מהר"ם שיק יורה דעה נ

תשובה ס"ז שיל"ת חוסט עש"ק ר"ח אדר הראשון תרל"ב לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המופלא ומופלג ש"ב כש"ת מוה' שלמה שיק נ"י אב"ד בק"ק קארצוג יע"א

מכתבך קבלתי ובו נאמר לשאול אותי בדבר הלכה למעש' באדם אחד שבשעת אכילתו קורקובן של אווז מצא בפיו מחט ואינו נודע אם מהקורקבן בא וניקב מעבר לעבר או מעלמא אתא ודעת מעלתך נ"י להתיר א' עפ"י מ"ש הש"ך בסי' נ' ס"קג דהיכא דנולד הספק לאחר השחיט' והספיקות שווים יש להתיר במקום הפ"מ דנשחט' הותרה והבאת דברי הכנפי יונה שכ' בסי' מ"ח לחלוק על הטו"ז שם ס"ק י"ח וכתב דגבי קורקבן רוב הפעמים אינו ניקב מעל"ע ואע"ג שלבסוף חזר בו וכ' לחוש דהרי גם בקורקבן יש מקום דק שבו שדינו ככרס שמסתמא ניקב מעל"ע הקשתי עליו דלמה לא אזלינן גם בזה בתר רוב שהרי אנו רואין רוב הפעמים כשבא קורקבן לפנינו אין המחט במקום הדק אלא במקום העב. ועוד אמרת לסמוך על מ"ש הצ"צ בסי' ק"ז במחט שנמצא בכבד שפסק שיש לתלות דהשתא נפל בו והוי ס"ס ומותר ובקשת ממני לחוות דעתי

והנה בוודאי אם ידעינן שזה המחט הי' תחוב בקורקובן אלא שלא ידעינן אם ניקב לחוץ מעל"ע נראה הסכמת הפוסקים לאסור דכבר כ' הש"ך שם בסי' מ"ח ס"ק כ"ג וכ"ה וכן הסכמת האחרונים שכל שניקב מצד אחד בכרס ולא נודע אם ניקב לחוץ טריפה דדווקא אם נודע שלא ניקב מעל"ע אלא דלא בדקו על ק"ד מבחוץ הוא דכשר בהפ"מ ונהי דשם בס"ק ל"ח הביא דעת המהרש"ל שכ' דקורקבן דעב עדיף מכרס ולא חיישינן דניקב לחוץ כבר פליג עליו הש"ך שם וכן הסכים הנוב"י סי' ל"ג ושאר אחרונים ודבר גדול דיבר הרב בעל כנפי יונה הטעם שגם בקורקבן יש מקום דק ומה שהקשית למה חזר מדבריו הראשוני' דאזלינן בתר רוב לא קשה דניח' דרוב מקום הקורקבן הוא עב אבל גם הדק הוא קבוע בפנינו ובקבוע אמרינן כמע"מ אע"ג דרוב כנגדו ולכך כיון דיש ספק אם הי' תחוב במקום עב או במקום הדק ובמקום הדק הרי הוא אסור

ובלא"ה הרי הש"ך בסי' נ' ס"קג הסכים דאין לזוז מדברי הרמ"א וכל שאין אנו יכולין לתלות הריעותא שבאת לאחר מיתה ושחיטה אלא שבא מחיים אע"ג שלא נודע לן עד לאחר השחיט' אין אנו יכולין להתיר אפילו במקום הפ"מ והפמ"ג שם כ' דלכאור' ראי' מדברי הרשב"א שפסק הש"ך הנ"ל בס"ק כ"ג וכ"ה הנ"ל בסי' מ"ח דחיישינן שמא ניקב מעל"ע אלא שדחה דאיכא למימר דשכיח מעל"ע יעויי"ש ולי הי' נראה עוד טעם עפ"י מ"ש הטו"ז ביו"ד סי' מ' ס"קד לפרש דברי בה"ג דכל שסופו לנקוב אין כאן חזקה לאותו דבר וחיישינן שמא כבר ניקב וא"כ ה"נ כיון דאין המחט התחובה בקורקבן דרכה לשוב לפה ע"י שועל ע"כ סופה לנקוב הקורקבן ושוב אין כאן חזקה ואני כתבתי במקו' אחר דדברי הטו"ז הנ"ל לכאור' קשים הא קי"ל בגיטין דף כ"ח דשמא מת לא חיישינין אע"ג דשמא ימות חיישינין וצ"ע ואפש' לחלק כאן בדברי הטו"ז כיון שכבר התחי' הריעותא דסופו לינקוב שפיר י"ל כטו"ז הנ"ל וא"כ ה"ה כאן

