מהר"ם שיק יורה דעה מט

תחלה ויש לומר טעם ס"ס ואפי"ה אינו מועיל וע"כ משום דהוי כס' אחד בגופו וספק אחד בתערובת וא"כ גם כאן לא נימא כן וע"ז חילוק בין ספק במציאות לספיקא דפלוגתא דלא נמשך דווקא על הגוף משא"כ בפלוגתא דמר עוקבא ושמואל דנראה דאין כאן יותר צדדים להתיר דנהי דשמואל גדול ממר עוקבא מר עוקבא הי' נשיא ושכיחו רבים אצלו כנראה מלשון הר"ש בפרק כל שעה דזה הוא הספק למען דמספקא לי' ולכך אתי עלה מכח ספיקא דרבנן וא"כ לפי"ז לא בעי' צדדים להתיר

אלא דאפשר דהתה"ד לא סמך על זה הטעם לחוד להתיר עד דאיכא גם טעם ס"ס ושוב בעי' צדדים להתיר וכדלעיל וכדעת הש"ך אמנם כיון דאנן קי"ל באו"ח סי' תס"ז סעי' ט' כדברי הרי"ף דנהי דמספקא לן אי כמר עוקבא או כשמואל היינו לענין החטה עצמה אבל לענין התערובת באיסור משהו דרבנן נוכל לפסו' כמאן דמתיר עי"יש וא"כ גם כאן גבי מכיר' נוכל לסמוך אמאן דמתיר ואפילו אין כאן צדדים אחרים כן נרא' לפי ענ"ד לכאור'

אמנם כל זה לפי הנחת התה"ד דמכיר' לגוי הוא רק איסור דרבנן אבל לא ידעתי איך פשיט לי' כולי האי דלכאור' נרא' לי דהוא מדאוריית' דמ"ש מהא דאמרינן בחולין דף קט"ו וק"מ ובקידושין דף נ"ז דלא אמרה תורה שלח לתקלה והאחרונים שם בשעה"מ ה' מ"א ובנוב"י מהדו"ת ובהפלא' שם עמדו בזה הא להציד את הצפור מותר מה"ת דכל דפריש מרובא פריש והוכיחו מכאן דבכה"ג לכ"ע אין מבטלין איסור לכתחיל' וההפלא' שם תי' בענין אחר ועכ"פ כיון דאסור לשלחו דאולי ימצאנו ישראל מה"ת ה"נ אסור מן התור' אולי יחזור וימסרנו לישראל

ואני אמרתי מאז על מה שכ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' שי"ד דמקרא דאו מכור לנכרי מוכח דאין מבטלין איסור לכתחיל' מה"ת והי' קשה לי אדרב' הרי כתבו התוס' בחולין דף צ"ה ובר"ן בחולין בשמעתין דמכריזין דמה"ת רשאין ליקח מהגוי במקום דרוב טבחי ישראל דכל דפריש מרובא פריש ואי מוכרין לגוי ויש לחוש שמא יחזור וימכרנו ואפי"ה התירה התור' ע"כ דרשאין לבטל איסור לכתחיל' אפילו בכה"ג וקשיא גם על דברי האחרונים הנ"ל. אמנם כשנדייק בלשון הקרא דבגר אמר תתננה ואהלה ובגוי אמר סתם או מכור וכבר דקדק מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' י"ט ותי' עיי"ש ולהנ"ל אמינא דגוי שלא קיבל ז' מצות אסור להניחו לדור בא"י ולא מושכחת לה בשיד ישראל תקופה אלא בעובר ממקום למקום ובכה"ג אפי' בא"י שרוב טבחי ישראל כיון שהגוי ממקום אחר שאינו נודע שרוב טבחי ישראל שם וממיל' אסור לקנות ממנו משא"כ בגר תושב שדר עם ישראל במקום שרוב טבחי ישראל אצלו יש לחוש וע"ז שפיר דייקא התורה דלגר אסור ליתן אלא א"כ ידוע שיאכלנה או ע"י מכריזין או קבא קבא או שיאכל בפני הישראל

