מהר"ם שיק יורה דעה מ

מתחיל החיך והלחי וסימן לידע מקומו כבר נתן הפ"מ הנ"ל שם דבחיך אין לו אלא עור אחד והוא לבן ונמוך קצת ומקום שמתחיל פי הקנה שם מתחיל התורבץ וקבלה ביד מורי הוראות מה שלמטה מן הבערשטל הוא התורבוץ כשהיא מתוח בשוה ולמעלה ממנה הוא החיך

תשובה מז

ועל דבר הריאה שיש בה כעין עצמות וא"א לקולפם שהם מבפנים הנה אפילו בנמצא עליו ואפשר לקלפו ונבדק בפושרין והי' יפה לא הקילו האחרונים אלא לצורך גדול כמ"ש התבו"ש בסי' ל"ט ושם ס"ק צ"ו אבל כל שנקלף עמו אפילו עור אחד מטריף בס' בית אפרים ובספר לבושי שדר כ' דאם נמצא תחת קרומי הריאה קשה כעצם רך ומראיתו ניכר למעלה יש לאסור משום חשש שנדבק שם עצם וניקב והעלה קרום עור עליו ולמעלה ושם סיים דהכל לפי ראות עיני המורה ומורה אחד התיר אם דבוק על הריאה עצם כמו חסחום ע"ג הריאה ואמר שהוא מגידולי הריאה כמו עצם בלב וצריך לזה בקיאות גדול להבחין ומסתמ' אין לזוז מן הדין אם אפשר לקלוף ולבדוק בפושרין ונמצא יפה דווקא כשר. תשובה מ"ח שיל"ת חוסט אדר השני תרכ"ד לפ"ק

את חג המצות יחוג בדיצות ידידי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה החרוץ ושנון כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י האב"ד בק"ק האלאש יע"א

מכתבו קבלתי וכו' ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בשערות שנמצאו דבוקין בוושט וכאשר בדקו נראה שהם תולעים וניקב וריעות' לא הי' בו וגם לא היו תחובק בו הנה בשערות אפילו תחובין הסכים מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"ה להתיר דאין כח בשערות לינקב וע"כ הי' נקב מעיקר' וא"כ יש בדיקה אבל בקוץ הכריע לאסור ואין לסמוך על בדיקה ואפילו לא ניקב מעבר לעבר חיישינן שמא הבריא ובנמלה וה"ה תולע כ' הפר"ח סי' ל"ג ס דלא חיישינן שמא הבריא ואי לא ניקב הפנימי מעל"ע כשר עיי"ש והוא מלתא דמסתבר אמנם באם רק מונחים באורך וברוחב תולעים ולא תחובים פשוט דלא גרע ממחט וקוץ דאמרינן בחולין דף מ"ג ע"ב בנמצאו קוצים בוושט דכשר דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלו וה"ה מחט אע"ג דלא שכיח כקוצי אפי"ה כיון דליכא ריעות' שרי' ודווקא במחט בריאה אמרינן דבעי בדיקה משום דרוב הנבלעין דרך וושט והראי' ע"ז שהרי מחט בכרס והמסס ובכה"ג קי"ל בסי' מ"ח סעי' ח' דכשר וכן מובא דברי הב"ח בש"ך סימן מ"ו ס"קיא מדברי האו"ה דכשר משום דעבר דרך וושט והרי כל הנמצאים בכרס ובדקין כבר עברו דרך וושט ואפי"ה שרי' וע"כ מחט בוושט שרי וה"נ בתולעים דפסק בסי' מ"ח סעי' ב' דהתולעי' הנמצאים בכרס כשרין משום דתלינן דאכלו להו תולעים וא"כ כבר עברו בוושט וע"כ דתולעים בוושט שרי

