מהר"ם שיק יורה דעה נו

מרובא פריש ולכך אין למילף חדא מאידך ואפשר דזה כוונת הכ"מ המובא במג"א ר"ס תס"ז דבדבר מועט לא חיישינין שמא ימכור לישראל משום דאין דרך וממילא לא גרע מחשש תקלת שהי' ותליא בפלוגת' אי חיישינין ועכ"פ בנידון הנ"ל לא מבעי' דמותר למוכרו אלא נראה דגם מרן מודה דמותר להשהותו והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי ידידו הדור' שלומו הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ע"ט בעזהי"ת ה' ויקרא תרל"ו לפ"ק פה חוסט יע"א

את חג המצות יחוג בדיצות הרב המופלג בתורה מהו' מרדכי נ"י מו"צ בישוב מיידאן והגליל

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי על מה שבא לפניו בפרה אחת של עני יצאה לחוץ כעלות השחר ואחר איזה זמן בא ערל אחד ואמר שלולא הוא בא והציל' מן הזאב הי' דורסה ומיד יצא הבעה"ב לחוץ ומצא צווא' פרתו כנגד הסימני' הי' ניכר כמו אדמימו' מעט והי' ניכר שהי' כמו גרר בצפורן בכמה מקומות אבל לא האדי' אלא במקום אחד ובדק מיד בהעור ולא הי' שום נקב שיהא חשש שניקב מעל"ע רק למעלה נגררו השערות ומעט מן העור והזאב לא ראהו שום ישראל וגם הגרירות נתרפאו באותו היום ולא הי' ניכר שום דבר וכ' מעלתו דלדעת הפליתי ולדעת קצת האחרוני' רי' סי' נ"ז נוכל לסמו' על הפוסקים דאין לזאב דרוס' בגסה ואפילו להחולקי' מ"מ כאן יש ס"ס דאין הגוי נאמן ואולי הי' שועל דשכיחי שם או כלבים או דנתחככה בקנים ובקוצים ואע"ג דלא שכיח שיעש' כלב מעשה כזה מ"מ גם זה לא שכיח שיבוא זאב במקום ישוב בפרט סמוך לאור היום שכבר בני אדם הולכים ושבים ואפילו להפמ"ג דפוסק שם להחמיר אפילו בס"ס היינו בידוע שהי' שם דורס אבל כאן כאן גם זה ספק גם הפמ"ג מוד' להתיר אלא שחש מעלתו לאסו' משו' חשש ניקוב הוושט והש"ך ביו"ד סי' כ"ג כ' לאסו' אפילו חתך מקצת העור ויצא דם וכאן שהי' המקום אדום אפשר דחשוב כיצא דם מיהו המהרש"ל והפר"ח הקילו אם לא נחתך כולו וכאן שבדק ולא ניקב יש להתיר לפי דיעות הללו ולזאת נסתפק מעלתו למעשה ע"כ תורף דבריו

והנה בש"ע יו"ד סי' נ"ז סעי' י"ג קי"ל דאם בא בהמה וכו' ואינו נודע אם נדרס' או ע"י כלבא קי"ל ספק כלבא ס' שונר' מותר ואם אינם לפנינו תולין גמצי בין להקל בין להחמי' ולדע' הרא"ה והר"ן בחולין דף נ"ג לעול' תלינין שלא נדרס' דדרוס' מילת' אחרית' הוא ולדידהו בנידון שלנו שניהם אינם מצויים כמ"ש מעלתו הי' ג"כ שרי והפר"ח ביו"ד שם סקל"ב כ' בספק השקול לאסור ומרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' ס"ג כ' דהיכא דאינם לפנינו דשניהם שווין לענין מצוי אזלינין לחומרא וכן בתשובה שם סי' ס"ה חשש לדעת הרשב"א הנ"ל דהיכא דהספק שקול אסור וא"כ ה"נ בנידון הנ"ל שכ' מעלתו שניהם אינם מצויין

