מהר"ם שיק יורה דעה נט

תשובה פ"ה

בעזה"י עש"ק פ' חקת תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב המאוה"ג כש"ת מוה' יחיאל מיכל קליין נ"י אבדק"ק סאקאס יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד דיר גדול שהי' שם ג' מקומות חלוקים הזקנים שאין להם טלאים הי' להם מקום בפ"ע ולהזקינות שיש להם וולדות ג"כ מקום בפ"ע ומקום הג' הי' שם רק טלאים שאינם צריכין לאמן ובא שם זאב למקום הטלאים שא"צ לאמן לפי אמירת הרועה נכרי ועוד שאר נכרים ופצע שנים ואחד המית והלך עמה והפצועים נמצאו מחוץ לדיר ושאל מעלתו נ"י אם הזקנים שלא נמצא בהם שום ריעותא מותרין באכילה ועל הטלאים שדרס מהם ונמצא המקום ההוא מקצת הגדר נפרץ שמשם לפי הנראה בא הזאב לשם ומסתפק מעלתו נ"י אם רשאין למכור שאר הטלאים לנכרים ועל הכבשים הזקנים אם מותרין לאכילה כיון שהיו בחלוקה בפ"ע ומחיצה קטנה ביניהם ע"כ השאלה

ולפי ענ"ד בזה הדין אמרינן בפסחים דף י' בהלכות פסוקות בספק על ספק לא על אמרינן שם דהיינו בקעה שנחלקו בה ר"א ורבנן ויש בזה הרבה פירושים ולפי ענ"ד ס"ל להטור והרמב"ם בפי' האיבעי' הזאת דקא מבעי' לי' אם ראינו עכבר הולך בסמוך לבית אחד כיון דבעלמא רובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אם אין הרוב נגדו וה"נ ראינו עכבר קרוב לבית אחד הפתוח אי נימא דהוי כרגלים לדבר וע"ז אמרו דפליגו בזה ר"א ורבנן דלר"א ספק ביאה טהור ולא חשבינן לי' כקורבא ולרבנן אזלינן בתר רגלים לדבר ולא חשיב ס"ס ובזה י"ל לשון הטור והרמב"ם יעויי"ש ואין כאן מקומו אמנם במג"א סי' תל"ח פסק בהדיא בספק על וספק לא על אפילו נסמוך לחד בית ואפילו דלתות פתוחים מ"מ חשבינן לה לספק אם על

א"כ. ה"ה בנ"ד דהזקינות מותרות כיון דאין כאן ריעותא ואפילו ראינו אותו סמוך לשם הוי ס"ס ודינו כדין ספק על ספק לא על ומותרין אפילו באכילה אמנם בהטלאים שמצינו שם שנחסר מהם וגם אנו רואין שנפרץ מקצת מהמחיצה בכדי שיוכל הזאב לעבור שם ומזה נראה דהזאב הי' שם ודרס הג' ולא אמרינן שמצא אלו השלשה מבחוץ או סמוך למבחוץ וא"כ כיון דוודאי על ספק דרוסה אסור ואפילו למוכרו לעכו"ם ואפי' לשהותן מ"מ אפשר לצדד כיון דחזינין דפרצה לפנינו אם הפרצה בכדי שיוכלו הטלאים לצאת לחוץ ולהצ"ל עצמן מן הדורס ובש"ע ביו"ד סי' נ"ז סעי' ט' איתא דאם ראו ארי שנכנס לבין השוורים במקום צר שאינן יכולין לברוח מפניו כגון שנכנס לדיר שלהם או עוף כו' עיי"ש חוששין שמא דרס וא"כ מבואר בלשון זה דבעי' ראה שנכנס הארי או הזאב לשם. וגם שיהי' המקום צר שאין יכולין לברוח ובנידן הנ"ל לא ראינו שנכנס הדורס אלא שהרועה והגוים אומרים כן מיהו אם יש רגלים לדבר אפשר דמהמנו אם אומרים שהי' שם מיהו אכתי כיון דנפרצה פירצה ויכולין לברוח אם הפירצה הוא כ"כ גדול שיכולין לברוח א"כ י"ל אולי ברחו חוץ ושם טרף אותם הדורס ואיכא שוב קצת ספק