והיינו דקאמר לגר אשר בשעריך תתננה ויאכלנה בפניך או מכור לגוי דאצל גוי א"צ לאכול בפניך דאצל גוי אין חשש כדלעיל ושפיר קאמר מרן זצ"ל דמשם מוכח דאין מבטלין מן התור' עכ"פ נרא' שם מדבריו ועל פי מה שביארתי דבריו דמה"ת אסור וגם ברשב"א חולין דף צ"ג במתני' שולח ירך נראה דס"ל דחשש הזה הוא איסור דאורייתא אלא דמדבריו נראה דלא כדברי האחרונים הנ"ל דרק משום מבטל איסור לכתחיל' אתי עלה אלא משום לפני עור לא תתן מכשול ואע"ג דהמוצא רשאי לסמוך על הרוב ואינו עובר עבירה כדאיתא בתוס' ביצה דף כ"ה ע"ב דכ' דהיכא דסמכינן ארוב אפילו היו טריפה מן המיעוט לא בעי כלל כפרה דכך התירה התורה אפי"ה אפשר לומר דהיינו בדבר שלא נעשה ע"י אדם וכאונס הוא אבל מאן דגרם האונס אסרה התורה להביא האונס מכשול הזה מקרא דלפני עור

ועפ"י סברת הרשב"א יש להבין דברי תה"ד הנ"ל דהרי אמרינן בע"ז דף י"ד דאלפני דלפני לא מפקידינן ונהי שכ' התוס' בע"ז דף ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי דאצל ישראל גם אלפני דלפני מפקידינן עיין בחו"י סי' קפ"ה ובלא"ה קשה כיון דרק חד קרא כתיב בין בגוי ובין בישראל וא"כ ממנ"פ כיון דדייקינן מקרא דרק לפני ולא לפני דלפני נאמר קרא א"כ ע"כ דגם אצל ישראל א"א לעבור ואפשר דרק מדרבנן וכעין שכ' הש"ך ביו"ד סי' קנ"א ס"קו דבישראל מוזהר אפילו בלא תרי עוברי' נהרא ואיכ"ל דהיינו מדרבנן וא"כ א"ש ויש לחלק בין שלח לתקלה למכירה לגוי דבשלמא גבי שלח לתקלה דהוא שולח זה לעולם שפיר יש לחוש שיבוא ליד ישראל והוא בכלל ולפני עור לא תתן מכשול משא"כ במוכר לגוי דהוי לפני דלפני ואינו בכלל לפני עור ולכך ס"ל דאינו אלא מדרבנן וא"ש סברת התה"ד ולא קשה מהש"ס

ולכאורה הו"א ראי' דטעמו משום לפני עור ולא משום מבטל איסור מלבד דקשה ע"ז הא אין כוונתו לבטל וכבר הוכיחו האחרונים דאם אין כוונתו לבטל אינו אסור ואפילו להטו"ז בסי' צ"ט ס"קז דבעינן א"א בענין אחר הרי גם כאן א"א בענין אחר בחולין דף קט"ו ובקידושין דף נ"ז אלא דקשה לי ביותר על הא דפריך בפ' כ"ש גבי האי ארבא דטבא בחישתא על רבא דהתיר למוכרו לגוי מבגד שאבד בו כלאים ומאי קושיא אי האיסור רק משום מבטל איסור והמג"א בסי' תמ"ז ס"קמז הביא דיעות דחמץ קודם זמן איסורו רשאין לבטל וא"כ בשלמא כלאים דאסור לבטלו משא"כ חמץ קודם הפסח ואע"ג דהמג"א שם כ' דלהאכיל אסור לבטלו גם קודם הפסח הוא גופי' תקשה מנ"ל ומנ"ל להקשות וע"כ כרשב"א הנ"ל

מיהו אין זה כ"כ ראי' דהנ' הפר"ח בסי' תס"ז הקשה על רבא למה לא צוה לערבו ולבטלו עיי"ש שדחק בזה אלא וודאי שתקנה זו עדיפא לי' דלא צריך כלל ביטול ועד שתאכלנו בביטול תעשה בלא ביטול וא"כ ע"כ דס"ל לרבא דחשש שמא יחזור וימכרנו לישראל אין חשש כלל פריך שפיר וכיוצא בזה יש ליישב קושית הנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' ע' דמאי פריך בע"ז דף ס"ה על רבא הא רבא שם מיירי ביי"נ דרבנן עיי"ש והכוונה דבדרבנן יוכל לעשות ספיקא ולהנ"ל א"כ הו"ל לצוות לערבו או לכל הפחות גם לערבו דבב' דרבנן צידד הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קצ"ג דיש להקל וע"כ דאין חשש כלל שמא ימכרנו לישראל ופריך שפיר ובזה יש לישב קושית התוס' בע"ז שם איך טעה רבא ב' פעמים דלהנ"ל כל חדא הו"ל מעלה בפ"ע. וא"כ אין ראי' לרשב"א

