מהר"ם שיק יורה דעה לט

גמדא ופשטה לי' וכדאמרינן לענין וושט בחולין דף מ"ג ולכך איכ"ל דאם יש נקב כאיסור סופו לפסוק אבל חוט השדרה דמינח נייח אין ללמוד מגרגרת מיהו כיון דבפסיקת רובא טריפה וברש"י בחולין דף מ"ה ע"א ד"ה נסדקה משמע דגם טעם פסיקת רובא הוא משום דסופו ליפסק הכל משום דנמשך לכאן ולכאן גבי גרגרת וכיון דגם לענין חוט השדרה פסיקת רובא טריפה ונסדק כשר צ"ל דגם בחוט השדרה נמשך ע"י כפיפה וקומה ויש לחוש לפסיקת כולה וא"כ דלמא גם בחסרון כאיסור סופו לפסוק כולו

ומכל מקום נראה דכשר מטעם אחר כיון דרבי ורבי יעקב פליגו בחולין דף מ"ה וס"ל לרבי יעקב דאפי' ניקב טריפה ולשון נקב אינו דווקא נקב קטן אלא גם נקב כאיסור מקרי נקב וכמבואר מלשון רש"י דף נ"ד ע"א במתניתן נקבה הגרגרת ופרש"י בלא חסרון כאיסור וכדמפרש בו מבואר דלולא דפירש הי' בכלל ניקבה גם נקב באיסור וכן אית' בסוכה דף ל"ו ניקב נקב מפולש במשהו ואינו מפולש בכאיסור ולדעת ר"ח והראב"ד והרבה פוסקים מיירי שם גם בנקב שיש בו חסרון ועכ"פ מוכח דבכלל נקב גם נקב גדול אפילו בכאיסור בכלל ותו דהרי נקב כאיסור היינו בבהמה גדולה וממיל' בעוף גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו וכדאית' בש"ע סי' ל"ד סעי' ד' לענין גרגרת וא"כ אי נימא דנקב כאיסור פוסל בבהמה א"כ בעוף קטן פוסל נקב קטן ותו דבכלל נקב לאו דווקא נקב אחד אלא גם הרבה נקבי' והש"ס פסק סתמא בחולין דף מ"ה ע"ב דאין הלכה כר' יעקב דאין נקב פוסל בחוט השדרה וא"כ ע"כ דשום נקב אין פוסל

ואדרבה גם הא דחייש רבי לדברי ר' יעקב והורה לאסור בנקב נראה דהיינו דווקא בנקב כאיסור ומשום דסופו לפסוק רובו ובזה מיושב מה שדקדק הפליתי איך חזר רבי מקבלתו דהי' לו פסוקה ברובא ולהנ"ל א"ש וא"כ מוכח דאין נקב ואפילו נקב גדול פוסל בשדרה ותו דהרי בסי' ל"ד סעי' ב' דעת רמ"א דבחסרון יש להחמיר טפי ועי"ז הוכיח דאיסור קטן ואפי"ה רוב קנה העוף קטן מאיסור והשדרה אפילו בבהמה אינה גדולה יותר מקנה בעוף הגס ואכתי קשיא לדידי' קושי' על חוט השדרה וע"כ דבשדרה אין טריפות בכאיסור וזה יש לדחות מ"מ נראה לפי ענ"ד מטעם הנ"ל דכל נקב אינו פוסל בחוט השדרה כן נראה לפי ענ"ד

ובדרך אגב אמרתי ראי' למ"ש התבו"ש בסי' ל' דהא דמצרפין השלם שביניהם הוא חומרא דאל"כ קשיא לי' בסוכה ל"ו דקא מבעי' לי' נולדה בה סימני טריפה ופריך אי ניקב תנינא ומאי קושי' דלמא מיירי לענין שלם שביניהם וע"כ דאין זה אלא חומרא ולא מצרפין לענין אתרוג השלם שביניהם והמג"א סימן תרמ"ח ס הי' יכול להקשות על הרדב"ז מסוגי' דסוכה דף ל"ו דהוי מצי לפרש דנולדו סימני טריפה היינו נקב מרובע וע"כ דזה פשיטא דהוא בכלל בכאיסור כן נרא' לפי ענ"ד

