מהר"ם שיק יורה דעה לד

גם מטבחי זמנינו וכמ"ש בספרים ואם יהא השוחט צריך להשתדל שימצא חן בעיני הטבח שיקחהו לשרת אותו בשחיטות ובדיקות יש לחוש להרבה חששות ולכך וודאי טוב ויפה המנהג הזה שלא ישחוט אלא השוחט הממונה מקהל ואין לשוחט להשגיח כלל על הטבחים ואז טוב וישר הוא

אבל בוודאי במקום שא"א למנות שוחט קבוע בכפרים וכיוצא אז נשאר הדין על עיקרו דאיש הממונ' על ידי ת"ח וב"ד המשגיחין עליו ויש לו רשות לשחוט במקום הזה שוחט כן נראה נכון לדינ' ולזה כיוון הרמ"א לאחר שכתב שחששו אולי יקיל בספק איסור כ' שלכך נהגו ג"כ במקצת קהלות שאין אדם שוחט ובודק אלא הממונה מקהל כדי שלא יבואו להקל בספק איסור כדי למצוא חן בעיני הטבחים והדין דין אמת. ובזה אחתום בברכה ידידו הדוש"ת והחותם בחמירת שמחת פורים והחג. הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ל"ג

הנה הפמ"ג בסוף סי' י"ח בטו"ז ר"ל באווזות שהלעיטו אין לראו' וושט לעצמו והניח בצ"ע דשם בוושט מקרי אתחזק איסור' ואין רוב כשרים ולכאור' דבריו צריכין עיון שהרי המהר"ם לובלין בתשוב' סי' כ"א התיר בנאבד הוושט והש"ך וגם הפמ"ג סוף סי' ל"ג הביאו בלי חולק ולאחר העיון אין כאן סתיר' דהרי הרמ"א בסי' כ"ה סעי' א' פסק בספק שמוטה ג"כ להכשיר ולפימ"ש הש"ך שם ס"קב הוא מיעוט המצוי ולכתחיל' צריך בדיקה ובדיעבד שרי ושם בוודאי קשי' למה לא אמרינן סמוך מיעוט' לחזקת אינו זבוח ואי ס"ל כמ"ש הרשב"א במשמרת הבית בית א' דף זיין דפוס וויען הואיל ואיתרע חזקת אינו זבוח לא אמרינן סמוך מיעוט' וכו'. ועוד כ' שם טעם אחר עיי"ש א"ש ה"נ אבל באמת בתוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב ועוד בכמה דוכתי וכן מהרא"ש פ"ק דחולין וגם מהרא"ה וריטב"א מוכח דלא ס"ל לחלק בהכי ואפילו בכה"ג אמרינן סמוך מיעוט' וכו' וא"כ קשיא ובוודאי שיטת מהר"ם לובלין בתשוב' הנ"ל הי' אפשר לישב עפ"י מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"ד וכ"ה כיון דמעש' השחיט' נעש' כראוי אלא שיש חשש נקובה לא מקרי אתחזק עיי"ש

אמנם על דברות הש"ך בסי' כ"ה עדיין לא עלתה ארוכה דאם הי' שמוטה מעשה השחיט' לא נעשה כראוי וראיתי בפמ"ג שם שהקש' כן ותי' הואיל ואין כאן ריעות' ברוב לא אמרינן סמוך מיעוט' עיי"ש ולכאור' דבריו תמוהין דהרי גם באינך רובא כגון רוב מתעברו' ויולדת לא איתרע ביבמות דף קי"ט וגם בכל הנך שכ' התוס' בבכורו' דף כ' ע"ב ד"ה חלב וכו' לא איתרע רובא ולכאור' כיון הפמ"ג הואיל שמחיים אנו אכלנו מחלבה וביציה והיו מחזיקין אותה בחזקת כשרות לכל הדברים נשאר הדבר על חזקתו דגדולה חזקה וכמ"ש התבו"ש בסי' י"ח ס הואיל ויצא בהיתר עיי"ש ועד"ז יש לישב קושית מהרש"א בתוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב וכו' דלמה לא אמרינן לענין שמא במקום נקב שחט סמוך מיעוט' וכו' עיי"ש אמנם עדיין לענין שמוטה קשה דשם לא יצא בהיתר דלענין מאי הי' מחזיקין אותה בחזקת אינו שמוטה כיון דחלב וביצים של שמוטה מותרים וזה דעת השואל בתשובת מרן חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' כ"ט

