מהר"ם שיק יורה דעה ס

והתוס' שם כ' דאפילו בכבדא בתוך גוף הפסח מוכח שם דשרי לריה"ג אלא דאין ראי' מזה אלא בשר בהדי בשר דכבולעו כך פולטו ופועל האש או חמימות האש גם על מה שהוא מונח בתוך חלל העוף או הבהמה אבל נייר איכ"ל דהוי כמו טיפול דקי"ל ביו"ד סי' ע"ח דכל טיפול אסור דאין אנו בקיאין עיי"ש

ולכאורה. קשה לי על השגתו דאפילו אי מדמינן לי' לטיפול הרי הוכיח שם הפר"ח מלשון הרמב"ם דרק הטיפול בכה"ג אסור אבל העוף מותר וא"כ ה"נ בכבד והפמ"ג שם בסי' ע"ח בטו"ז ס"קב הביא דברי הפר"ח והשיג עליו דהפר"ח סובר כן גם במולייתא וזה אינו מוכרח דהרמב"ם מיירי בטיפול עיי"ש עכ"פ בטיפול מודה וא"כ מה השיג הגאון מוה' עוזר הנ"ל

מיהו לאמת נראה דדברי הפר"ח אלו תליין בפלוגתא דנהי דהרמב"ם מוכח כן אבל מדברי האו"ה והובא בת"ח כלל כ"ד ובש"ע שם סי' ע"ח דמתיר למשוח העוף בשומן ולא הוי כטיפול ואינו מעכב הפליטה משמע להדיא מדבריו דס"ל דטיפול מבטל את הפליטה וגם בהג"ה הנ"ל הביא לשון או"ה הזה וא"כ השיג דדלמא נייר כטיפול ומבטל הפליטה וממילא העוף ג"כ אסור עיין בפמ"ג סי' ע"ח בטו"ז סק"ב הנ"ל. וא"כ ליתא לדברי הכרם שלמה הנ"ל שהרי בפסחים דף ע"ד ע"ב אמרינן למ"ד מולייתא אסור ולא אמרינן כבכ"פ אפילו פירש לתחת אסור וכ' התוס' שם בד"ה מאן דדווקא בית השחיטה דחללו רחב ביותר אמרינן דחלחולי מחלחל עיי"ש וא"כ מאן מפיס לעשות כאן נקבים כבית השחיטה

איברא סברת מעלתו נ"י במונח משופע בוודאי לא גרע מחלל בית השחיטה מ"מ זה סגי אי אתאינן עליה מכח כלי שאינו מנוקב כמ"ש הפרמ"ג אבל אי נימא דחשיב כטיפול ומעכב את הפליטה א"כ אפילו משופע יש לאסור ובלא"ה לפי מ"ש הסולת למנחה בכלל י"ב דין ב' על הנשים שמולחין בבגד פשתן דאפילו יש לו חלל יש לאסור משום לא פלוג ועוד כיון דחששו משום דנייר הוי כטיפול ושהדם סביך בי' והיכא דהדם סביך נראה דלא מהני משופע כיון דלא משריק וראי' לזה מדברי הצל"ח שחקר בריש פ' כיצד צולין אי רשאין לצלות כבד באויר תנור ומביא ראי' מאסכלה שאינה מנוקבת וקשה דלמא מיירי באסכלה משופע וע"כ היכא דסביך ומבליג מחמת חמימות אינו מועיל משופע (ונראה ראי' לזה מלשון המשנה ביצה דף ל"ב ע"ב דנקט אין שוברין החרס ואין חותכין נייר לצלות מליח עיי"ש בפרש"י ומ"ש דנקט גבי נייר מלוח אלא להורות דבשר שאינו מליח אסור לצלות בו)

והנה בהג"הה הנ"ל כ' דבכבד יש מקום טפי להתיר דאוסרת ואינה נאסרת ולא זכיתי להבין דבריו כיון דמדמה לי' לטיפול או לכלי שאינו מנוקב. א"כ מונע את הפליטה ואיך יהא בכבד מותר ולדעתי אדרבה בכבד יש לאסור טפי דהרי בכבד בעי מדינא קורעו שתי וערב וחתיכה לתחת ונהי שהקילו קולא בתר קולא דסגי בהסרת המרה עם הגידין מ"מ חתיכה לתחת בעינן ולפי ענ"ד היינו ע"פ האש דמשאב שאיב והנייר אם מתדבק בי' ע"י לחלוחית אפשר דסותם הנקב ולכך לפי ענ"ד אין להתיר להניח נייר על האסכלה והנראה לפיענ"ד כתבתי

