מהר"ם שיק יורה דעה נב

הב"מ כדמשמע לשון המרדכי אלא ספק הוי וקשיא לי' כנ"ל דלוקמא אחזקה וע"כ ישב דיש עוד ספק שמא ינטל כל הכבד וכבר פשטה החולי בכולו ולכך הוי ס"ס לאיסור חדא שמא נחמרו בני מעי' ואת"ל לא נחמרו שמא נכמר כל הכבד והוי ס"ס לאיסור נגד החזקה ועדיף לכל הפחות הס"ס כחזקה או עדיף מיני' דהוי כרוב ועדיפא מיני' ולכך הוי טריפה וכל זה מד בני מעים אבל בשאר מקומות דהוי רק חד ספק א"א להטריף דאוקי אחזקה והבל מעים פשיטא שלא נחמרו אם נכמר הכבד שלא כנגד בני מעים דלהמרדכי מיירי שהב"מ לפנינו כדלעיל וא"ש ותו לא מידי כעת רק החיים והשלו' ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ע"א החיים והשלום וכל טוב לבני הבחור המופלג כה' חיים שיק שיחי'

מכתבך אשר בו באת לשאול בד"ת ושם נאמר לשאל אותי בדבר הלכה אי חימור שייך גם במתכת מלובן הואיל וכתב מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' נ"ד במים רותחין לית בי' משום בימור מיהו התבו"ש בסו' נ"ב כתב בשם הרוקח דגם במים רותחין אית בי' משום חימור וא"כ אור לאו דווקא והבאת קצת ראי' לזה והנה גוף הדין כ' מורי זצ"ל בחת"ס סי' נ"ב דבמתכות מלובן אות בי' משום חימור ולכאור' דבריו סותרין למ"ש בסי' נ"ד ובלא"ה דבריו בסי' נ"ד תמוהין שלא הביא דברי הרוקח הנ"ל שגם במים אית בי' חימור ולפיענ"ד לישב דבריו אע"ג שלשונו אינו משמע כן מ"מ נרא' שלא יצא מכשול מתחת ידיו הטהורים אע"ג דלדינא נראה לפי ענ"ד דבין במים ובין במתכות ובין בסיד רותח אית בי' משום חימור דהרי איתא בפסחים דמתכות רותח וסיד רותח ומים חמין אית בי' משו' מכות אש ובאש תשרף ונראה שם דהנך מסתברא טפי לכלול בכלל אש ממים חמין ולכך אע"ג דרבה הנך צריך גוד לרבו' מים חמין ומסתמ' לא זו אף זו קתני וא"כ כיון דכתב הרוקח דבמים רותחין אית בי' משום חימור כ"ש במתכות מלובן וסיד רותח

ועוד. איתא בהדיא בסנהדרין דף נ"ב ע"א דפתילה של אבר שהיא מתכת כדאיתא בפסחי' הנ"ל דזורקין פתיל' לגוף והיא חומר' בני מעיו ומכאן הביא הרמב"ם בפי' המשנה בחולין שם דחומר היינו שריפה א"כ מבואר דמתכות מלובן שורף ואית בי' משום חימו' בכל דבר השורף ולא קשה מאי שנא דנקט במתניתן לענין חימור נפלה, לאור חדא דלפי מה דמרבינין גבי מכוה ושריפה דכל הנך בכלל אש הם ילפינין מיני' דה"ה בכל מקום דכתיב אש וכמ"ש התוס' בפסחים שם ד"ה הא לא"ה ושני כתובים לא שייך כאן כעובן אלא אפילו לאידך תירוצא מ"מ נראה דאור דנקט כאן לאו דווקא אלא חדא מינייהו נקט ואורחא דמילתא קתני ואפי' באבר מעיקרא דאינו בכלל אש נראה לפי ענ"ד דמ"מ כיון דשורף אית בי' משום חימור וזיל בתר טעמי' ואפי"ה לא קשה מ"ש דנקט דין חימור בעוף דאיכ"ל כהרא"ש דבבהמה לא שכיחא ולא שייכא דעור וצלעות מגינים

ומה שכתבת במתכות מלובן לא שייך זה דמתכות מלובן מעביר האור זה אינו דמ"מ מתמעט החום כיון דהבני מעים הם רחוקים טסי מן המתכות בבהמה ע"י הפסקת העור והצלעות ואע"ג דהעור נשרף מ"מ מתמעט והולך החום ונתקרר ע"י שריפת העור ואי זורקין האבר לתוך פיו מסתמא מת שהרי בזה ממתין הנשרפין ולא שכיחו דקיימו בבריאות' ולכך לא מושכחת בבהמה כמ"ש הרא"ש מיהו כל זה אם נפלה לחמים או לסיד או מתכות ע"י אחרים

ואבל בשתו מעצמם יש לומר דאין בהם משום חימור דהרי גבי ריסוק אברים אמרינין בחולין דף נ"א בהניחה למעלה ומצא' למטה לית בי' משום ריסוק אברי' דאמרינין אמודי אמד' נפשה ואם סמכינין כזה גבי ריסוק אברים דאיסור נפילה הוא וודאי טריפה מכ"ש שנסמוך ע"ז בחשש חימור דהוא רק ספק טריפה ואיך תשתה הבהמה דבר ששורפת בה את פיה אלא וודאי דלא הי' חשש טריפ' ובכה"ג הוא דהתיר מרן הגאון בחת"ס סי' נ"ד ובכה"ג הוא שהוכי' דאי נימא דגם בכה"ג טריפה הו"ל לאשמעי' רבותא טפי ואפילו בבהמה ואע"ג שאין לשונו משמע דדווקא בכה"ג אמר מ"מ נראה לפי ענ"ד לכונן דבריו להיותן מסכימי' לדינא ולא יהיו דבריו סותרין זה את זה ואלו ואלו דברי אלקים חיים ולא יצא מכשול מתחת ידו כנ"ל נכון דברי אביך הדורש ש"ת

ה"ק משה שיק מברעזאויע: תשובה ע"כ בעזהי"ת יום א' לסדר בא תרל"ו לפ"ק פה חוסט יע"א חחיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרבני המופלג מוה' חיים צבי הירשענפעלד בפעקעט ארדויא

מכתבך קבלתי ובו שאלתי ע"ד אשר בגליל שלך רגילים הנכריים למכור אווזים לעוטים ותוחבים במחט תחת הכנפים כדי שתראה שמינה ביותר אי צריכים בדיקת הריאה עי"ז כדאיתא ביו"ד סי' נ"ג וגם אם מועיל בדיקה דשם בסעי' א' כ' הרמ"א דאם רואין שנצרר הדם שעברה המכה תוך הגוף וכ' הטו"ז שם דאם רואין שיש עוקץ בשבר העצם החיצון אז ראוי וחיוב לעיין בצלעות וכו' כיון שיש ריעותא גדולה בפנינו עכ"ל ואם יש שם אין מועיל בדיקה ושם בסוף הסימן סעי' ה' פסק המחבר דאם יש מכה עמוקה מועיל הבדיקה עיי"ש איך יבדוק וכ' שם הטו"ז דאפילו לדידן מועיל שם בדיקה ומקצת אחרוני' חולקים עליו בזה והפמ"ג כ' דמהש"ך נראה דלא פליג וס"ל ג"כ כטו"ז

והטעם באמת מועיל כאן בדיקה ולעיל בריש הסימן אינו מועיל בדיקה היינו טעמא דכאן מיירי במכה שעל ידי חולי ולא ע"י עוקץ או מחט או שבירה שיש בו עוקץ ולא חיישינין דגם שלא במקומו הוא נלקה דאזלינין בתר מציאתו כאשר נמצא כן הי' משא"כ בסעי' א' דיש לחוש על עוקץ או שבירה דדרכו לילך ולהזיק גם במקום אחר ולכך לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה אין אנו יכולין לסמוך על הבדיקה וכיון שכן בנידון הנ"ל בוודאי חזינין ריעותא תחת הכנפים ונצרר הדם כיון דבגליל שלך רגילין הנכרים לינקב שם במחט אינו מועיל אפילו בדיקה דהוי כמו דסעי' א' דחיישינין כיון דיש שם שבירה חיישינין לעוקץ הואיל ונצר הדם ה"נ חיישינין שניקבו שם במחט ואין אנו בקיאין בבדיקה ולית לה בדיקותא

