מהר"ם שיק יורה דעה לה

דשם לא הי' המהרש"א יכול לתרץ הואיל והותר חלבה דזה גופי' קשיא וכמ"ש מרן זצ"ל בסי' כ"ט הנ"ל ולפי ס"ד באמת לא הי' מקרי חזקת יבום חזקה כדלעיל אבל לפי מאי דמסיק הואיל ולא אפשר שאני שפיר אמרינן ביבמות דף קי"ט דחזקת יבום מקרי חזקה אע"ג דמעולם היתה עומדת להתעבר והא דהתירה התור' חלב וביצים הוא משום דלא אפשר וא"כ מקולא שהקילה התורה לענין איסור היכא דלא אפשר דלא אמרינן סמוך מיעוט' לחזקת אינו זבוח מוכח דאיסור קיל מממון דלענין ממון ס"ל לתוס' אפילו לא אפשר אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב וא"ש

ועכ"פ לפי האמת דכל דלא אפשר למיבדק לא אמרינן סמוך. א"כ מעולם לא הי' לו חזקת אינו זבוח וא"כ גם אם נודע ריעות' ואחר מיתה א"א לומר חזקה למפרע דחזקה למפרע לא אמרינן ושפיר כתב מרן זצ"ל דספק נקב לא מקרי אתחזיק איסור' ושפיר יכול אדם להורות בוושט לעצמו ובלא"ה כבר כתבתי בתשובה אחת (לעיל סי' ל') להקשות על דברי הטו"ז מחולין דף מ"ד ע"ב דפריך מבכור על ח' טריפה וגם לפי הסבר' כתבתי שם לפי מאי דמוכח מתוס' נדה דף כ' דחזקה כי האי דאינו זבוח דוודאי איתרע והספק רק אי יש דבר המבטלה לכ"ע יכול אדם להורות לעצמו וכן אני נוהג בוושט להורות לעצמי

תשובה ל"ד

בעזה"י חוסט יום ה' טוב טבת תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המופלג כש"ת מוה' משה צבי פרידמאן נ"י מו"צ בקהל האדהאז יע"א

מכתבך קבלתי ובו נשאלתי ע"ד שוחט שנפל סכינו מפיו על מנעלו וממנעלו לקרקע קשה ונמצא הסכין פגום האם יש לתלות הפגימה בקרקע דהש"ך כ' ביו"ד סי' י"ח ס"ק הטעם דבספק נפל על חודו אסור משום דהוי ס"ס לאיסור' וה"נ הוי ס"ס להתיר' ספק בעור המנעול נפגם וספק אולי נפגם בקרקע והוי ס"ס נגד ס"ס ואוקמי' אחזקת בדוק ואפילו נימא דלא מקרי ס"ס דאין א' מתיר יותר מחבירו מ"מ אם הפגימה דקה עד מאוד שאינה נרגשת בצפורן שכ' הפמ"ג ססי' י"ח דבכה"ג אם יודע שנגע במפרקת ה"נ יש להקל בס"ס זו שמא כהרא"ש דאם אינה נרגשת בצפורן שרי' ואת"ל וכו' דלמא במנעול או בקרקע איפגם עכ"ל בקצרה

ולפי ענ"ד פשוט בכה"ג שנפל על מנעלו ומשם לקרקע קשה ואינו יודע אם נפל על חודו דקי"ל ביו"ד סי' י"ח דאסור ה"נ כאן אפילו הוא פגימה דקה ואפילו נימא דעור המנעל ס' פוגם מ"מ הא יש נגד כל אחד מהספיקות שנתלה בו יש נגדו ס"ס לאיסורא נגד ספק לפגם במנעול יש ספק שמא לא נפל על חודו ואם ת"ל נפל שמא אינו פוגם והס"ס הוי כרוב לאיסור ולא הוי הספק להקל אלא כמיעוט וכן נגד ספק נפגם בקרקע הוי ס"ס זו לאיסור ולא הוי הספק להיתר אלא כמיעוט ואי נצרף תרווייהו להדדי הוי רק כב' מיעוטין להיתר ולא הוי ס"ס אפילו לפי מ"ש הר"ן בפרק א"ט בסוגי' דבצים דתרי מיעוטא הוי כפלגא היינו להחמיר מדרבנן והס"ס מקרי דווקא אם הוי ספק השקול