תשובה פ"ח עוד להנ"ל

ומ"ש מעלתו לענין מחט שנמצא בדקין דקי"ל דשרי בהפס"מ וכ' מעלתו דאם נמצא בדקין שקורין טרייפצע גידערם [קישקעליך[ יש לאסור דהוי כנמצא במרה דאוסר בסי' מ"ג אפילו במקום הפסד יפה דיבר ואמינא לי' משמי' דמעלתו בבי מדרשא ואע"ג דיש במרה עוד טעמים מ"מ נראה דזה הוא עיקר הטעם ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה פ"ט

בעז"ה חוסט יום ו' עש"ק פ' בראשית תרל"ז

החיים והשלום לתלמידי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' אלכסנדר אדלער אבדק"ק יאנקאטי יע"א

מכתכך קבלתי בעתו ובזמנו וע"ד חידושי תורה שכ' דקשה לך על דברות הר"ן בפרק בהמה המקשה שכ' דלכך דם השליל אסור דבקרא דילפינן מיני' היתר שליל כתיב בבהמה תאכלו והיכא דאפשר לפרש קרא דדווקא אכילה קאמר מפרשינן דווקא אכילה וא"כ מאי פריך ביומא דף פ"א דלמה לא כתיב גבי יוה"כ לאו דלא תאכלו הא אצטרך למכתב תענו למכלל גם שתי' והארכת בסברות לכאן ולכאן והנה בשבועות דף כ"ג מבואר דבכלל לא יאכל גם שתי' בכלל והובא בריטב"א דיש מסתפקים באם נשבע שיאכל ושתה אי יצא ידי שבועתו והכריע דל"ש ובגוף הספק צריך לבאר הכוונה עפ"י מ"ש התוס' בפסחים דף כ"ב דלר' אבוה דקי"ל כוותי' דלא תאכל גם הנאה ככלל רק היכא דגלי קרא דמותר בהנאה דהיינו דווקא היכא דכתיב לא תאכל אבל היכא דכתיב אוכל כגון כי כל אוכל חמץ וכו' אין הנאה בכלל ובעינן דווקא אכילה וע"כ הטעם דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ותפשת מועט תפשת דבמקום שאמרה התורה לא יאכל אסרינן ג"כ הנאה דדלמא גם הנאה בכלל והרי הוא עובר אבל היכא, דכתיב אוכל אמרינן דווקא מה שהוא וודאי אכילה ולא הנאה

וא"כ. לכאורה יש לנו ג' סוגי' אכילה ושתי' שהוא כעין אכילה אבל מ"מ אין זה אכילה ממש וגם הנאה בכלל אכילה וא"כ אפילו אם גילה לן התורה דאין הנאה בכלל אכילה מ"מ שתי' דעדיף מסתם הנאה לא נתמעט ואם כן בכל מקום דכתיב לא תאכל בוודאי גם שתי' בכלל כדמוכח בשבועות שם בהסוגיא וכל זה היכא דנכתב בלשון לאו וכן אם אמר שבועה שלא אוכל דילפינן מאיסור תורה לדידן דקי"ל כרבנן דרע"ק ר"פ שבועות שתים אבל אם אומר שבועה שאוכל שבלשון אכילה דקרא דווקא אכילה ושפיר יש מסתפקים שהביא הריטב"א אי אמר שבועה שאוכל ושתה אי יצא ידי שבועתו משום דשמא דווקא קאמר

ומטעם זה אני מסתבך בדברי התוס' בחולין דף ק"כ שהקשו דלמה לי קרא על המחהו לחמץ וגמעו דחייב כרת ת"ל דשתי' בכלל אכילה דדלמא דכי כל אוכל חמץ דווקא אכילה ועכ"פ נראה לי דס"ל להתוס' כשיטת הרי"ף והרא"ה דכתבו דאין סברא לחלק לאוכל ללא אוכל אבל הר"ן בחידושיו הנ"ל נראה דס"ל כיש המסתפקי' הנ"ל דגבי אוכל אם נשבע דווקא אכילה דתפשת מועט וא"כ ה"ה בקרא דכל בבהמה תאכלו דכתב הר"ן דדווקא אכילה התירה התורה ותפשת מועט תפשת אבל דם לא התירה התורה

