מהר"ם שיק יורה דעה לא

האמינו אותו על שעת שחיט' שאם יאמר שלא הי' שחיטתו כראוי' יהא נאמן וה"נ כן ונפ"מ אם הע"א נאמן רק מטעם דע"א נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסור' א"כ אם הבעלים או ע"א מכחישו אמרינן אוקי חד להדי חד והוי כאלו אין כאן עדות כדאית' ביו"ד סי' ל"ט סעי' י"ו וא"כ בנידון שלנו דבלא אמירה הוי ספק ה"נ הוי ספק נבלה אבל אם נימא דנאמן מטעם שבידו והוא מטעם שהאמינו אותו הבעלים אפילו אם הכחישו אותו בעלים אפי"ה נאמן וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"קג

מיהו לפי מה שהקש' הש"ך שם בס"קג למה נאמן והפנ"י בגיטין דף נ"ד הסביר מטעם שהאמינו אותו נ"ל לפי מאי שהאריך והעל' הש"ך בחו"מ סי' ע"א ס"קב דסתם נאמנות מועיל רק נגד עצמו ולא נגד ע"א א"כ אם ע"א מכחישו לא האמינו והוי שוב חד כנגד חד ואמרינן אוקי חד להדי חד והוי דינו כמעיקר' ולזה נראה שכיוון הרמ"א שם בסי' קכ"ז במ"ש ואם אין הבעלים שם מהני והש"ך בס"קיג תמה הא אינו נאמן כלל ומ"ש בנקוה"כ שאם מתו הבעלים הוא נאמן זהו תימה הא הטור וש"ע ס"ל כדעת רש"י ותוס' דדווקא שתיקה בעינן אלא נראה דקאי על רישא דהי' בידו ומטעם נאמנות ומ"מ נגד ע"א אינו נאמן וכדברי הש"ך בחו"מ סי' ע"א הנ"ל

מיהו בנידון שלנו אין הדבר מוכרח אם הוא חשוב כמו הי' בידו דהש"ך בסי' קכ"ז ס"קא כ' דלהמחבר ס"ל בעי' מגו דבידו לעשות וכבר הקשו על הש"ך ועיין בחכ"צ סי' ע"ט ובדגו"מ ובס' אור הגנוז ובס' קדושת ישראל בגיטין שהקשו הא גם ביין מבושל מושכחת לה שעירב עמו יי"נ ולכך נראה דדעת הש"ך אם הטעם משום בעלים נאמן אפילו לא הי' בידו לאסור באותו דבר עצמו אלא בדבר אחר שווי' כבעלים ונאמן לאסור בכל ענין אבל אם הטעם הואיל ובידו לעשות הו"ל כאלו המנוהו לכך ודווקא במה שיוכל לעשו' המנוהו ולא על דבר אחר כשם דאמרינן בנאמנות בחו"מ סי' ע"א דדווקא למאי דהמנוהו בפירוש מהני ה"נ כאן ולכך אע"ג דבידו לערב יי"נ לא הוי נאמנות על נסך לומר שנתנסך קודם שבא לידו כן נראה לפי ענ"ד כוונת הש"ך

ולפי"ז גם כאן אפשר דלא האמינו לענין פירכוס ורק לענין שהי' חלדה וכו' ואינך פסולי שחיטה המנוהו ולפי"ז גם אם האשה הזאת המכחשת את השוחט הוא הבעל דבר עצמו הוי כחד לגבי חד והוי רק ספק נבלה ואם הבעל דבר שותק שוב אי נימא דאחר נאמן להכחיש את השוחט לכאור' תליא בב' דיעות שכתב רמ"א שם ס"א הנ"ל מיהו נראה דבנידון שלנו אין נפ"מ דטעם הפלוגת' נראה דס"ל לדעה הראשונ' דשתיקה חשיב כרגלים לדבר והרגלים לדבר מסלק החזקה וכאלו לא הי' כאן חזקה וכמו שביארתי בחי' לסוגיא ההוא דלכך לר"ת בכה"ג היכא דשתיק ע"א נאמן דהוי כאלו אין כאן חזקה דהרגלים לדבר מסלק להחזקה ובמקום שאין חזקה ע"א נאמן ואז אם בא אחד והכחישו לומר שלא נתנסך לא מהני דאע"ג דנימא אוקי חד להדי חד מ"מ כיון דשתיקה דבעל משוה כאלו אין כאן חזקה והוי חד נגד חד והוי ספק השקול ולכך אמרינן בטהרות פ"ה דע"א אומר נטמא וא' אומר לא נטמא הוי ספק