אמנם אפילו יהא ראי' לרשב"א מ"מ אין ראי' דרק מדרבנן אסור ואפשר דזה בכלל מה שהניח התה"ד בצ"ע בסוף דבריו וא"כ אין אנו יכולין לסמוך על טעם שני וא"כ צריכין רק לטעם הא' וא"כ בעינן צדדים להתיר מלבד הס"ס הנ"ל ומ"מ בנידון הנ"ל יש לומר כיון דהסכמת המנ"י ופמ"ג בסי' פ"ד כדעת הש"ך וטו"ז שם ס"קט דרשאין למכור קבא קבא ומ"ש המג"א ריש סי' תס"ז להוכיח דבשאר איסורין אסור קבא קבא היינו היכא דליכא ס"ס דומיא דהאי ארבא דטבע בחישתא דלא הוי ס"ס כמ"ש הראשוני' דשם אפילו לשמואל אסור אבל היכא דאיכא ס"ס הסכימו להתיר בקבא קבא וכמו שהסברתי לעיל דשוב לא מקרי עושין ס"ס בידים ובנידון הנ"ל מכירת הפרה היינו כעין קבא קבא ורק מכירות החלב ראוי לכמה בני אדם

מכל מקום אם נחלבה בשעת מכירה ואין לה חלב אז אע"ג דלאחר מכאן יהי' לה שוב חלב או שמוכר להגוי בתנאי שהחלב שיש בה אז יחזור ויתן לישראל המוכר והמוכר ישפכנ' וא"כ אין חשש על אותה חלב אלא על מה שיהי' לה אח"כ ואיכ"ל דלא חששו הן משום מבטל איסור והן משום לפני עור וכמ"ש המג"א בסי' קס"ט סק"ו בשם הב"ח ועוד אפשר לומר דלהחלב שנולד ברשות גוי אין אנו אחראין וכמ"ש הח"י בסי' ת"מ ס"קד בחמץ שלו ועוד אפשר לומר סברא כיון שלאחר שיצאה מתח"י תהא מותרת אפילו לישראל משום כל דפריש א"כ אין החלב שבא אז אסור משום יוצא מן הטמא טמא וע"ז יש לפקפק בפרט אם הבהמה ניכרת לבעלים מ"מ טעמים הראשונים נראים היכא דאיכ' ס"ס אלא דיהא אסור, משום דאין עושין ס"ס בידים ובכה"ג אין עושין ס"ס בידים כן נראה לפי ענ"ד לצרף עם טעם ב'

ועוד סניף להתיר כי בטור סי' מ"ח נדפס הג"הה אינו נודעת ממי שהכריע כדיעה המתרת מהניסיון שבארצות המערב כדי שלא ימות השור מרוב העשבים קורעין בין הצלעות עד הכרס ויוצא פרש משם ונתרפא והגאון הב"ח כ' דשארי לי' מרא למדפיסי הג"ה זו שכבר כ' הרשב"א בתשובה סי' צ"ח דכל טריפה אפילו חיתה זמן הרבה אסור' ואני לא זכיתי להבין שהרי בש"ס סנהדרין דף ל"ג ע"א הביא ראי' דנטלה האם כשר מתודוס הרופא וכו' וכבר כ' הש"ך ביו"ד סי' נ"ז ס"קמח דגם בפלוגתא דרברבתא החיות מכריע והפמ"ג מספקא לי' אי גם ברבים המסכימים מכריע יעויי"ש וא"כ בספק כרס פנימי איכ"ל דמכריע החיות ואפשר דגם ריב"ח לא אמר אלא מדרבנן וכעין שכ' הפליתי בסי' נ"ז וכדי שלא תחלוק בין חלק כרס לאידך ואפשר שיבוא לידי מכשול ולכך ס"ל דסתמו לאסור בכרס הפנימי וא"כ אין הנסיון מעיד כנגדו

ומ"מ אי אמרינן כן א"כ פלוגתייהו אי אסור מדרבנן ובדרבנן שמעינן להקל זהו איכ"ל כוונת ההג"הה לא להכריע שלא כריב"ח אלא ללמד שע"כ מדרבנן הוא וקי"ל להקל ויש לישב בזה ומ"מ לסניף נוכל לצרפו דכבר כתבתי דהנוב"י סי' קצ"ג כ' בדרבנן אם יש תרי דרבנן יש לצדד להקל וה"ה בס"ס כן נראה לפיענ"ד לצדד לעני בדבר חשוב ובהפ"מ להקל ואם נוכל לסבב שתתעבר התיר בחכמת אדם כלל י"ד להשהות אותה עד שתלד אם נודע שנתעבר' ועיין בתשובת מרן זצ"ל בחת"ס ח"מ סי' ל"ה דבספק פלוגת' מועיל שהי' על כלל כולו הנרא' לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה ידידו הדוש"ת

הק' משה שיק מברעזאווע: