מהר"ם שיק יורה דעה נא

במרה וא"כ אפשר בהנך תולעים אי מינייהו קא רבו אפשר דסופם דוהין כעפרא בעלמא ויאבדו כדאמרינן דף נ"ח כל דבר שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש והוי כעפרא בעלמא וא"כ אפשר דאין סופו לינקוב ושפיר סמכינין אחזקה דהיינו אי חזינין אם עור הפנימי דשייך לבני מעים יפה סמכינין על בדיקה דהוי חזקה בהדה

ועוד, אפשר לישב הקושיא דלפי הנראה דעור של הבועא הוא רק קרום שנעשה מחמת מכה ודברי מרן זצ"ל נראה דמסתמא הוי כנתמסמס ובאמת מדברי האמרי אש חלק יו"ד סי' כ"א משמע דגם עור העליון אפשר דהוי סתימה אם היא שלימה עיי"ש ובנוב"י מהדו"ק סי' י"ד אבל באמת לפי הנראה עור ההוא הוי רק קרום מחמת מכה וא"כ אפשר שיצאו התולעים מצד ההוא שאין העור שעלי' מתקיים וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ואפשר שהתולעים יצאו משם ועדיין לא איתרע חזקת הבני מעים אם אנו רואין שעור הפנימי של הבני מעים הוא שלם ויפה ולא נתמסמס ולא ניקב איכ"ל דכשר ואינו טריפה משום דסופו לינקוב כן אמרתי לישב דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וא"כ הא דמטרפינין אי אתו מעלמא אפילו עור התחתון שלם שפיר כתב מרן זצ"ל דהוא רק מטעם הפלוגתא שבש"ך סי' ל"ו סקי"ז וכיון שהסכימו האחרונים שם להחמיר ע"כ בבועות הסמוכין לקורקבן הנ"ל נראה דטריפה אפילו אם מה שתחתיו שלם ויפה כן נראה לפי ענ"ד וא"ש לדינא אם אין כאן צד אחר להקל

תשובה ס"ט עוד להנ"ל

ומה שהקשה מעלתו ני' על דברי הדגו"מ בסי' ק"ט שכ' על הש"ך בסק"ח שכ' דמושכחת תערובות מבשא"מ ואיננו ניכר כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שאחד מהם אסור וא"י איזה מהן והקשה הדג"מ הא בכה"ג הוי קבוע לפי דברי הטור הביאו הש"ך בסי' ק"י סעי' קטן י"ד והקשה מעלתו ני' עליו לפי דברי הר"ן בחולין דף צ"ה דכל שמעורב לא נקרא קבוע כיון שבטל ואין כאן איסור כלל והאריך מעכ"ת ני' בזה ולפי ענ"ד דבר גדול דיבר הדגומ"ר דהוא גופי' תיקשה הא איך אפשר שיתבטל כיון דידעינין קבוע מוארב לו וקם וכו' דמוקמינין בסוף פ"ק דכתובות בט' ישראל ועכום אחד ביניהם דפטור משום דחשבינין את העכו"ם האחד כמו ט' הישראלים

וא"כ ה"נ אם יש כאן בתערובות שנתערב אווזא וב' תרנגולים הרי קבוע כאן אווזא והוי כמע"מ וכאלו הי' כאן ב' אווזות וב' תרנגולים ואיך אפשר שיתבטל כיון דקבוע מחשב אותו הדבר כמו אלו שהם עמו בתערובת אפילו הם רוב ובשטמ"ק שם בכתובות פי' דע"י הקבוע הוי כאלו הי' כוונתו להרוג את העכו"ם אפילו אם נמצא שהנהרג הוא ישראל אפי"ה הוא פטור כ"כ לחד פירושא וא"כ לכאורה שפיר הקשה הדגמ"ר דבשלמא אם הכל מין אחד ובטל לגמרי כל חתיכה וחתיכה אינה שייך קבוע כיון דנתבטל אבל כאן שהמינים נקראים על שם מינו א"א שיתבטל וקבוע דמקומו ונשאר על שמו וממילא נחשב כמחצה ע"מ ואיך אפשר שיתבטל

