מהר"ם שיק יורה דעה לח

אדהכי והכי אתי לידי תקלה וענין בפ"ט דמעשר דין ב' במ"למ לפרש"י שם

ויש. לישב עוד עפ"י מ"ש הטור ביו"ד סי' כ"ט בשם הרמב"ם דרק בספק דרוס' דמפורש בקרא חיישינן להחמיר משא"כ בשאר טריפות ולדעת הטו"ז שם אפילו בס"ס מחמירין בדרוס' עכ"פ מהתם בחולין דף נ"ג הוי אמינא בדרוס' קמ"ל דגם בשאר טריפות דמכאן מוכח דאפילו באיסור דרבנן חיישינן שמא יחזור וימכור דהרי לפי מ"ש הריטב"א בע"ז מיירי הא דכרי חיטא אפילו בסתם יינם

תשובה מ"א עוד להנ"ל

מה שהקש' עוד בב"ק דף קי"ב דאמרינן שם בשאל פרה ושחטה בשבת פטור משום דקלב"מ והקש' להרמב"ם בחולין דף י"ד דמיד בתחיל' השחיט' נעש' מומר א"כ מעיקר' נתחייב במית' ותשלומין אינו חייב עד דטבח כולו כדאית' בב"ק דף ע"ב ואע"ג דמיתה קדים והשמ"ק בב"ק דף ע' כ' דאם מיתה קודם פטור ופוטר מתשלומין הבאין אחריו אבל הרמב"ם בפ"ג דין א' לא כתב כן לא קשה דכבר כ' הר"ן בחי' חולין דף י"ד דלהרמב"ם וודאי אם לא גמר השחיט' הרי קלקול בשחיטתו אלא משום דגמר שחיטתו ודעתו ליגמר הוי לי' מקלקל ע"מ לתקן ולכך כשיגמר למפרע נעש' מומר מעיקרו מ"מ כיון דלא נתחייב מיתה אלא ע"י הגמר וההתחל' צריכה להגמר א"כ עיקר חיוב מיתה ע"י הגמר ולכך א"א לחייבו מיתה ותשלומין על הסוף וכמו דאמרינן בריש אלו נערות דף ל"א עקירה צורך הנחה וא"א לחייב על עקירה וה"ה בהיפוך אדרב' אפילו ללישנ' דמחייב במעביר מ"מ שם אפשר להפסיק ויהא חייב על העקירה אבל כאן אם יפסיק השחיט' יהא פטור משום מקלקל

תשובה מ"ב שייך לה' שחיטה שיל"ת יערגין יום ה' ער"ח מנחם אב תר"כ לפ"ק

החיים והשלום וכ"ט להרב המופלא ומופלג בתור' חרוץ ושנון ובקי כש"ת מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י עכאל"ש רב בק"ק קאהט יע"א

מכתבו מיום ג' פ' פינחס קבלתי ועד"ת אשר העיר בחולין דף ג' ע"ב דנאמן לומר ברי לי שלא נתעלפתי למה יהא נאמן ע"א בדבר דאתחזק איסור' ואינו בידו באמת על הש"ס לא קשה דאיכ"ל דגם רבינא בהאי לישנ' מודה דרוב אינו מתעלפין אלא משום סמוך מיעוט' לחזקה בעי' מוחזקים דהוי פלגא ופלגא וכיון דהוי רק פלגא ופלגא לכן ע"א נאמן מיהו הקושי' שפיר קשה על דברי הרמב"ם והש"ע יו"ד סי' א' ס"ג בהג"ה דמי שרגיל להתעלף מועיל אם אומר ברי לי על זה קשה והוא קושי' גדולה וכבר שמעתי להקשות וגם ראיתי אותה קושי' נדפסת בס' יריעות שלמה על יו"ד בחלק בית יד דין א' שהקשה כן והניח בצ"ע

ולפי ענ"ד אמרתי לישב דהנה הפנ"י הקש' מאי קשי' להו להתוס' והג"א בפ"ק דחולין למה יהא ע"א נאמן לענין שחיט' והוצרכו לומר משום דרוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן דהא חזקת איסור של בהמה איתרע שהרי שחיטה לפנינו וחזקה דאיתרע כבר הוכיח הפנ"י בקידושין דף ס"ג דנגד חזקה דאיתרע ע"א נאמן וה"נ איתרע חזקת איסור דבהמה ולפי ענ"ד אי משום הא לא ארי' דאיכ"ל דגם תוס' מודים לזה אלא דאי לאו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אפילו ראינו אותה שחוט לא איתרע כלל חזקת איסור דהרי הסכימו הראשונים דחזקת איסור היינו חזקת אינה זבוחה ואם לא נשחטה כהוגן עדיין אית בי' איסור אינו זבוח ואי לא רוב מצויין אצל שחיט' מומחין אדרב' רובא דעלמ' אינם מומחין וגם יש לכל אדם חזקה שלא ידע ולא למד ומי שלא למד ואינו מומחה רוב מעשיו מקולקלין וא"כ אין כאן ריעות' דאינה זביחה כלל וע"כ אצטרך לומר משום דרוב מצויין מומחין

אבל אין זה מספיק אלא בראינו אותו שוחט אבל בלא ראינו אותו שוחט דיש לחוש דלמא הרגו בקופיץ וכמ"ש הג"א שם א"כ לא איתרע האינו זבוח ובפרט אם נמצא אצל מי שאינו שוחט נימא חזקה כאן נמצא וכאן הי' ומנ"ל לומר דאיתרע חזקת האינו זבוח ושפיר הקש' הג"א והוצרך לומר או משום דבידו לילך אל השוחט או משום דאדם כשר נאמן וכל זה בעלמ' אבל בשוחט שרגיל להתעלף בוודאי אין הכוונה שרוב פעמים מתעלף אלא שרגיל להתעלף וממנ"פ אם לא ראינו ששחט בעצמו הא נאמן במגו שאלו רצה הי' אומר שמומח' ומוחזק שחט לו ואם ראינו ששחט הרי איתרע חזקת אינו זבוח דגם בלי עדותו לכל הפחות כיון דשחיט' לפנינו מידי ספק לא יצא דאולי לא התעלף ואיתרע חזקה ושפיר סמכינן על עדות ע"א כן נראה לפי ענ"ד נכון

ומה שהקשה על הפליתי במה שיישב ההלכות א"י לא קשה לפיענ"ד כיון דלדידי' לפעמים נשים שוחטות לכתחיל' היכא דהם מוחזקים אכתי תיקש' אם גם טמא במוקדשים כשר לכתחיל' א"כ הרי המשנה רצה לכלול כל הפסולים ששחטו טפי הו"ל למינקט באופן שכולם כשרים לכתחיל' דהיינו במוחזקים וכעין שכ' התוס' בחולין דף ט"ו ע"ב בד"ה אלא ציר וכו' וע"כ טמא במוקדשין לכתחיל' לא בשום אופן וא"ש

ומה שהעיר על רש"י בסנהדרין דף ע"ג ע"ב ד"ה וחד דמוכח דס"ל דשבת לא חמיר כע"ז ובחולין דף ה' פרש"י דשבת חמיר כע"ז לפי ענ"ד אין סתירה דהרי רש"י בחולין פירש מלתא בטעמ' דעע"ז כופר בכה"ת ומחלל שבת כופר במעשיו ועיי"ש (ובלא"ה י"ל ליישב לפי מ"ש התוס' שם בד"ה חד דהואיל דגם הוא מצילו בנפשו ומחלל שבת מאי אולמא האי חילול מהאי חילול וע"כ רק משום גז"ש וא"ש) ונראה דזה לאו כללא הוא דכל מחלל שבת בפרהסי' כופר במעשיו שבוודאי הרבה מחללי שבת מאמינים במעשי ה' ואפי"ה מחללין שבת לתיאבון ודוחק לומר דמצד ספק חשבינן לי' ככופר (וצריך לומר דנהי דהוא בלבו אינו כופר במעשיו מ"מ חילול שמחלל שבת המעשה מבטל אות ה' לששת ימים עשה ה' ובשביעי שבת וינפש ובחילול כאלו הוא מעיד עדות בהיפוך ואפילו אם בלבו הוא מאמין מ"מ כיון שמעשיו מוכיחים נגדו הוי כדברים שבלב שאינם דברים וכיון שיסוד כל התור' והמצות הוא בריאת עולם א"כ א"ש שבחילול שבת הוא פוגם בכל התורה והוי כמומר לכל התורה והיינו אצלינו אבל בעונש אם מאמין בה' ובמעשיו בוודאי לא גדול עונשו כמו העונש של מי שכופר בה' וא"כ א"ש לענין שחשיב כמומר לכל התורה להחמיר דיינין לי' כיון דהוא הוציא עצמו והפקיר עצמו למעשה כזה אשר לפי המעשה הוי כמומר לכה"ת לכך דיינין לי' כמוהו)

