מהר"ם שיק יורה דעה לב

כל מקום שהאמינ' תור' ע"א הרי כאן שנים וזו דעת הריטב"א המובא בנמוק"י ר"פ האשה רבה וא"כ גם בכאן אמרי' אוקי חד להדי חד והוי כנאבד הוושט וכשר לבאמת הש"ך בסי' קכ"ז הקשה ע"ז מסוט' דף מ"ז ע"ב דגם בעגלה ערופה אמרינן כל מקום שהאמינ' תורה ע"א הרי הוא כב' ולפי ענ"ד סברת הריטב"א נכונה דמנ"ל דמשום שהוא כב' דלמא לענין איסורין לא בעי' דבר ברור כולי האי אלא בסבר' ואומדנ' בעלמ' יכולין להתיר אם נוטה להיתר ואם נוטה לאיסו' אוסרין וע"א לא גרע מסבר' ואומדנ' ולכך ע"א נאמן באיסורין ומנ"ל דחשבה התור' לדבר ברור והודא' גמור' וכל זה באיסורין אבל בעגל' ערופ' דילפינן דע"א נאמן מיתור' דלא נודע מי הכהו ובע"א הרי לודע וכיון שקרא הכתוב ע"א נודע וידיע' דבר ברור משמע א"כ הרי חשבו התור' כב' וא"ש וא"כ לפי שיטות אלו בנידון שלנו כיון דבעלת הבית מכחשת ע"א בהכחשה לאו כלום והוי כנאבד' ושרי

אלא אפילו לדעת מהרי"ק בשורש ל"ג וסייעתו דכל מקום שהאמינ' תור' ע"א הרי הוא כשנים ולפמ"ש הש"ך בסי' קכ"ז ס"ק ד' בשם התוס' היכ' דנאמן מן התור' אפילו אם באו בבת אחת ואפילו לא נעש' מעש' על פיהם הוי כב' מיהו זה שייך בעלמ' אבל באיסורין דבין להתיר ובין לאסור ע"א נאמן א"כ מאי חזית דהאוסר יהא כב' דלמא המתיר וכמו שהקש' הש"ך שם בסי' קכ"ז על הלבוש וע"כ אי נימ' דהאוס' או המתיר הוא כב' דווקא אם עשאו מעשה על פיו והוי כעין חזקה וכעין סברת הר"י בר ברוך בתוס' כתובות דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן וכו' וכמו שהאריך הפנ"י בכתובות דף כ"ב ע"א וכיוצא בזה מבואר בדברי הנמוק"י ריש בבא מציעא בין לחייב שבועה בע"א או לפטור בעד המסייע דדווקא היכ' דאינו מחוסר מעשה וזכה הדבר בעצמו והשני בא להוציא הדבר אז הראשון כב' וזה ע"כ ג"כ כוונת הש"ך בסי' קכ"ז ס"קיד הנ"ל דאל"כ דבריו סותרין אהדדי עיי"ש וכ"כ הפמ"ג בכוונת הש"ך סי' ל"ט ס"קמא

וא"כ לפי שיטה זו דלשון דעול' כל מקום שהאמינ' תורה ע"א הרי הוא כב' הוא כלל בכל מקום א"כ בעינן דווקא נעש' מעש' על פיו ולעולם כללא הוא הא דהראשון יהא כב' או שנעש' מעש' על פיו או שהסבר' שהוא נאמן יותר כעין מעש' דמהרי"ק דשוחט נאמן טפי הואיל והוא בידו ורוב מומחין אבל היכ' דליכ' לא הא ולא הא לא שייך לומר דהוא כב' וא"כ בנידון הנ"ל דע"א נאמן לאסור ולהתיר ולא נעש' מעש' עפ"י המשרתת בוודאי גם לאידך פוסקים אוקי חד להדי חד והוי כנאבד הוושט ושרי וכ"ש לפי דעת הפנים מאירות ח"ב סי' ק"ג דבנאבד אפילו אמרו דהוי בו ריעות' דשחין כשר ומטעם זה איכ"ל דאפילו להמשרתת מותר דלא שוי' אנפשי' חתיכ' דאיסור' דאפילו אם האמת כדבריה נהי דעל הבעלת בית הי' אסור אפילו לדעת הפ"מ הנ"ל דהוי כמאבד' בידים שכ' הש"ך בסי' ל"ט ס"קו אבל להמשרת הי' מותר

ה ולענין היתר לבעה"ב יש עוד סברא לדעת הטו"ז בסי' קכ"ז ס"קו דהבעלים נאמנים על שלהם אפי' נגד החזקה ולדעת הש"ך שם ס'קכא היכא דהוא בידם נאמנים טפי מע"א ואע"ג דלכאור' אינו מובן טעם למה יהו נאמנים טפי נהי דלעצמם י"ל כיון דהוא טוען ברי לי שהוא מותר נאמן אפילו נגד חזקה וכמ"ש המהרש"א ביבמות דף פ"ח ע"ב ואפילו אם יש ב' עדים וטוען ברי לי שהעדים משקרים כ' הבכור שור ביבמות דף פ"ח דיש להתיר לו בצנעא לצורך גדול עכ"פ לעצמו יש סברא אבל לאחרים שיהיו הבעלים נאמנים טפי צריך ביאור ובש"ש שמעתת' ו' פ"ו האריך להקשות על הטו"ז ובחידושי ישבתי ואין להאריך בזה כיון דנידון הנ"ל א"צ לזה ולבעה"ב בלא"ה מותר מטעמים הנ"ל

ולהמשרתת הנ"ל נהי דפעם אחרת מותרת לאכול מבדיקתה וכמ"ש מהרי"ק בשורש ל"ג הנ"ל אבל מאותה אווזא נהי דלהפנים מאירות בסי' ק"ג הנ"ל מותר מיהו שם מתיר דווקא אם לא הי' השחין בעומק וכאן אם אמת שנקרע על ידי זה בהוושט ב' עורות א"כ הי' בעומק ודין דשוי' אנפשה חיתוכא דאיסור' הוא דין תורה וכדאית' בר"ן סוף נדרים במשנה דטמאה אני לך ע"כ להמשרתת הנ"ל יש לאסור

תשובה ל

החיים והשלום וכל טוב לבני הבחור המופלג החריץ כה' חיים שיק נ"י

מכתבך קבלתי וע"ד וכו' ואשר שאלת על דברי הטו"ז ביו"ד סוסי' י"ח דכ' בשם הר"ש היכ' דאתחזק איסור' אינו רשאי להורות לעצמו וקשי' לך א"כ למה ת"ח רואה דם אשתו כדמשמע כנדה סו"פ כל היד וכאשר הוא באמת מעשים בכל יום ואפילו בימי ספירה דאז הוא בחזקת טומא' והפוסקי' לא חילקו בזה זהו תוכן שאלתך והנ' גוף הדין נרא' מבואר בתוס' נדה דף כ' ע"ב ד"ה כל וכו' וברשב"א ור"ן בחי' שם ובר"ש ספ"ב דנגעים שכלם חקרו למה לא הראה ילתא דם לר"נ בעלה ולא תי' דלמא בימי ספירה הוי משמע דס"ל דאפילו בימי ספירה רואה דם לעצמו ואע"ג דהר"ש גופי' כ' לחלק בין אתחזק או לא וא"כ על הר"ש קשה שאלתך יותר ובש"ך סי' קפ"ח ס"קז הביא סתמ' דת"ח רואה דם לאשתו ולא חילק והנה בתוס' גיטין דף ב' ע"ב ד"ה ע"א וכו' מבואר דנדה או זבח אפילו בימי ספירה לא מקרי אתחזק שהרי כתבו דמוספרת ילפינן דע"א נאמן בלא אתחזק עיין במהרש"א שם משום דאינו בחזקת שתראה עיי"ש מיהו מזה אין ראי' דבלא"ה הקשה בש"ש שמעתת' ו' פרק ו' דמדברי התוס' ור"ן ורשב"א שכ' ג"כ כן מוכח דלא מחזקינן מאיסור לאיסור ולפי"ז לפי מ"ש בס' ש"ש שמעתת' ה' פ"ד דתוס' סוברים דמחזקינן קשיין דברי התוס' אהדדי כיון דמחזקינן מאיסור לאיסור א"כ כיון דהוא בחזקת טמאה להוי כחזקת ראתה ויהא מוכח דע"א נאמן אפילו באתחזק

אמנם לכאור' קשיא בהיפוך הרי אמרינן בנדה דף ל"ט דבימי זיבה היא בחזקת מסולקת מדמים ועיין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל סי' קמ"ב ואפילו היכ' דראתה דאתחזקה לראות בימי זיבה מ"מ אמרינן בנדה דף ס"ט היכ' דבדקה ביום ראשון ואפילו בימי ספירה אתחזק ואוקי בחזקת שאינה רואה עיי"ש ואפילו היכ' דלא בדקה בשעת פסוקה דאז אמרי' שם דאינה בחזקת שאינה רואה מ"מ הא כל הדם מקומו במקור וא"כ כשאינה מסופקת אם יצא דם נוקי הדם בחזקת שהיא במקור ואע"ג דחזינן דיצא הא כל טפה וטפה דם בפ"ע הוא ואי מספקי' אי זב ממקורו נימ' דמוקי אחזק' ובחזקת שלא ראתה

ונראה דאפשר לומר דקושי' חדא מתורצת באידך דהתוס' לשיטתם דס"ל דמחזקינן מאיסור לאיסור וחשיב כאלו יש לן חזקת טומאה על הדם ונגד זה יש לן חזקת שלא ראתה ולכך הוי כאין בו חזקה וילפינן שפיר דע"א נאמן היכ' דליכ' חזקה ולכך ג"כ אמרינן בנדה דף ס"ט דאם לא פסקה בטהרה לא הוית בחזקת שאינה רואה עיי"ש בפרש"י שהובא שם בתשובת מרן הנ"ל אבל אם פסקה יש לן חזקה מכח הפסיקה וגם מכח חזקת שלא יצא ממקומו וא"כ דברי התוס' א"ש וכל זה שם בתוס' שאנו דנין אם ראתה שפיר אמרינן דלא אתחזק כנ"ל ובלא"ה לא מסתבר לומר מכח דמחזקינין מאיסור לאיסור נימא דמכח חזקה זו ראתה דם אבל בנידון שלנו שראתה בפנינו אלא שאנו מסופקין אם היא מראה טמא או לא ובזה שפיר י"ל מכח חזקת טומא' נחזיק דגם דם זה טמא ול"ש חזקת שלא ראתה וכן כ' בתשובת נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ז ומשם קשיא קצת על דברי מרן הגאון זצ"ל בתשובות הנ"ל שאפילו בוודאי מצאה דן אותה בחזקת שלא ראתה וקשי' א"כ קושי' הנ"ל

ונראה דלא מבעי' אי לא מחזקינן מאיסור לאיסור וכמ"ש הש"ש שמעתת' ה' א"כ לית כאן חזקה ואפילו אי נימ' דכאן דסותר הנקיים בימי ספירה וחוזר וניער טומא' ראשונ' אפשר דמודי דמחזקינן וכ"ש למ"ד דלעולם מחזקינן מ"מ נראה אפילו אי מחזקינן לא דמי לחזקה דמעיקר' וכמ"ש הפוסקים אפילו אי ע"א אינו נאמן במקום חזקה היינו דווקא נגד חזקה דמעיקר' אבל נגד רוב או חזקה הבאה מכח רוב איכ"ל דע"א דאינו אומר נגד חזקה אלא מברר הדבר וה"נ כאן איכ"ל דדווקא בבכור דהוא נגד חזקה דמעיקר' אינו נאמן אבל ברואה דם אשתו אפילו בימי ספירה אינו אומר נגד חזקה דהרי על ראיית דם הראשון היתה סופרת וטובלת ומה שראתה בנתיים הוא רק מברר איסורו שלא הי' כאן מעולם דבר הסותר ובכה"ג גם לעצמו נאמן וא"ש ולפי מ"ש הרמב"ן ריש גיטין דמוספרה לה אין ללמוד דע"א נאמן באיסורין דלא נחשדה לקלקל על עצמה באיסור כרת וגדול כי האי ה"נ אצלו אין חשד א"כ י"ל עוד טעם זה וא"ש

ובאמת קשיא לי על דברי הר"ש הנ"ל דסובר בכור שאני הואיל ואתחזק מאי קאמר בחולין דף מ"ד ע"ב דרבא שרי טריפת' וזבין מינה וא"ל בת ר"ח אבא שרי בוכרא ולא זבין ומאי ק"ל הרי בכור שאני דהוא נגד חזקה דהרי במה שזבין מיני' י"ל דנוגע בהורא' ולא גרע מרואה טריפה לעצמו שהרי כל נוגע כ' הלבוש בח"מ סי' ל"ז דחשיב כבעל דבר וא"כ כיון דלעצמו שרי כ"ש לאחרים במקום דיש לחוש לנוגע משא"כ בכור דאינו רואה לעצמו גם לאחרים היכ' דיש לחוש לנוגע איכ"ל דאינו רואה משא"כ בטריפות ומאי ק"ל ובאמת יש לומר דמטעם זה פירש"י שם בד"ה משום חשדא היינו שיחשדנו שנוטל שכר על ההורא' וכ' מהר"מ לובלין משום דשמא יתיר שלא כדין לא חיישי' והיינו מטעם דהרי רואה טריפה לעצמו אמנם המהרש"א שם ד"ה משום חשדא לא כתב כן

והי' אפשר לומר דשם דהוי פסיקת הגרגרת דהוא נבלה ולא הועיל השחיט' הוי כמו בכור אמנם לפי מ"ש ברואה דם ה"נ כיון דשחט בוודאי עשה מעשה המסלק חזקת איסור אלא דמספקינן אי הי' כאן סיבה המבטלת איכ"ל דנאמן וכ"ש לשיטת רש"י דס"ל בעלמ' דחזקת איסור דאינו זבוח לא אמרינן אלא חזקת איסור אבמה"ח ומחזיקין מאיסור לאיסור א"כ לפי הנ"ל צריך לומר דקושית הש"ס