ומטעם זה אפילו לפי מ"ש הפ"מג בפגימה דקה אם נגע וודאי במפרקת הוי ס"ס כאן דלא נודע ואיכא ס"ס לאיסור ונשארו רק ב' מיעוטים אי אפשר לצרפם לספק שמא כהרא"ש מטעם הנ"ל דהוי רק כמיעוט וגדולה מזו נראה לי אפילו ידעינן וודאי שנפל כ. חודו אסור בנידון כעין הנ"ל דהא דקרקע קשה פוגם ותלינן בי' בנפל וודאי על חודו היינו באיכא חבטה מלמעלה למטה וע"י כח החבטה בקרקע קשה נפגם והוזק כעין דקי"ל בנפילה ביו"ד סי' נ"ח וכעין שכ' התבו"ש סי' י"ח אות כ"ט אבל בנפל ונתגלגל ממנעול על הקרקע קשה אין כאן חבטה ואין כאן כח הכאה ואין בו כדי להזיק ולא כדי לפגום

וכל זה כתבתי לשיטתו דס"ל דעיקר טעמו של הש"ך משום ס"ס לאיסור אבל באמת לא קי"ל כן אלא כמ"ש התבו"ש דעיקר טעמ' דתלינן הוא היכא דיצא בהיתר והוי כאתחזק בהיתר אלא דהש"ך הוסיף דאפילו יצא בהיתר לא תלינן היכ' דאיכ' ס"ס לאיסור וכן פסק הפמ"ג שם לדינא וא"כ בנידון שלו דלא יצא בהיתר ולא אתחזק בהיתר אפילו הוי שוה בשוה לא תלינן ואסור בנידון שלו ובאמת גוף הסבר' של כבר יצא בהיתר שכ' התבו"ש שם דהוי חזקה כדאמרינן בכתובות דף כ"ד ע"ב דהרי אתם בחזקתכם קשה לי טובא מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דריש מס' נדה דאמרינן כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות אע"ג דיצא בהיתר וצ"ע ואין כאן מקומו מ"מ הסכימו האחרונים דלענין סכין בעינן ג"כ יצא בהיתר וזה לא הי' בנידון שלו וא"כ אסור משום ב' טעמים כנ"ל ואחתום בברכ' יהי ה' עמך דברי רבך הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ל"ה

בעזהי"ת חוסט אור ליום ו' עש"ק פ' תצוה תרל"ה לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' שמואל מארגינשטערן נ"י מורה הורא' בקהל ערדאטעלעק יע"א

מכתבו קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי אם רשאין להורות לעצמן בוושט באווזות שמלעיטין אותו שהפמ"ג והטו"ז סוסי' י"ח העלה הדבר בצ"ע ורבים מקילין בזה להורות לעצמן וביקש לידע דעתי בזה והנ' אמת הדבר שגם אני נהגתי להורות לעצמי וטעם הדבר נבאר לפנינו שורש הדבר מיוסד על מ"ש שם הטו"ז בשם הר"ש סופ"ב דנגעים על הא דתנן דאין רואין בכורות לעצמן דהעלה שם הטע' משום דאתחזק איסור' ומזה למד הטו"ז כל היכ' דאתחזק איסור' אין להורות לעצמו ובבאר היטב שם כ' דנעלם ממנו דברי התוס' בנדה דף כ' ע"ב שכ' דרואין דמים לעצמם ומביא ראי' מדלא תנן במתני' שם בנגעים דאין רואין דמים

ולכאורה תימה בעיני דהרי כ' התוס' רפ"ק דגיטין דף ב' ע"ב דנדה לא מקרי אתחזיק איסור' דלא הוחזקה לראות כל פעם ואם ראתה דאתחזק' טמאה מ"מ בידה לספור ולטבול דהוי בידה כמו שפי' שם המהרש"א וא"כ בכה"ג גם הרא"ש מודה דנאמנת אפילו בימי טומאת' אדרב' בימי זובה היא בחזקת מסולקת בדמים וכבר כתבתי בזה במקום אחר (לעיל תשובה ל') וגם בלחם חמודות סו"פ עד כמה. ובס' בית הילל ביו"ד סי' שי"ג השיג על הר"ש וכ' דהיכ' דבידו גם באתחזק נאמן ובתבו"ש סי' י"ח שם תמה על הלח"מ וס' ב"ה מאי השיגו על הטו"ז והר"ש מר"פ האשה רבה דאמרינן אי בתרומה דידי' נאמן משום דבידו להפרישו והתם שאני משום דבידו לסלק האיסור לכך נאמן אפילו באתחזק משא"כ הכא עיי"ש