ועכ"פ. מצד ג' טעמים אסור אם נודע שהי' תחוב בקורקבן א' משום דהריעות' הי' מחיים והב' לטו"ז משו' דסופו לינקו' אין כאן חזקה והג' משום דשכיח והנ"מ בין הנך טעמים לטעם הא' וב' אם יש להסתפק דשמא לאחר שחיטה נתחב מותר משום דנשחטה הותרה ונוכל לתלות שבא הריעותא לאחר שחיטה וגם אין סופו לינקוב ושרי במקום הפ"מ וא"כ בנידון דידן שלא מצא המחט תחוב ויש לחוש דמעלמא בא שפיר איכ"ל כדבריך דאמרינין נשחטה הותרה אבל לטעם ג' שכ' הפמ"ג הנ"ל ששכי' דניקב מעל"ע א"כ בכרס אפילו איכא ספק דלאחר שחיטה נפל איכ"ל דאסור דאין כאן ס"ס לומר דשמא לאחר שחיטה ואת"ל מחיים תחוב שמא לא ניקב מעל"ע דכיון דמצוי ושכיח שניקב מעל"ע אין מצרפין לס"ס וכמ"ש המג"א בסי' תס"ז סקי"ח שכל שאינו מצוי לא מצרפין לס"ס מיהו כל זה בכרס אבל בקורקובן דמצד העב אינו מצוי ונהי דהוי מצד קבוע כמע"מ דדק הוי ספק ושוב הוי ס"ס

איברא דיש לפקפק בזה דהרי הס"ס אינו יכול להתהפך בשלמ' בצ"צ סי' ק"ז י"ל דהוי מתהפ' דשמא בא מן הגרגרת ואת"ל לא בא מן הגרגרת אולי לאחר שחיטה בא משא"כ כאן אם נתחיל שמא לא ניקב לחוץ ואת"ל ניקב לחוץ אין כאן ספק איסור מיהו י"ל דלפי כלל הש"ך בסי' ק"י בכלל ס"ס אות י"ד לא בעי' בנידון שלנו מתהפ' דהוי כמו ספק על יעו"יש ובפמ"ג ועוד דהרי לדברי הפמ"ג הנ"ל כל שנוכל לתלו' שלאחר שחיט' נעשה הריעותא יש לומר נשחט' הותרה ואפילו להפוסקים דמחמירים שם בסי' נ' בש"ך סק"ג היינו מדרבנן וכמ"ש הפ"מג בפתי' לטריפות. והפמ"ג בסי' ק"י בכלל ס"ס אות י"ד כ' דבדרבנן סגי ס"ס אפילו אינו מתהפך וא"כ ה"נ מן התורה נשחטה הותרה ומדרבנן הא איכא ס"ס

ועוד בנידון הנ"ל שבעלת הבית פתחה הקורקבן דדרך נשים לבדוק ולראות בקורקבן אם אין בו קוץ או מחט וכיון שלא ראתה אז שום ריעותא איכ"ל בנידון כה"ג כ"ע מודים להציצ דהרי הפ"ח בסי' מ"א והתבו"ש שם שחלקו עליו מ"מ בסימן מ"ט בנידון שנמצא בקורקבן בשעת בישול מחט יוצאת עד קרוב לאצבע מודים, דמותר דתולי' דלאחר שחיטה ומליחה נעשה דאל"כ איך לא ראו: ונהי דשם איירי שבלט המחט טובא וכאן לא נדע מ"מ כיון שפתחו ולא ראו אז שום ריעותא וגם לא מצאו עתה ממש בקורקבן המחט כמ"ש מעלתך וודאי נראה דשרי לכ"ע הן הכלים הן השומן כ"ש לפי מאי שכתבת שהשומן ג"כ נתער' ברוב מיהו כל זה תליא בראו' עיני הדיין אם יש מקום לתלות ולספק שהמחט בא מעלמא דאל"כ לא מקרי ספק כמ"ש המג"א הנ"ל והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי רבך ש"ב הדו"ש

הק' משה שיק מברפזאווע: תשובה סח בעזה"י חוסט טבת תרל"ז לפ"ק

החיים והשלם וכל טוב לאהובי ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה, כש"ת מוה' ישעיה כ"ץ ראבין נ"י אבדק"ק מיהאפאלי יע"א