ואדרבה תולעים עדיפ' ממחט וקוץ לענין דקין דקי"ל בסי' מ"ו ובש"ך שם ס"קיא דשלא במקום הפסד מרובה אסרינן במחט בדקין וביאר שם הטעם הואיל והולכין בעיקום יש לחוש טפי וזה שייך במחט וקוץ שאינם מתעקמים עמו אבל תולעים דכשם שהדקין מתעקמים כך התולעים מתעקמים ג"כ וא"כ אין חשש בדקין יותר מבכרס ולא קשה למה בתולע במוח חיישינן וצריך בדיקה ולדידן דלא בקיאין בבדיקה אסור התם שאני דדמיא למחט וקוץ במרה דקי"ל ג"כ דטריפה והטעם כ' הש"ך בסי' מ"ו הנ"ל משום דאין לה מקום לצאת נקובי נקיב וה"נ בתולע במוח

והכלל דווקא תולעים בכרס ודקין וושט לא מבעי' אי שייך לומר דמפרש גדלו ושם נמצאו ושם היו ושם חיותן ומקומן ואינם ריעותא כלל אלא אפילו אי באים מעלמא מ"מ כל שאין עיכוב ויש מעבר לאוכלן וגם הטבע מושך ויש לו כח המושך כל דבר למקומו וכאשר בא כן הולך ואין כאן ריעות' כל זמן דלא חזינן ואפילו חזינן נקב לדעת הב"ח מובא בש"ך סל"ו ס"קיז ס"ל דתלינן דלאחר שחיטה פירש ובזה קי"ל כש"ך דאין לעשות מעשה להתירא אע"ג דיש לו כח המושך מחיים למקומו אבל אם אין כאן ריעות' דנקב ויש כאן מעבר בהדי אוכלין פשיטא דשרי אבל בנמצא תולע שמעלמא קאתי ואין לו מעבור לצאת כגון במוח בוודאי חיישינן כיון דמדרכו להיות באויר העולם הוא שואף אחרי מקומו ועושה כל התפעלות שאפשר לו כדי לצאת ולכך בעי בדיקה במוח משא"כ בשאר אברים והוא פשוט דברי ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע תשובה מ"ט בעזהי"ת חוסט יום ד' לסדר בא תרל"ז לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' ברוך עקפעלד נ"י רב דקהל טשוס יע"א מכתבו קבלתי ובו ביקש ממני לחוות דעתי בענין וושט דפליגו בו ב' מורים שהי' בו כמו קוץ של חטה טורגימא (טענגרע) וחכם אחד רצה להטריף כמ"ש ג"כ מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"ה דיהא המורה נזהר ברוחו שלא לסמוך על היש מכשירין ביו"ד סי' ל"ג דבקוץ שנתחב אפילו אינו ניקב צד החיצון של הפנימי וחכם אחד הורה בוושט הזה והתירו והראשון הרעיש על זה והמתיר אמר דהוי כעין נוצות שאין יכולין לינקוב וכמו שהתיר מרן זצ"ל בסי' הנ"ל בשערות עיי"ש ומעלתו מסכים עם החכם הראשון המטריף

הנה לפי ענ"ד נהי דבקוץ ראוי להחמיר מ"מ אינו רק חומרא אם הופרד עור החיצון מן הפנימי ונמצא צד החיצון של הפנימי בריא ושלם ולא ניקב ובזה יש לו בדיקה ואנו רואין בפנינו שלא ניקב רק יש לחוש לשמא הבריא ונתרפא ובאמת קשה אמאי ניחוש לזה הרי אמרינן בריש נדה דהיכ' דיש תרתי לריעות' הוי כוודאי וא"כ ה"נ דאיכ' תרתי לטיבותא נימא דיהא כוודאי היתר ובכה"ג הרי הוי תרתי לטיבותא דבוודאי מעיקרא לא הי' ניקב ואיכ' חזקה דמעיקרא וגם עתה הוא אינו נקוב ואיכא חזקה דהשתא ולכאור' קשה מטעם זה איך מקשה בחולין דף מ"ג על עולא דאמר אין חוששין לשמא הבריא והקשה מ"ש מס' דרוסה ומאי קושיא הא בספק דרוסה ליכא תרתי לטיבותא וצ"ל כיון דנקובת הוושט הוי השחיטה נבלה והוא נגד חזקת אינו זבוח ואוקי חדא נגד חדא ולא נשאר אלא חדא חזקה ושפיר מדמה לה