ולי הי' קשה בלא"ה לדעת הרשב"א המובא בסוף סי' ק"ט באריכו' דס"ל דיבש ביבש אסור לאכלו בבת אחת דלא נתבטל כמו לח בלח אלא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ותלינן דהחתיכה שהוא נוטל הוא מרוב של היתר ונהי דמבואר שם מדבריו דזהו רק חומרא דרבנן מ"מ כיון דמדרבנן לא בטל ונעשה היתר שהאיסור נהפך להיו' היתר ועדיין שמו עליו וא"כ להוי כאיקבע איסורא והוי כמחצה על מחצה ולא שייך כל דפריש מרובא פריש אלא דברשב"א איכ"ל דס"ל כדעת הפוסקים דדבר שאינו ניכר לא מקרי קבוע ולכך לא גזרו אלא בדבר חשוב אם אינו ניכר אבל בנידון שתי' הש"ך באינו מינו שדבר ההוא ניכר שפיר איכ"ל דמקרי קבוע וממילא לא נתבטל ושפיר הקשה . הדגומ"ר

גם דברי הטו"ז שהביא מעלתו נ"י באו"ח סי' תרע"ג ס"קו שכ' דאם כבר דיבק הנרות של חנוכה ובאותו עת נתערבו דאין בטלים כיון דקבוע במקומו והקשה מעלתו נ"י עליו ולפי ענ"ד דהטו"ז ס"ל כמו דאמרינן במס' תרומות פ"ט מ"ה ובמס' ערלה פ"א מ"ו דאמרינן שם דמאה לגנה של חולין שנתערב בהם חד תרומה לא שייך ביטול ואמרינן שם בירושלמי מובא בתוספת יו"ט דקרקע בקרקע לא בטל דלא נתערב כלל וכן מהא דערלה נראה אפילו הוא עומד לתלוש דכתלוש דמי דלא נתבטל כיון דהאי לחודא והאי לחודא קאי ומחובר לקרקע כקרקע וה"ה נר המחובר לשלחן או למנורה כשם דא"א לומר דחלק מנורה זה נתבטל באחר דכל חד הוא בפ"ע כמו קרקע בקרקע דמחובר לו כנ"ל כן נראה לי להסביר דבריו אעפ"י שאין מוכרח מ"מ כתבתי הנראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה המשולשת יהי ה' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הדוש"ת וטובו וברכה ושלום פה חוסט עש"ק פ' שמות תרל"ז לפ"ק: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ע"ו

להבחור המופלג בתורה חרוץ ושנון כש"ת כה' אברהם נ"י

מעלתו הקשה על דברי הר"ן בחולין דף נ"ו דמוקי הא דקא מבעי' לי' הוריקה כבד נגד בני מעים דליתא ב"מ לפנינו והקש' הא הר"ן סובר דהאיבעי' דווקא בידוע שנפלה לאור וגם סובר בידוע שנפל ולא בדקה טריפה וא"כ למה לי הוריקה ת"ל הואיל ואינם לפנינו טריפה עכ"ל זהו לא קשה דהנ' אפילו נימא דטריפה אם אינם לפנינו ולא בדקה מיהו היינו ספק טריפה ולא וודאי טריפה וכמ"ש נמי הנקוה"כ בסי' נ"ב משא"כ כשהוריקה נגד בני המעיים אמרינן בידוע שנחמרו בני מעי' והוי וודאי טריפה

ועפי"ז הי' אפשר לישב דעת המרדכי המובא בטו"ז בסי' נ"ב שכ' דבהוריקה הכבד נמי טריפה משום דיש לחוש שמא תנטל כולה עיי"ש והקשה מהש"ס דא"כ מ"ש דאמרינן דווקא נגד בני מעים עיי"ש ולהנ"ל כיון דמהמרדכי משמע דרק ספק איכא. וא"כ י"ל דמספק בלא"ה טריפה הואיל ואין הבני מעים לפנינו ולכך קא מבעי' לי' רק נגד בני מעים אם הוא וודאי טריפה אמנם באמת המעיין במרדכי יראה דלא ס"ל כהר"ן אלא מיירי בבני מעים לפנינו ועוד נראה לפי ענ"ד דלפי המבואר מדברי הב"ח בסי' מ' וכן משמע ברשב"א בפ' אלו טריפות גבי תרתי אונא דסרוכי וכו' וכפי מה שביאר הב"ח מבואר דבכל טריפות שהוא משום סופו דווקא טריפה ובוודאי סופו לינקוב או לסתור אבל כ"ש ספק אפילו אם אח"כ ניקב או נסתר מ"מ אינו טריפה רק מכאן ואילך

