מהר"ם שיק יורה דעה לג

אי ותיפוק לי' משום חשדא הוא כפירש המהר"מ לובלין אמנם מה דשאלה בת ר"ח מבכור זה קשה ובחידושי בחולין כתבתי קצת ישוב בזה: ואפשר דרבא דשרי טריפתא מיירי בדבר שהי' וודאי טריפה כגון שנשבר למעל' מארכוב' במקום צה"ג ולרמב"ן המובא בסי' נ"ה אם נחתך אח"כ למעלה מן הצומות כשר וכזה התיר רבא וזה דמי' לבכור ועכ"פ הדרינן לדין דמעיקר' דת"ח רואה לעצמו אפילו בימי ספירה משמע מדברי הפוסקים הנ"ל ובזה אחתום בברכה אביך הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ל"א

בעזהי"ת מוש"ק כה אדר ראשון תר"י לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה הדיין המצויין בהלכה כש"ת מוה' שמואל צילטץ נ"י דיין בק"ק ניקלשפורג יע"א

מכתבו. קבלתי ביום ה' העבר ומעלתו נ"י בדק לן בדין שוחט שהוא מומחה ומוחזק בכשרות אלא שאינו ממונה מקהל לשחוט אבל מ"מ נוטל מכשרות וטריפות בשוה אי רשאי לשחוט שמעלתו נ"י התיר בשוחט כזה לשחוט וערערו עליו מהרמ"א ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ח דדווקא ממונה מקהל ונוטל שכרו מקהל שוחט ופלוגת' תליא בלשון רמ"א הזה שמעלתו סובר דדווקא בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים הוא דנהגו שלא לשחוט אלא ממונה מקהל אבל שוחט שהוא מוחזק בכשרות והוא מומחה ונוטל מכשרות וטריפות מן הטבחים בשוה ומראה סכינו להרב מרא דאתר' בוודאי מותר לשחוט לדעת מעלתו נ"י ואחרי' ערערו ואמרו דדווק' ממונה מקהל בעינן

והנה באמת הטו"ז שם בסי' י"ח ס"קטו ג"כ פירש לשון הרמ"א שאין אדם שוחט לעצמו היינו שוחט בהמתו ומוכר לאחרים כדמוכח מקו' וכן העתיק הרב המובהק בעל תבו"ש בשמלה חדשה סעי' כ"ב וממיל' כיון דאמרו רק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים א"כ בכה"ג שאין חשד חימוד ממון אין כאן מנהג כלל ולפי"ז דייק מעלתו דאם הוא ממונה מהקהל אפילו שוחט לעצמו ומוכר לאחרים מותר וצריך לומר אע"ג דלקיחת טבחי' מן הכשרות דווקא אפילו בממונה מקהל אסור כדמוכח מדברי הש"ך בסי' י"ח ס"קלא דס"ל דלקיחת טבחיא גרע טפי כמבואר בריב"ש סי' ת"ק דמחזי כנוטל שכר על מה שהכשיר עיי"ש ולפי"ז י"ל בנוטל מן הכשרות ומן הטריפות אין לחוש להרווחת ממון אע"ג דיש לפקפק ולומר כיון דנוטל שכר בעד השחיט' עצמה ניחא לי' שיוכשר דעי"ז יש קונים הרבה והוי זבינא חריפא וימכור מהרה ושוב ישחוט שנית משא"כ אם יטרף יהא זבינא דרמי על אפי' ויתמעטו הקונים ולא ישחטו שנית מ"מ מדברי הפר"ח סי' קי"ט ס מבואר דבלוקח שכרו גם מטריפה אין לחוש לחימוד ממון וע"כ דלא חיישינן כולי האי ובדברי הפמ"ג בש"ד בש"ך סי' ב' ס"קיא יש לדייק לכאן ולכאן והדיוקים סותרים אלא שקיצר שם ולכך אין ראי' מהתם

