מהר"ם שיק יורה דעה לז

לי' או דר"פ לא ס"ל לחלק בין בידו ואנן קי"ל כר' אשי בזבחים דף ל"ד ע"ב דמחלק בין בידו לאין בידו או דמשמע לי' מתני' אפילו בגוונא דאין בידו לגלות וכמ"ש התבו"ש סי' כ"ח סקט"ז אמנם ר"י ור"ד דמספק' להו אע"ג דלישנ' דמתני' משמע דמהדין חייב לכסו' וע"כ דמספקא להו דלמא דווקא התם משום דבידו ור"פ דאמר סתם אין דיחוי אצל מצות משום דמספקא לי' אמר סתם ולכך פסק הרא"ש היכא דבידו אמרי' אין דיחוי והיכא דאינו בידו אמרינין דיש דיחוי משום דהוי ספיקא

ובאמת עם כל זאת דברי הרא"ש תמוהין שכ' בהושחרו ביו"ט דיש דחוי חדא דשם בפ' לולב הגזול והטור בסי' תרמ"ו לא מחלק וע"כ או כתירץ הב"י או כהב"ח וטו"ז מיהו זה יש לישב דהרא"ש דייק בלישנא דהושחרו ביו"ט והוריקו ולא נקט דמיעטן וע"כ מיירי דאינו בידו למעט רק שהוריקו וא"כ מוכח כתי' הב"י ולא כב"ח וטו"ז אמנם עדיין קשה הא אפילו בכה"ג הוי רק איבעי' וספק בנראה ונדחה אבל בדיחוי מעיקרא אין דיחוי ושם הוי כדיחוי מעיקרא וצ"ל דס"ל דבאמת אין חילוק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה לר"י ולר"ד דקא מבעי' להו בדיחוי מעיקר' וכ"ש בנראה ונדחה וקיי"ל כוותי' ועכ"פ נראה דלכ"ע בכסהו הרוח ונתגלה חייב לכסות ולברך כנראה מסתימת כל הפוסקים הראשונים

ועתה בנידון שלנו בכיסהו קטן כבר כתבתי דהרא"ש והר"ם מדמה לי' לכסהו הרוח אמנם מדברי התבו"ש סי' כ"ח ס"ק ד' נראה דקטן יכול לכסות ואי נימ' דהוי רק כרוח א"כ אין רשאין להניחו לכסות כיון דהמצוה על כל ישראל כמו שדרשו רז"ל והוא מדחה מהן המצוה ואין להביא ראי' מהא דקי"ל ביו"ד סי' רס"ד דקטן יכול למול דהתם שאני כיון דהכל מצווין עליו למולו חשיב כבר מילה כמו שחשב לענין זביחה בר זביחה הואיל ומצווין עליו שלא להאכילו נבילות כמו שכתבו האחרונים מיהו לדינ' נראה דאינו יכול לכסות וכמ"ש המג"א סי' י"ד ס"קג לענין ציצית וכיון שהכל מחוייבין בדבר אין הקטן שהוא אינו מחוייב ואינו יכול להוציא ולהפקיע מצוות כיסוי מן המחויבים דבר חיוב מדרבנן אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתן וכן משמע בחולין דף פ"ו ע"ב דזביחת חש"ו אחרים מכסין דמו ולא הקטן וא"כ אם כיסה ונתגלה חייבין לכסות כן נראה לפיענ"ד דברי ידידו הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ל"ח החיים והשלום וכל טוב להבחור המופלג החרוץ ושנון כ"ה ישעי' נ"י

מכתבו. קבלתי ומאי שהקשה על דברי הדגו"מ ביו"ד סי' כ"ט שכ' דהלממ"ס בשמנה טריפות אצטרך דאם הוא טריפה דחי' יותר מי"ב חודש דאינו ממועט מזאת החי' והקש' מעלתו דא"כ קשי' בחולין דף ק"מ ע"א דקאמר טריפות מחיות ממועט וקשה הא אצטרך לוודאי טריפה וקושי' זו לאו לדגו"מ קשיא דווקא אלא אליב' דדינ' דקי"ל ביו"ד סי' נ"ז דבוודאי טריפה אין החיות סימן קשיא סוגי' הנ"ל וכבר הקשתי כן וביארתי בחי' חולין שם אמנם כעת נראה לפי ענ"ד דכיון דקים להו לחכז"ל דטריפה אינה יכולה לחיות י"ב חודש והיינו כמו שביאר בפליתי שא"י לעמוד בשינוי הטבע הנעש' תוך משך שנה מקור וחום ושאר תקופות השנה וכל טריפה בחזקת שאינה חי' חזקה מכח רובא דרובא הוא

