מהר"ם שיק יורה דעה מא

תשובה נ'

בעזהי"ת יום' ו' עש"ק פ' במדבר תרל"ח לפק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלא ומופלג בתורה כש"ת מוה' אברהם צבי יונג יושב בשבת תחכמוני ב' אויפאלוא יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד גרב או צלקת שנמצא על עור וושט החיצון דהוא טריפה לדעת הכרם שלמה וגם לדעת ספר בית יצחק והקשה מעלתו ני' אמאי יהי' טריפה הא לדעת הש"ך בסי' ל"ג משמע בניקב החיצון אף שיש לחוש לקוץ כשרה בבדיקת הפנים ואפילו אם ניקב הפנים י"ל דשכיח כמבואר בנקוה"כ סי' מ"ט סק"ג על קושית הטו"ז שם מדוע בספק ע"י קוץ ספק ע"י חולה טריפה דמ"ט משום דשכיח יעוי"ש ומבואר בפמ"ג ובפליתי סי' ל"ג דזה דווקא מפנימי לחיצון דשכיח קוצים משא"כ בניקב החיצון דלא שכיח קוצים דכשר ע"י בדיקת פנים וא"כ אפילו ניקב החיצון מכשירין בבדיקת פנימי ומדוע אם נמצא צלקת בחיצון ובפנימי ליכא ריעותא כלל הוא טריפה עכ"ל

והנה יותר מזה הי' נכון לתמוה במ"ש הטו"ז סוסי' כ"ג דאם יש גרב בעור של עוף אם בפנים ניכר יש לחוש וכן קיי"ל שם דאם התחיל לשחוט ויצא דם ושחט כל העור של עוף חיישינין ג"כ שמא ניקבו ב' העורות ואנן קיי"ל ביו"ד סי' ל"ג סעי' ח' ברמ"א די"א כל העוף או בהמה דצווארה מלוכלך בדם דחיישינין לנקובת הוושט יעויי"ש ובאמת הטעם של רמ"א דקי"ל כוותי' משום דלא הוי מקום ידועה וכמ"ש הש"ך שם דכל הצוואר כולה אם צריכין לבדקו הוי כמקום שאינו ידועה ולא מהני בדיקה והא דכתב הש"ך כאן באם ניקב עור החיצון של הוושט אז כשר היינו שהקוץ והמחט עדיין תחובים שם אז אינו צריך לבדוק רק נגד מקום המחט והוי מקום ידועה אבל כשאין כאן מחט ואפי"ה ידענו שניקב החיצון דאז צריכין לבדוק כל הצוואר והוי מקום שאינו ידוע ואין אנו בקיאין בבדיקה אפילו בעור הפנימי כמ"ש התבו"ש ופמ"ג שם

ועוד, מ"ש דבחיצון דלא שכיח דיהא ניקב ע"י קוץ ולא שייך סברת הנקוה"כ הנ"ל אדרבה הרי בנידון דידי' מיירי דהעור של העוף הי' שלם ולא כי' ניכר בו שום ריעותא וא"כ קשה האיך ניקב העור החיצון של הוושט ונעשה צלקת וע"כ או שעור העוף נתרפא או דעור הפנימי של הוושט נתרפא ורוב הנבלעים הם דרך הוושט ועכ"פ מידי ספק שקול לא יצא ושייך ג"כ סברת הנה"כ ועוד דהרי המחבר שם בסי' ל"ג פסק כדעת הרי"ף דחיישינין שמא נתרפא ונהי דדעת היש מכשירין דל"ח לשמא נתרפא כבר האריכו המפורשים בזה

