מהר"ם שיק יורה דעה סא

לא ראיתי מבואר אי נצלה כמאכב"ד חשיב נא או לא וברמב"ם פ"ח מה' ק"פ כ' דנא היינו אם אינו נאכל לאדם ואפשר מב"ד מקרי נאכל לאדם

ומריש הו"א דהוא פלוגתא בין תוס' ורש"י שהתוספת הקשו בפסחי' דף ע"ו ע"א בד"ה אלא כו' למה לא פירש"י דנאסר מכח נא והנה מדלא אסר מכח דם ע"כ כבר נצלה כמאב"ד דפסח לא היו מולחין ושוהין ולדעת הצל"ח בריש כיצד צולין הי' אסור למולחו משום צלי מחמת ד"א וא"כ כיון דלא הי' דם סובר רש"י דשוב לא מקרי נא והתוס' סוברים דהוי נא אמנם בפסחים דף ל"ז דקרי למצה הונא ופרש"י דהיינו לישנא דקרא נא כו' ומצה הונא היינו כל שאין חוטין נמשכין והיינו הרימת פנים כמבואר באו"ח סי' תס"א וקרימת פנים וכמאב"ד כחדא משוי לי' בסוף פ"ק דשבת וכן מבואר מירושלמי ספ"ק דשבת אשר יבואר לפנינו אי"ה וכיון שכן דכמאב"ד חשיב נא והיו צריכין לצלות הפסח כ"צ קשיא כנ"ל

אמנם לכאורה קשה למה נתנו טעם שהקדימו ע"ש משום צלי ולא אמרו משום דמצוה להוסיף על שבת ועיין במג"א סי' רנ"ו שכ' דיש להוסיף בכדי שעה אמנם לאחר העיון לא קשה מידי דמבואר בפסחים צ"ג ע"ב דזמן שחיטה הי' בע"פ עד תחילת שקיע' ועיין בתוס' זבחים דף נ"ו ע"א ד"ה מנין וכו' וכיון שכן גם בחול היו צריכין לשחוט ולזרוק קודם תחילת שקיעה והפשט והקטרה אפילו אי יתעכב חצי שעה מ"מ עדיין נשאר בכדי שעה עד הלילה דהרי קי"ל דתחילת שקיעה עדיין יום הוא ויש עוד עד הלילה או שעה ומחצה ועוד יותר עיין במג"א סי' רס"א וכל המלאכה משחיטה עד הקטרה נעשה הכל לכל היותר בכדי שעה כמבואר ריש תמיד נשחט וא"כ עדיין נשאר לתוס' שבת וע"כ הטעם כדי לצלותו וכיון שכן איכ"ל דבאמת בשעה נצלה רק חצי צלייתו ובשעה שהוא מוסיף לתוס' שבת נצלה אידך חציו קודם הלילה ועיין במג"א בסי' רנ"ג ס"ק שהוכיח דאין איסור אם נצלה תוך התוספת

ועפ"י האמור נראה לבאר דברי הירושלמי ספ"ק דשבת על מתניתן דמשלשלין תמן תנינן חשכה יצאו וצלו ומשני בני חבורה רוזין מחזירין פסח כשהוא שלם ולא כשהוא מחותך ומסיק משום ופסולו ואמר ר"י ויאות דלאכלו א"א משום נא ולצלי אי אתה יכול דהוי כצלוי בשבת ולכך אסרו כדי שיצלה כ"צ מבעו"י עיי"ש לשונו והמפורשים נדחקו טובא בזה ולפי ענ"ד עפ"י הנ"ל דהירושלמי מקשה קושית התוסיו"ט ר"פ תמיד נשחט הנ"ל דהרי אפילו בשבת היו נגמרים קודם הלילה מכ"ש בע"ש שהניחו עוד שעה אחת פנוי' ולמה אתה אומר משלשלין עם חשכה ומתרץ בני חבורה זרוזין ולכך תנן התם דנגמרו מ"מ מושכחת לה אם אירע שנתעכבו ומ"ש מחזירין כשהוא שלם נראה שהוא תי' אחר דמפרש האי משלשלין היינו מחזירין ובאמת כבר נתנו מבעו"י דמחזירין עם חשיכה ועם חשיכה היינו תחילת השקיעה שהתחיל להחשיך עיין בתוס' יו"ט על לשון עם. והא דנקט שלם דווקא נראה דאין זה ענין לדין שבת אלא לדין פסח שמצותו לצלותו שלם ועיין ברמב"ם בפ"י מקרבן פסח דין וע"ז אמר אפילו בשעת חזרה צריך להיות שלם כיון שלא נצלה עדיין כל צרכו וע"ז משיג ר"י טעמא דיאות דאמרת דווקא מחזירין אבל לא תחילת צלי דבשלמא אם רק מחזירין שפיר נצלה הפסח קודם שבת כ"צ שעה אחת קודם התוס' ושעה אחת בתוספת אבל אם נימא דמותר לשלשל בתחילה א"כ אפשר להביאו לידי פסול אם לא יצלה כ"צ קודם השבת ויהי' אסור לאכלו משום נא וע"כ דהיינו חזרה ואז שפיר נצלה קודם השבת ועכ"פ לפי"ז שפיר כ' התה"ד ראי' דצריך לשיעור צלי שיצא ממנו הדם דהיינו כמאכב"ד בכדי שיעור שעה ודברי התה"ד נכונים מצד תרי טעמים הנ"ל וא"ש דברי הדוש"ת. הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה צ"א

בעובדא שאירע שלקחה אשה בשר שחוטה ומלחה כדינא וחתיכה אחת לא מלחה אלא מעט ולא שהא משום שהיתה צריכ' לשפחתה ובהסח הדעת נתנה הבשר שסברה שנמלח כדינא לקדירה כשרה והאידך לקדירה טריפה והשפחה כבר אכלה וכשהובא הבשר על השלחן בעלת הבית הוא בעצמה מספקא לה וכמדומ' בעינה שטעתה ושפחתה הגוי' אמרה שיש לה טב"ע שזה הוא הכשר ונשאל השאלה מאי דינו של בשר זה לכאור' הבשר כשר לכל הפוסקים דאם אמנם מצינו פלוגתא בין הש"ך והפר"ח בסי' ק"י הש"ך בכללי ס"ס אות כ' והסכימו עמו האחרונים השעה"מ בסוף מקוואות והחוו"ד בסי' ק"י וקי"א דספק דרבנן באתחזק איסורא אסור והפר"ח והסכים עמו בפליתי דאפילו באתחזק ס"דר להקל וכר"מ וא"כ לדעת הש"ך באתחזק אסור מ"מ הא דעת הש"ך בסי' קי"א בס"קד דהיכא דלא נתערבו החתיכות לא מקרי אתחזק איסורא: וא"כ בנידון שלנו ממנ"פ מותר לדעת הש"ך דאוסר ס"דר באתחזק מ"מ הרי כאן לא נתערבו החתיכות ולא נולד הספק אלא לאחר שהושם בקדירה וגם כבר נאכל אחד מהם וא"כ לא מקרי אתחזק וא"כ לדעת האחרונים דדם שמלחו מדרבנן הוי סד"ר ולא אתחזק ושרי ולדעת הפר"ח דפליג על הש"ך בסי' קי"א וס"ל דגם בלא נתערבו מקרי אתחזק דהא איקבע איסורא וא"כ גם הכא נהי דהשתא נאכל אחד מהם מ"מ הרי לא על השתא נולד הספק אלא על שעת נתינת הבשר להדירה ואז הי' איקבע איסורא ולהפר"ח הוי כמו אתחזק מ"מ הרי להפר"ח גם באתחזק ס"דר להקל ואין לומר דניחוש לחומרא דתרווייהו דנימא לא נתערבו ג"כ מקרי אתחזק ונימא כדעת הש"ך דבס"דר באתחזק ספיקא להחמיר ז"א דהרי הלכה פסוקה בש"ע ביו"ד סי' קי"א סעי' א' בב' חתיכות וחד קדירה אמרינן שאני אומר בדרבנן וע"כ או כקולת הש"ך שם ס"קד דלא מקרי אתחזק או כקולת הפר"ח דאפילו מקרי אתחזק גם באתחזק סד"ר להקל וא"כ אם ניחוש לתרווייהו הוי תרי חומרא דסתרו אהדדי וא"כ נידון הנ"ל מותר ממנ"פ