ומ"מ דא עקא בנידון זה דהטו"ז בססי' נ"ז הביא בשם משאת בנימין דאפילו בבקעה רחב' אם נמצא שלשה נדרסים חיישינין על כולן כיון דאיכא שם חזקה והטו"ז כ' דטעות הוא מ"מ הביא הפתחי תשובה שם בס"ק יו"ד בשם מקום שמואל סי' ס"ז ומתשוב' יע"בץ ח"א סי' כ' שהאריכו בזה והעלו כדברי המ"ב דאסור אפילו בבקעה רחבה ביש ג' נדרסים משום דהוי חזקה וא"כ גם הכא אפילו נימא כיון דהפרצה נפרצה ויכולין לברוח וחשבינין כבקעה ומקום רחב מ"מ כיון דחזינין ג' נדרסים הוי חזקה דחיישינין שדרס גם אחרים שאין מכירין בהם שנדרסו כדברי המ"ב והוי ס' דרוסה ולהחמיר אלא דאפשר דע"כ לא פסק המ"ב הנ"ל דבג' נדרסים חיישינין רק אם כל השלשה נדרסו ואין ביניהם אפילו אחד מת אבל אם אחד מהג' הומת לגמרי ואמרינין בקטע רישא דחד מינייהו דנח מרוגזי' וכתבו הפוסקים דהיינו אם לא דרס עוד אחרים אבל אם דרס עוד אחרים ממנ"פ אם דרס לאחר שהמית א"כ חזינין דלא נח מרוגזי' ואם נימא דדרס מקודם שהמית א"כ דלמא דרס גם אחרים וזה שהמית הי' בסוף וא"כ נהי דספק הוי מ"מ חזקה אין כאן דדלמ' דרס תרי קודם שהמית ואכתי לא הוי חזקה למ"ד תלתא זימנא הוי חזקה והג' שהמית הוא עוד אדרבה מעליותא דאז אנו רואין דנח מרוגזי' וא"כ בכה"ג אם הי' בבקעה דתלינין שהצילו עצמן ואין כאן חזקה מכח שדרס והמית והכל בצירוף הסכום שלשה וא"כ בכה"ג אפשר דהמ"ב הנ"ל מודה להטו"ז

וא"כ אפשר לצדד כיון דהיו במקומות מיוחדין בהדיר וגם לא הי' רועה ישראל שם שראה שנכנס הזאב רק שרועה נכרי ושאר נכרים אומרים כן אפשר דאיכא למתלי שהזאב לא הי' שם כלל או שהטלאים הצילו עצמן ע"י הפרצה ויצאו לחוץ והוי אכתי ספק ואיכ"ל דמותר להשהות' או למוכר' לעכו"ם שידוע לו שהם לא ימכרו אותם אח"כ לישראל כן הי' אפשר לומר

מ"מ אין לסמוך על זה לחוד אע"ג דהוי הפס"מ ולכך דעתי שיצרפו עם הקולא מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' נ"ז דע"י רועה נכבשינהו דניניידו ושנים האחרונים שישארו במקומן ימכרם או יתנם לנכרי שימיתם בפניו והשאר שפירשו יכול למכור לגוי או ימשכן אותם על שנה ויהרהינם אצל הנכרי כמ"ש מרן זצ"ל שם בסי' ס"א יעויי"ש בב' התשובות האלו כן נראה לפי ענ"ד ובפרט שהוא הפס"מ יש לצדד ולעשות התיקונים ההם והנרא' לפי ענ"ד כתבתי וחתמתי שמי

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה פ"ו בעזה"י יום ו' עש"ק פ' יתרו תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב לתלמידי ש"ב הבחור המופלג כה' איצק ברעזניטץ נ"י מוואכטליץ יע"א