ולפי ענ"ד יפה הקשו הלח"מ והב"ה דהרי בתוס' גיטין הנ"ל ביארו דאפילו אם אין עתה בידו אלא שהי' כבר בידו ג"כ נאמן עיי"ש ואמרינן רפ"ק דבכורות דרשאין להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם עיי"ש וא"כ הרי בידו כבר להכשירו וא"כ בכה"ג אמרינן דבעלים נאמנים ושפיר הקשו דאיך אפשר לומר בבכור הטעם משום דאתחזק והוי בידו ואנן קי"ל כרבא ובזה הי' אפשר לישב קושית התוס' הנ"ל בנדה דף כ' למה לא נקט ראיית דמים לעצמם אסור דאיכ"ל דנקט לרבות' אפילו בדבר שהי' כבר בידו אינו נאמן אלא דהוא גופי' תקשה למה באמת אינו נאמן דהא אמרינן כל שהי' כבר בידו נאמן בין אמרינן כפי מה שהביא בר"ן ריש גיטין וכ"כ במהרי"ק כיון דהי' בידו לסלק את האיסור לא מקרי אתחזק או כאידך פירושי' וכמ"ש מרן הגאון בחת"ס חיו"ד סי' ט'

אמנם בטו"ז או"ח סי' תצ"ח ס"קט בהא דאין רואין בכור בזה"ז ביו"ט צידד שם הטעם משום דאתחזק איסור' ומינה יליף דגם ספק טריפות דבא לפני בעל הורא' אם הי' מעיקר' רק ספק איסור רואין ביו"ט אבל אם נתערב תערובות לח בלח באופן דלא נעש' נבלה או ביבש ביבש ואתחזק איסור' ביו"ט וניתוסף שם היתר בכה"ג אין רשאין להורות ביו"ט עיי"ש ובהגהת נתיב חיים אצל המג"א השיב עליו וכ' דמעולם לא נהגו בעלי הורא' כזה ופשט לכל בעלי הורא' להורות ביו"ט בכה"ג וע"כ הא דאין רואין מומי בכור ביו"ט הוא משום כיון דמעיקר' הי' של הקדש ואינו שלו וע"י ראיית המום להתיר ולשחוט ולאכול אותו הוא מכניסו לרשותו להיות כממון שלו ולכך הוי ממש כדן את הדין ומוציאין ממון מזה לזה ולכך אין רואין מומין ביו"ט משא"כ לענין הורא' בשאר איסורין עיי"ש

ומהאי טעמא נראה ג"כ דאין רואין מומין לעצמו כשם שאין אדם דן דין לעצמו ה"נ ראיית בכור לעצמו דהוי כמוציא ממון מרשות הקדש לרשותו וחזקת ממון עדיפ' וכן מוכח מדברי המג"א סי' שכ"ג ס"ק י"ד דלא כתב שם אלא דאסור להוסיף עליו ולבטלו ביו"ט אבל אם מעצמו ניתוסף שרי להורות וע"כ כסברת הנתיב חיים הנ"ל ולפי"ז גם השגות בה"ט מתוס' דנדה הנ"ל א"ש מדלא נקט המשנה רק בכור ולא נקט גוונא אחרינ' שהי' בו חזקת איסור כגון באופן הטו"ז בסי' צ"ט הנ"ל ושאר אופנים יהיו אסור וע"כ דדווקא בבכור משום דהוי כמוציא מרשות הקדש לרשותו וא"כ אין דברי הר"ש והטו"ז מוכרחים גם הר"ש כ' רק בדרך שמא ובתוס' בבכורות דף ל"א ע"א ד"ה דחזי ג"כ תמהו על זה דלמה לי טעמא דחזי לימי טומאתו וכי אם לא חזי בימי טומאתו אינו נאמן והניחו בקושי' עיי"ש

ובאמת גם הא דלא נאמן גם בבכור לראות לעצמו קשה להבין לפי הנ"ל כיון שהי' בידו כדלעיל למה לא יהא נאמן והא אחר דלא הי' בידו קיי"ל דרואין מומין ביחיד אע"ג דאתחזק איסור' אפילו לדעת הפוסקים היכ' דאתחזק איסור' אין ע"א נאמן ואפי"ה בראיית מומין נאמן וע"כ או כדעת הר"א ממינץ בהג"א בפ"ק דחולין כיון דהוא מוחזק בכשרות נאמן או כמ"ש הפנ"י בריש חולין דהיכ' דאיתרע חזקתו לכ"ע ע"א נאמן והכא כיון דהמום לפנינו הרי איתרע חזקתו