אמנם נראה דלכאור' יש ראי' גדולה להש"ך דאל"כ קשיא האיך אנו מברכין על השחיט' דלמא נשמט או ניקב הוושט או שנפסק הגרגרת דהרי הירושלמי בפ' הרואה הובא בפר"ח ביו"ד סי' י"ט נתן הטעם משום דחזקת בני מעים כשרים וקשה הא לענין שמוט' וניקב אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה והוי פלגא ואיך יברכו ובאמת לדעת המהרש"ל הובא בש"ך סי' י"ט ס"קב הואיל ומטהר מידי נבלה מברכין י"ל הואיל דלענין טומא' אין כאן חזקת טומא' אדרב' חזקת טהרה וכמ"ש הנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג, וא"כ אינו מטמא משום סמוך מיעוט' לחזקת אינו זבוח וכיון דמטהר מידי נבלה מברכין ובזה יש לפרש הירושלמי וע"ד שפירש בפמ"ג בסי' י"ט שם ומוושט מיירי אמנם להש"ך שם עדיין קשיא וצ"ל כיון דמה"ת לא אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה דהוא מותרת לאכיל' מה"ת שפיר נוכל לברך ולא חיישינן והואיל ולענין שחיט' מברך ואחזקי' בתורת אינו טריפה גם לענין אכילה לא מחמירין או הואיל ולא אפשר כדמסיק בחולין דף י"ב ריש ע"א לא אמרינן סמוך לענין לברך על השחיט' ולכך גם בדיעבד כשר ויפה כ' הש"ך בסי' כ"ה וא"ש תשובת מהר"ם לובלין כמו דסמכינן בשעת שחיטה לברך ה"נ בנאבד הוושט כשר וכיוצא בזה כ' בתשובות צ"צ סי' קט"ו לענין דאין חוששין לענין ברכת כיסוי הדם לבדוק הוושט מעיקר'

אמנם כל זה בנאבד ולא נמצא בו ריעות' אבל בנמצא בו ריעות' ולא בדקו כבר כ' בחת"ס סי' כ"ד דטריפ' ואפילו אי נימ' דגם ברוב הוושטין הבאין לפני המורה הורא' עם ריעות' מ"מ רובן כשרים וכדאית' בלשון הצ"צ הנ"ל ומ"מ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובוודאי לפעמים יש ריעות' וחטטין גדולים שאין רובם להכשיר ובכה"ג קאמר הפמ"ג בסוף סי' י"ח בטו"ז דצ"ע דבכה"ג לא יהא רשאי לראות טריפה לעצמו ולכאור' מתוס' חולין דף מ"ג ע"ב ד"ה שאני וכו' מוכח דאפילו היכ' דאיכ' ריעות' תחיבת קוץ עדיין הוא בחזקת היתר וא"כ ע"כ או כסברת מרן הגאון זצ"ל הנ"ל הואיל ומעש' השחיטה נעש' כראוי. אלא שהפסול בא לן ממקום אחר משום חשש נקב ולא מצרפין חזקת אינו זבוח או כמ"ש הנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ח' בכוונת התוס' דחזקת אינו זבוח איתרע טפי ממה דאיתרע חזקת שאינה טריפה דזה הוי רק ספק איתרע או דעור שאנו מסופקין עלי' אם ניקבה לא איתרע כלל עיי"ש וא"כ אפילו יש בוודאי חשש ריעות' לא מקרי אתחזק ומוכח דלא כפמג"ד הנ"ל ושפיר לן לבדוק ולראות וושט לעצמו

איברא מ"מ לאחר העיון אין מהתם ראי' דכבר כ' התבו"ש בסי' כ"ט והסכים עמו בפמג"ד בפתיחה לטריפות דהיכ' דיש ריעות' ברורה לפנינו שיצא מן הרוב א"א לומר דאוקי בחזקת שאינו טריפה ולכך בספק מים במוח אי אקיף טריפה וגבי קוץ שאני דיש חזקה ברורה דבשעת לידה בוודאי לא הי' קוץ וא"כ כוונת התוס' הנ"ל בפשיטות דלהכשיר יש ב' חזקות חזקה הבאה מכח רוב נהי דאיתרע מ"מ יש עוד חזקה דמעיקר' שלא הי' נקב מחמת קוץ ולכך כ' התוס' דמקרי חזקת היתר משא"כ בהנך חטטין שאפשר שהיו מתחילת בריית' ואין כאן אלא חזקה הבאה מכח רוב וא"כ שוב הוי כמו מים במוח כיון דיצא מרוב דרובם אין להם חטטין ואין כאן חזקת שאינו טריפה ויש לומר דאיכ' חזקת דאינו זבוח

