מהר"ם שיק יורה דעה מו

משאר מעיים וגם היפוך נראה דלא שייך בהן אלא במעיים המונחי' בעיגול כדמשמע מלשון רש"י והר"ן והנראה לפי ענ"ד כתבתי תשובה נ"ט להרב הגדול הנ"ל

ומה שהקש' על מ"ש הרשב"א דחליצה לא מהני עע"ג משום דא"א בחליצה שליחות והאשית ת"ל דשוטה א"א לעשות שליח ונרא' דא"ש עפ"י מ"ש הנקוה"כ בסי' ש"ה ס"קיא בד"ה ועוד נראה דכ' דב"ד יכולים להיות שליח לקטן אפילו במקום חוב קצת וה"ה בשוטה ובחליצה הב"ד הן העומדין ע"ג והי' מועיל שהב"ד יהיו כשליח ולכך אצטרך הטעם דבחליצה א"א בשליחות וא"ש ונהי דמרן הגאון בעחת"ס זצ"ל ביו"ד סי' רצ"ה פקפק שדברי הנקוה"כ היינו במ"ש גבי גר ובאמת בר"ן ריש פרק האיש מקדש לא משמע דב"ד שאני דיהא כח ב"ד להיות שליח לקטן אלא בחילוק הארץ דהוי רק גילוי מלתא עיי"ש מ"מ הרשב"א איכ"ל דס"ל כנקוה"כ הנ"ל ומטעם הנ"ל דחליצ' א"א בשליחות לא מהני עע"ג כמ"ש הרשב"א וה"ה דאינו מועיל בחליצה דעת אחרת מקנה אותה דכבר כ' מרן זצ"ל בחת"ס בחיו"ד סי' שי"ג דאיכ"ל דדעת אחרת מועיל מצד זכי' ומתורת שליחות והיכא דלא מהני שליחות אינו מועיל דעת אחרת ולכך אפילו לדעת הח"צ סי' א' דכוונת חליצה היינו כוונת קנין מ"מ בעינן עד שיכוונו שניהם ולא קשה קושית הקצה"ח דדעת אחרת אינו מועיל בחליצה משום דליתא בשליחות

ומ"ש. לחלק בגדול לא מהני דעת אחרת תמהני עליך הרי מקור סברא זו היא מהראב"ד בב"ב דף מ"א גבי רב ענן דשקיל בידקא דארעא ושם בגדול מיירי וגם הרשב"א עצמו אע"ג דשם דחה דברי הראב"ד מ"מ בחידושיו בגיטין דף כ' ע"ב כ' סברא זו על הא דמשני שאני זקן דידע לאקנויי והקש' הא הם אינם יודעים ותי' כסברת הראב"ד דדעת אחרת מועיל בגדול ועיין בדברי מרן חת"ס סי' שי"ג ובסי' ש"י מה שכ' בזה לענין בכור

ומה שפקפק על דברי שאמרתי שדבר שצריך לעשות לשמה אי מועיל עע"ג לדעת רבינו יונה הוא משום דכל לשמה אין אחר יכול לעשות דכשם שאין אדם מקדיש דבר של חבירו ה"נ א"י לקבוע אותו לשמה וכבר ראית מ"ש שגם הפמ"ג באו"ח סי' י"א כתב כן אלא שהקשית מנ"ל ולא אדע למה לי ראי' ע"ז סברא הוא ועוד הרי לשמה דציצית ילפינין בסוכה דף ט' מלך לשם חובך ומשמע נמי שלך וגם ביבמות דף נ"ב אמרינין באומר ללבלר שיכתו' גט לאשה קודם שכינסה פסול וכ' הרמב"ם משום דהוי כשלא לשמה אמנם אפילו לפי דבריך דמועיל משום דניחא לי' א"כ היינו ממש זכי' וזכי' אמרינין דלא גרע משליחות ומועיל שוב מתורת שליחות ומ"ש דהרמב"ם פסק דבקטן אינו מועיל עע"ג הרי להרמב"ם בלא"ה כל הפלפול של רבינו יונה ליתא שהרי הוא פסק דגם בגט אינו מועיל עע"ג אלא בתופס דהוי מדרבנן ומאי שכ' טבילה שאני דומיא דכיבוס ראשון דסגי באחר עדיין תקשה נילוף מיני' בעלמא ואחתום בברכה יהי ה' עמך דברי רבך הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ס

