מהר"ם שיק יורה דעה נג

לכ"ע מותר ומה נקרא הפ"מ אינו מבורר כל כך ועיין בפ"ת סי' ל"א ס"קב פלפול כמה הוא הפס"מ ושם הביא דיעה אחת דווקא אם מפסיד שתות ועיין בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סוסי' מ"ג עיי"ש וסוגיא דעלמא דמקרי הפס"מ הפסד דלא שכיח ולכך בכה"ג לא תיקנו מנהג דבדבר דלא שכיח לא שייך מנהג

והנה בנוב"י תנינא בחיו"ד סי' כ"ג הביא בשם תשובת באר עשק . דצריך להגעיל הכלי נחושת וכלי חרס צריך להשהותם עד אחר מעל"ע ולפי ענ"ד קשה כיון דכבר הסכימו האחרונים וביתר ביאור בתשובות פמ"א הנ"ל דהוא רק חומרא בעלמא והרי המג"א בסי' תפ"ט הביא שם לענין חדש בשם תשובת רמ"א שכ' כיון דהוא רק חומרא אין לאסור פליטת הכלים וכ"ש לענין דברים האסורים משום מנהג וחומרי המקום שיצא משם דפליטת הכלים אינו נאסר וא"כ בנשבר ואין כאן שום ריעותא בבשר ובעור ואינו אסור רק משום חומרא או מנהג למה נאמר דפליטת הכלים נאסר' ובפרט אם אינו ב"י ועד כאן לא חששו בסי' ק"ב לענין כלים דהוי דבר שיל"מ לדעת י"א אע"ג דשם סתם הרמ"א דבטעם ל"ש דבר שיל"מ ואפי"ה החמיר בנידון שלנו דהוא רק חומרא בעלמא וניחוש לאסור גם הכלים מפני פליטתן דהוא ליש אומרים טע"כ לאו דאורייתא

ובפתחי תשוב' סוף סי' נ"ה ס"קטז הביא בשם רדב"ז סוף סי' שצ"ג שכ' דאפילו אי לא נקשר שאש"יי מסתבר ליה שאין לאסור אם לא ראו שום ריעותא בעור ובבשר דכ' דמסתבר לי' דהא דאסור אם לא דבוק היינו דווקא אם יש שום שינוי בבשר ובעור אבל אם אין כאן שום שינוי אז האוסר הוא מכלה ממונן של ישראל עיי"ש בפתחי תשובה וא"כ אפשר דגם התשובת בחר עשק שכ' דצריך להגעיל כנ"ל מיירי ג"כ אם יש כאן שינוי בעור ובבשר וגוף הספר באר עשק אינינו בידי לעיין בו

ועכ"פ אפילו אי נימא להחמיר להגעיל הכלי אבל מ"מ אם בישל בתוכו בלי הגעלה בוודאי המאכל מותר דאי נימא דהמאכל אסור שוב א"צ להגעיל הכלי משום דגוף הטעם דצריך הגעלה כ' הנוב"י משום דבר שיל"מ ובסימן ק"ב קי"ל דאם יש פסידא לא מקרי דבר שיל"מ ואם המאכל נאסר אין לך פסידא גדולה מזו וכמו דאמרינן דהמבשל בכלי שאינו בן יומא מותר המאכל והכלי אסור וה"נ גם כן כן הוא ועכ"פ היכא דליכא שום ריעותא בעור ובשר והפ"מ או לעני בדבר חשוב או לצורך שבת ויו"ט המאכל מותר וא"צ הגעלה גם להכלים דהוי כתרתי דסתרי אהדדי והיכא דיש שום צד או סברא עוד להתיר ונקשר בלא שאש"י ג"כ הרבה מתירין ואין מזניחין למתיר והמחמיר תע"ב כן נראה לפי ענ"ד

תשובה ע"ד עוד להנ"ל

ומה שפלפל עוד על הא דקי"ל באו"ח סי' רס"ט דעושין קידוש בביהכ"נ דאין לו טעם דלא להוי ברכה לבטלה והקשה הא אפשר לתקן ליתן לאחד מן התינוקת לשתות רביעית ובסי' רע"ג קי"ל דאם שתה רביעית לדעת הרבה פוסקים יצא גם בקידוש שלא במקום סעודה וא"כ אין כאן ברכה לבטלה ולפי ענ"ד פשוט לפי מה שכ' הרא"ש בברכות דף כ' דהא דאמרינן מי שאכל כזית דגן יכול להוציא אחרים שאכלו כדי צורכן הוא משום ערבות ואלה אינן בכלל ערבות עיי"ש וממיל' נראה פשוט דמי שאינו מחויב אפילו מדרבנן אם נימא שיוצא ממי שמחויב מדרבנן הוא ג"כ משום ערבות ופשיטא דמשום קטנים לא נתערבו ישראל וכבר נסתפק הפמ"ג בחו"א בפתיחה כוללת ובאשל אברהם אי קבלו ישראל ערבות על מידי דרבנן וכ"ש בקטן לא מבעי' לשיטת רש"י בברכות דף מ"ט דקטן לא נתחייב כלל חלא שהאב מחוייב לחנכו אלא אפילו להתוס' דמחוייב הקטן אעפי"כ לא נתערבו בשביל הקטנים וא"כ ממיל' נראה פשוט דמי שאינו מחוייב בדבר א"י להוציא את הקטן וא"כ ה"נ בנידן דידן כיון דהגדול המקדש אינו טועם ואינו מחויב בקידוש ההוא כלל ואם יטעום הקטן בכדי יהי' הקטן מחויב מדרבנן והמקדש אינו מחויב וא"כ לא הי' יכול להוציא את הקטן ואם כן הי' ברכה לבטלה

אלא שעדיין מושכחת לה להקשות שהמקדש הגדול ישתה כמלוא לוגמיו רביעית ויש שיטה דאם שותה רביעית לא צריך סעודה וא"כ לא ברך ברכה לבטלה וקושיא זו הקשה כבר הב"י בסי' רס"ט והמג"א שם ולא תי' הטעם למה אין עושין כן ולפי ענ' פשוט דגם בכה"ג הוי ברכה שא"צ אלא שהוא עצמו רוצה לחייב א"ע בברכ' ולכך הוא שותה בלא צורך וקי"ל באו"ח סי' רט"ו ובמג"א שם דהמברך ברכה שא"צ הוי כמו ברכה לבטלה ואמרינן ביומא וכן פסקי' בש"ע ביו"ד בהלכות ס"ת דלכה"ג היו מביאין ס"ת וקרא בעל פה כדי שלא יצטרך לברך ברכה שא"צ ואנן קיי"ל דאסור וא"כ עמדה הקושיא על הקידוש שאומרים בביהכ"נ

ואין לנו שום תי' אלא מ"ש מקצת פוסקים שחכז"ל מעיקר' תיקנו אפילו אם אין כאן אורחים יקדשו בביהכ"נ כדי שיהא הקידוש נאמר ברבים ובפרהסי' וכמו שמדליקין נרות של חנוכה בביהכ"נ שהוא רק לפרסם הנס והאמונ' ב"ד ית"ש כי כל אדם צריך להדליק בביתו וכמו שאנו אומרים מגן אבות שלא תיקנו אלא משום מזיקין שהיו אז ועתה כל זאת איננו אעפי"כ אומרים וכדומ' ועכ"פ קושית מעלתו לא קשה כלל וכמו שכתבתי

ובחידושי אמרתי בסברא הנ"ל לישב קושית השאגת ארי' בסי' י"ב על דעת הגאונים שהובא בטור או"ח סי' רע"ג דס"ל דמי שקידש כבר א"י להוציא למי שלא קידש והוא תמוה הא קי"ל כל המצות אעפ"י שיצא ג"כ יכול להוציא אחרים ואמרתי דדעת הגאונים אפשר דטעמם עפ"י מה שהקשה הגאון מוה' עקיבא איגר זצ"ל במשניות דהאיך אמרינן דקא מבעי' לי' לרבינא בברכות דף כ' אי נשים חייבות בבהמ"ז מדרבנן אינן יכולין להוציא הא רבינא סובר הרהור כדיבור דמי וא"כ כבר יצא בהרהור כיון דשמע מן האשה הרי הוא מהרהר ותוס' בפ' אלו נאמרין כתבו דהא דמוציאין דווקא אם מי שרוצה לצאת מבין לשון הקודש ואיכא לתרץ דאינו רוצה לצאת בהרהור אלא בשמיעה דקי"ל מצות צ"כ

אמנם לפי מאי שנסתפק הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח דאיכ"ל דצריך כוונה הוא רק מדרבנן אכתי עמדה הקושיא ומכח זה הוכיחו דהגירס' ר' אבינא ולא רבינא או דקי"ל מצ"כ דאורייתא אליבא דרבינא דהרי פליגו בזה בגמרא אבל לעולם שאפשר להיות הגירסא רבינא וכבר כתבתי דבמצוה דרבנן איכ"ל דלא שייך בי' ערבות וא"כ א"ש דהגאונים אפשר דס"ל כמ"ד דהרהור כד"ד אלא שאינו מתכוון לצאת בהרהור וס"ל כהפמ"ג דמצות צ"כ הוא רק מדרבנן וא"כ חיובא דאורייתא אזלא לי' ולא נשאר אלא חיוב דרבנן ובחיוב דרבנן אין כאן ערבות ולכך מי שאינו מחויב בו אינו יכול להוציאו והגמרא אזלה אליבא דרבינא דסובר מצ"כ מדאורייתא ושפיר אמרו אפילו אי יצא ג"כ יכול להוציא כן נראה לפי ענ"ד ע"ד פלפול ואחתום בברכ' המשולשת בחיפזון רב מפני טרדות שונות דברי הדוש"ת

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ע"ה

שיל"ת חוסט יום ה' כ"א מנחם אב הרכ"ו לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להדיין המצויין בהלכה המופלג בתור' מוה' נחמן גרינבערגיר ממיידאן ני': מכתבו קבלתי ושם נשאלתי על דבר עדר של שמונים טלאים בדיר אצל בית אחד בישוב ורועה נכרי רועה אותם ובערב הכניסם לדיר ולא הי' שם ישראל והרועה לא לן אצלם ובבקר הלך ישראל ומצא ד' טלאים מתים רחוק מן הדיר לערך מאה אמה מונחים ע"פ השדה ובהדיר מצא ב' או ג' מתים וד' מפוצעים אשר עודנה חיים ובהנשארים לא נמצא שום רושם ונראה למעלתו ני' להתיר משום דתלינין בכלבא ואפילו לדעת הרשב"א אזלינין בתר המצוי ובישוב כלבים שכיחו טפי ואע"ג דזאב מצוי לדרוס טפי מכלב לא אזלי' בתר מצוי אלא בתר רובא כדקי"ל בפ"ב דמכשירין כחכמים ועוד י"ל שלא הי' זאב בדיר ואלו שנפצעו ונלקו הי' בחוץ קודם שהכניס' נדיר שהרי מצאו בשדה ד' מתים ואם נאמר כאן נמצא וכ"ה הרי גם להתיר יש כאן נמצא בשד' ומסתמא לא דרס רוב ומדאוריית' ברוב' בטל ולכך דעת מעלתו נוטה להתיר מטעמים הנ"ל ע"כ לשונו בקיצור

והנה אמת ונכון הדבר דאמרינין בחולין דף נ"ג ספק כלבא ס' שונרא אימר כלבא ובש"ע סי' נ"ז סעי' י"ג אמרינין ס' ארי ס' כלב אימר כלב ובתשובת האחרונים מבואר דס' כלב ס' זאב אמרינין אימר כלב ולכאורה קשה לפי מ"ש התוס' שם בד"ה ספק ובזבחים דף ע"ד ע"ב דס' כלב ס' זאב יש לברר וא"כ הוי ס' חסרון ידיעה וספק חסרון ידיעה לא מקרי ספק וא"כ מנ"ל דלמא דווקא ס' כלב ס' שונרא דא"א להכיר כמו שכ' התוס' שם לכך אוקי אחזקה הבאה מכח רוב כשרות וכמ"ש הרשב"א בתה"א אבל בס' חסרון ידיעה דלא מוקמינין אחזקה כמבואר בש"ך בסי' נ' סק"ב, מנ"ל דתלינין כאן בכלבא דכל מזאב ולמעלה כ' התוס' דיכולין לברר ולכאור' מוכח מכח קושיא זו כשיטת הרא"ה דלאו משום ספק תלינין בכלבא אלא אפילו לחומרא אמרינין כן דדרוסה מילתא אחריתא הוא אע"ג שהסברא קשה להבין וא"כ לשיטת הרשב"א דדווקא ביש קמן תרתי או משום דתולין במצוי וא"כ מתורת ספק אתא' עלה ועמדה קושיא הנ"ל שסתמו דין זה לכ"ע ס' כלב ס' ארי וה"ה ספק כלב או זאב תולין בכלב ובפר"ח סי' נ"ז סקל"ב כ' דהרשב"א טעמו משום דשונר' לא שכיח דדריס וא"כ קשה האיך הובא דין זה בש"ע גם על כלב וארי ובבדק הבית להרא"ה כ' בהיפוך דשונרא מצוי טפי שידרוס מכלב וא"כ קשיא ג"כ לרשב"א

ולכך נראה לפי ענ"ד דהטעם הוא כמ"ש בהגהות דרישה והובא בתשובת מרן זצ"ל בחת"ס סי' נ"ז דיש חזקה שאין הנדרס נמלט מידי הדורס ולכך כשקטע רישא דחד מינייהו לא חיישינין על הנותר דאינו מצוי שיהיו נמלטים מידו אבל בלא קטע ואינהו