מהר"ם שיק יורה דעה לו

או דראיית המומין הוי רק כבירור הדבר כמ"ש הר"ן והפ"י בדף ס"ג דהיכ' דרק מברר הדבר ע"א נאמן או דגזה"כ הוא דדיין נאמן ביחיד דהרי אמרינן בסנהדרין דף ל"ד ע"ב דהי' לן לומר ק"ו מממונו בשלש כ"ש גופו בנגעים דבעי' תלת אלא שהתור' כ' בפירוש והובא אל אחד מבניו הכהנים וכן אמרינן בסנהדרין דף ג' מקרא דבצדק תשפוט עמיתך וילפינן דדיין אחד ובדיין מומחה לכ"ע מוציאין ממון מחזקתו וע"כ כיון דנגמר הדבר על פיו וודאי לא משקר והתורה האמינתו

אבל לעצמו היכ' דיש ריווח ממון או הוצאת ממון מרשות אחר כמו בבכורות הנ"ל דמוציא מרשות הקדש דאינו נאמן על עצמו אבל בעלמ' היכ' דנאמן לאחרינ' ה"נ נאמן לעצמו אלא דבחולין דף מ"ד ע"ב אמרינן היכ' דאפשר דיחשדוהו דלכך הקיל כדי שיתנו לו בזול או כדי ליקח ממנו וכו' ועושה דבר שאינו רגיל יש לאסור לכתחיל' משום הרחק מן הכיפור והיינו בדבר המפורסם ויש מקום חשד אבל מדינ' וודאי מותר ומסוגי' ההוא בעצמו מוכח דאין חילוק בין אתחזק איסור' או לא מדפריך מהא דר"ח שרי בוכרא ולא משני בוכרא שאני דאתחזק איסור' וצ"ע על הר"ש והטו"ז ועכ"פ אין סברת הר"ש מוסכמת אדרב' רבים פליגו עליו

ועתה נבוא לנידון דידן דאפילו לר"ש וטו"ז דהיכ' דאתחזק איסור' אינו נאמן לראות לעצמו מ"מ בוודאי בוושט של אווזות המלעיטין לא מקרי אתחזיק איסור' ותימה על הפמ"ג שהרי מעשים בכל יום שמברכין על כיסוי הדם של אווזות המלעיטין וכאן ביו"ד סי' כ"ח סעי' כ"א אית' דבחי' צריכין לבדוק מקודם הריאה ואח"כ לכסות דשמא אית בה ריעות' בריאה וכבר פלפל בצ"צ סי' קט"ו דאי הכי גם באווזות המלעיטים יהא אסור לכסות הדם עד שיבדוק הוושט דהרי אם העוף טריפה אינו חייב לכסות וביאר שם דוושט לא דמי לטריפות הריא' דאינו מצוי להטריף

והפמ"ג בעצמו ביו"ד סי' כ"ח בש"ך ס הביא דברי הצ"צ וא"כ אי ס"ד דחיישינן גבי וושט לחזקת איסור שאינו זבוח אפילו אם רוב כשרים אמרינן סמוך מיעוט' לחזק' והוי פלגא ופלגא א"כ איך מצינו ידינו ורגלינו דמברכין על כיסוי הדם דהרי על ספק טריפה אין מברכין וע"כ דלא חשבינן חזקת שאינו זבוח לחזקת איסור כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' כ"ד וכ"ה כיון דעושה מעש' השחיט' בהבהמ' והעופות והם בחזקת שהם ראויים לזבוח ואין כאן חזקת איסור או משום דנגד חזקת איסור יש חזקת שאינו טריפה שלא ניקב הוושט או משום חזקת שאינו מטמא בנבלה וכנגד חזקת איסור שאינו זבוח דאי נימא דניקב הוושט א"כ לא היתה השחיט' מועלת והוי מטמא' וכתבתי בזה במקום אחר (לעיל תשובה ל"ג)