תשובה מ"ד

נשאלתי ב' אווזות נפלו מן הגג אחת מתה מיד ואחת הלכ' ורצחה כמעיקר' כמעיקר' אי נוכל לסמוך בעוף על הילוכה דהדג"מר בסי' ל"ב כ' דבעוף אין הליכה סימן דשמא נפסק חוט השדרה עיי"ש, ולכאור' נראה ראי' מלשון הרמב"ם בפ"ט משחיטה דכ' בהמה שנפלה מן הגג והלכה משמע בעוף אינו מועיל אבל באמת מסתימת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים נראה דאין חילוק וכן מבוא' בהדי' בהגהת מיימוני שם פ"ט דבין בבהמה ובין בעוף ימתין עד שילך וכן הביאו בשם ספר בית לחם יהודה וכן מבואר בחכמת אדם ובדגו"מ עצמו דייק כן שלא כ' כן על נפילה אלא כתב אם יש חשש פסוקת חוט ובלא"ה הרבה פוסקים דבכה"ג לא מהני הילוך אלא שהדגו"מ סובר שם דבבהמה מועיל וע"ז כ' הדגו"מ דמכל מקום בעוף היכא דיש רק חשש חוט אינו מועיל הילוך אבל בנפילה דהחשש על כל האברים וע"י הילוך נתברר דאינך אברים לא נתרסקו והרי הוא בחזקתו כדמעיקר'

וכן הסביר הר"ן שם בחולין דאע"ג דע"י נקובת הריאה אכתי יכולה לילך אפי"ה כיון דהלכה אין חוששין על שום אבר והיא בחזקת בריאה והא דדייק הרמב"ם בלשונו בהמה נראה משום דמלשון הרמב"ם יש לדייק דאם יש לחוש רק על אבר אחד אינו מועיל הילוך וזה בא לאשמועינן לכך נקט לרבותא בהמה וכ"ש עוף בכה"ג אין להתיר ע"י הילוך אבל נפילה לגמרי אין חילוק לענין הילוך אדרבה דעת הפרמ"ג שם בעוף כל זמן שלא נקשרו רגליה אין לחוש כלל על ריסוק שהיא נופלת על רגלי' עיי"ש ועכ"פ לענין הילוך אין חילוק כן נראה לפי ענ"ד פשוט

תשובה מ"ה

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי וחביבי הרב המופלג בתורה הדיין המצויין בהלכה מוה' כ"ש ווינטור נ"י דיין בק"ק האליטש יע"א מכתבו קבלתי ביו"ט העבר ושמחתי בו ואשר בא מעלתו נ"י לשאול אותי בדבר הלכה בשאלה אחת שבא לפני מעלתו נ"י על אווזא אחת שהי' עור הצוואר תפור בתפירות במקום הסימנים וחוטי התפירה יוצאים מתחת השחין הגרוד והיבש אשר עלה עליו והטריף מעלתו נ"י כדעת האוסרים ביו"ד סי' ל"ג סעי' י"ח דכיון דנתפר בוודאי הי' נקרע ויש לחוש לנקיבת הוושט והוושט לא הי' בעולם והאשה בעלת האווזא לקחה האווזא והלכה אצל מורה אחר בקהלתו והכשיר האווזא ומעלתו שאל את המורה אם ראה שהי' נתפר והשיב שראה וידע ואפי"ה להיות שהשומן שתחת התפירה הי' ברור ולבן מאוד ולא הי' בו שום רושם דם וזה מוכיח שלא ניקב הוושט דאילו הי' ניקב או נקרע לא היו יכולין להלעיטה ולא היתה יכולה לחיות אלו דברי המורה ההוא

והנה מה שהשיב אילו הי' נקרע לא היו יכולין להלעיט' ולא היתה יכולה לחיות אלו דברי הבאי דאיך אסרו שם בסי' ל"ג סעי' י"ח עיי"ש הרי אפשר לבדוק ע"י הלעטה וטריפה אינה חי' י"ב חודש אמרו ותו דלמא ניקבו העורות זה שלא כנגד זה בשיפוע אמנם מה שנתן טעם הואיל והי' תחת הגרד והתפירה בריא ולבן זהו לכאור' יש לו ראי' מדברי הטו"ז ביו"ד סי' כ"ג ס"קח מיהו גם בזה טעה התם איירי שאין כאן רק גרד אבל כאן שהי' תפירה א"כ בוודאי נקרע העור ואין לומר אולי לא נקרע כל העור דכבר כ' המהרי"ק בשורש ל"ד דבעוף ל"ש לחלק בין נחתך כולו למקצתו והובא בטו"ז שם וא"כ הרי נקרע כולו ואסור וכמ"ש הפרמג"ד שם ובלא"ה כיון שנתפר יש לחוש גם מכח המחט שתחבו שם כדי לתפור כדחיישינן בסי' נ"א במחט שנתחב בחלל הגוף ואפליו בעוף שנסתרס הביא בפמ"ג בש"ך סי' מ"ו סק"ו דעות האוסרין משום חשש ניקב בבני מעים ואפילו לפי מ"ש הפמ"ג שם דלא חיישינין היינו משום דאומן הוא בקי במלאכתו ולא מרעי' אומנתו משא"כ כאן

