מהר"ם שיק יורה דעה מב

על הפוסקים דבכה"ג לא מקרי חילוף ונהי דראוי לנו לפסוק כרמ"א שנתפשטה הוראתו וא"כ פה שאסר הוא פה שמתיר ואם היו שווין שרי לגמרי אפילו באין הפסד כלל כן נראה לפי ענ"ד נכון מסתימת הפוסקים דברי הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע תשובה נ"ד

חוסט יום א' ח' טבת תר"ל לפק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרבני המופלג מוה' חיים צבי ראזענפעלד נ"י

מכתבך קבלתי ואשר בקשת ממני לברר לך דין עגלים רכים לענין מיעוך דדווקא לאחר שנה ממעכין כדאיתא ביו"ד סי' ל"ט אי גוי מסל"ת נאמן ע"ז ואם הפאס שרגילין הגוים להביא עם הבהמות למכור על השוק מקרי מסל"ת או דלמא בעי' בירור גמור והנה מסל"ת קי"ל דאינו נאמן אלא בדרבנן דלא אתחזק וכאן יש חשש דאורייתא דהרי בלי מיעוך טריפה ומיעוך קולא גדולה אלא דסמכינין על המנהג ובעלים הרכים דלא נהגו ממילא נשאר הדין ואיכא חשש וספק דאורייתא ואין גוי מסל"ת מועיל אלא בדרבנן וכ"ש דפא"ס (הוא מכתב תעודה) אינו מועיל דאיכ"ל דלאו בדווקא אמר דלא רמי עלי' לומר לענין פאס מספר שניו בדווקא ונהי דאינו מכוון להעיד ולא להתיר וגם שאלת הגוי השופט אינו מבטל מסלפ"ת כדאיתא באה"ע סי' י"ז סעי' ט"ו בהג"ה מ"מ לא דמי' לשאר מסל"ת שמספר דברים שהיו

איברא ששמעתי שהשוחטים מקילין כל שרואין שגדולים לערך בן שנה ואומרים להם שהוא לאחר שנה אינם מדקדקים יותר ונראה לפי ענ"ד שטעמם ונימוקם הוא עפ"י הדין לפי מ"ש הש"ך בסי' ל"ט סק"ט בשם הר"ץ דלכך אין ממעכין בעגלים הואיל ולא שכיח סרכות בעגלים ואם אית בי' על כרחך סירכא גמורה הוא וכו' וכ' הש"ך דזה כוונת רמ"א דלכך חוששין דע"י ריכוך מתנתקת וכתב הפמ"ג שם דס"ל להש"ך דלולא זה לא הי' לן לאחזוקי ריעות' ולי נראה עוד טעם דכמו דיש לחוש דע"י ריכוך מתנתקת ה"נ יש לחוש דע"י ריכוך נגלד עמו העור ואז יכולין לסמוך על בדיקת פושרין גם לדידן כמ"ש הש"ך בסי' ל"ו גבי נגלד ולכך סובר הר"ץ דיש הכרח דסירכא גמורה הוא וכל זה שייך אם הוא וודאי תוך שנתו אבל אם הוא ספק יש להכריח מהסרכא דלאחר שנתו הוא ומועיל מיעוך ולא להחזיק ריעותא וא"כ ספק שרי

אמנם אפילו נימא דלא כהר"ץ ג"כ נראה דבכה"ג שרי דהרי בסי' ל"ט סעי' י"ג פסק בספק אם הסירכא אוסרת כשר דאוקי אחזקה וא"כ ה"נ כיון דאזיל ע"י מיעוך הרי אם הוא לאחר שנתו בוודאי כשר ואם הוא תוך שנתו אז יש ספק ואוקי אחזקה וכשר כן הי' נ"ל נכון ואע"ג דלדעת הש"ש שמע' ג' פ"י חזקת קטנות הוי חזקה וא"כ לא מקרי ספק כלל מ"מ כ' שם בפי"א דאם יש חזקה אחרת כנגדה מועיל כנגד חזקת קטנות דעשויות להשתנות וא"כ ה"נ מועיל חזקת כשרות ועדיף מחזקת קטנות ושרי בספק אם הוא לאחר שנתו ולכל הפחות אם רואין אנו גידול ג' עגלים שידועים שהם לאחר שנה וזה כיוצא בו איתרע לה חזקת קטנות וה"ה דיש לומר דבכה"ג מועיל מסלפ"ת לאגרועי חזקת קטנות ושוב נשאר חזקת כשרות ושרי וע"כ שפיר נהגו השוחטים הנ"ל