וא"כ אפילו חזינן שחיתה ויצאה מן הרוב מ"מ עדיין לא נעקרה החזקה שטריפה אינה יכולה לעמוד בקשרי הטבע של י"ב חודש ובמה שיצא פעם אחד מרוב לא אמרינן דתצא לעולם ומאי דיצא' יצאה וא"כ לעולם וודאי טריפה אסורה לאכול משום דאינו חי' ושפיר קאמר הש"ס דטריפה ממועט מחיות אלא דהדגו"מ קאמר דהלממ"ס גלי לן דאע"ג דחזינן דבשנה שעברה ה' בה סימני טריפה וחיתה אפי"ה היא טריפה ונ"מ לחלב ובצים אבל לאכול לעולם אסורה בלאו הל"מ משום דאינה חי' ואפילו חיתה ג' שנים נראה דלא אמרינן דכבר אתחזקה ע"י ג"פ שתוכל לעמוד בשינוי הטבע ותחי' כשאר בהמות לא מבעי' לדידן דקי"ל דווסתות דרבנן וחזקה כי האי אינו חזקה ואפילו למ"ד דווסתות דאוריית' מ"מ כאן דהי' חזקה דמעיקר' חזקה מכח רוב ולא היתה רק על מעיקרא אלא על השתא ג"כ שלעולם א"א לטריפ' לעמוד בקשרי הטבע י"ב חודש ונגד חזקה בשעתה גם המ"ד ווסתות דאוריית' איכ"ל דמודה דחזקה דע"י ג' פעמים אינו עוקר חזקה דמחמת רוב שהי' גם על שעה זו וכבר ביאר בנוב"י בחאה"ע סי' ד' דחזקה בשעתה עדיפ' מחזקה דמעיקר' כן נראה לפיע"ד נכון

ועפ"ז אמרתי לישב קושי' תוס' בחולין דף ק' שהקשו דשם קאמ' דלמ"ד טריפה חי' אינו ממועט מחיות ובע"ז דף ו' אמרי' דאפילו אי טריפה חי' ממועט מקרא דכל החי ועפ"י הנ"ל אמרתי דנרא' דמ"ד טריפה חי' הכוונה רק דאפשר לה לחיות ואינה רוב שאינה חי' אבל גם הוא מודה לפעמים חי' ולפעמים מתה ממכה זו וא"כ שוב אינה ראוי' לקרוא אותה מכל החי שאין כולן הם חיות אמנם אם חי' ג' שנים אז שפיר איכ"ל דמהני חזקה זו לברר שתחי' ומקרי שפיר חיות ופריך שפיר אבל בע"ז מיירי לענין ב"נ דלא אזלי' אצלם בתר רוב לדעת מקצת אחרונים

ונהי דע"כ בתר רוב היכ' דלא אפשר ע"כ גם בבני נח אזלינן דאל"כ איך קיים כאן קרא מכל החי אלא וודאי דבב"נ נמי אזלינן בתר רוב דהיכ' דלא אפשר הוא מסבר' אבל בתר חזקה זו להחזיק בג"פ זה דין תורה וא"כ אצלו לא מקרי חי דבב"נ לא אזלינן בתר חזקה כזו ושפיר נוכל למעט מכל החי וא"ש ואין להקשות א"כ גם מלחיות זרע נוכל למעט דאינו מקרי לחיות זרע זה אינו דשם דקרי לי' בשם התואר מכל החי שפיר י"ל דלא מקרי בשם הזה משא"כ לחיות זרע הוא נתינת טעם וכיון דאית לי' למ"ד טריפה יולדת וכ"ש אי איחזקה בזה נהי דבב"נ לא אזלינן בתר חזקה זאת מ"מ אפשר לה לחיות זרע ודלמא סגי גם בספק לחיות זרע ואיצטרך יתור' דקרא כן נראה לפי ענ"ד

תשובה ל"ט עוד להנ"ל

מה שהקש' עוד בבכורות דף ו' דיליף דחלב מותר מדאצטרך קרא לאסור בב"ח והקש' הא נפ"מ למ"ש הפמ"ג בפתיח' לתערוב' ח"ב פ"ב בחד סבר' דח"ש ע"י תערובת שרי וא"כ במבשל ח"ש חלב שרי הבשר דהוי ח"ש ע"י תערובת ולכך איצטרך לאסור משום בב"ח וכבר הקש' כיוצא בזה בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ח ובהג"ה אלא דשם כ' נפ"מ לענין מלקות ומעלתו הוסיף דאע"ג דשם תירץ דהש"ס לא רצה לאוקמ' דלא יהא נפ"מ רק לענין מלקות מ"מ קשה לדברי הפמ"ג הנ"ל

ואי משום הא לא ארי' דאיכ"ל דס"ל כשיטת הרשב"א שכ' דחלב בבשר מקרי טעמו וממשו ודווקא בב"ח מקרי טעמ' ולא ממשו וע"כ לא כ' הפמ"ג דח"ש ע"י תערובות אינו אסור מה"ת אלא בטעמו ולא ממשו אבל לא בטעמו ובממשו וא"כ שוב י"ל כתי' הנוב"י הנ"ל אמנם לפי ענ"ד בלא"ה אפילו אי אמרינן כסברת הפרמ"ג הנ"ל ע"כ טעמו משום דס"ל דח"ש דאסור דווקא היכ' דאחשבי' ולכך ע"י תערובת לא אחשבי' וכמ"ש החכ"צ בסי' פ"ו חד סברא דבעי' לח"ש דווקא אחשבי' ולפי"ז דווקא אם נתערב ממיל' אבל אם עירבו בידים א"כ חזינן דאחשבי' א"כ כאן דמבשל חצי זית חלב עם בשר הרי אחשבי' ולכ"ע אסור מן התור'

ובסברא זו אני מישב ג"כ קושי' של העולם על הרבינו יקיר בע"ז דף ס"ז דכ' דהא דר"ש סובר כ"ש למכות היינו דווקא בעינ' אבל לא ע"י תערובת ומקשים העולם מש"ס דשבועות דף כ"ב ע"ב דהוכיח הש"ס דרע"ק לא ס"ל כר"ש מדקאמר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית מוכח דלית לי' כר"ש ומקשין הא ע"י תערובות מודה דבעי' צירוף ולעולם י"ל דס"ל לר"ע כר"ש ולהנ"ל אמרתי דטעמו של רבינו יקיר לר"ש משום אחשבי' כנ"ל וכאן דקאמ' נזיר ששרה פתו. וא"כ שוב אחשבי' אע"ג דהוי ע"י תערובת הוי כבעין וא"כ ה"נ וע"כ בסוגי' שם נראה דעיקר הקושי' הוא דנקט לא תבשל גדי בחלב אמו ופי' המפורשים דהיינו דקרא אורחא דמלת' נקט שהי' הדרך לבשל באופן זה גדי בחלב אמו וע"ז מדייק שם הא לישראל בלא"ה אסור אי ס"ד דחלב אסור וא"כ אין זה אורח' דמלת' אצל ישראל וא"ש הכל. תשובה מ' להבחור המופלג כהורר יעקב יחזקי' גרינוואלד נ"י

מה. שהקשה על הר"ן בע"ז דף ס"ד ע"ב שכ' דהמסוגי' מוכח דאין למכור כל דבר איסור לגוי היכ' דיש לחוש שמא יחזור וימכרנו לישראל ומכאן נשמע דלא ימכור טריפה לגוי והקש' הא סוגי' ערוכה בחולין דף נ"ג הוא דקאמר ולמכרנהו לגוים ומתרץ משום שמא יחזור וימכרנו ולפיענ"ד פשוט לפי המסקנ' שם דקאמר כדי לפרסומי מילת' א"כ אין מוכרח דאיכ"ל דלעולם דשרי למכור לגוי אלא משום לאפרסומי מילת' לא מכר לגוי ולכך הוכיח הר"ן מסוגיא דכאן ולכאור' הו"א לישב בפשיטות דהר"ן בא לאפוקי מסברת הכ"מ המובא במג"א ר"ס תס"ז שכ' דקבא קבא מותר למכור לגוי משום דמסתמ' הגוי לעצמו קונה ולפי"ז גם בכל איסור מותר למכור לו דבר מועט דמסתמ' לעצמו קונה והמג"א השיג עליו מסוגי' דע"ז דכאן דאוסר למכור לגוי בהך כרי דחיטא דנפל עלי' יי"נ אפילו קבא קבא וזה כוונת הר"ן דמכאן מוכח דאפילו קבא קבא אסור

מיהו זהו אינו מספיק דאכתי תקשה גם בחולין דף נ"ג לא הי' צריך לחניקונהו והי' יכול למכור חדא חדא לגוי אלא וודאי דגם חדא חדא אסור מיהו אפשר דאם נימא דימכור חד חד יש לחוש דלמא