בעזה"י יום ה' כ"ו תמוז תרל"ב. החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג כש"ת מהרר זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש

מכתבך קבלתי ואשר עוררת על דברי הש"ע ביו"ד סי' מ"ו סעי' ב' דמתחיל בלשון אם הפכן כשהחזירן וזה לשון רש"י אבל לשון הרמב"ם אינו כן אלא שנתהפכו בחוץ שוב אין להם תקנה והמרשים המקום רשם שזה לשון הרמב"ם וזה אינו ולפי ענ"ד יפה רשמו ונהי דבאמת רש"י בחולין דף נ"ז פירש אם היפו' היינו כשהחזירן ומשמע מלשונו בנתהפכו בחוץ כשר אבל הרמב"ם פליג על זה וסובר אפילו נתהפכו בחוץ טריפה וכבר כ' הפרי תואר שלשון הש"ס משמע כהרמב"ם דקאמר על לשון המשנה דלא מיירי כלל בחזרה אלא ביציאה דל"ש אלא שלא היפוך משמע בנתהפכו אפילו בחוץ טריפ' ויעוי"ש בפ"ת דראוי לן לפסוק בזה להחמיר כיון דס' דאורייתא הוא וגם דלשון הש"ס משמע כן

מיהו הרמב"ם בפי' המשנה ביאר דבריו דהיינו דווקא בנתהפכו בחוץ ביד והוסיף הרמב"ם שם עוד דלא ניתקנו ונראה פירושו מלשון ניתך שלא המשיכן ונתקנן להרחיבן וע"ז סיים הרמב"ם דטריפה שא"א חזרתן ומבואר כיון דשינה אותם מסדר הטבעיי א"א שיחזרו בעצמם ולכן מוכרח דאם אפשר שיחזרו בעצמם ויש להם רפואה ובדרי להו סמא חי' ואפשר דבכה"ג דמיירו הרמב"ם דהיפוך וניתקן גם רש"י מודה ועכ"פ יש בזה ג' גווני דטריפה א' בהיפוך בהן בידים בחוץ וניתקן דאפש' דפליגו בזה רש"י והרמב"ם וקי"ל לחומרא ובכה"ג ע"כ א"א שיחזרו להיות כטבען אפילו כשיחזרו ממילא ואופן שלא נתהפכו בחוץ ממש אלא שהחזירן בידים דאז יש לחוש שמא נתהפכו בשעת חזר' ואפילו לא ניתקנן בידים אלא שנהפכו ע"י חזרה וממילא טריפה אבל באומר ברי לי שלא נהפכו וכן בחזרו מאילהן כשר ובדין זה איכ"ל דגם הרמב"ם מודה אלא שדרכו להעתי' לשון הגמרא דמשמע כפי' דלעיל

ואופן השלישי שנהפכו מבפני' מבלי יציאה דלהרשב"א טריפ' והב"י שם מביא פירש"י ופי' הרמב"ם ונראה דס"ל ג"כ דאיכ"ל דלא פליגו ולכך הרכיבן בלשונו הקצר בתחילה כ' בלא היפוך בהן בחוץ אם חזרו ממיל' בוודאי כשר שהטבע עושה כסדרן כמ"ש הב"י שם מהש"ס ואם החזירן בידים צריך לידע אם נתהפכו ושוב כ' לשון הרמב"ם בפ"ו משחיטה דין ט"ו שא"א שיחזרו לכמות שהיו אחר שנהפכו והיינו בנהפכו בחוץ ואם הי' הגירסא בו' ואי אפשר הי' הלשון מדוייק יותר וגם שא"א יש לכוון כך שזה שמחלקין בין ממיל' לבידים היינו בלא נהפכו בחוץ דבנהפכו בחוץ א"א שיחזרו והיינו כהרמב"ם ולכך רשם על לשון זה דהוא לשון הרמב"ם וכן נראה שפירש הפר"ח יעיי"ש

ואני אמרתי שכמדומה שהש"ע דייק בלישנא מעיקר' נקט נתהפכו ואח"כ נקט נהפכו ואם בשעת חזרה נתהפכו אפילו ממילא ע"י התחיבה או רק במקצת דנרא' כמהופך כלשון התפעל אבל בחוץ בעינן דווקא והפכו ממש כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ולכך נקט נהפכו כן נראה לפי ענ"ד ובאו"ה כלל נ"ה אות ד' הביא לשון הרמב"ם בנוסחא אחרת וכל אלו החילוקים הם בהוחזרו דיש לדון ולחוש על היפוכותן אפי' מעצמם אבל אם עדיין הם בחוץ כל שאין אנו רואים בו שינוי וחשש היפוך בידים וגם אין רואין בו נקב כבר כתבתי דנרא' לפי ענ"ד דכשר וכן ראיתי בס' יריעות שלמה

אלא דשם כ' דאם הוחזרו מאליהן אפילו בדיקת נקב לא בעי וזה אינו מוכרח דהרי הב"י מביא ראי' דחזר' ממילא אין חשש היפוך ממ"ש בש"ס ושם לא שייך חשש נקב ואם יצאו דרך נקב פי הטבעת כבר כתבתי דעתי ומעלתו נ"י העתיק לי לשון איסור והיתר כנוסחת הבאה"ט ולא כנוסחת הפמ"ג וא"כ נראה דהפמ"ג פי' וביאר כן דעת או"ה ויהי' איך שיהי' הנרא' לפי ענ"ד כתבתי ויהי ה' עמו ויאושר כוחך וחילך אמיץ כח לתורה ולעבוד' כאות נפשך ונפש רבך הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ס"א

בעזהי"ת יום ג' פ' פינחס שנתרל"ו לפ"ק פה חוסטה יע"א

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב המופלג מוה' משה צבי פרידמאן נ"י מו"צ בק"ק האטהאז יע"א

מכתבך קבלתי בעתו ובזמנו וביני וביני נשמט ממני ולא מצאתיו עד זה איזה ימים ושאלתך ע"ד תרנגולת שהי' בטנה צבה ואח"כ כששחטוה מצאו הבני מעיים תחת העור והעצם הנקרא בילע"ק הי' עקום והי' נראה שנשבר אלא שנתרפא ורצית לאסור מדברי הרמ"א בסי' מ"ו סעי' ב' אם לא ניכר שום ריעותא מותר אבל כאן דיש ריעותא אסור אבל מדברי הש"ך שם שכ' דהריעותא צ"ל מחיים שאינה הולכות וכו' א"כ בריעות' הנ"ל שאין בו חשש ריסוק אברים לא מקרי ריעותא והי' מותר כיון דגם אם לא היו יכולין לבדוק כגון בנאבדה הי' מותר ה"נ ושכן יש לדייק מלשון הרמ"א שכ' מעיקרא אם לא נמצא שם תפירה וקרע ושוב סיים שום ריעותא וא"ה למה הוצרך לזכור תפירה וקרע וע"כ דבא לדמות דדווקא דומיא דתפירה וקרע שיש לחוש ע"י הקריעה שנתהפכו הבני מעיים אבל בריעותא דנשבר הביילע"ק אין שום ריעותא לומר שנתהפכו עי"ז הבני מעים וכן נראה מדברי הפליתי שכ' כיון דלא הוחזרו בידים אין חשש היפוך ב"מ כיון שאין קרע אלא שחששת מטעם אחר כי הכה"ג כ' שם בנשבר הבילע"ק אין חוששין לנקובת הריאה כיון שאין שם מקומה א"כ כאן בבני מעים יש לחוש לנקובה כמ"ש הפליתי לענין סירוס עכ"ל בקיצור

ולפי ענ"ד נראה בנידון כזה בוודאי יש לחוש ולהטריף מדינא כי נהי דאם הבני מעים בין עור לבשר אעפ"י שהיא שינוי גדולה שינוי מקום גדול ומצינו לענין ריאה בשינתה מקומה דחליף טריפה ואפי"ה מבואר כאן בדברי הפוסקים דאם שינה מקומה בבני מעים ממקום למקום אינו טריפה וכבר אמרו חכז"ל דאין מדמין בטריפות זו לזו שהרי חותכה מכאן וחי' וכו' ואין לנו להוסיף הטריפות ואע"ג שבאמת הוא בעיני לפלא גוף הדין שהרי הא דאם נתהפכו הבנ"מ דטריפה הוא חידוש גדול שע"י היפוך מעט אין יכול לחיות כמו שלמדו חכז"ל בחולין דף נ"ו ע"ב הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם שאם נחסר אחד מהם אינו יכול לחיות וא"כ בנהפכו קצת אינה יכול לחיות ובשינוי מקומו יכול לחיות אתמהה וזה ראי' גדולה דכל הטריפות הם הלממ"ס דגדולה מזו נראה שס