מהר"ם שיק יורה דעה מה

אלא שהפמ"ג תמה איך נימא דבזמנם היו צריך יותר לזמן שלנו וכבר הראיתי טעם וסברא דאין כאן תימה והוא נכון ונרא' שגם הד"מ בת"ח כלל פ"ט סובר כן אלא שהחמיר כפי' מהר"י ב"ח דמשמע לי' מדלא חילקו הפוסקים על שיעורו משמע דבזה סגי לכ"ע

ועכ"פ נראה לי נכון לפי מ"ש לעיל קצת ראיות דענבה גם בזמנם לא היתה גדולה מכזית ולכך נראה אם הוא גדול כחצי ביצה ששיערו בו כזית דבוודאי מהני אליבא דכל הסברות וזהו אם יסכימו עמי בעלי הורא' לדינא. והנ' הב"י בש"ע לכאור' דבריו תמוהין דבאו"ח סי' ר"ב כ' דאין אנו בקיאין בשיעור פול וביו"ד סי' מ"ד סתם שיעור פול וענבה ולא כ' דאין אנו בקיאין וממנ"פ אי ס"ל בפירות דידן משערין. א"כ גם התם נימא כן וע"כ נראה דמכאן למד הת"ח דהב"י ס"ל פי' קמא של מהרי"ח ולכך סתם דפול ידעינן שיעורו כדלעיל וענבה היינו בכוליא ומיושב קושית הש"ך ס"ק י"ג

והנה מעלתו נ"י הקשה למה לא אמרו בברכות דף מ"א באמרם דמקרא לשיעורין נאמר דגפן הוא לשער בה ענבה לכליות והרב דק"ק שאט"ד נ"י אמר אולי רב חנן לא ס"ל לקותא דרכיש בר פפי ולית לי' כלל דין דנתקטנה וזה נכון אלא לפי מ"ש הדגומ"ר בסי' כ"ט דגם עולא סובר לקותא דרכיש אלא שאינו בכלל שאר טריפות דאפילו היתה טריפה עיי"ש אכתי עמדה הקושיא ונרא' דיש לומר דרב חנן סובר כמ"ש הרשב"א ריש כיצד מברכין דגפן דקרא הוא יין נהי דרשב"א שם מייתי ראי' מזית שמן דמיירי בשמן ורב חנן דמפרש לשיעורין נאמר מפרש זית שמן על הזית מ"מ י"ל דגפן דקרא משמע לי' דמיירי ביין ולכך מפרש דגפן לשער בו שיעור נזיר ולא לענבה דכוליא

ואדרבה יש לישב בזה מאי דקשיא טובא דקאמר שם דפליגו אדרב חנן דרבי יצחק דאמר המקרא בא להורות המוקדם בקרא מוקדם לברכה פליג ארב חנן ומנ"ל וכבר דיבר הפנ"י בזה ולהנ"ל י"ל דכבר אמרתי בחידושי שם דרב יצחק דמפרש הקרא למוקדם בפסוק מוקדם לברכה ע"כ לא ס"ל כרשב"א הנ"ל דהרי הר"פ פסק ופסקו בש"ע סי' רי"א דגפן דיין קודם לזית וכותבות דיין יש לו חשיבות ברכה טפי וא"כ אמר המוקדם בקרא מוקדם לברכה ומפרש שם דארץ בתרא שדי ביניהם וזית קודם לשיעורה וכותבת קודם ליין וע"כ דס"ל כמ"ש הרשב"א שם לאידך פירושא ורש"י סובר דעיקר גפן דקרא לענבים נאמר אבל רב חנן דסובר ע"כ דגפן היינו יין ופליג על ר"י וא"ש

והנה הרב דק"ק שט"ד נ"י כ' דנראה לו לישב קושית הכל בו בכוליא שניטלה לגמרי מחמת חולי איכ"ל כרש"ל דכשר ולא קשה איך טריפה חוזר להכשירו דאיכ"ל כמ"ש הר"ן בפרק א"ט לרש"י דאע"ג דאין סירכא בלא נקב מ"מ נקב שראוי לקבל סירכא לא הטריף מעולם וה"נ מה שניטל בסוף לא הי' טריפה מעולם וא"כ יש עוד צד לסמוך עליו לשוי' כל טריפות הקטינה הכוליא לספק טריפה דשמא ינטל לגמרי ויהא כשר כדעת רש"ל ולכך לא הי' טריפה מעולם אלא ספק טריפה ויש עוד צד לצרף להקל במח"כ אין הנידון דומה שכבר רמז הטו"ז שם ס"קיג לזה וכ' בפשיטות דאין הנידון ואין הדמיון עולה בוודאי בנקב שהוא טריפה מחמת חסרון הנקב אם נשלם החסרון כשר וגם מעיקרא אם הי' נודע שיושלם החסרון לא הי' טריפה דחסרון שיש לתקן ואי בדרא לי' סמא חיי אינו טריפה