ומכל. מקום נהי דמדברי הפוסקים הנ"ל יש לדייק כן כמעלתו נ"י אבל הואיל ושורש ומקור דברי הרמ"א הם מהריב"ש והריב"ש בסי' ת"ק כ' והועתק בב"י שם והוא כ' ומן הפלא איך הניחו עד עתה לשחוט ולבדוק לשום אדם זולתי הבודקים הממונים ובכל קהלות ישראל יש בודקים שכירים מקהל ולא ירים איש את ידו לשחוט ולבדוק במקולין מבלעדיהם וא"כ מבואר דאפילו שוחט בחנם אין ראוי לשחוט מבלעדי שוחטים ממונים וביאר שם בתשובה סי' ת"ק ובסי' תצ"ח דאע"ג דעפ"י דין מי שהוא מוחזק בכשרות ומומחה רשאי לשחוט אפילו בהמתו ולמכור לאחרים מ"מ גדרו וגזרו שמא יבוא אחר שאינו מומחה ומוחזק והשוו את כולן מפני המחלוקת או שמא יבוא אחד ויטול מן הכשרות לחוד או לא יהא מוחזק בכשרות כולי האי וכל שאינו מוחזק בכשרות גמור יש לחוש אולי יקיל בספק איסור ובתקנה זו מקטע רגליהון דקצביא וכל זה מן התקנה ששיבח שם הריב"ש

ומטעם זה תמוהין קצת דברי הבית הילל בסי' י"ח ובסי' שי"ב לא הבנתי דבריו דמאי מייתי מדברי הריב"ש התם קאי מדינ' דש"ס ובוודאי נאמן אבל מצד התקנה איכ"ל דאינו נאמן ומ"מ דברי הבית הילל אמת שבריב"ש עצמו מבואר שרק לשחוט במקולין והיינו למכור לאחרים הי' התקנה והמנהג אבל בביתו נשאר על דין תורה ואפילו יש לו אורחים רשאים להאמינו ולסמוך עליו כמ"ש הבית הילל בסי' שי"ב וכדאמרינן בע"ז דף ל"ט ע"ב וברמב"ם פי"א ממא"ס דין כ"ו. ובזה לא מצינו שתיקנו תקנה וא"כ אמת כדין הבית הילל אבל לשחוט במקולין למכור נהגו בקצת קהלות שלא ישחוט אלא הממונים וכיון שכן מבואר מדברי הריב"ש נראה דגם כוונת רמ"א שכ' שאין אדם שוחט לעצמו היינו ברצון עצמו בלי הורמנא מקהל וכלשון כשאני לעצמי דהיינו ברשות עצמי

ומעיקרא כ' הרמ"א דאין לשוחט ליקח רק מכשרות וכ' הטעם משום שמא יבוא להקל וזה לכאור' תימה הא שורש דין זה מרמב"ם פי' המשנה דבכורות פרק עד כמה דף כ"ח ומהג"א מא"ז פרק אלו טריפות וכולם כ' הטעם משום חשד ולא משום שמא יבוא להקל וצריך לומר דס"ל כמ"ש היש"ש בא"ט סי' ח' דאין חשד שהשוחטי' אינ' מורי' רק דבר ברור וטריפו' מבורר אין לחשוד אותו שיכשיר ואם לפעמי' יורה בספק איסור מזה לא ידעו העולם לחושדו ולכך כ' הרמ"א הטעם עפ"י הריב"ש משום גזירה שמא יבוא להקל ר"ל שיורה בספק איסור וע"ז שפיר מסיים הרמ"א דמטעם זה ג"כ הנהיגו בקצת מקומות שאין אדם שוחט לעצמו היינו אם הוא ברשות עצמו ולא נתמנה בזה מהקהל ג"כ מטעם שמא יבוא אדם שאינו מוחזק בכשרות כ"כ ויבוא להקל וכמ"ש הריב"ש הנ"ל זהו הנראה לפי ענ"ד בכוונת הרמ"א

אמנם כל זה כשיש שוחטים ממונים מהקהל דכן מבואר מלשון הריב"ש בסי' ת"ק דאל"כ דברי רמ"א ודברי הריב"ש סותרין דבריב"ש המובא בב"י אית' דכל קהלות ישראל שיש להם וכו' ורמ"א כ' קצת מקומות אמנם בלשון הריב"ש מבואר דצ"ל דכל קהלות שיש להם וכו' וא"כ דווקא הנך שיש להם ולכך כ' הרמ"א קצת מקומות דהיינו הנך שיש להם שוחטים מקהל ממונים אבל יש ג"כ הרבה מקומות כפרים וכיוצא בהן שאין להם זה ואם השוחט הוא ראוי לזה ישחוט וע"כ צריך לפרש כן דהרי לכאור' קשה איך כ' כאן קצת מקומו' שהרי שם ביו"ד סי' י"ח סעי' ז' כ' שממנים אנשים ידועים דאל"כ לא מחלו להם על בדיקת סכין וע"כ דכאן מיירי אפילו אנשים כאלו שהם ראויים לכך מ"מ כיון שיש בקהלה שוחטים הממונים מקהל ע"ז אסור לאחר אפילו מומחה ומוחזק יותר מהם לשחוט במקולין משום לא פלוג

אבל בלא"ה לא נשמע איסור שיהא אסור לשחוט להראוי לכך וכ"ש אם נתמנה בהאי מקום מפי הרב ומרא דאתרא או ב"ד שלו ואפילו אינו מקבל פרס מקהל למה יאסור לשחוט ועיין בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ח וכעת אינו תח"י ולא מצינו חילוק בין ממונה מקהל או לא אלא בדברי הרא"ם המובא בפר"ח סי' קי"ט ס"קכח ובזה אסיים ואחתום בברכה ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה לב שנית בענין הנ"ל להרב הנ"ל

נועם מכתבו קבלתי ומעלתו נ"י חזר והשיב ועומד בדיבורו ואין אני אומר קבלו דעתי והנרא' לפי ענ"ד כתבתי ובוודאי דברי הרמ"א הנ"ל הם סתומים ויש לפרשם בכמה גווני כמ"ש לעיל מ"מ דברי הריב"ש בסי' ת"ק מבוארין שכ' דבכל קהלות ישראל במקום שיש שוחטין ממונין מקהל לא ירים איש את ידו לשחוט ולבדוק מבלעדיה' וגם שיבח שם התקנה שעשו שרק השוחטים הממוני' מקהל ישחטו א"כ מבואר אפילו אין להם רווח מזה ולוקחין מטריפות כמו מכשרות לא ישחטו כי אם שוחטים ממונים וכבר רמזתי שגם ע"כ דעת הרמ"א כן דאי נימא דמ"ש שמקצת מקומות נוהגין שאין אדם שוחט ובודק לעצמו אלא א"כ ממונה מקהל היינו כדי שעי"ז יתברר שהוא מוחזק בכשרות כמו שפירש מעלתו

א"כ קשה דאיך כ' דקצת מקומות נהגו כן הרי שם סעי' י"ח כ דממנים אנשים ידועים על השחיט' ובדיקה ולהן מחלו חכמי' שלא להראות סכינו לחכם ואנשים שממנים צריכין להיות יראי ה' וכמ"ש שם וא"כ מי שאינו ממונה לזה אסור לו לשחוט משום בדיקת סכין שצריך להראות סכינו לחכם ולמה כתב כאן הרמ"א דרק מקצת מקומות נהגו כך וע"כ כאן חשש אחר דכבר כתבתי במכתבי הראשון דרמ"א שחשש משום שמא יבוא להקל הוא תימה דהרמב"ם בפי' המשנ' כ' משום חשדא וצ"ל דס"ל דעל חשד אין לחוש כיון דאינם מורים אלא דבר מבורר וטריפות מבורר לא יחשדו אותם כמו שכתב היש"ש בפ' א"ט ואי נימא שמחמת חימוד ממון יורה בס' איסור מזה לא ידעו העולם וע"כ דלאו משום חשד נאסר אלא משום דחיישינן דבאמת יקילו ויורו בספק טריפות ויקילו משום חימוד ממון בספק איסור

והנה בשבת דף י"ב ע"ב אמרו כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ופי' הריף דבשמש שאינו קבוע יש לחוש טפי שמא יטה דהואיל ומדקדק טפי כדי שימצא חן ואולי ישכירוהו ורש"י פי' בהיפוך ועכ"פ גם כאן יש לחוש כיון דיש לו ריווח משחיטה בין מטריפות ובין מכשרות והוא אינו שמש קבוע שהטבח יכול ליקח את מי שירצה יש לחוש שישתדל למצוא חן בעיני הטבח ולזאת יש לחוש שמא יקיל בס' טריפות. ולכך לא מהני אף אם הוא מוחזק בחזקת כשרות דהרי מכשרים לחודא אסור לו ליקח גם לירא ה' ולרמ"א לעולם יש לחוש שעי"ז גם בהממונים מהקהל יהא חשש כיון שאחרים יכולין לפגוע בנחלתם ופרנסתם לכך תקנה גדולה שנו כאן שלא יהא ראוי לשחוט שום אדם כי אם הממונה מהקהל

. ומעלתו נ"י תמה מה טעם יש בתקנה זו כיון דהוא עומד תחת דגל הרב והשגחתו למה בעינן שיהא ממונה מהקהל ולהנ"ל יראה שתקנה גדולה יש בזה דבאמת הרבה צריך לחוש לטבחי' כידוע