ויותר נכון לומר כיון שהשי"ת קבע שמירת שבת לאות לפרסם אמונת בריאת עולם ואמונת בריאת עולם הוא יסוה"ת שאם השי"ת לא ברא העולם והעולם קדמון אין נסים ואין תורה והמחלל שבת הוא מבטל האות והפירסום והעדות שהם היסוד וכאלו התמוטט וערער יסוד כל התורה אע"ג שהוא לא כיון לזה ולא שם כזאת על לבו אנן לא אזלינן בתר המחשבה אלא בתר המעש' וכפוגם בכל מצות התורה ולכך נקרא מומר לכה"ת אפילו אם הוא לא כפר במעשי בראשית וכל זה לענין דין מומר אבל לענין מיתה והריגה יותר מסתבר להרוג על עע"ז ממחלל דהרי עע"ז הוא מין וכמו שהשיג הראב"ד על הרמב"ם בפ"ה מה' תשובה וכל הפורש ממינות מיית וא"כ ממנ"פ יש להרגו אבל מחלל שבת אם אינו כופר בלב ואינו מין נהי שעשה לפי מעשיו עבירה חמורה מ"מ אין ראי' להציל בנפשו ולהורגו אלא אי ילפינן חילול חילול מע"ז וכיון דאימעט ע"ז א"צ קרא לשבת כן נראה לפי ענ"ד ומ"ש לתרץ דמומר לע"ז דממעטינן ממכס ולא מזבח רשעים היינו לתיאבון במומר לנסך יין לע"ז לא שייך לתאבון וכמו שהקשה הב"י ביו"ד סי' רס"ח והובא בתבו"ש סי' ב' ומ"ש לישב קושית התוס' בד"ה מכם דהוי כמומר לגזיל' אלו דברים אין להם שחר ואינם מובנים כלל ומ"ש מעלתו נ"י לישב קושית התוס' חולין דף ג' ע"ב על רבינא ממצא תרנגולת דאיכ"ל דאתי' כמ"ד אין שחיט' לעוף המעיין בלשון הבריית' חזקתו שחוט משמע דוודאי הוא ולא משום ספיקא דרבנן אמנם מ"ש לישב בזה מצא גדי שחוט אינו מובן הא התם בגדי מיירי הכ"ד ידידו הדוש"ת

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה מ"ג

אם נחסר קצת מחוט השדרא אינו מבואר בפוסקים אי טריפה ודינו כמו גרגרת בסי' ל"ד דגבי גרגרת אם נחסר כאיסור טריפה וכמו שדינו של חוט השדרה לענין נפסק ברחבו או נסדק לארכו כגרגרת או דלמא כשר ולא ילפינן מגרגרת ולכאור' לפי מ"ש הפ"ח בסי' ל"ב ס"קא דנראה לו דמצרפין האי רובא ק"ו מגרגרת דקיל דליכ' למ"ד דנקב פוסל ואפי"ה מצרפין כ"ש כאן בחוט השדרא וא"כ גם בהא איכ' ק"ו זה אבל לפי ענ"ד אם נחסר קצת מחוט השדרא כשר ויש בזה ג' טעמים

א' דאין להוסיף על הטריפות וכמ"ש התבו"ש בסי' ל"ב ס"קב לענין נסדק לאורכו דאין לך אלא מה שמנו חכמים וכדאית' בחולין דף נ"ד ע"א אפילו אם רואין שמתה מדבר זה אמרינן אין לך אלא מה שמנו כ"ש אם לא ראינו. אמנם לכאור' יש לדחות דהרי כתבו התוס' בחולין דף מ"ג ע"א סוף ד"ה הנך דחסרון בגרגרת דטריפה ע"כ היינו משום דסופו לפסוק רובא וא"כ אי נימא דגם בשדרה טריפה בחסרון כאיסור אין זה הוספה על הטריפות אלא משום נפסק וילפינן רק גילוי מילתא כמו דחזינן בגרגרת בחסרון כאיסור סופו לפסוק רובו ה"נ בחוט השדרה וכעין זה כ' התבו"ש בסי' ל"ב ס"קא לענין לצרף הנקבים לרובא וזה יכולין למילף

מיהו נראה דגם זה אין יכולין למילף דבשלמא גרגרת דפעי' בי'