מהר"ם שיק יורה דעה נד

מקרקרין ע"כ דנמלטו ממנו וזה אינו מצוי ואפי"ה ע"כ חוששין אי ידעינין שהי' הדורס כאן אבל כשאפשר לומר דלא הי' כאן אלא כלב אע"ג שאינו מצוי שכלב ידרוס מ"מ הרי ג"כ אינו מצוי שהנדרס ימלט מיד הדורס וע"כ נעשה כאן דבר שאינו מצוי ולכך שוב תלינין ברוב השכיח כאן אי כלב אי זאב ואתי שפיר מה טעם תלינין בכלב אם הוא ספק כלב או ספק זאב עכ"פ זהו הדין מוסכם דתלינין בכלב לדעת הרא"ה לעולם ולדעת הרשב"א לכל הפחות אם מצוי כאן טפי כלב וא"כ בנידון הנ"ל א"ש דתלינין בכלבא ושרי

אמנם זה שייך אם לפעמים הכלב ג"כ פוצע או הורג טלאים או כבשים איכ"ל דתלינין בו לכל מר כדאית ליה א"כ מעיקרא צריכין אנו לחקור אם באמת לפעמים כלב הורג טלאים ואפילו לפצוע טלאי' וכ"ש כבשים לא שמעתי שהכלב עושה בשום פעם כן וזה אין לנו ללמוד מדברי חכז"ל שהם אמרו לפי מקומם ושעתם אבל דבר זה אפשר שעתה הכלבים בני תרבית כמו שאמרו גבי שונרא וא"כ אם הזמן הזה אצלינו אין שום כלב הורג ופוצע א"כ אין כאן ס' כלב ס' זאב אלא וודאי זאב ואפילו תימא דלפעמים כלב רע עושה כן מ"מ כלבים רעים כאלה אינם מצויים וא"כ להרשב"א א"א לתלות בו שהרי לדבריו תלינין במצוי ובשלמא להרא"ה והר"ן אפשר דתולין בכלב רע ולדידהו בדרוסה אין תולין אפילו מצוי טפי זאב ולכך קשה לסמוך על סברא זו וצריך חקירה רבה לזה אם לפעמים כלבים דידן הורגין ופוצעין ומעיקרא הו"א דאפילו בזמן חכז"ל לא מצינו רק דפיצוע תולין בכלב אבל הריגה לא שמענו אבל ראיתי בתשובת האחרונים דגם הריגה ס"ל דתולין בכלב ותמיהני מאוד שהרי בזמנינו דברו ועכ"פ נראה דכלבים רעים כאלו שפוצעים והורגים אינם מצויין וא"כ לרשב"א אין לתלות בו וא"כ אין בסמך הראשון כדי להתיר

לזאת יבוא לסברא השני' שכ' מעלתו דתלינין שהי' הדרוס' מחוץ לדיר וא"ל כ"נ וכ"ה הרי גם להיתר יש כ"נ וכ"ה ותמיהני עליו וכי ב' הסברות סותרין זה את זה והרי אפשר לקיים שניהם המתים בחוץ נדרסו בחוץ ואלו שמבפנים נדרסו בפנים וכי הזאבים עצלים כל כך לבוא פעמים ולתלות זו בזו מנ"ל ובלא"ה אפילו נדרסו מבחוץ בשדה במקום האב אין בנידון דידן היתר ברור דהרי הביא הטו"ז בשם מצאתי כתוב בסוף סי' נ"ז דאם ג' נדרסים חוששין ובאמת הטו"ז פליג על המ"כ ואמר דנהי דבדבר דמינה קא רבו יש חזקה באם נמצא ג' אבל אין דבר זה מוסכם עיין במג"א סי' תס"ז סקי"ב שכ' ג"כ כן והח"י שם אות כ"ה פליג עלי' והביא א ראי' משכונת קברות דמתחזק בג' אע"ג דלאו מני' קא רבו ובש"ך ביו"ד סי' פ"ד סקל"ב הביא הפמ"ג בשם א"מ ג"כ להקשות על זה מס"ת שנמצא בו ג' טעותים והפמ"ג תי' דדווקא היכא דיש חזקה להתיר לא חיישינין על ג' ואכתי אין תי' משכונות קברות