איברא דיש בנידון הנ"ל עוד לפירוש הר"ן בחידושיו בחולין דף קכ"ב ס"ל לר"י דהכל תלוי בהנקה אפילו תוך שנתו וזה נראה כוונת הב"ח המובא בש"ך סי' ל"ט סקל"ח אלא שיש שם ט"ס בב"ח וא"כ אם אינם יונקים רשאים למעך וא"כ אם הוא ספק לאחר שנתו וגם אינו יונק פשוט דיש להתיר וכן הביא בפ"ת סי' ל"ט בשם תשובת גבעת שאול סי' נ"ח שכ' ג"כ להתיר בכה"ג וכ"ש לפי סברת החכ"צ הנ"ל דיש לומר כן שהרי העיד התבו"ש דסירכא תלינין בהנקה ולכך אם אינו יונק שכיח סירכות ומכ"ש לסברת הר"ץ דתליא בשכיח

והנה בפ"ת שם הביא שם בשם תשובת הר הכרמל סי' א' קולא גדולה דאם אינו יונק כ"ד שעות מעל"ע מקרי אינו יונק ולי קשה עליו דהרי קי"ל בסי' פ"א סוף סעי' ב' בהגה"ה דאין סירכא פחות מג' ימים וא"כ מאי מועיל מה שלא ינק מעל"ע דהרי כבר סירכא זו הוא ג' ימים ועיין שם בטו"ז ולפי"ז י"ל דבעי' שלא יהא הנק ג' מעל"ע וראי' לזה דבסי' ס"ט סעי' י"ב ג"כ איתא דבג"פ מעל"ע נתיבש ונתקשה הדם ה"נ כאן כן נראה לפיענ"ד דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה נ"ה

לשנה טובה יכתב ויחתם ידידי הרבני המופלג בתורה החרוץ ושנון מוה' פ'

אשר דרש ממני איך לנהוג בהמסס ובית הכוסות שנסרכו לחצר הכבד הנה כבר ראו עיניו חילוקי דעות הפוסקים בזה ואני נוהג בזה כאשר שמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל דאם לא נמצא מחט או קוץ בפרש מתירין אפילו בלא הפסד"מ ואם נמצא בפרש אין להתיר כלל ואפילו בהפ"מ אלא א"כ יש ג"כ שעת הדחק וצורך יו"ט התיר פעם אחד וכמבואר נמי בתשובת חת"ס סי' מ"ה שלא יבדקו כלל בפרש אלא לאחר ששפכו הפרש במקום איבוד יבדקו בעור הכרס אם לא נמצא שם תחוב או שאר ריעותא ואעפ"י שאדמ"ו זצ"ל הי' מחמיר מ"מ כתב שבהיותו בק"ק מט"ד ושם נהגו היתר עפ"י רבנים קדמונים בנמצא על הפרש ואפילו תחוב בפליטרליך כ"ז שלא תחוב בעובי העור הניח להם מנהגם וגם הפמ"ג סוסי' מ"א כ' דבמקום הפס"מ באינו תחוב לא אומר בה לא איסור ולא היתר

ועיקר. הדבר בנמצא קוץ או מחט וקו"ד בחוץ כ' התב"ש והפמ"ג בסי' מ"ח בטו"ז סקי"ד היתר במקום הפ"מ וכן נראה לפי ענ"ד דראיות הש"ך מוושט מסי' ל"ג י"ל הטעם דלעולם תלינין במצוי וקו"ד לא שכיח בחוץ לכן תלינין בקוץ אע"ג דגם זה לא שכיח דיחזור לחוץ ובוושט י"ל הואיל וגמרא לי' פשטא שכיח לחזור משא"כ כאן וכמו שהשיג בצ"צ סי' מ"ט ובפר"ח בסי' מ"ח שם אלא דיש לישב דברי הש"ך דנהי דזה לא שכיח בכרס מ"מ ק"ד בלא מכה לא שכיח וכיון דע"כ הי' כאן מילתא דלא שכיחא הוי ספק אלא דעדיין י"ל דגבי וושט אפילו הי' ספק יש להחמיר משום דלית כאן חזקת היתר דהוי כאן ספק בשחיטה ואע"ג שידעתי דברי מרן הגאון בחת"ס סי' כ"ה דנקב בוושט נמי לא מקרי ספק בשחיטה ואמרינין נשחט' הותרה וכן שמעתי ממנו כמה פעמים מ"מ יש לדון דאיכא חזקה דאינו זבוח נגד חזקת ראוי לזבוח לכהפ"ח למאן דסובר מחזיקין מאיסור לאיסור כי מצאתי ברשב"א בתה"א במשמרת הבית דף ז' ע"א כ' כן דכל ספק נקב בוושט מקרי אתחזק איסורא ולכהפ"ח י"ל דלא מקרי אתחזק התירא מטעם מחזיקין מאיסור לאיסור ועיין בש"ש שמעתתא ה' מ"ש בזה