איברא דלכאור' יש לדחות זה דהנ' השעה"מ סוף הלכות מקוואו' בכללי ספיקא דרבנן כלל ב' כ' דאיכ"ל דאפילו בנתערבו ואע"ג דהוא פסק כש"ך דס"דר באתחזק ספיקא להחמור מ"מ כאן נגד חזקת איסור איכא חזקת היתר דקדירה ולכך שרי וזה שייך התם אבל בנידון שלנו שניכר הבשר ואנו דנין על הבשר וממיל' גם הרוטב דכוותי' בכה"ג לא שייך חזקת היתר דקדירה וא"כ יהא אסור אי חשבינן לא נתערבו כחזקת איסור ואין כאן ממנ"פ מיהו דברי השעה"מ קשים דכבר כתבו התוס' ביבמות דף פ"ב ע"א ד"ה שתי קופות כיון דוודאי נפל שם דבר ולאותו דבר אין לו חזקת היתר א"כ שוב לא שייך לומר דאוקי אחזקתי' וזה גרע מהנך ענינים דהביא השעה"מ שם דמי שטבל במקוה שנמדד ונמצא חסר דטמא ואפי"ה בנגע בטהרות מוקמינן הטהרות בחזקתן דנהי דאיתרע חזקתן מ"מ אית להו חזקה אבל כאן שיש בו חלק מדה או חצי מדה או רביעי דלית לי' חזקת היתר ועי"ז ממילא גם השאר אסור ולפי"ז אין ראי' נגד הפר"ח בלא נתערב איכ"ל דחשיב חזקת איסור ואפי"ה שרי בפ"ב דידים מ"ד בספק ידים משום חזקת טהרה וא"כ מהא דהלכה פסוקה בש"ע ביו"ד סי' קי"א בב' חתיכות וחד קדירה מותר בדרבנן מוכח או כקולת הש"ך או כקולת הפר"ח ואכתי איכ"ל דבנידון שלנו מותר ממנ"פ

אמנם לאחר העיון נראה דכאן לכ"ע מקרי אתחזק איסורא דהרי גם הבשר שנמלח מ"מ קודם מליחה ידענו דאתחזק בי' דם ועכשו איקבע חד דלא נמלח וא"כ על כל חתיכה שאנו מסופקי' אם נמלח אוקי אחזקתי' והוי אתחזק איסורא וממיל' לפי הסכמת האחרונים השעה"מ והחו"ד דס"דר באתחזק להחמיר א"כ גם כאן אסור ואע"ג דהטו"ז בסי' קכ"ז ס"קו חשיב ניקור כלא אתחזק זהו לענין נאמנות ע"א וגם שם באמת אינו מובן דהרי בענין מעשה ניקור והי' בחזקת שאינה מנוקרת וצ"ל כיון דלהטו"ז שם מיירי בחתך לחתיכות קטנות והע"א אומר שחתיכות אלו בשר הן וע"ז שפיר כ' הטו"ז דחתיכות אלו לא הי' להם חזקת איסור אבל חתיכה כמעיקרא ואנו מסופקים אם נמלחה הרי הוא בחזקת שלא נמלחה וכמבואר בלשון הטו"ז בעצמו באו"ח סי' תכ"ב ס"קא

ואפשר לפי מ"ש הטו"ז שם באו"ח סי' תכ"ב דאם זכר זמן קודם אמירת יעלה ויבוא שהוא ר"ח לא חיישינן ששכח והכי נמי כאן נימא נגד חזקת אינו נמלח איכא חזקה כיון שמעיקרא ידעה שהחתיכה המליחה היא זאת או זאת וודאי גם בשעה שנתנה לקדירה ידעה וזכרה מיהו הדבר קשה לסמוך על זה דהרי השכחה מצוי' וגם לענין אמירת יעלה ויבוא המג"א והא"ר לא חילקו בזה וא"כ שוב הוי חזקת לא נמלח מס"דר באתחזק יש להחמיר ולאסור ולכאור' יש להביא ראי' לזה מהא דחיישינן בפ"ג דדמאי מ"ד לאחלופי ובגיטין דף ס"א הקשו בזה אלא וודאי חששו בס"דר באתחזק מיהו הכ"מ בפי"א דין י"ג הלכות מעשר כ' בדמאי דתיקנו על הספק החמירו. וא"כ אין ראי' מהתם ואדרבה יש לישב בזה קושית רשב"א בחולין דף ו' דלמה לא חששו אשביעי' לאחלופי ולהנ"ל איכ"ל שביעית בזה"ז הוי סד"ר ולהקל משא"כ במעשר החמירו או משום אתחזק או בדמאי החמירו

ועכ"פ לפי הנ"ל דמקרי אתחזק ובסד"ר באתחזק יש להחמיר כדעת האחרונים דספיקא להחמיר וא"כ לא מהני מה שנאכל דמ"מ הוי סד"ר דאתחזק ואפילו להפר"ח לשיטתו קשה להבין מה שהתיר בנתערב חד בחד ואח"כ נאכל דמה מועיל נאכל כיון דחד בחד גם להפר"ח נעשה כגוף האיסור ומה יועיל נאכל אח"כ וכן השיג עליו בחו"ד וא"כ נידון הנ"ל אסור ועוד אפילו נימא סד"ר להקל אפילו באתחזק היינו אם אין כאן תרתי דסתרו אבל אם יש כאן תרתי דסתרו וצריכין אנו לדון על השני גם כן כבר כ' השעה"מ שם והחו"ד בסי' קי"א דאסור ולפי ענ"ד על זה כיון בת"ח כלל ל"ט