מהר"ם שיק יורה דעה נז

מכתבו קבלתי על דבר ס' דרוסה שאירע בגבולו שישבו אווזים בגינה רחבה ובלילה שמע הבעה"ב קול צעקה ויצא לחוץ ומצא שם ג' מתים ואחת נפצע על ראשה ומעלתו נ"י התיר הנשארי' מצד ג' טעמים א' לפי מ"ש הגאון מוהר"ש קלוגר בספרו טוב טעם ודעת אע"ג דקי"ל ביו"ד סי' נ"ז דאם א"י מי הי' שם תולין במצוי והדורסים מצויין טפי לעשות כן מכלבים מ"מ כיון דכבר כ' הפוסקי' תשובת מ"ב ושאר פוסקים דלכך בקטע רישא לא חיישינן לאידך משום דאינו מצוי דהנדרס יהא יכול להציל עצמו מן הדורס וא"כ נהי אם ידענו בוודאי שהי' דורס שם חיישינן אפילו בכה"ג אבל אם החשש רק משום דמצוי הדורס ממנ"פ אם הי' מהמצוי הרי אין הנדרס הי' יכול להציל עצמו וע"כ הוא משאינו מצוי ומה חזית בכה"ג איכ"ל דמותרין והב' משום דהי' הגינה רחבה ובמקום רחב הרבה דיעות המתירין ועוד טעם ג' דבאותו העת הי' שכיח הדבר ומגפה באווזות ואפשר שמתו מעצמם ומצד אלו הג' טעמים התיר מעלתו נ"י וביקש ממני דעתי בזה והנה כיון דכבר יצא בהיתר ויש דעות המתירין לא אשיב על גוף הנידון ולא באתי אלא על גוף הסברות של ספר טוב טעם ודעת

הנה הרמב"ם בה' מאכלות אסורות פרק ז' הלכה ו' כ' דדרוסה הוא מפורש בתורה ולכך אזלינן בספיקה להחמיר וכבר הקשו ע"ז ולפי ענ"ד לבאר דברי הרמב"ם דהוא מפרש בשר בשדה טריפה דכתיב בקרא דהיינו בהמה אחת נדרסה ולא מתה עדיין כמ"ש הטור והאריך ביו"ד סי' כ"ט אפי"ה העידה לנו התורה דסופה למות ותהא עומדת לכלב והיינו דבוודאי סופה למות ונקט הקרא בשדה למימר דדווקא הא דאמרינן דרק אותה שנדרסה היא בלא יאכל אבל אחרים מותרין משום שהיו בשדה ובמקום רחב ולכך רק אותה שנדרסה היא אסורה בלא יאכל משא"כ האחרים וממילא מלשון בשדה משמע דווקא מקום רחוק ורחב אבל במקום קצר וצר חיישינן גם לשאר הבהמות או האווזות והעופות וע"כ ספק דרוסה אסורה ואע"ג דיש לן הסברא של ספר מ"ב הנ"ל אפי"ה אסורה וא"כ מוכח ע"כ דלא סמכינן על הסברא ההוא

ולפום רהיטא באמת קשה אפילו בידעינן שהי' דורס ביניהם הרי הקשו התוס' בחולין דף מ"ג ע"ב דלמה ניחוש לספק דרוסה נוקמא הבהמה בחזקת היתר ותירצו משום דשכיח שדורס והיינו דמצוי ואי נימא כסבר' המ"ב הנ"ל עמדה אכתי הקושיא נוקמה אחזקה וכ"ת משום דמצוי ושכיח הא נגד זה איכא ג"כ מצוי אחר להיתר והיינו דאינו מצוי שהנדרס יהא יכול להציל עצמו א"כ נוקי אחזקה ועמדה קושית התוס' ובוודאי אי אמרינן כסברא הב' של התוס' הואיל והספק נולד מחיים לא מקרי חזקת היתר א"ש אבל כבר הוכיחו שם התוס' דלא אמרינן כן וא"כ קשה ובפרט הרשב"א לשיטתו והובא בש"ע יו"ד סי' נ"ז סעי' י"ג דהא דאמרי' ספק קניא או שונרא תלינן בקניא היינו בשניהם מצויים אבל אם אינם בפנינו תלינן במצוי בין לקולא ובין לחומרא א"כ קשה ממנ"פ כדלעיל

והי' נראה לי לכאור' דזה באמת טעם הרא"ה והר"ן שם דס"ל אפילו אם הדורס מצוי אבל אינו מצוי שהנדרס יציל עצמו וזה כוונת הר"ן שכ' דדרוס' מילתא אחריתא הוא והיינו כוונתו כדלעיל דנימא דנדרס וניצל זה לא שכיח כדלעיל אבל הש"ע הא סתם כרשב"א קשה ממנ"פ כיון דבשניהם לפנינו מותר והיינו ע"כ משום חזקה וא"כ סמך גם הוא על חזקה וא"כ גם כשאינם לפנינו ואחד מצוי דפסק דאזלינן בתר המצוי בין לקולא ובין לחומרא ולמה ניזול לחומרא דהרי כשם שמצוי לפנינו דבר הדורס שוב יש נגדו דאינו מצוי שיציל עצמו והוי מצוי נגד מצוי וא"כ נימא דאוקמי' אחזקה

ולכאורה. יש לישב דברי הרשב"א והש"ע עפ"י דברי המג"א בסי' תל"ז דמסיק שם דהיכא דאינו רוב אלא חזקה צריכין אנו לברר היכא דאיכא לברורי ועיין שם הפי' במחצה"ש וכעין זה שמעתי מפי מרן הגאון זצל"הה דדווקא ברוב דהוי כב' חזקות א"צ לברר אם אינו נגד חזקה אבל כאן דאינו אלא חזקה הי' ראוי לנו לומר דצריך לברר ולבדוק אלא דאיכא למימר דהחזקה יש לה ג"כ סיוע מן המצוי ושאינו מצוי שתציל עצמה דהוי כשני חזקות אבל אי מצוי יותר האיסור אפילו יש ג"כ נגדו דאינו מצוי שיציל מ"מ הוי שוה בשוה ואין לנו אלא לומר דאוקמא אחזקה ובחזקה צריך לברר ולכך צריך לבדוק כדיני דרוסה אלא דלפי"ז לפי מ"ש הרמ"א לקמן דאנן אין בקיאין בבדיקה ואין אנו יכולין לבדוק ולא הוי מילתא דאיכ' לברורי וא"כ מזה יצמח לנו לכאורה קולא דשרי ועכ"פ אם נשהה אותם עד י"ב חודש או עד שילדו או בעוף עד שתטיל ביצים יהא מותר ואין לחוש לתקלה שהרי בדיעבד מותר ורק לכתחילה הוי צריך בדיקה

ולפ"ז בנידון הנ"ל אפילו לדעת הרשב"א י"ל דמותר עכ"פ בשהיה כן י"ל לכאור'. אבל באמת מלשון הש"ע לא משמע כן וא"כ עדיין צ"ע קושיא דלעיל ואפ"ל דחזקה ההוא דאין הנדרס יכול להציל עצמו אינו כלל גמור אלא דהכל תלוי לפי רוגז וקצף של הדורס דדווקא אי חזינן דקטע רישא מחד וחזינן דהדורס הוא חזק ואמיץ לקטוע ראש להרוג בזה שפיר אמרינן כיון דהדורס ההוא הוא חזק כולי האי ויש לו קצף גדול אלו היו אחרים באים לידו ג"כ לא היו יכולין להציל עצמן ממנו וכיון שהם נשארו בחיים ע"כ נח רוגזו וחזקה זו הוא דווקא בדורס אשר ראינו דכוחו וקצפו גדול אבל במקום אחר אין לבנות על זה דאפשר דהדורס הוא חלוש ואין לו כח להרוג ולעולם דדרס את אשר מצא כן איכא למימר וא"כ נהי דלהרא"ה והר"ן בכה"ג מותר אבל לפי שיטת הרשב"א לפי מ"ש בש"ע נראה מבואר דאין לו היתר מטעם הנ"ל

וצריכין אנו לבוא לצד השני משום שהי' מקום רחב. ובזה כבר מבואר דאנו באין לפלוגתא שהובא בטו"ז ס"קט ובש"ך ס"ק כ"ד סעי' ט' עיי"ש ולפי מ"ש למעלה הפי' בדברי הרמב"ם נראה גם מדברי הרמב"ם דלכך נקט בתורה בשר בשדה שאז האחרי' מותרים א"כ גם לדידן בעינן דווקא בקעה ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל כ' אע"ג דהסכים דגם חצר נקרא מקום רחב מ"מ למעשה לא סמך על זה וגם על הסברא דמצוי לא סמך מ"מ בנידון הנ"ל דהיו עופות שיכולין להשמט אנה ואנה נהי דאווזות שלנו אין רגילים לפרוח לגבוה מ"מ קרוב הדבר דעל גדר הסובב לגינה שפיר היו יכולין להמלט בקל ואיכ"ל דלכ"ע מועיל בכה"ג מקום רחב כגינה

ועל הסברא הג' שכ' שהי' בעת שהי' הדבר ומגפה באווזות לכאורה לא אדע מה מועיל זה הרי אווזא אחת נפצע' על ראשה ואכתי הוא דמיא להאי בר אווזא דאתא לקמן כי ממסמס קועי' דמא דאיתא בחולין דף כ"ח ולכך צריכין אנו לומר כדלעיל ואפשר דהי' מקום לתלות בגדר הנ"ל דהי' מקום טפי לתלות דבגדר נפצע ראשה ע"י פריחה והצלה שהיו רוצים להציל עצמם ועכ"פ בנידון הנ"ל לפימ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה נ"ז בחיו"ד ושם בתשובה ס"ג ס"ד ס"ה לא התיר לגמרי בנידון כעין זה אלא או בשהי' כבסימן ס"ה או ע"י נכבשינהו דניידו ואינך שצירף זה בשאר הסימנים וע"כ גם בעובדא הנ"ל יש מקום לפלפל אם יש להתיר לגמרי ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות והנראה לפי ענ"ד כתבתי הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה פ"א

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי וכו' כה' זלמן נ"י

הנה יקרתך הגיעני וכו' והנה על דברי תורה אשר באת על דברי הפ"ח ביו"ד סי' ס"ב הנה באמת דין זה צל"ע הנה הש"ך ביו"ד סי' נ"ה ס"קיא הביא דעת הפוסקים בנשבר הירך במקום שאינו עושה טריפה וכן בנשבר הגף מותר להושיטו לב"נ וכ"כ שם הפר"ח לדינא וכו' ולענין אבר המדולדל עיין בסימן ס"ב ושם הביא ראי' להרמב"ם מתוספתא דתניא דאבר מדולדל אסור לב"נ וכיון דמביא דאבר מדולדל אסור לב"נ א"כ גם נשבר הגף אסור לב"נ דמבואר בש"ס בפרק בהמה המקשה בחולין דף ע"ו ע"ב דהנך אבר מדולדל קרי לי'

והנה. אתה כתבת דמתוספתא אין ראי' להרמב"ם דאיכ"ל דתוספת' מיירי במתה או בשחיטת גוי דמתה עושה ניפול ויפה כתבת דוודאי כך הדין דהיכא דמתה אסור' לב"נ מן התור' כדמסיק בחולין דף קכ"ט ע"ב וברש"י ד"ה אלא וכו' ובמהרש"א שם ויש לי בזה תימה גדולה על מרן זצ"ל בתשו' חת"ס סי' י"ח דכ' דאם לא נשחט כל הוושט אפילו נפסלה בשחיטה מותר למכור לגוי משום דאבר מדולדל מותר לב"נ ותימה כל שנפסלה בשחטיה הו"ל מתה ומיתה עושה ניפול ואסור לב"נ מה"ת כמבואר בש"ס הנ"ל וצ"ע

והנה כתבת עוד להרמב"ם דאסור מה"ת לישראל א"כ י"ל דאסור לב"נ אפילו בכשירה דהרי בגוי לעולם במיתה תליא מילתא ורק משום מי איכא מידי וכיון דאותו אבר אסור לישראל ממיל' אסור גם לגוי משום אבמה"ח דלגוי במיתה תליא ופלפלת שבזה תקשה לכאור' בפסחים בר"פ כל שעה דפריך על ר"א דאבמה"ח יהא אסור בהנאה מהא דתניא דלא יושיט אבמה"ח לב"נ וקשה דלמא מיירי מאבר המדולדל ותי' כיון דלישראל שרי בהנאה שוב אמרינן מי איכא מידי ובגוף הדבר שיהא להרמב"ם אסור לב"נ מה"ת הי' נראה שהדין עמך דכן מבואר לכאור' לקמן דף קכ"ט ע"ב בתי' הראשון דר"ל דקאי ר"ש על המציעותא ועיין במהרש"א הנ"ל ואי נימא בשחיט' הוי לב"נ רק איסור דרבנן איך נימא להקל דלא ליטמא טומאת אוכלין אלא וודאי דאסור מה"ת מטעמים שלך

אמנם לפי"ז יהא ג"כ הכרח לדעת הרמב"ם דאבר מדולדל מה"ת אסור כיון דלפי תי' זה הוא מוכרח דאידך תי' לא פליג עלי' והש"ס פריך עליו רק דאפשר לומר דטעמא דר"ש מטעם אחר וזה הוא סוגית הש"ס כל היכא דמוכרח הדבר לתרצן או למקשן ואינו מוכרח דלאידך תי' פליג קיי"ל כן אמנם המעיין בתבואת שור סי' כ"ו יראה דכל זה ליתא דאפילו בטריפ' אמרינן מי איכא מידי