אבל לדעת הרשב"א והרמב"ן וסייעתם דלא ס"ל דשתיקה הוי כרגלים לדבר וא"כ עדיין נשאר להיין חזקת כשרות ונהי דכל זמן שלא בא ע"א להעיד כנגדו ע"א שאומר נתנסך נאמן גם נגד חזקה אבל אם ע"א מכחישו והוי חד נגד חד שוב אוקי היין על חזקתו ואינו נאסר וזה כוונת הרמ"א בשם הרשב"א די"א דע"א בהכחש' לאו כלום הוא היינו דעד הנכחש לאו כלום הוא משום דחברו מכחישו ואוקי אחזק' ומיושב קושית הש"ך שם בסי' קכ"ז ס"קיד

וא"כ בנידון שלנו אי נימא דחשבינן לשוחט כהמנוהו וכבעלי' אפילו הבעלים מכחישים נשאר וודאי נבלה ונאמן השוחט ולפי מה שצדדתי אני דלא חשוב השוחט כהמנוהו לענין פירכוס א"כ בין שהכחישהו בעלים ולעולם בהכחישו ע"א נשאר ספק נבלה כאלו אין כאן עד כלל וכיון דגם בלא שתיקת הבעלים אין כאן חזקה אין נפ"מ אם שתקו הבעלים ולעולם הוי ספק מיהו י"ל אם הכחישו אשה כמו בנידון שלנו לכ"ע השוחט נאמן והוי וודאי נבלה דהרי באהע"ז סי' י"ז סעי' ל"ח פסק בעד פסול נגד עד כשר הפסול או האשה כמאן דליתא וכ"כ בס' יריעו' שלמה בחלק בית יד שלו הלכה א' וכן במתניתן סוף פ"ה דטהרות ובכריתות פרק אמרו לו תנן אשה אומרת וכו' ואשה אומרת וכו' משמע אשה נגד ע"א כשר כמאן דליתא וע"א נאמן ולפי"ז בנידון שלנו או דהוי וודאי נבלה או עכ"פ ספק נבלה וכדלעיל

אמנם לפי מה שצדדתי לעיל לומר דהכא לא חשוב המנוהו י"ל אם הבעלים מכחישין אותו עדיף מהכחישו אחר דאם הכחישו אחר הוי רק חד נגד חד והוי כדמעיקר' אבל בעלים נאמנים על שלהם להתיר וא"כ אם בנידון שלנו אם הוא האשה הוא הבעל דבר נאמנת להתיר אמנם זה דווקא לדעת הטו"ז ביו"ד סי' קכ"ז ס"קו דס"ל בעלים נאמנים להתיר אפילו היכא דאינו בידו וכן הביאו בשם הרמב"ן והתוס' רי"ד אבל הש"ך שם ס"ק כ"ח כ' דווקא היכא דבידו הוא נאמן להתיר והש"ש שמעתתא ז' פ"ו הקשה על הטו"ז מפ' האשה רבה דאמרי' גם בטבל בבעלים משום דבידו מוכח דגם בעלים בעי' בידו ובחי' לסוגי' שם ישבתי

עכ"פ היוצא מהנ"ל דיש בעלמ' ו' חילוקי דינים בהכחש' אם הבעלי' המנוהו לע"א והבעלים מכחישים הע"א נאמן והוי כוודאי ואם לא האמינו לו הבעלים ומכחישים העד הוי חלק ב' ותליא בפלוגת' לטו"ז בעלים נאמנים כוודאי אפילו אינו בידו ולש"ך דווקא אם הוא בידו ואם אחר מכחיש ע"א נגד ע"א הוי חילוק ג' ואוקי חד לבהדי חד אם באו כאחד והוי ספק כמעיקר' ואפילו האמינו לע"א הראשון אם יש חזקה להתיר מותר ואם לא אסור ואם הבעלים שתקו באופן דהוי שתיקה הוי חילוק ד' דאפילו הי' לו חזקת היתר תליא בפלוגת' ולדעה הראשונ' ברמ"א ע"י השתיקה אזדא חזקת היתר ושוב הוי ספק ולרשב"א לא אזדא חזקה וכל זה אם באו בב"א אבל בזה אח"ז חילוק ה' יש דלדעת רוב הפוסקים הראשון הוי כתרי ונאמן וכל זה אם שניהם עדים כשרים אבל אם אחד פסול הוי חילוק ו' דפסול נגד כשר כמאן דליתא ונאמן הכשר כוודאי הארכתי בחילוקים הואיל ולא נתבאר דין זה יפה בפוסקים כן נראה לפי ענ"ד

תשובה כ"ט

מעשה בנערה משרתת אצל בעה"ב הביאה לפני המורה ושט קרוע ושאל המורה האיך נעשה קרע הזה והשיבה שגבירתה עשתה זאת בצפרניה ע"י שרצתה להסיר השחין שהי' שם ושלח המור' אחר גבירתה הנ"ל והשיבה כי שקר אמרה המשרתת הנ"ל כי הוושט נקרע ע"י הוצאה בחוזק מן האווזא ויש ב' עדים המכחישין ומאי דין האווזא והנרא' לפי ענ"ד דהאווזא כשרה