ונראה דאפ"ה גם לדעת הח"י כאן שרי במקום רחב אפילו מצאנו ג' נדרסים והטעם דנהי דאמרינין כשם שנמצאים ג' כן נמצא יותר מיהו צריכין היותר שיהיו באותו פצע שהי' הג' וא"כ כיון דחזינין דהנותרים אינם מפוצעים כהנך ג' וד' מה תאמר דניחוש דנדרסו הנותרים באופן אחר בלי פצוע ע"ז שוב לא הוחזקו ולא חיישינין וכעין זה כ' שם הח"י גבי חטים שנמצאו וכו' חיישינין מיהו אמרינין כשם שאלו לא נתבקעו גם האחרים לא נתבקעו וה"נ הוי חיישינין על הפצוע אבל על הדריס' בלא פיצוע לא חיישינין דאין לנו חזקה על זה ולפי"ז שפיר יש לתלות אותן שבפנים שנדרסו מבחוץ דחי' דלעיל שייך על אותן שאין אנו רואין פצועין אבל הנמצאים באמת פצועים ומוכים אמרינין כבר מבחוץ נדרסו ואזדא כבר מבחוץ חזקתן

והנה הא דאמרינין כ"נ וכ"ה ולא מחזיקין ריעותא ממקום למקום כ' המקו"ח בסי' תס"ז ובנוב"י מהדו"ק בתקע"ג סי' ל"א הטעם משום דהריעותא גורם לסלק חזקה הראשונה וכיון דמקום זה איתרע אבל המקום הראשון לא איתרע ולכך אמרינין דממקום אחר מחזיקינין כדמעיקרא והנוב"י ביאר יותר דכשם דלא מחזיקינין ריעות' ממקום למקום ה"ה החזקה דמעיקרא לא מחזקינין ממקום למקום ולכך באותו מקום שנמצא בו ריעותא אמרינן דלא הי' לו חזקת היתר מעולם ועכ"פ לפי סברת הנ"ל וכן ראיתי בשטמ"ק בכתובות בשמעתין דמומין דכ"נ וכ"ה אינו חזקה בפ"ע אלא מכח חזקת הגוף או חזקת היתר דמעיקרא לא מחזיקינין על מקום אחר דשם לא איתרע ואפילו נימא דחזקה דכ"נ וכ"ה הוא חזקה בפ"ע הא כתבו התוס' בכתובות דף ע"ו ע"א ד"ה וחדא דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דכ"נ וכ"ה וא"כ בנידון שלנו דיש לדיר חזקה שלא הי' שם דורס מעיקרא ולהטלאי' יש חזקת כשרות דמעיקרא וזה עדיף מכ"נ וכ"ה מה תאמר הרי אם תאמר שמחוץ נדרסה אתה מסלק חזקת המקום מבחוץ שלא הי' בו דורס זה אינו שהרי כבר החזקת שבו הי' דורסים מכח הנך שמתו בחוץ

ולתי' התוס' בכתובות דף ע"ו הנ"ל יש עוד טעם שהרי אם תאמר שלא הי' בדיר נשארו הבהמות בחזקת כשרות וזה עדיף ודוחה חזקה דכ"נ וכ"ה וא"כ מצד ב' טעמים לא אמרינין על המתים ופצועים שמבפנים כאן נמצא א' לפי סברת המפורשים הנ"ל דסברת כ"נ הוא רק משום חזקה דמעיקרא דבמקום הראשון עדיין החזקת כשרות בתקפו וזה שייך בעלמא אבל כאן כבר אמרנו שהפצועים אבדו חזקתן מעת הראשון ואפילו לפי שאר המפורשים דחזקת כ"נ הוא חזקה בפ"ע כבר כ' התוס' דחזקה דמעיקר' עדיף וא"כ מצד חזקת היתר דמעיקר' מסלקינין חזקת כ"נ ואמרינין שכבר מבחוץ נדרסו וספק על ספק לא על קי"ל דמותר וא"כ לפי סברות הנ"ל הי' אפשר להתיר

אמנם אי אמרינין דכ"נ וכ"ה הוא חזקה בפ"ע לא אמרינין כתי' ב' של תוס' כתובות דף ע"ו ד"ה וחד' הנ"ל דחזקת כ"נ עדיף מחזקה דמעיקרא אזדא לה היתר זה בוודאי אם יתברר דבר הנ"ל דגם כלבים לפעמים פוצעים והורגים שפיר יש לצרף ב' הסברות והוי ס"ס ספק כלב ואת"ל זאב שמא מבחוץ בשדה ומותרין השאר אבל אם לא יתברר הדבר שבמקומות הסמוכין שם כלב נמי פוצע לא נראה לי להתיר אותם אלא לשהותם י"ב חודש או למכור לגוים מעט בוודאי אם הי' נודע שהדורס שהה רק שעה מועטת שם הוי אפשר לומר רובם לא נדרסו וכמ"ש בחת"ס סי' ס"ה ועוד תשובות אבל כאן לא נוכל להחליט ולומר דרובם אינם נדרסים דלפי השאל' משמע דלא ידעינין כמה זמן אפשר דשהה וגם נראה לפי הצעת השאלה דלא הי' המקום רחב ולכך לא מצאתי להתיר יותר והנראת לפי ענ"ד כתבתי ויהי ה' עמו הכ"ד ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע תשובה ע"ו בעזהי"ת ער"ח תמוז תרכ"ז לפק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג שלשלת היוחסין מוה' אלכסנדר צבי ני' אבדק"ק וואלאווע יע"א