מיהו בתשובת מרן הנ"ל לא שוה לו ספק נקובה לספק בשחיטה כיון דנשחט לפנינו כדינא. וא"כ לכאור' קשה וצ"ל דהש"ס מפרש לדעולא באם לא הפריד עורות הוושטין וא"כ איכ"ל דהשתא ניקב החיצון ואין כאן חזקה דהשתא ושפיר מדמה לדרוסה ודרוסה עצמה קי"ל ביו"ד סי' נ"ז סעי' ט"ו וי"ח דאפילו לוודאי דרוסה מהני בדיק' אלא דאנן אין סומכין אבדיקה והיינו לענין בדיקת כל הגוף אבל במקום ידוע לענין נקב סמכינן אבדיקה אפילו בזה"ז ואפי"ה כאן לא סמכינן וחוששין שמא הבריא וא"כ אם הפריד עורות החוטטין וראה שהחיצון של עור הפנימי הוא שלם ויפה ולא ניכר שום ריעות' דאנן מחמירין רק משום חומרא ולפי"ז עפ"י מאי דקי"ל ביו"ד סי' ע"ג בש"ך ס"קט כדברי הת"ח בסי' כ"ד דאם טעה מורה ופסק כר"ת דבכבד מהני מליחה אין להדר העובדא יעויי"ש אע"ג דלא קי"ל כוותי' עיי"ש וא"כ הי' נראה כי גם בנידון דהכ' דאם הפרידו הוושטין ונמצא שלם ויפה דבלא"ה דעת הראב"ן והרא"ש דאין חוששין לשמא הבריא וא"כ ראוי לפיענ"ד דלא למיהדר עובדא לולא שמרן בעל חת"ס זצ"ל בתשוב' הנ"ל שכ' דחלילה להתיר ונראה שהוא סובר דמדינא חוששין

אמנם כל זה בקוץ ממש אבל לא בבליטה של החיטה (טענגרע) טורגימ"א שמלעיטין בהן שצוה מרן הגאון זצ"ל לבשלם שיתרכך הבליטה ההוא דאם הוא ספק אם הוא מחמת חולה או מחמת קוץ יש להתיר וכיון שהמורה השני העיד שהי' רק נוצות ואפילו אי נימא כמורה הראשון שהי' הבליטה של חטה טורגימ"א מ"מ נראה דכבר נתרכך קודם ההלעטה ולא גרע מספק מחמת קוץ שכ' מרן בתשובה הנ"ל ובלא"ה הוי לכהפ"ח ס"ס דאפילו הוי מחמת קוץ הרי יש מכשירין ונהי דהוי כס"ס מחמת חסרון יריעה הרי קי"ל בסי' נ"ג דבמקום הפסד"מ סמכינין אפילו אס"ס דחסרון ידיעה מכ"ש היכא דנוגע לכבוד בעל הוראה וזילותא דמורה עדיף מהפסד מרובה וכ"ש לדעת הנוב"י דאפילו בלא הפסד"מ התיר בס"ס דחסרון ידיעה ומטעם זה נראה לי בנידון כה"ג דוודאי סמכינן איש מכשירין

ואין לומר דיותר שכיח מחיטה טורגימ"א שמלעיטין בהן מדנתלה בנוצות או כיוצא בזה דבכל דבר אזלינין בתר שכיח ומצוי מ"מ גם זה לא שכיח שיפסק הבליטה ההוא מן חטין עצמן אלא נתרככו ומכ"ש היכא דיש הכחשה וכדי להשוות אותם ששניהם אומרים אמת כדאמרינין בסנהדרין וכן בפסחים דף י"ג דאם א' אומר בב' בחודש וא' אומר בג' דמשווין את העדים שלא ישקרו אלא דא' טעה בעיבור החודש וה"נ נראה להשוות שניהם דרק ע"י הריכוך נשתנה ונדמה לעצם אחר כן נראה לי בנידון כזה במקום אחר אבל בנידון הנ"ל הי' ראוי למורה השני לחוש לדברי המורה הראשון דאז הי' עדיין לכתחילה וצריכין אנו לחוש ואין לעשות ס"ס בידים כן דעתי והעוש' שלום במרומיו הוא יעשה שלום בין ת"ח דברי ידידו הדו"ש וחותם בברכה המשולשת

הק' משה שיק מברעזאווע