וא"כ יש לחלק דכאן אע"ג דהוי ספק י"ל דאוקי אחזקה כיון דדבר אחד מילתא דלא שכיחא אתעביד בה וא"כ יש להקל בנמצא קו"ד וקוץ בכרס אלא כיון דהיתר הוא מכח דאוקי אחזקה בזה כבר האריכו ביו"ד סי' נ' ובש"ך שם בס"ק ג' פלוגתא בזה אי אוקי אחזקה בנולד ריעותא מחיים וא"כ אפילו אי נימא דלשון הרמ"א משמע דאם יש קו"ד אסור אפילו בנמצא וכמו שדייק הש"ך בסי' מ"ח ס"ק ל"א היינו הרמ"א לשיטתי' בסימן נ' דלא אוקי אחזקה בנולד ריעותא מחיים אבל הש"ך בסי' נ' סק"ג דלכהפ"ח ישהפ"מ י"ל דאוקי אחזקה אפילו בנולד ריעותא מחיים וא"כ בנמצא מחט בהמסס וקו"ד בחוץ יש להקל בהפ"מ וא"כ בסירכא דלמד הצ"צ רק מקו"ד הי' ג"כ מקום להקל בהפסד מרובה

ולכאורה יש לומר עוד דסירכא קיל יותר מקו"ד דנהי דהצ"צ שם כ' מילתא בטעמא דלא גרע מקו"ד הואיל ויש דעות המטריפין בסירכא בשאר אברים הפוסלין נקב במשהו מ"מ יש להקשות לכאורה הא דמטריפין היינו שחוששין לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב וכמבואר בתבו"ש סוסי' ל"ט והיינו אם לא נסרך במקום שאין נקב פוסל אבל כאן דנסרך לחצר הכבד דיש ס"ס דלמא מחצר הכבד ושם נקב הנסתם מותר ואת"ל מכרס דלמא דלא כרש"י אלא דיש סירכא בלא נקב וא"כ לכ"ע בכה"ג שרי וא"כ יש לומר דעדיף מקו"ד

אמנם הא עקא כמו שכתב מרן זצ"ל שם דהרי המציאות מעיד דלעולם או רובא דרובא כשנמצא נסרך נמצא מחט בכרס וא"כ מוכרח דמינה הוא וכיון דוודאי שמכרס הסירכא הוא א"כ שוב י"ל אפילו אם נימא כמו שצידד הפליתי בסי' מ"א די"ל ע"י כאב שנתחב שם במקצת נעשית הסירכא והעלה ליחות מצד השני מ"מ כיון דע"כ מוכרח דהמחט הי' שם ויצא לחוץ והבריא ונתרפא א"כ הסירכא ריעותא גדולה ויש לחוש בה יותר מקו"ד ושפיר כ' דבמקום הפסד מרוב' נמי קשה להתיר ואפילו רק נמצא בפרש וא"ש דברי מרן זצ"ל דאם לא נדבק בפרש עדיף דיש לן מיעוט להצטרף עם חזקת כשרות דבהמה וגדולים דברי חכז"ל

ולפי האמור דבסירכא יש להחמיר דהניסיון מלמד אותנו דהנך בהדדי שייכו וממילא מלמד הניסיון ג"כ דגם בכרס דרך לחזור המחט או הקוץ לאחריו בשעת טלטול או כיוצא דהרי זה שכיח בנסרך דנמצא על הפרש ומצד הניסיון אמרינין דחזר לאחוריו א"כ בנמצא קו"ד בחוץ ג"כ יש לאסור אפילו בהפ"מ לא נימא בה לא איסור ולא היתר דהרי חזינין דשכיח לחזור וא"כ יש לדמות לוושט