מכתבו קבלתי ובו נאמר לחוות דעתי בענין השכיח בבר אווזות שסמוך לקורקבן שלהן יש להן כעין בועות וכשפותחין אותם הם מלאים תולעים וכתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' כ"ח שלדעתו התולעים שבבועות הנ"ל מני' גופי' קא רבו ולכך אם אין ריעותא ואין נקב בעור של בני מעיים מותר אבל אם נימא דיש לחוש דהתולעי' מעלמא קא אתי אפילו לא חזינן ריעותא בעור הפנימי אפי"ה תליא בפלוגתא ביו"ד בש"ך סי' ל"ו ס"ק י"ז ותמה מעלתו נ"י למה יהא טריפה אם לא נמצא נקב בעור של בני מעים הפנימי דהא שם אינו בעור הוושט שאין לו בדיקה והחלק העור ההוא שייך לקורקבן ואית בי' פורצי פורצי וגם איכא ס"ס דאפילו יש שם נקב שמא לאחר שחיטה וגם בוושט לדעת מרן בעל חת"ס זצ"ל לא נקרא ס"ס במקום חזקה עכ"ל בקיצור ועוד האריך מעלתו נ"י

ולפי. ענ"ד דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בוודאי מוכרחים דהרי הב"ח והדרישה המובא בש"ך שם בסי' ל"ו סעי"ק י"ז דימה זה למאי דקי"ל ביו"ד סי' ל"א בתולעת שנמצא בקרום של מוח אפילו אין שם רושם אסור דאין אנו בקיאים בבדיקה ונראה דאע"ג דבעלמ' אמרינן דבמקום ידועה סמכינן על בדיקתינו ונראה דהטעם כיון דחזינן ריעותא דקרום עילאה ניקב כמ"ש הש"ך בס"קח שם לא נוכל לאוקמי' אחזקתי' שכבר יצא מחזקתו כמ"ש לקמן ביו"ד סי' מ"ח, ובש"ך שם בס"קלח שהעיקר הסמיכה משום דרוב הנבלעים דרך הוושט אבל על חזקה לא סמכינן על בדיקתינו כמו דלא סמכינן גבי קורקבן בכה"ג דהיכא דניקב אפי' מצד א' ונשתנה ממה שהי' ואצטרך עוד טעמים וה"נ כיון שיש כאן בועות מלאות תולעים ולפי הסברא שאין חוששין שמעלמא באו וא"כ ע"כ או שניקב חלק שבחוץ או שהחלק הפנימי ניקב ואיתרע חזקתה וזה עצמו נראה דהוא הפלוגתא המובא בש"ך סעיף קטן י"ז הנ"ל דהיכא דיש נקב לפנימי לא אמרינן דלאחר שחיטה פירש כיון דיש ריעותא לפנינו לא סמכינן אחזקת כשרות ואידך דיעות סברו דאפילו בכה"ג סמכינן אחזקת כשרות ושפיר כ' מרן זצ"ל דאי אמרינן דמעלמא קאתו ע"כ נעשה ריעותא בבני מעים ואיתרע ולכך לאותה דיעה דלא תלינן לאחר שחיטה משום דאיתרע לפנינו א"כ ה"נ איתרע לפנינו כמו במוח ושפיר כ' מרן זצ"ל דכאן לא שייך ס"ס שמא לאחר שחיטה נעשה דא"א שתהא נעשה בועא לאחר שחיטה ואין כאן ס"ס

ובאמת לדידי הי' קשה אפילו למ"ד אפילו יש נקב בפנינו תלינן להקל דפי' לאחר מיתה ואפי"ה כאן יש לאסור מן דינא ואפילו אי מינייהו קא רבו קשה לי ג"כ דיהא טריפה אפילו אי לא חזינן נקב בעור של בני מעים דהרי בסוף סי' מ"ב ביו"ד במחט שנמצא במרה קי"ל דטריפה וכ' שם הש"ך אע"ג דקי"ל בסי' מ"ו במחט בבני מעים כשר זה דווקא התם שיוכל לצאת אבל הכא דלא מצי נפיק בשום מקום מן המרה טריפה ולא סמכינן על בדיקתינו דאין שם שום נקב א"כ קשה לי הרי התולע הוא כמו מחט דניקב וכמו שנרא' בדברי הטו"ז בסוף סי' ל"א דדימה זה למחט בחלל הגוף ובמחט היכא דלא מצי נפיק רק ע"י נקב חיישינין דנקב וא"כ ה"נ אפילו אי מינייהו קא רבו כיון דלא מצי נפיק הוי לן למיחוש לנקב כמו דחמרינין במרה ומרן הגאון זצ"ל לא כתב כן ואפשר לומ' דטע' דסברא הנ"ל הוא כעין שכ' הטו"ז בסי' מ' במחט בחלל הלב דאם המחט באופן דלא מצי נפיק וסופו לינקוב כבר נאבדה החזקה דאין יכולין לסמוך על חזקת הבהמה כיון דסופו לינקב בוודאי ויצאה מחזקה ואין אנו יודעין אם כבר יצאה או לא ולכך מספק הוא טריפה וכן הוא נמי הטעם