מכתבך קבלתי וע"ד השאלה שהיו ששה תרנגולים במקום אחד מתו ארבעה ונשארו ב' והשניים האלו נתערבו בהרבה תרנגולים ומהרבה תרנגולים הנ"ל מתו שנים אם יכולין לתלות שאותן שנים שנתערבו הם מתו או לאו ואם מתו שנים אי שאר העופות מותרים וגוף הדין כבר מבואר בש"ע יו"ד סי' ק"י ס"קז דאם נפל אחד מהם לים הגדול וה"ה מת אחד מהם כמבואר בתשובות פנים מאירות ח"א סי' ק"ה אלא דהתם ביו"ד בעי' שיאכל תרי ותרי דהיינו אם נתערב אחד ואם נתערב שנים יאכל ג' שיהא אחד וודאי היתר ועוד התנה שם שלא יאכל אדם אחד כולם וזה נראה לי דזה דווקא התם דנפל וודאי איסור אבל דלא הוי רק ספק אפילו הוי ספק דרוסה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והוי ס"ס גם יכול להתהפך כדיני ס"ס ועד כאן לא אמרינן דלא יאכל אדם אחד וגם שיאכל אחד של היתר עמו אלא דווקא היכא דצריך לומר דזה היתר וצריך להיות עוד אחד שנאמר עליו דזה היתר אבל כאן דהוי ס"ס בעצמו ואין צריך לאכלן לשני ב"א וגם לא צריך לאכול עמו עוד אחת של היתר וא"כ אם מתו שנים שיש עליהם חשש בוודאי הותרו האחרים

אלא שעדיין יש לפקפק לכאור' דבסי' ק"ב פסק המחבר בשם יש מי שאומר היכא דאין המתיר יכול לבוא וכו' והקשה הש"ך שם מגמרא עיי"ש ותי' הפליתי שם תי' נכון דאיכ"ל דזה רק לפי ס"ד אבל לפי מאי שחידש רב אשי דבדבר שיל"מ ספק אסור ה"ה דאיכ"ל דספק דשיל"מ אסור עיי"ש וא"כ אי נימא דגם דאם אין המתיר יכול לבוא מ"מ מקרי דשיל"מ ובדבר שיל"מ אפילו ס"ס נמי אסור כדקי"ל ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' עיי"ש בש"ך ס"ק צ"ח דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר ס"ס וא"כ לא סגי היתר הנ"ל דהרי כאן אנו איירינן בתרנגולת ובתרנגולת קי"ל דיכול להשהותן זמן מועט עד שתוליד בצים ביו"ד סי' נ"ז ובזמן מועט יכולין לידע אם הוא מותר והתרנגולי' רגילים בחדש אדר להטיל בצים ולאותו הדיעה הנ"ל מקרי דשיל"מ ודבר שיל"מ לא מהני ס"ס

אמנם לדינא נ"ל דאפי"ה הנשארים מותרים חדא דאפילו ספק דרוסה אין בשנים הנשארים דוודאי אפשר לומר דמתו מחמת חולי דלא ראינו שועל והיי ספק על ס' לא על ומותר ועוד הרי כתבת דאותן שמתו ראו בם ריעותא שראו שקודם שמתו היו אדומין כל בני מעיים ובוודאי יש רגלים לדבר שהם הן ולכך נראה לי דהנשארים מותרין אפילו בלי שהי' ומיהו מהיות טוב באין הפס"מ טוב להמתין עד שיטילו ביצים כן נראה לפי ענ"ד החותם בברכה משולשת דברי רבך הדורש שלומך

הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה פ"ז

בעזה"י חוסט י"א שבט תרל"א לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לאהובי הרב המאוה"ג המופלג בתורה מוה' נפתלי סופר נ"י אבדק"ק קאדעלבורג יע"א

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לחוות דעתי על דברי הטו"ז ריש סי' ס"ה ס"קג דהוכיח דמותר לכרוך כבד בנייר ולאלותה והפמ"ג שם השיג דאיכ"ל דהוי הנייר ככלי שאינה מנוקבת יעויי"ש וע"ז כ' בספר כרם שלמה דאי מנקיב הנייר בנקבים שרי לצלות עליו ומעלתו נ"י כ' דמכ"ש דיש להתיר אם מניחים נייר על האסכלא שהוא משופע כדרך שרגילים שבאמצע היא גבוה ומשם משפע והולך ויש מקום לדם לזוב ולא הוי ככלי שאינו מנוקב ולפיענ"ד אין להתיר ע"י נקבים גם לא ע"י שהוא משופע דהנה בהג"הה אחת בספר באר היטב בסי' ס"ה בשם הגאון מוה' עוזר השיג ג"כ על הטו"ז וכ' דלכאור' אין צריך ראי' דהרי מולייתא שרי כדאיתא בפסחים דף ע"ד