מכתבו קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי להלכה למעשה בעדר כבשים ג' מאות שבאו הבעלים בבוקר אל העדר וראו שכבש אחד נפצע מאוד ושאל את הרוע' והשיב שבלילה הי' ער ועשה גבינות ופתאום שמע קול יללה מכבש אחד ורץ שמה ולא ראה מאומ' וכלם היו שלמי' ושקטי' ובבוקר ראה הנפצע ואינו יודע מי עשה שמזיק. לא ראה והבעלים אומרים שסברא גדולה הוא אשר עוד בהיותם בשדה נפצע מכלב שומר הצאן והרועה ירא לומר שנטש הצאן על שמירת הכלב בפרט כי גדר העדר הוא גבוה מאוד אשר א"א לזאב לעלות ומעלתו דן שהגוי נאמן במסל"ת שתיכף ומיד רץ בשמעו היללה וא"כ קודם שמיעתו אפילו הי' זאב היו שניהם שותקים וכששמע רץ מיד וא"א לו לדרוס יותר מהנפצע והגוי אינו יודע שאו"ה תלוי בזה לכבשים אחרים ושגם שלא שייך שאמר כן להתפארות זהו תוכן דבריו בקצרה

והנה פשוט דדברי גוי לא מעלין ולא מורידין ואפילו במסל"ת אינו מועיל בספק דרוסה ואפילו להפוסקים דחולקין על הסכמת הפר"ח בסי' ס"ט סק"מ דס"ל דאפילו בדרבנן אינו מועיל לדינא אבל בספק דאורייתא וספק דרוסה אפילו להרמב"ם הוי מה"ת אפילו הוי מסל"ת אינו נאמן לכ"ע וכ"ש דבנידון הנ"ל אינו מסלפ"ת דהרי הרועה מחוייב להיות לו עינא פקיחא על העדר ולהשגיח על שמירתן ולהשביח שמירתו הוא אומר כן וכל דנוכל לומר שעושה כן להשביח אינו נאמן אפילו בדבר שבידו וכדאיתא ביו"ד סי' ט"ו ובסי' ט"ז ובלא"ה מדברי הגוי לא נשמע כלום אלא מיד כששמע קול יללה רץ להתם וקרקר ויללה תרתי מילתא ניהו ואפשר דזמן רב מכבר כרכרו שאינו קול הנשמע לעומד מרחוק עד שנתגדל קול יללה שמע והוי ספק קרקר ולפי מ"ש רמ"א בסי' נ"ז סעי' י"ב אסור וכללא הוא דדברי הגוי לא מעלין ולא מורידין בזה

וא"כ. נחזי אנן בלי הגדת הרועה אם מצאו כבש אחד נפצע ולא נודע ע"י מי נפצע פסקינין בש"ע יו"ד סי' נ"ז סעי' י"ג ספק כלב' ס' ארי אמרינין כלב' וביארתי טעם הדבר במקו"א (עיין תשוב' ע"ה) עיי"ש וכבר ביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ס"ד ג' שיטות בזה ואפילו להרשב"א דמחמיר מ"מ באין כאן לפנינו במה לתלות תולין במצוי בבית בכלב וכלב מצוי בבית ולא זאב וארי וא"כ בנידון הנ"ל תלינין בכלב או בדבר אחר ולא בזאב ושרי אי כאן כלב או דבר אחר שאפשר שנעשה פצע זה על ידו [וכמ"ש בתשובה הקודם לזה] מיהו כבר כתבתי [לעיל בתשובה הקודמת] דכלבים רעים אינם מצויים שיתלשו ויפצעו כבשים אלא שלפי הנראה מלשון השואל יש לתלות בכלב שומר הצאן שהוא מלומד בכך והוא אינו רק אחד ואולי יש לתלות ברוב זאבים ורוב וקרוב אזלינין בתר הרוב

אלא שבנידון הנ"ל י"ל דבלא"ה שרי דהרי הבעלים לא ראו את הכבשים לעת ערב בבואם מהשדה לפי הנראה מדבריה' הנ"ל וא"כ אפילו אי נדרס מזאב מ"מ אפשר דנדרס בהיותם בשדה