אלא שגוף דברי הרשב"א צריכין טעמא שהרי בחולין דף מ"ג ע"ב בד"ה קסבר וכו' הקשה דנימא דנוקי בחזקת היתר ותי' בסוף דדרוסה שכיחא וא"כ בכה"ג היכא דהוי ס' השקול לפי התי' של תוס' הי' נראה להתיר וצ"ל דרשב"א ס"ל כסברא ראשונ' שהביאו שם התוס' משום דהספק נולד בה מחיים ומחזיקין מאיסור לאיסור וכסברא זו פסק הרמ"א בסי' נ' או אפשר דטעמא דרשב"א דכבר הביא בחולין דף י' דכל היכא דאיכא ריעותא לא מוקמינין אחזקה אמנם לפי ב' סברות אלו הי' אפשר לומר דהיינו דווקא בבהמ' עצמ' אבל החלב שרי דלא שייך גבי' מחזיקין מאיסור לאיסור דהרי החלב מצד אבמה"ח היא מותרת ומצד איסור הרי הוא בחזקת היתר וא"כ איכ"ל לכאורה דהחלב שרי וגם אי נימא כטעם השני דהרשב"א סובר כרבינו יונה דהיכא דיש מקום לתלות ויש ריעותא לא סמכינין אחזקה וא"כ גם על החלב שייך זה לכאורה

מיהו בספר בכור שור בחולין דף י' הקשה דברי רשב"א אהדדי דשם פסק הרשב"א והר"ן כרבינו יונה ובסוגיא דרוב הביא דברי ר"ש בגבינות שנעשו מבהמה ואח"כ נמצאת הבהמה טריפה סמכינין ארוב וחזקה ואמרינין השתא איתרע ותי' דאיכ"ל כתי' הש"ס בחולין דף י' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וא"כ ה"נ בהמ' איתרע חלב לא איתרע וא"כ בנידון הנ"ל היכא דשניהם אינם מצויים דלא סמכינין ארוב וחזקה דבהמות כשרות משום דאיתרע היינו דווק' הבהמה עצמה אבל החלב לא איתרע וא"כ לפי סברת הנ"ל איכ"ל דהחלב שרי גם לדעת הרשב"א מיהו ראיתי בפתחי תשובה שהביא בשם ברית אברהם שאין לחלק בין החלב ובין הבהמה וגוף התשובה אינה בידי

ובאמת לי נראה דאין דברי הבכור שור מוכרחים דלא קשה כלל מגבינות דכבר כ' התוס' בריש נדה וביתר ביאור בדברי הר"ן והריטב"א שם דאע"ג דספק ברה"י ספיקו טמא וודאי היינו מכאן ולהבא אבל על למפרע לא והיינו משום דעל למפרע אין כאן ריעותא וא"כ לא קשה דברי הר"ן ורשב"א אהדדי דגבי גבינות אנו דנין על למפרע ועל למפרע עדיין לא ראינו ריעות' ולכן שפיר כ' גבי גבינות דמותרין ולעולם דאין חילוק בין חלב ובין גוף הדבר דאיתרע וממילא בנידון הנ"ל לפי טעם השני אין לחלק

מיהו עדיין לפי טעם הראשון משום דנולד מחיים א"ש החילוק בין נולד מחיים ובין לאחר מיתה במקום הפס"מ יש להקל וא"כ בנידון הנ"ל אם הוא הפ"מ הי' מקום להתיר ועוד דכבר הוכיח הפמ"ג בפתיחה להלכות טריפות דהא דפסקו הרשב"א והר"ן ושאר ראשונים דהיכא דאיכא ריעותא לא סמכינין אחזקה היינו ע"כ רק מדרבנן וא"כ כיון דבנידון הנ"ל שניהם אינם מצויין והוי ספק השקול אלא דאיכא ריעותא והוי לאיסור מדרבנן בוודאי יכול לסמוך על דעת הפוסקי' דאין לזאב דרוס' בגסה

וכל הנ"ל הוא מיוסד על הסבר' דאין הגוי נאמן במסל"ת בין להקל ובין להחמיר מיהו לכאור' דברי המהר"ם לובלין המובאים בטו"ז ביו"ד סוסי' מ"ח ובנקוה"כ שם משמע דהיכא דיש רגלים לדב' איכ"ל דגוי נאמן במסלפ"ת. ועוד ביש"ש פרק כל הבשר סי' ס"ה כ' היכא דליכא חזקה חיישינין לדברי הגוי לאסור והטו"ז בסי' קכ"ב והש"ך שם בסי' קכ"ז ס"ק י"ט השיגו עליו ולדעתי יש לקיים דבריו דלעולם דס"ל כרשב"א אלא דס"ל דווקא נגד חזקה כנגד חזקה או רוב כגון באומר של ערלה הן אינו נאמן אפילו לאסור אבל גבי סתם כלים של גוי דמותר רק מטעם ס"ס ואלו אמר נגד הס"ס איכ"ל דאין חוששין לדבריו אבל באומר רק נגד ספק א' שבישל בו היום ובזה אין אומר נגד החזק' ולא נגד הרוב איכ"ל דנאמן במסי' לפ"ת ומסלפ"ת מושכחת לה ע"ד שכ' הכריתי ופליתי בסי' צ"ח באין יודע שאיסור והיתר תלויים בו ובמקום אחר הארכתי בזה