אבל הכא בכוליא דניטל הכוליא אע"ג דחסרה כולה אינו טריפה א"כ אין הטריפה מחמת החסרון אלא דקים לן לקותא כאב לה טפי ומחלה אותה ואינה יכולה לחיות ולכך אם נלקה ונימוס או נירקב עד שיעור פול בדקה וענבה בגסה קים לן דטריפה וע"כ אין טריפתה מחמת חסרון ולא הקוטן כאיב לה עתה שהרי אם הם כך בטבע קטנים כשרים וע"כ דמאי שהקטינה מאי שמטריפה הוא מכח מה שעבר עליה מהכאב ומדוה עד שבאתה לכלל מדה זו וא"כ שפיר יש ק"ו דכ"ש אם עבר עלה מדוה וחולי עד שנימס ונירקב גם הקוטן הזה והוא באמת ק"ו שאין עליו תשובה ואיך אפשר לומר דגם בשעת הקוטן כשר הי' אם היינו יודעים דיעבור עלי' עוד כוס מדוה להמם גם שיעור קטן הזה

ובכך הם מדוייקים דברי הכל בו שכ' ותלה דינו בדעת הראב"ד שכ' הפוסקים דהקטינה שלא מחמת חולי כשר לדבריו אמרינן ניטלה מחמת חולי טריפה ותלה זה בראב"ד והיינו מטעם הנ"ל דמוכח דבהקטינה שלא מחמת חולי כשר א"כ אין טריפות של הקטינה מחמת חסרון אלא מחמת מדוה וכאב שעבר עליה עד שהגיעה למדה זאת א"כ כ"ש אם עבר הכאב עוד יותר ונמסה ונרקב גם הנותר ודבריו ברור מללו וכל הדברים האלו כבר רמז הטו"ז בס"ק י"ג אלא שלא ביאר הסברא וא"כ אין שום סברא לומר כן ועכ"פ כבר ביררתי דעתי בזה והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדוש"ת

הק' משה שיק מברעזאווע

ועפ"י הנ"ל יש להבין למה לא שיערו כאן בכוליא גדול לפי גדלו שהרי הכוליא של דקה קטן לערך גסה עד יו"ד פעמים בקירוב ובשיעור פול נגד ענבה אינו כן אלא דהיינו מטעם הנ"ל שאין זה טריפות מצ"ע ולא די שנחשוב זה בערך הכוליא אלא בערך שאר האברים וכחות גופו אם יש כח בכאב הזה להחליא אותו ורשב"א כ' שטריפות כוליא משום בני מעיים ולכך אין לו לשער בכוליא גדול לפי גדלו

תשובה נ"ח שיל"ת חוסט יום ד' י"ג סיון תרל"ב לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג כש"ת מוה' אליעזר זוסמאן נ"י אב"ד בק"ק האלאש יע"א. מכתבו בא לכאן בעתו ועתה לקחתי מעט פנאי להשיב על איזה ענינים שהעיר במכתבו והנה בגמר דבריו אדם נתפס ובדבריו האחרונים הציע לפני שאלה דאתא לקמי' בתרנגולת שיצאו בני מעי' ולא הוחזרו ושחטו אותה כך ובגמרא איתא אם נהפכו בחזרה טריפה אבל אם לא חזרו כלל אינו מבואר הדין ובבהי"ט בשם הרש"ל הביא שא"א להחזירן בכסדרן יען שפי הטבעת צר ותימה על האחרונים שלא הביאו עכ"ל

והנה גוף הדין לכאורה מבואר במשנה חולין דף נ"ב ע"ב ופסקו הרי"ף והרמב"ם דביצאו בני מעיים ולא ניקבו כשר והוא פשוט דהיינו בלא חזרו כלל וכן כ' בפי' תפארת ישראל על המשניות וכן מוכח דאי ס"ד ביצאו לאור נמי טריפה איך תחזור להיות כשר אם חזרו הא קי"ל בחולין דף מ"ח דטריפה אינו חוזר להכשירו אלא וודאי דביציאה לחודא אינו טריפה כפשטא דמתני' אלא דאכתי איכ"ל דלכך אינו טריפה משום דאפשר לה לחזור בכסדרן וכל דמבדרו לה סמא וחיי אינו טריפה ולעולם אם היציאה היא באופן דא"א לה לחזור בכסדרן טריפה וא"כ מה שהעידו בשם רש"ל דאם יצאו ע"י נקב בית הריעה א"א לה לחזור בכסדרן איכ"ל דביציאה לחוד נמי טריפה