ועכ"פ. מוכח מכל הנ"ל דהא דמברכין על הכיסוי דליכ' כאן חזקת איסור שאינו זבוח וא"כ אפילו אית לן ריעות' לפנינו דהיינו שנמצא שחין בוושט אין כאן הורא' נגד חזקת איסור ומותר להורות לעצמו אפילו לדעת הר"ש והטו"ז כן נראה לפי ענ"ד פשוט וכן מוכח מהא דפסק המהר"ם לובלין בתשוב' המוב' בש"ך סי' ל"ג דאם נאבד הוושט דכשר אפילו למאן דמחמיר והובא בפ"ת שם בשם מהר"ם זיסקינד מ"מ מיקל במקום הפ"מ ובית אפרי' פליג עליו אפילו למהר"ם זיסקינד שרי במקום הפ"מ כמו בנאבד' הריא' ואי נימ' דיש חזקת איסור אמאי שרי וע"כ נראה דלא חשבינן זה לחזקת איסור ורשאי ת"ח לראות לעצמו בהנך וושטין ומשום הרחק מן הכיעור ודומ' דאית' בחולין דף מ"ד ע"כ נראה דלא שייך בדבר שהוא לעצמו ומאי יעשה אם יזדמן לו שום ספק או חשש' ע"כ לפיענ"ד שפיר עבדו דלא חיישי' לזה ויאכלו ענוים וישבעו והנרא' לפיענ"ד כתבתי ואחתום בברכה דברי הדוש"ת

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ל"ו

את חג המצות יחוג בדיצות ידידי הרב המופלג בתורה הבקי והחריץ מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י

מה שהעיר מעלתו נ"י על מה שנוהגין למכור האווזות שנטרפו בנקיבת הוושט ולנקיבת הוושט אינו מועיל השחיט' וא"כ אמרינן דבני מעיים הן כאבמה"ח ואסור להושיטם לב"נ כבר האריך מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' י"ט ללמד זכות ע"ז וכמו שהביא מעלתו נ"י ובספר פ"ת ביו"ד סי' כ"ז הביא בשם תשובת ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ג שכ' הרבה טעמים להתיר יעויי"ש ותשובה זו אינה בידי ואני לא באתי אלא ללמד עוד זכות וטעם על זה עפ"י מאי דמספק' לי לדעת התוס' בחולין דף ל"ב ע"א ד"ה ורמינהו דמחיים אסור נקיבת הוושט משום טריפה אלא דאי שחט לא מהני השחיט' לטהרו מידי נבלה ונעשית נבלה ומספקא לי לדבריהם אי עלה קרום בוושט קודם השחיט' אי מהני לענין זה דלא נעש' נבל' לפי הסבר' שהביא הש"ך ביו"ד סי' ל"ו ס"קו ושם בפמ"ג ובסי' ל"ג בפמ"ג בטו"ז ס"קד די"ל קרום שעלה מחמת מכה הוא קרום חזק ואפי"ה אינו מועיל כיון שנטרפה פעם אחת אינו חוזר להכשרו וכל זה לענין טרפה אבל לענין להיות נבלה הוי סתימה דמעיקר' לדעת התוס' הנ"ל ואינה נעשית נבלה

ואין לפשוט זה מדפריך לעיל בחולין דף ל"ב מתניתן דאל"ט דהא נבלה הוי דמאי פריך דלמא מיירי בעלה קרום ז"א קושיא חדא דנקובת הוושט לא משמע שנסתם ותו דאכתי תיקש' כמ"ש התוס' בחולין שם ד"ה ורמינהו וכו' דליתני עיקר הטריפות בלי סתימ' שהוא נבלה ואדרב' לפי הסבר' הנ"ל דהיכ' דנסתם הוי רק טריפה יש לישב קושית הראש יוסף בריש אלו טריפות דהקש' דמאי פריך על תנא דבי ר"י דהוי טפי מי"ח טריפות דדלמ' תנא דבר"י לא חשיב נקיבת הוושט ופסיקת הגרגרת משום דטרפות קא חשיב ולא נבלות אמנם להנ"ל פריך שפיר דאכתי הו"ל לממני נקובת הוושט היכ' דנסתם וכדלעיל דהוי רק טריפה וגוף הדין צ"ע

וא"כ אי אמרינן בעלה קרום שהשחיט' מטהרת בגידי נבלה א"ש מנהגינו דהרי אותן הוושטין רובם אינם נקובים להדי' אלא דיש בהם קרום שעלה מחמת מכה ולהנ"ל איכ"ל דהועיל השחיט' לטהר מידי נבילה ושוב כיון דהועיל השחיט' לישראל לטהר מידי נבלה מועיל ג"כ להוציאה מידי אבמה"ח לב"נ ויותר מזה אין לי פנאי כעת להאריך וכבר ביאר מרן זצ"ל עוד סברו' להתיר דברי ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ל"ז

בצאת השנה תבוא ברכה וחיים לראש הרב המופלג חרוץ ושנוי צדיק ונשגב מוה' יעקב שלום נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק טאפלשון