ובזה אמרתי לישב קושית האהל דוד בשבועות שם דפריך בגמרא כיון דשתי' בכלל אכילה נימא דאם אמר שבועה שלא אוכל הוי נמי שתי' בכלל וכי הדר אמר שלא אשתה נימא דיהא חייב שתים ומפרק הרי אם אמר שלא אשתה ב' פעמים מי חייב שתים וכו' עיי"ש והקשה הנ"ל לפי דברי הב"י באו"ח סי' קצ"ז סעי' ב' דבשתיית מים אין מצרפין לזימון וא"כ מאי פריך בגמרא שם דאם אמר שלא אשתה אחר שלא אוכל לא יהא חל לפי דברי הב"י הא אם אמר שלא אוכל לא כלל מים ואי הדר אמר שלא אשתה כלל ג"כ מים וא"כ שפיר חל עיי"ש ולהנ"ל מיושב דע"כ לא קאמר הב"י דעל מעט מים לא יכול לומר שאכלנו משלו דהיינו כיון דאמר אכלנו לא הוי הנאה בכלל דמים מיזן לא זיין אלא הנאה סתם ובלשון אכלנו לא הוי הנאה בכלל אבל בגמרא שבועות הנ"ל מיירי בדאמר שלא אוכל ובכלל לא אוכל הוי גם הנאה בכלל והוי נמי מים בכלל ופריך שפיר בגמרא דלא יהא חייב דבכלל לא אוכל הוי שתי' נמי בכלל דשתי' הוי עדיף מהנאה וכמ"ש לעיל וילפינן לשון ב"א מלשון תורה אליבא דרע"ק ומתורץ קושית האהל דוד הנ"ל ושפיר הוי בלשון שלא אוכל גם שתי' כן נראה לפי ענ"ד דברי רבך הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה צ'

החיים והשלום לתלמידי הוותיק וכו' כה' זלמן נ"י

הנה באגרת השני עוררת שוב מה שהקשית על דברי תה"ד המוב' בב"י ביו"ד סי' ס"ט סמך על שיעור שעה למליחה מפסחי' דף נ"ח והקשית הא פסח בעי כ"צ דאסור לאכלו נא וא"כ ע"כ במשך שעה נצלה כ"צ וא"כ לענין דם דסגי כמאב"ד דהוא חצי צלייתו לכל היותר א"כ אדרבה משם ראי' דסגי בחצי שעה ויפה הקשית ובאגרת השני כ' דאפשר דגם פסח היו צולין רק בכדי מאכב"ד קודם חשיכה ושוב לא גזרו ובאמת גם אני הייתי אומר כן אבל ראיתי בירושלמי ספ"ק דשבת על מתני' דמשלשלין וכו' דהי' נצלה ע"ג אש במשך שעה נצלה בתנור בחצי שעה

והנה. נהי די"ל דל"ד נקט אמנם כל כמה דאינו מוכרח אמרינין דלשון חכמים משיעור עם דקדוק וברוה"ק נאמרו והנס רותח דמליחה כרותח דצלי כיון ששמענו שיש ב' מיני רתיחות דצלי לאיזה רתיחה דמליחה דמיא נראה פשוט דדמיא לרתיחה דע"ג האש ולא בתנור לא מבעי' אי אמרינין דסגי במליחה מצד אחד א"כ דמינין לאש אלא אפילו אי בעי מליחה מכל הצדדים מ"מ לא דמיא לתנור דמכניס החום על מקום אחד משא"כ מלח מתמעט ומתפזר רמימותו ואינו פועל אלא במקומו וא"כ א"ש דברי התה"ד כיון דחזי' דפסח בתנור נצלה כ"צ בשעה ממילא על גבי גחלים נצלה חצי צלייתו בשעה ושפיר סמכו במליחה על שעה

אמנם לברר שורש הדבר וגם הבכור שור בפסחים דף נ"ח השיג עלי' דאין ראיה מפסחים דשם קאי רק שעה אחת להכין וללקט עצים אבל הצלי היו משלשלין הפסח עם חשיכה וא"כ אין ראי' לשיעור צלי וכ"כ התוס' יו"ט שם ריש תמיד נשחט ויש שם ט"ס בתויו"ט וכוונתו כדברי הבכור שור והקול הרמ"ז השיג עליו ולדבריו א"ש דברי התה"ד וכדי לברר זה וממילא מיושב נמי קושיתך דהנה