א דנהי דבכל עדות שע"א נאמן אשה דינה כמו איש דהרי עיקר עדות ע"א באיסורין לדעת התוס' ריש גיטין ילפינן מן וספרה לה אלא במקום ש"ש טורח או רק ספק החמירו וחשדו לסתם אשה שלא תבדוק אחר ריעותא זו כמבוא' ברמ"א ביו"ד סוסי' קכ"ז ובמג"א ושם בפמ"ג סי' תל"ז ס"קח ואשה מוחזקת בכשרות גם בכה"ג נאמנת כדאית' ר"פ בא סימן ר' ישמעאל מסר לאמו וכו' ולענין אשה לכ"ע יש לחלק כסברת הג"א בפ"ק דחולין אות י"ד. וא"כ בכה"ג דינם כשאר ע"א

ב הנה ע"א נאמן לאסור ולהתיר היכ' דליכא חזקה כנגדו או היכ' שבידו אפילו נגד חזקה כן הוא לדעת הש"ע ביו"ד סי' קכ"ז וא"כ הנער' המשרתת הנ"ל בלא"ה אינה נאמנת לאסור דדווקא באומרת נתנסך בפניך נאמן וכדאית' ריש סימן קכ"ז ואוקי ג"כ בחזקת כשרות אפילו אווזות המפוטמות ואפילו לפי מ"ש הפליתי בסי' ל"ג דספק בוושט מקרי אתחזק איסור' מ"מ היינו באיכ' ריעות' אבל נאבד הושט הא קי"ל כמ"ש בתשובת מהר"ם לובלין סי' כ"א דמותר והסכים עמו בתשובת בית אפרים והיכ' דליכ' ריעותא לא אמרינן סמלח"ז וכמ"ש הפמ"ג בש"ך יו"ד סי' כ"ה ס"קב והרי בנידון הנ"ל לולא שאמרה המשרתת שהי' שחין היינו מתירין והיינו תולין בהעברת יד האשה בכח להוציא הוושט ואע"ג שאותו חלק שהוא קרוע אינו ניכר ואינו באפשרות לבדוק הוי כנאבד אותו מקום אפי"ה מתירין וע"כ היינו כדעת מהר"מ לובלין הנ"ל שהאווזא בחזקת היתר וא"כ לפי דעת הש"ע בסי' קכ"ז אפילו בלא הכחשת בעלת הבית לא היתה לכאור' נאמנת לאסור

איברא דלפי"ז לכאור' קשה שם על הש"ע ביו"ד סי' ל"ט סעי' י"ז למה יהא אחר נאמן לומר שהי' סירכא וכן קשה לי בסי' א' סעי' י"ד דהוא מתשובת מהרי"ק אפילו בלי הכחשת השוחט למה יהא נאמן נגד רוב מצויין מומחין מיהו עיין בנוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט כ' נגד רוב דליתא קמן נאמן דהוי רק בירור הדבר עיי"ש אמנם בש"ש שמעתתא ו' פ"ז כ' בהיפוך ובפמ"ג בסי' א' בטו"ז ס"קא כ' דרוב עדיף מחזקה ואפילו הוי בידו אינו נאמן ואינו מוכרח ומכח קושית הנ"ל נראה דנגד הרוב נאמן ע"א. אלא דאכתי קשה הא דפסק בסוסי' מ"ח בקטן שאמר שמצא מחט ושם הי' חזקה ברורה דמעיקר' לא הי' מחט וכמ"ש הפנ"י בשמעתת' דמומין בכתובות דף ע"ו ודין זה הוא מתשובת הרשב"א סימן ר"ד ושם כ' דמיירי או בשותק או לדעת הרמב"ן המובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"קיו דנאמן אפילו נגד חזקה וא"כ הש"ע שפסק בסי' קכ"ז דאינו נאמן אלא בשותק קשה איך סתם הדברים וצ"ל דלמסקנת הרשב"א משום רגלים לדבר נאמן א"כ לא בעי' שותק ועפי"ז בנידון שלנו לדעת האומרים נגד הרוב לא גרע מחזקה. א"כ בלא"ה אין המשרתת נאמנת איבר' לדעת האומרים דנגד הרוב נאמן וכ"ש לדעת הרמב"ן וסייעתו שהסכים הש"ך בסי' קכ"ז ס"קיו אם לא הי' הכחש' היתה נאמנת

ג אמנם היכא דהי' הכחש' לדעת המהרש"ל המובא בטו"ז וש"ך סוף סימן א' ס"ק מ"א אפילו בזה אח"ז ואפילו נתקבל דברי העד הראשון אמרינן אוקי חד לבהדי חד ולא אמרינן בכה"ג