וכל זה אם רואין דנצרר הדם שם וממילא ה"ה אפילו אם אין רואין כיון שכ' הטו"ז לעיל דאם יש עוקץ חיישינין וצריך לבדוק ולראות אם יש שם דם ה"ל כיון שרגילין לתחוב במחט צריך לבדוק השומן עד הצלעות לראות אם יש שם ריעותא וכל הנ"ל דחיישינין ואין לה בדיקה היינו אם רואין ריעותא בשומן ובצלעות אבל אם אין רואין שום ריעותא לאחר שבדקו בשומן ובצלעות ולא נראה שום היכר שנתחב שם מחט נראה דכשר דהוי ס"ס כשם דמתירין שם בנשבר הגף היכא דאיכא ס"ס ואע"ג דאינו מתהפך מ"מ הוה כמו ספק על ספק לא על ומראה אודם לבד לא הוי ריעותא אלא א"כ רואין שהוא משונה דשכיח אדמומות והכל לפי ראות עיני הדיין ובזה אחתום בברכה דברי רבך הדורש שלומך

הק' משה שיק מברעזאווע תשובה ע"ג

בעזהי"ת חוסט עש"ק בחקותי תרל"ח לפ"ק

יצו ה' את הברכה להרב המופלג בתורה מוה' יעקב צבי ני' ווייס יושב בשבת תחכמוני בק"ק דאראג יע"א

מכתבו קבלתי ואם אמנם שאני מונע א"א מלהשיב בדבר שאינו מוכרח כ"כ אפי"ה לכבודו השבתי לו כעת על דבר עצם הקוליות שנמצאה בשעת אכילה שהי' שבור ולא נקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו אלא שנקשר אחד על חבירו וקודם הבישול לא הי' ניכר שום ריעותא שכבר כתב הש"ך ביו"ד סי' נ"ה סעי' ה' בסקי"ד הדין דבכה"ג אפילו אם לא נקשר שאשי"י אלא שנקשר כך מותר בכה"ג ומדברי הט"ז שם סעי' י"ב סקי"א לא משמע כן דלענין איסר דרבנן דווקא מהני וגם באותו הראי' שהביא הש"ך מלשון הרמ"א שכ' סתם נקשר ולא כ' שאשי"י אינו ראי' דהרי שם ברמ"א כתב כמו שיתבאר ורמז על מ"ש בסעי' לקמן ובתשובות פנים מאירות סי' ק"ט וסי' ק"כ האריך בזה

והכלל דכ"ע מודים דמן הדין כיון דלא חזינין ריעותא בבשר ובעור בוודאי מותר ואין כאן שום ספק לדינא ולא שייך לומר דמלתא דלא רמי' עלי' דאינש עביד ולא הוי אדעתי' כמ"ש מעלתו דהכא כל זמן דלא חזינין ריעותא קי"ל דליתחזק איסור או ריעותא לא מחזיקינין כמבואר בשם הדרכי משה שם וכמו דקי"ל ג"כ בניקב הכרס בסימן מ"ח ביו"ד סעי' ח' ואפילו בניקב מצד אחד ואפילו מלחו והדיחו כשר בהפס"מ משום דמוקמינין אחזקה וכאן גם כן כן ולכך לכ"ע אין מקור לאיסור כמו שהאריכו האחרונים אלא שמצד המנהג אנו מחמירים לאסור כל זמן שלא נקשר שאשיאי והוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בן איסור שאין רשאין להתיר כיון דאיכא משום סייג וגדר כמו שהאריך הפמ"א הנ"ל ולכך במקום הפסד"מ או לצורך מצוה ולצורך שבת ובכה"ג ל"ש מנהג דלא שכיחא זה ולכך מותר כמו"ש בתורת חטאת בהקדמ' דכל דבר שאנו מתירין לצורך הוא משום דעיקר הלכה הוא כמאן דאמר להיתר אלא שנהגו להחמיר ובכה"ג לצורך מצוה ל"ש להחמיר מצד מנהג ובהפ"מ לא נהיגו להחמיר

וזה נראה ג"כ טעם הש"ך שכ' בנקשר אפילו בלא שאשי"י מותר בכה"ג משום דגם בכה"ג אין אנו יודעין אם יש מנהג לאסו' ומדינא הוא מותר אלא פעל דברי הש"ך יש מחמירין ש בהפס"מ .