אמת דדברי מרן זצ"ל הם נראים לכאור' מצד הסבר' דהרי מעולם היתה בחזקת ראוי' לזביח' וא"כ עד"ז דהיינו אם יזבח אותה לא הי' לה חזקת איסור מעולם ולזה אפשר כיוון המהרש"א בבכורו' דף כ' ע"ב ד"ה חלב שכ' דגבי נקב הוושט לא הוי אלא חשש טריפה ומטהר מידי נבילה והפמ"ג בסי' ל"ג בש"ך ס"קה הקשה עליו דלכ"ע נקובת הוושט נבלה לאחר שחיטה ואפילו נימא דהש"ס קאי רק על פסיקת הגרגרת אכתי ניחוש שמא במקום שחיטה איפסק וצ"ע על מ"ש הפמ"ג הנ"ל לישב דברי המהרש"א. וכן בחת"ס חיו"ד סי' כ"ד קשה ניחוש דלמא איפסק הגרגרת ולהנ"ל י"ל דהמהרש"א סובר כיון דהוושט או פסיקת גרגרת מצד עצמו רק טריפה מחיים והשחיט' איתעביד בה כראוי ועפ"י הרוב הוא כראוי והי' בחזקת ראוי לשחוט בכה"ג דאיכ' רוב להיתר אפילו מידי נבלה מטהר עיי"ש

איברא התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסור' כ' בהדי' בכה"ג מקרי אתחזיק איסור' וגם הרשב"א במשה"ב בית א' דפוס וויען דף ק' כ' דהואיל ונקובת הוושט נבלה שייך לומר אתחזק ומ"ש מרן זצ"ל בסי' כ"ד הנ"ל לישב מדברי התוס' ב"מ דף כ' ע"ב לא זכיתי להבין לדעת וגוף סברת מרן זצ"ל קשה לי דהרי גם ביבמות דף קי"ט ריש ע"ב דאמרינן דסמוך מיעוט' דאינן מתעברות ויולדת לחזקת איסור לשוק הוי כיוצא בזה שהרי היתה בחזקת שתתעבר ותלד וא"כ לא היתה כלל בחזקת איסור לשוק וזה באמת דעת הנוב"י מהדו"ת סי' י"ט וגם בנוב"י קמא חאה"ע סי' ס"ט דלא שייך חזקת יבום כלל הואיל ורוב נשים מתעברות ויולדת וכבר הארכתי בתשובה במקום, אחר (לעיל תשובה כ"ז) שדבריו תמוהין מש"ס דיבמות דף קי"ט דאמרינן בהדי' דמקרי חזקת יבום ושם הארכתי קצת לישב דבריו עיי"ש

עכ"פ משמע דגם בכה"ג מקרי חזקת איסור כיון שמעיקר' ידענו פעם אחד שאותו דבר אסור לנו כ"ז שלא נתברר לנו דיצא מאיסורו אפילו אם עפ"י רוב יצא מאיסורו סורו נקרא חזקת איסור ואמרינן סמוך מיעוט' וא"כ ה"נ נהי דסמוך מיעוט' לחזקת אינו זבוח שהקש' הפמ"ג בסי' ל"ג בש"ך ס"קה הנ"ל לא קשה ומיושב עפ"י מ"ש לעיל הואיל ואחזיקינהו אותו מעיקר' בחזקת כשרה אבל אם נולד ריעות' במקום דל"ש רוב וחזקת כשרות י"ל דאוקי אחזק' דיש לחלק ולומר דלא דמי להא דיבמו' דף קי"ט דשם לא נעש' בוודאי המעש' המסלק החזקה אלא עפ"י רוב נעש' המעש' המסלק משא"כ כאן דבוודאי נעש' מעש' המסלק אלא שפסולו בא לו ממקום אחר ולכך שפיר אמרינן דאין כאן חזקת אינו זבוח

ועוד יש להסביר יותר כיון דמחיים היתה בחזקת ראוי' לזביחה ולא היו יכולין אז לומר סמוך מיעוט' וכו' דהרי התורה התירה לאכול חלבה וביצתה וע"כ הואיל ולא אפשר שאני וא"כ כל זמן שלא נמצא בה הריעות' בוודאי היתה בחזקת היתר ובחזקת ראוי' לזבוח ואיך אח"כ כשנמצא ריעות' יתעורר בה חזקת איסור משא"כ גבי חזקת יבום מעיקר' ועד סוף לא יצאה מחזקתה דלעולם היינו חוששין על המיעוט ואמרינן סמוך מיעוט' לחזקה ולעולם לא יצאה מחזקת יבום משא"כ כאן וזה נראה סברא ישרה ונכונה

ועפי"ז לישב סתירת התוס' בבכורות דף כ' ע"ב הנ"ל שהקש' המהרש"א דהוי לי' להתוס' להקשות על המקשן דלמה פריך על ר"מ האיך אכיל בשרא הא גם לדידן אמרינן סמוך שפיר תי' דהי' אפשר לן לומר דבכה"ג לא אמרינן סמוך הואיל ומעש' השחיט' נעש'