וא"כ גם כאן יש לדון לפי השט' דמחזיקין מאיסור לאיסור והעל' בש"ש שמעתתא ד' דהיכא דמחזיקין מאיסור לאיסור הוי רק בליכא חזק' כלל וא"כ לכאור' אם נימא כיש"ש הנ"ל הי' הגוי נאמן דכאן ג"כ הוי מחזיקין מאיסור דהוי חזקה מיהו באמת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בסי' ס' ובשאר תשובת כתב בפשיטות דהגוי אינו נאמן וכן מסתבר לי דהרי הגוי אומר נגד החזקה שאינו טריפ' ואפילו בע"א ישראל יש פלוגתא אי נאמן לאסור נגד חזקה ביו"ד סי' קכ"ז וכ"ש גוי מסלפ"ת דאינו נאמן ועוד בנידון הנ"ל י"ל דהגוי אמר כן להתפאר שיחזיק לו הישראל טובה ובכה"ג לא הוי מסלפ"ת

ועכ"פ מצד חשש דרוסה יש להתיר ואע"ג דכאן ראינו שאותו מקום הי' אדום וזה סימן דרוסה כדקי"ל ביו"ד סי' נ"ז דהוי כוודאי דרוסה מ"מ גבי סימנים קי"ל דלא מהני שיתאדם הבשר נגד הסימנים אלא שיתאדמו הסימנים עצמם וא"כ הי' רק חשש דרוסה והוי ספק השקל כדלעיל וא"כ יש להתיר מצד טעמים הנ"ל

ועתה נבוא לחשש השני נקובת הסימנים שכ' מעלתו שבדקו העור יפה ולא הי' נקוב בפנים אלא שלדעת הש"ך אפילו בנחתך מקצת העור ויצא דם חיישינין שמא ניקב ולפי ענ"ד אפילו להש"ך דווקא ביצא דם ממש דאז יש לומר דאם לא ניקב מהיכן בא הדם כמ"ש הטו"ז שם בסק"ז ואע"ג דבתשו' שבו"י ח"ב סי' ס"א השיג עליו מהש"ס דגם בעור יש דם מ"מ לא שכיח וחיישינין והיינו דווקא ביצא אבל אם רק האדים אדרבה יש ראי' מדלא יצא שאין כאן נקב ועוד נראה דגם הש"ך לא קאמר אלא בשחט באותו מקום שיש בוודאי שם איזה דבר העומד לחתוך ולסלק העור אבל בנידון הנ"ל דחיישינין שמא נתחככה בקנה ולא הי' שם שום דבר המנקב כלל כיון דיש ספק דלא הי' שם דבר המנקב איכ"ל דגם הש"ך מוד' ובלא"ה כבר כ' הפמ"ג שם להלכה דאם נחתך רק מקצת עור אע"ג דיצא דם יש להקל בהפס"מ אע"ג דהכא יש תרי מיעוטי לחוש עליהם א' חשש ניקבו הסימנים לדעת הש"ך וא' חשש דרוסה ותרי מיעוטא כתב הר"ן ב"פ אלו טריפות בסוגיא דסימנים דמצרפינין תרי מיעוט' מ"מ הרבה פוסקים לא ס"ל כן וגם היכא דאיכא חזקת היתר איכ"ל א דגם הר"ן מודה

אלא שאני מסתפק האיך הי' אפשר לו לבדוק מחיים אם לא ניקב העור דבמהרי"ק שורש ל"ד נראה דווקא לאחר ששחטו מהפכין אותו העור ומנקין אותו ואז יש לידע אם אין שם נקב אבל מחיים לא אדע אם אפשר לומר ברי לי שלא הי' נקב משהו ע"כ צריך חקיר' גדולה על אמירתו לידע בבירור שלא הי' שם נקב אלא נקלף קצת למעלה ואם ברי למעלתו שלא הי' שם נקב יש להתיר החלב מטעם שכתבתי במקום הפס"מ והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה פ'

בעזה"י חוסט יום ג' פ' משפטים תרל"ז לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' מאיר הראב"ד בישוב בילקע יע"א: