמנם הואיל והפציר טובא וגם אביו הרב המאוה"ג ביקש ממני על זאת לא אוכל להשיב פניו ואשיב לו כפי אשר יורונו מן השמים מה שנתקשה איך פסוקה מילתא בטו"ז ביו"ד סי' ע' ס"קט ובש"ך שם ס"קח דאם ספק אי אמלח בשר שחיטה בהדי בשר נבלה הו"ל ספק דאורייתא דמלוח כרותח דלמא הא דמלוח כרותח הוא רק מדרבנן כשם דמסתפק לאחרונים בכבוש הובא בפליתי סי' ק"ה ס"קב דלמא הא דכבוש הוא כמבושל הוא מדרבנן וגם בפרמ"ג שם במשבצות סי' ק"ה ס"קב כ' בשם בית ישראל בכבוש בחומץ בכדי שירתיח הוא רק מדרבנן ונהי דהפמ"ג פליג עלי' מ"מ למה לא העירו גם על מליחה כרותח דדלמא רק מדרבנן הוא עכ"ל בקצרה

הנה בוודאי הא דמליח כרותח מן התורה ומהקבלה אתיא לן דהרי אפילו להקל סמכינן ע"ז דעל זה נתייסד כל המליחה ושיעור שהי' במליחה כשיעור צלי דמליח כרותח כמבואר בב"י סי' ס"ט ובתה"ד סי' קס"ז ור"ת רצה להתיר אפילו כבד במליחה מטעם מליחה כצלי כמבואר בשמעתין דכבדא והא דאנן לא קי"ל לכתחילה כר"ת גבי כבד נראה דהיינו משום דע"י שפע דם נתבטל כח המלח משא"כ בצלי נשאר האש ואי נכבה מבעיר וכו' וכן מוכח בש"ס במנחו' דף כ"א ע"א דפרי' למה לי קרא למעט דדם לא בעי מליחה ת"ל דמלח מבטלו לדם דאר"ח דם שבישלו אינו עובר ור"ז אמר דם שמלחו