ובזה ישבתי קושית הר"ן בחולין דף מ"ח ע"א על ר"נ דריאה הסמוכה לדופן כשר דהקשה לדעת התוס' דטריפה משום דסופה להתפרק דלמא יתפרק מצד הריאה ואמרתי דלא קשה לפי דברי הב"ח דאפילו אם הי' מתפרק מצד הריאה כיון שאפשר להתפרק מכאן או מכאן אינו טריפה משום סופו להתפרק אלא א"כ יש צמחים דאז בוודאי תפרק מהריאה ולכך טריפה משום סופו להתפרק ועוד מבואר מדברי הב"ח דאפילו אם כמו שהיא עתה לפנינו סופו להנטל או להתפרק אבל אפשר שתעלה ארוכה ג"כ כשר ולפי"ז תקשה הא דקי"ל סוסי' מ"א דחצר הכבד שניקב טריפה אע"ג דאם נסתם כשר וצ"ל כמ"ש הר"ן בחידושיו גבי סירכות דאין כל הנקבי' מקבלים סירכא והוי ספק טריפה ולפי"ז הוי טריפות של חצר הכבד רק ספק טריפה ומיושב בזה מה שהקשה הפליתי למה לא תנן במתני' טריפות זה לפי ס"ד בחולין דף מ"ח עיי"ש ולהנ"ל לא קשה דהוי רק ספק

אמנם מסתימת הש"ע משמע דהוי וודאי טריפה וכ"כ הפמ"ג שם בהדיא וצריך לומר דלא קי"ל כהר"ן בזה אלא כמ"ש היש"ש סי' פ"ח דע"י שמים אפשר שתעלה רפואה גם לוודאי טריפה וא"כ גם לענין סופו מבואר בזה דלא כדמשמע מדברי הב"ח עכ"פ בזה שפיר אמרינן כב"ח אם אינו בוודאי שתנטל או תינקוב או תתפרק אינו טריפה וכן אם יש לו רפואה ע"י האדם ג"כ אינו טריפה וא"כ כאן אם הוריקה הכבד במקום אחד כיון שאם ינטל זה יהא כשר א"כ מושכחת לה ע"י אדם מומחה ברפואה אפשר שיחתוך מקצת מן הכבד שהוריק כבר ולא יהא סופו להנטל וא"כ אפילו לא חתך או לא הזדמן מומחה מ"מ אין כאן טריפות משום דסופו להנטל וא"כ קשים בלא"ה דברי המרדכי

ונראה דהמרדכי סובר דכבר נתפשט הארס והחולי ההוא בכולו חיישינן ואע"ג דאינו ניכר מ"מ אמרינן סופו שיוכיח ויוריק ותנטל אלא דקשה כיון דאין זה וודאי אלא ספק דשמא כבר נתפשט נוקמי' אחזקה ונראה לענין בני מעים קים להו לחכז"ל שכך הוא שבוודאי נחמרו בני מע' ואע"ג שמלשון המרדכי משמע דגם בבני מעים הטריפות משום סופו מ"מ לפי מה שביארתי ולפי לשון הש"ס ע"כ הכוונה שכבר נפל בבני מעים החולי. אלא משום דעדיין אינו ניכר אע"ג שהם לפנינו הסביר המרדכי דסופו יהי' שיוריקו אבל החולי כבר שלט בהם ע"כ אפילו אם יטול אותו מקצת כבד יוריקו הבני מעים וסובר המרדכי כעין סברת הטו"ז בסי' מ' דכיון דסופו שינקוב או ינטל כבר אזדא לה החזקה

ולכך גם כאן כיון שסופן שיטרף משום בני מעים כ' המרדכי דחיישינן שמא גם הכבד כבר שדי בה החולי בכולו ואע"ג דכבר טריפה משום בני מעים ומאי נפ"מ דגם משום הא מטריף לחזק הטריפות אמר כן ולעולם דווקא היכא דהוריק ננד בני מעים וכמ"ש הב"י בכוונתו והטו"ז הקשה מ"ש ועפ"י הנ"ל שפיר הסברתי ומשם למד דה"ה בחצר הכבד י"ל דטריפה משום סופו דהיינו דחיישינן ג"כ שמא כבר שלט החולי מכח כ"ש הראי' דהתם לית לי' רפואה בידי אדם ועכ"פ נראה דהמרדכי לא כתב כן אלא היכא שהוא נגד בני מעים שבוודאי סוף בני מעים להוריק דהשתא לא חזינן מידי א"כ כיון שטבע בהמה זו כן אפשר לספק שגם כל הכבד הוריקה אבל בעלמא גם המרדכי מורה דכשר כן נראה לפי ענ"ד ובזה אחתום בשלום

או סובר דבאמת גם בהוריקה נגד בני מעים אינו וודאי שנחמרו