מיהו אם הי' הוושט לפנינו אפשר דבכה"ג חשוב מקום ידוע ויש לוושט במקום ידיעה בדיקה בפנים במקום הפסד מרובה ודווקא כל הצוואר חשוב הרמ"א בסי' ל"ג סעי' ח' כמקום שאינו ידוע וכמ"ש הש"ך שם בס"ק י"ד וט"ו אבל אם תחוב קוץ בפנינו ואפשר כאן שנמצא גרד יבש ג"כ אין חוששין יותר ומהני במקום הפסד מרובה בדיקה וכמו שכתב הש"ך בסי' מ"ג סק"ו אבל כאן שלא הי' הוושט בפנינו בוודאי טריפה משום ספק נקב לכ"ע ותמהני על מ"ש מעלתו דאסרו כדעת י"א בסי' ל"ג סעי' ח' בהגה"ה דהא כיון דאין הוושט לפנינו הם לדיעה הראשונה טריפה

וא"כ עכ"פ מעלתו ני' טוב הורה והמורה להכשיר נכשל והכשיל בדבר. הלכה ותו דאפשר דאפילו הי' הוושט בפנינו בכה"ג דחזינן שנתרפא העור מ"מ חיישינין גם על הוושט שמא נתרפא אפילו לפי דעת הרמ"א שם בסעי' ט' דלא חיישינין שמא נתרפא אבל כאן כיון דחזינין שנתרפא העור גם הוושט איכ"ל שנתרפא וא"כ שוב אפילו אם הוושט לפנינו לא מהני בדיקה אפילו לדיעה הראשונה בסעי' ח' וא"כ וודאי אסורה וטריפה האוזא הנ"ל ואפילו על הכלים לא אדע הכשר ואין לומר הואיל וחזינן שהבשר בריא ושלם ואילו הי' ניקב הוושט לא הי' חוזר ומתרפא דכבר כ' הש"ך ביו"ד סי' נ"ג ס"ק ח' דהיכא. דאין הטריפות מצד עצמו אין ראי' ממה שנדבק שבר אל שבר

ובלא"ה צריך לחלק עכר"ח דהרי בסי' נ"ה סעי' י"ב פסק המחב' מדנסדק שבר אל שבר יחדיו ידבקו מוכח דכשר ולא יצא לחוץ ובכאן גבי וושט בסי' ל"ג סעי' ט' פסק המחבר דחיישינין שמא הבריא ולא אמרינן אילו הי' נקב לא הי' אפשר לו להתרפאות כדמעיקרא וע"כ דיש חילוק ואין אומרים בטריפות זו דומה לזו וא"כ כ"ש בנידון הנ"ל כן נראה לפי ענ"ד פשוט דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע תשובה מו

ע"ד אשר בדק לן בחלק הוושט הנשאר עם הראש אם יש להקל משום דהבשר סותם ועד היכן מקום אשר נטרף בנקב הנה המנהג פשוט לאסור אם נקוב או הוכה ופצוע באופן המטריף בשאר הוושט גם בחלק הנשאר ודבוק בראש מטריפין וכמ"ש הפנים מאירו' בח"א סי' א' דהואיל וגמדא ופשטא ליה לית בי' סתימה וכ"כ הנוב"י מהדו"ק בחיו"ד סי' ט' מסברא וכן הסכים הפ"מג בסי' מ"ו בטו"ז דבכ"מ בשר סותם חוץ מבוושט וכן נראה מפשטות דברי הצ"צ סי' י"ז ומהר"מ לובלין בתשובה סי' ק"א דאין מחלקין בזה וא"כ אפילו בתורבץ הוושט אינו סותם וכן נראה מדלא אשמעי' בש"ס רבותא זו דקמ"ל מרה שניקבה וכבד סותם וריאה שניקב' ודופן סותם ולא אשתמט לאשמעי' כן בוושט אלא וודאי נראה דשם בוושט אינו סותם ואפילו בתורבץ וניקב או מכה האוסרת ומטריף עד מקום חיבור התורבץ בלחי ומקום שהתורבץ מסיים שם