ולדעתי בנידון הנ"ל דצריך לומר או דעור העוף נתרפא או דעור הפנימי של הוושט נתרפא ואז בוודאי חיישינין שמא נתרפא וזה אין לו בדיקה ולכך נראה דכתבו הפוסקים הנ"ל בריש סי' בעור החיצון של הוושט שנקרע ואפילו אם בעור החיצון אינם רואין שום ריעותא מטרפינין דחיישינין שמא נתרפא הפנימי וזה אין לו בדיק' ויש מחמירין עוד יותר אפילו אם נמצא בעור החיצון של הוושט רק בועות ג"כ מטריפין דנהי דבועות אינן אוסרות ואין ראי' שנקרע מ"מ חששו דמסתמא בועה בעור החיצון של הוושט לא שכיחא ומסתמ' מצד הפנימי בא ונלקה גם הפנימי רק שנתרפא ונראה דהוי רק חומרא בעלמא אלא א"כ נמצא קוץ בעור הפנימי איכ"ל דזה הוי כקורט דם אבל אם נמצא צלקת בעור החיצון היכא דמוכח דנקרע עור החיצון של הוושט לדעתי עפ"י הסברא דטריפה מדינא והנראה לפי ענ"ד כתבתי ומ"ש עוד דהוי ס"ס דאולי קודם שנקרע החיצון וכו' היינו אם הי' נקרע עור של העוף ונודע שבא מן החוץ אבל כיון שקרוב לוודאי שהוא באה מן העור של הוושט שמלפנים דשכיח טפי כדלעיל לא אדע איך אפשר שיתרפא קודם שתינקוב את החיצון א"כ מאין בא הקוץ לעור החיצון של הוושט הרי הם דבוקים זה בזה ואחתום בברכה ושמחת יו"ט דברי ידידו הדוש"ת

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה נא לתלמידי הוותיק וכו' כה' זלמן ני'

שאלת דדברי הרשב"א סותרין אהדדי דבחולין דף נ"ה ע"ב גבי צמקה כ' דמספקא לי' אי איכא למתלי אי תלי' הואיל והריעותא בוודאי הי' מחיים (ר"ל ואמרינין מחזיקין מאיסור לאיסור) והוי ספק דאורייתא (ומבואר דסובר דאפילו אי מחזיקין מאיסור לאיסור לא הוי בחזקת איסור אלא איכא חזקת שאינה טריפה נגד חזקת איסור והוי ספק) ובדף נ"ו גבי נחמרו וכו' כ' להסכים עם הרי"ף דאפילו לא ידענו דנפל לאור אסור דאם אפשר לפעמים שיהא בתולד' א"כ אפילו נפל נימא דמתולדה או מחולי הוא אלא וודאי לא שכיח יעויי"ש א"כ מבואר דסובר דתלינין להקל אפילו בריעותא שהי' מחיים:

ולפענ"ד נראה דאין כאן סתירה דהרואה ברשב"א לעיל דף י' מבואר דסובר כר"י דכל ריעותא בין ריעותא וודאי וספק בזמן אי מחיים וכו' או ספק ריעותא דהיינו שהריעותא וודאי אלא שהספק אי הריעותא מצד דבר הפוסל או מצד דבר שאינו פוסל ובפ' אלו טריפות גבי סירכא כ' דאפילו רק התחלת ריעותא כניקב עור אחד לא סמכינין אחזקה ולכאורה דברי הרשב"א סותרין לפי מ"ש בדף נ"ה דיש לחלק בין ריעותא שהי' וודאי מחיים גרע איך מביא לעיל ראי' לר"י מהא דשדרה כרעא בתר' דלמא התם שאני משום ריעותא מחיים משא"כ בגוונא דר"י דהוי הספק אימתי נשבר שמא לאחר מיתה וצ"ל דהרי הרשב"א ספוקי מספקא לי' אי מחזיקין מאיסור לאיסור כמבואר מלשונו בדף נ"ה ואזיל הכא והכא לחומרא לעיל חייש דלמא אין חילוק בין ריעותא דמחיים ומוכח כר"י (וטעמו דר"י ביארתי במקום אחר דסובר בכל חזקה דאיתרע לא סמכינין עלה מדרבנן והש"ש בשמעתתא ה' פ"ק כ' טעמא דר"י משום מחזיקין מאיסור לאיסור אפילו הוי רק חשש מחיים לית לן שוב חזקת היתר וברשב"א דף נ"ה לא משמע כן דכה"ג לא מקרי חזקת היתר אא"כ הריעותא וודאי הי' מחיים)