אלא דגוף הדין קשיא דהרי דין דיצאו בני מעיים תני לה בהדי דאלו כשרות בעוף וקשה מ"ש בעופות דתנן דפשיטא דגם בבהמה הדין כן וע"כ כמ"ש בס' תפארת ישראל במשנה שם דנקט בעוף משום דאורחא דמילתא דשכיח בעופות ע"י הטלת בצים ולכך נקט בעופות וא"כ האי יצאו בני מעיים היינו באותו מקום במקום בית הריעה במקום צר ואפי"ה תנן דכשר ותו קשה דשם קאמר ל"ש שלא היפך בהן אבל היפך בהן טריפה והו"ל לאשמעי' רבותא בלא היפוך ויאמר ל"ש אלא שלא יצאו במקום צר אבל יצאו במקום צר טריפה אלא וודאי נראה דביציאה לחודא אינו נטרפה

ומ"ש מעלתו בשם באה"ט לא מצאתי שם אלא הפמ"ג בש"ד סי' ה' מ"ו ס"קט הביא בשם רש"ל באו"ה שלו דאם יצאו דרך נקב בית הרעי והוחזרו טריפה דדרך מקום צר א"א שיחזרו בכסדרן ובלשון זה נראה דדווקא אם החזירן דאם אינו מקום צר דאם ידוע לו שלא נהפכו כשר כמ"ש בש"ך שם ס"קח ונהי דסתמא אסור אבל אם אומר דברי לו מהני וע"ז העיד מהרש"ל בשם מהר"א ספרדי דשם א"א או דס"ל בעלמא סתמא כשר וקמ"ל דבנקב קטן אסור סתמא ולכך לא הביאו הפוסקים כיון דא"א מסתמא לא יאמר ברי ואם אמר ברי שלא נתהפכו תליא בפלוגתא דפמ"ג בסי' א' ובנוב"י סי' ס"ט מהדו"ק בחאה"ע אי ע"א נאמן נגד רוב ואומדנא

ומ"מ אי לא נתהפך ולא החזירו משום דיצאו לחוץ אין לנו להוסיף על הטריפות וסתמא תנן דיצאו לחוץ כשרים דאפילו לעדות מהר"א ספרדי הנ"ל נראה דהיינו אם החזירן בידים א"א אבל אם הוחזרו ממיל' כעין האי עובדא דאיתא בגמרא דאיתנח וכו' נראה דהטבע עושה הדבר כסדר (ושוב ראיתי בפרי תואר שכ' ג"כ דגם ביצא בנקב אם חזרו ממילא כשר וא"כ ביצאו לחודא אפילו ע"י נקב בית הרעי אינו טריפה כיון דמושכחת לה רפואה אלא שהפרי תואר כ' ביצאו לחודא צריך בדיקה אם לא ניקבו וזה נכון ובדברי פ"ת הנ"ל א"ש דנקט הש"ע חזרו מאליהן כנ"ל)

ועכ"פ מדברי הרש"ל המובא בפמ"ג משמע נמי כן דאפילו יצאו דרך נקב ביציאה לחודא אינו טריפה אלא ע"י חזרה ומיהו אפילו לא החזירן והיפוך בהן נראה מדברי הש"ס דאסור ואיכ"ל דתליא בפלוגתא המובא בש"ך שם ס"קט אי מבפנים נהפכו אסור וא"כ להסכמת האחרונים דנהפכו לחודא אסור והא דנקטו נתהפכו בחזרה אורחא דמילתא קתני וה"ה נהפכו בחוץ ג"כ אסור דהיינו אם נודע שהפך בהן ונהי דמדברי רש"י שם נראה דווקא היפך בשעת חזרה תרתי בעינן אבל כבר הסכימו האחרונים כהרמב"ם ועיין ביש"ש שם סי' צ"ח

ואם לא נודע אם נתהפכו בחוץ הוי ס"ס ועכ"פ ביצאו לחוץ ולא ראינו ריעותא דניקבו או דנתהפכו נראה דכשר לכ"ע כן נראה לפי ענ"ד ואם יצאה רק הכרכשתא חלחולת המעי האחרון נראה דבוודאי כשר חדא דהרי לקמן סעי' ה' אמרינן חלחולת במקום דביקותו קיל