שכתבו הנעים קבלתי וכו' ובשלהי מכתבו העיר מעלתו מאי דמסתפק' לי' למעלתו בקטן שכיסה אי דינו כמו כיסהו הרוח ביו"ד סי' כ"ח סעי' י"א דבחזר ונתגל' חייב לכסות ולפי ענ"ד יש לפשוט זה מהרא"ש סוף מועד קטן סי' קמ"ג דימה קטן לדחי' עיי"ש. אמנם הואיל ודברי הרא"ש קשים כמו שהקש' בק"נ שם ויבואר לקמן אמרתי להאריך קצת הפר"ח והתבו"ש שם כ' בכיסהו הרוח וחזר ונתגל' וכיסה בלא ברכה דבסוכה דף ל"ג ע"א ובע"ז דף מ"ז ע"א לא איפשט' אי יש דיחוי ומדברי הר"מ והרא"ש במ"ק הנ"ל מוכח דלאו ספיק' הוא דאי ספיק' הוי הוי ספק אבילו' ולהקל והנה בזה יש שיטות הנה הטו"ז בסי' תרמ"ו ס"קו הוכיח דר"פ פשיטא לי' דאין דיחוי במצות ע"ש וככה קי"ל ובאמת שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם וטור ורא"ש וכן הוכיח הכפת תמרים בסוכה דף ל"ג מלשון ר"פ דאמר זאת אומרת דלר"פ פשיט' לי' ולכך לא הביאו הפוסקים הנ"ל כל האיבעי' לענין דיחוי אצל מצות אמנם הרמ"א בסי' תקפ"ו הביא דעת י"מ דסוברים דלענין שופר יש דיחוי והמג"א שם ס"קו באמת הקשה למה לענין כיסוי הדם סתם הרמ"א דחייב לכסות ולא כ' דחייב לכסות מספק (והחמד משה שם פקפק דלמה הקש' כן על הרמ"א דווקא ולא ראה דברי הטו"ז בסי' תרמ"ו הנ"ל ולא אסיק דברי הפ"ח ביו"ד סי' כ"ח) והנה דברי הרמ"א הי' אפשר לישב דנהי דס"ל להחמיר כדעת התוס' דסוברין דספיק' הוי אי יש דיחוי ושיטה זו מחמרת יותר מדברי הרמב"ן והר"ן בע"ז דף מ"ז דסוברין דלענין דיחוי מעיקר' מיפשט פשיטא לן דאין דיחוי ובנרא' ונדח' לא איפשט' ודעת התוס' והמרדכי דאפילו בדיחוי דמעיקר' לא איפשט

מיהו י"ל בין לשיטת הרמב"ן וסייעתו ובין לשיטת התוס' וסייעתם מ"מ באמת קשיא לישנ' דר"פ כמ"ש הכפ"ת הנ"ל אלא נראה דס"ל כמ"ש הב"ח בסוסי' תרמ"ו דאפילו אי יש דיחוי היינו מדרבנן ולפי"ז בחזר ונתגל' מה"ת חייב לכסות ואפי' דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת היינו היכ' דיש גדר וסייג אבל כאן למה יעקרו דין תורה ולכך חייב לכסות ושפיר אר"פ דזאת אומרת אין דיחוי ור"י ור"ד מספקא להו אי מדרבנן יש דיחוי ור"פ אפשר נמי מספקא לי' מדרבנן ואפשר נמי דפשיט' לי' דיש דיחוי מדרבנן והש"ס נקט רק מספקא לי' הואיל ולדידהו ספק ולכך לענין כיסוי שפיר קי"ל דיכסה ויברך אבל כאן החמירו מספק ואע"ג דהאיבעי' בדרבנן הוא ס"ל לשיטה זו להחמיר או כדעת הפוסקים בסי' ק"י בכללי ס"ס דבתיקו קי"ל להחמיר אפילו בדרבנן או משום כיון דבוודאי מחוייב וספק אי יצא ידי מצותו בשופר זהו הוי אתחזק ואפילו בדרבנן להחמיר או דחשוב כלכתחיל' ולכן צריך לתקוע שנית זהו הי' נרא' בדעת הרמ"א. אמנם הרא"ש במוע"ק הנ"ל יש לו שיטה רביעית דקשי' לי' ג"כ קושית הכפ"ת הנ"ל ומכח זה סובר דלר"פ קשי' לי' לישנ' דמתניתן דמשמע חייב לכסות מהדין ומכח זה הוכיח דאין דיחוי אצל מצות והנה לישנ' דר"פ משמע דלעולם אין דיחוי אצל מצות אפילו היכ' דאינו בידו וקשי' לי' להרא"ש דלמא שאני התם דבידו וניחא