מיהו כל זה אם לא נוכל לומר דהריעותא הוא בתולדה אבל אם אפשר לומר דהריעותא בתולדה אמרינין שכן נבראת ולא נשתנה כלל והוא בחזקת שלא נשתנית ויסוד סברא זו היא עפ"י מאי שכ' הרשב"א בחידושיו לחולין דף ט' ע"ב דכל ספק במקרה אפילו איכא חזקה נגד חזקה אמרינין להקל דאמרינין לא נעשה המקרה וה"נ כאן אע"ג דמחיים איכא חזקה נגד חזקה מ"מ אמרינין שלא נשתנית וכך נולדה ולכך מתיר הרשב"א אפילו בריעותא דמחיים וא"כ להרשב"א הכלל בריעותא דמחיים איכ"ל אפילו איכא מידי למתלי לא מהני ואם הוא ספק לאחר מיתה אי איכא למתלי תלינין ואי לא אסור

וכל זה אי לא הוי ספק שמא כך נולדה אבל היכא דאיכ"ל כך נולדה לעולם תלינין להקל אא"כ לא שכיח כלל מחמת תולדה (אמנם מלשון הרשב"א דנקט בדף נ"ו הנ"ל דתולין בתולדה או בחולי משמע עוד היכא דאיכ"ל בתולדה וליכא חזקה דמעיקרא אזלינין בתר חזקה דהשתא ואמרינין מדהשתא היא ירוקה כך מעיקרא גם קודם נפילה לאור וכו' וע"כ שהי' בתולדה או בחולי וא"כ אין דברי הרשב"א סותרין ונכונים וברורים ובזה יש מקום לקיים דברי הטו"ז רס"י מ"ג לענין נברא נקוב לא חיישינין שמא אח"כ נעשה ונתרפא דכל דאפשר למתלי בתולדה תלי' אלא א"כ לא שכיח: תשובה נ"ב כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה מוה' ישראל אפרים פישל שרייבר ני' אב"ד בק"ק נאנאש יע"א

מכתבו קבלתי כו' ואשר ביקש להודיע לו דעתי בקליפות שנמצאו בריאה ואחרי שהקלפו נמצא הריאה נגלד פורתא אי כשר דביד אפרים רס"י ל"ו אוסר ובב"י סי' ל"ט חי"א ת"ה אות ו' הביא להתיר דיש ג' ספיקות א' אי נגלד פורתא ב' אי בשר בלוי הוי ריעותא וג' שמא נגלד אחר השחיטה יעויי"ש ולזאת מסתפק מעלתו ני' לדינא למעשה הנה כל הרואה בדברי יד אפרים יראה דאינו חולק על ב"י הנ"ל אלא במעשה של יד אפרים גרע מב' טעמים א' ששם הי' ידוע מעיקרא דנגלד פורתא ולא הי' מקום לתלות בלאחר שחיטה והב' ששם הי' לפי מ"ש שם קרום וחשבו לסירכא ממקום למקום דהוי ריעותא לכל הדיעות אבל בבשר בלוי וכ"ש בקליפת או ווארצלין שכ' האחרונים דקיל מיני' דלדעת הטו"ז וסייעתם סוף סי' ל"ט לא חשיב ריעותא כלל ולפי הסכמת לבושי שרד במקום הפ"מ לא מקרי רק ריעותא כל דהו וגם נגלד פורתא לדעת הש"ך ריש סי' ל"ו לא צריך בדיקה כלל ולא חשיב ריעותא כלל ולפי הסכמת בית אפרים וגם ללבו"ש במקום הפ"מ חשבינין לנגלד פורתא רק ריעותא כל דהו וקי"ל דריעותא כל דהו עם ריעותא כל דהו לא מצרפינין לתרתי לריעותא וא"כ לדבריהם במקום הפ"מ כשר וא"כ בהצטרף עוד שמא הוגלד אח"כ בוודאי כשר כמו שהביא בב"י ובכל זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות

תשובה נג להנ"ל

ואשר שאל עוד בדין אומה של ימין שגדולה ודומה לשמאל שהחמיר בבי"צ לאסור שלא במקום הפ"מ ובספרו אהל יצחק לא הביא מזה הנה בזה אין לנו אלא דברי הרמ"א דאפילו בחילוף שהוא לכל הפוסקים היינו במנין האונות פסקינין להלכה פסוקה דאם הי' בצד שמאל כמו בצד ימין כשר כ"ש בחילוף צורות האונות והאומה דבלא"ה הפמ"ג והרבה אחרונים מתירים אפילו בהית' האומה של ימין גדולה משל שמאל להכשיר במקום הפ"מ ולסמוך