מהר"ם שיק יורה דעה ל

משום דהורעה החזקה ונעש' בה מעשה המסלק' וא"כ ה"נ בוולד בהמה ומצאתי בנוב"י ח"ב באה"ע סי' י"ט ששם ביאר דבריו יותר ושם ראיתי שעיקר יסוד סברא זאת בנוי' על מ"ש בנוב"י קמא חאה"ע סי' ס"ט בד"ה ולכן אני אומר וכו' ששם כ' דאין לאשה חזקת יבום משום דמעיקר' היתה בחזקת שתתעבר וא"כ לא דמי לבהמה דביבמ' לא הי' חזקת יבום מעולם עיי"ש

מיהו סברא זו כולה מוקשה ולא זכיתי להבין דבריו דמה יענה הרי ביבמות דף קי"ט אמר רבא רישא חזקה ליבום ואמרינן סמוך וכן ביבמות דף ל' אמר אביי קידושין חזקה ליבום (ועיין שם בתוס' דף ל"ז ע"א ד"ה וזו וכו' יש ראי' להנוב"י) וע"כ צ"ל דבשעה שקידש' או נכנסה לחופה ולא נבעלה או אפילו נבעלה הרי אינה מתעברת מביאה ראשונ' אז היתה חזקה שנתבררה שאם ימית בעלה אז היא זקוקה ליבום וא"כ שוב לא נדע לחלק בין אשה לבהמה וראיתי בעלי שומר ציון במכתב פ"ט הקשו ג"כ על הדגו"מ הנ"ל מש"ס שבת דף קל"ו דפריך מולד בהמה על ולד אשה דר"ל דאכלו ארי לכ"ע וולד קיימא הוא ופריך שם מהא דשחטו ולד בהמה ולא אכל ר"פ ולדגו"מ מאי קושיא בהמה שאני וכבר הקדימו בקושי' זו בס' שלום ירושלי' בר"ה בירושלמי דף ג' ע"א ד"ה תמן תנינא וכו'. ועוד האריך שם להקשות

ולפי מ"ש לעיל לאביי ורבא ס"ל דגם באשה יש חזקה ליבום א"כ שפיר מדמה לה הש"ס והנוב"י ע"כ לא ס"ל דקי"ל בזו כרבא אלא כדמשמע ביבמות דף ל"ז מכח קושית התוס' ד"ה וזו וכו' ואפשר דזה תליא אי חיישינן שמא ימות בזמן מועט דרבא ואביי ס"ל דבשעת קידושין אתחזק' ליבום ובאותו רגע צריכין אנו לדון אם ימות ואתחזק' ליבום אבל לדידן דלא חיישינן שמא ימות בזמן מועט א"כ באותו רגע אין לנו לדון על זה עד לאח"ז מרובה ואז שוב אין לו חזקה וכמ"ש הנוב"י ולפי"ז מדאמר אביי באבלו ארי לכ"ע חי ומנ"ל דלמא ס"ל לרשב"ג כמ"ד דחיישינן שמא ימות ואיכ' חזקת יבום וע"כ אפי' באיכ' חזקה ופריך שפיר מוולד בהמה ומ"מ דברי הנוב"י עדיין צ"ע דהרי בסוסי' קנ"ז באה"ע מבואר דקי"ל כרבא דמקרי חזקה

אמנם מטעם אחר יש לומר להחמיר בוולד בהמה שהיא מה"ת שהרי מבואר בתוס' בב"מ דף ק' ע"א ד"ה הא מני וכו' דאוקי בחזקת מעוברת ואמרינן דהשתא הוא דילדה וה"ה דאמרינן השתא הוא דעיברה והולד לא כלו לו חדשיו וכמ"ש הנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' ו' ונהי דבאש' אדרב' אמרינן ביבמות דף קי"ט דרוב נשים מתעברות ויולדת מיהו כתבו התוס' שם ד"ה ר"מ דזהו באדם אבל בבהמה קי"ל כר"ה בבכורות דף כ' דרובא דתלי' במעש' לאו רוב ואיכ' חזקה דלא כלו חדשיו וגם חזקת אינו זבוח והריב"ש בתשובה סי' שע"ט כ' דב' חזקות עדיפו מרוב וא"כ בבהמה י"ל דיש ס' נפל והש"ס בשבת דף קל"ו דלא מחלק בין אדם לבהמה ושם קאי אליב' דאביי ורבא דלית להו בבכורות שם הא דר"ה (ועפ"י האמור יש לישב גם דברי הדגו"מ די"ל דבאדם י"ל השתא הוא דילדה כיון דלא שייך השתא הוא דעיבר' וא"כ הולד בחזקת שכלה ויש נגד חזקת יבום חזקה אחרת ושפיר סמכינן. ארוב משא"כ בבהמה)

אבל. לדינא דקי"ל כרבינ' שפיר איכ"ל דוולד בהמה ספק גמור וכדמשמע מהרמב"ם ורשב"א הנ"ל ולשיט' התוס' דהוי חשש דרבנן אפשר דס"ל דחזקה דהשתא דהרי מעוברת לפנינו מסעי' לרוב ולכך עדיפ' או דס"ל כמ"ש בראש יוסף בחולין דף ט' בתוס' ד"ה ואסורה וכו' דיש מקום לומר דהא דרובא דתלי' במעש' לא חשיב רוב היינו מדרבנן ולשיטת תוס' בסוגי' דר"ה דף ז' איכ' למימר כתי' הט"א או דס"ל דנהי דבדיעבד סמכינן ארוב אם שחטו תוך ח' מה"ת מ"מ אסור מה"ת לשוחטו תוך ח' ולסמוך ארובא דומיא דאמרו דלא אמרה תורה שלח לתקלה לבטל איסור לכתחיל' ולסמוך ארובא וה"נ אין לנו לבטל הבירור ולסמוך ארובא וא"כ כיון דהשחיט' לכתחיל' אפילו לתוס' אפשר דאסור מה"ת נראה לפי ענ"ד דאין לסמוך לכתחיל' על הסימני' הנ"ל דקרניים ושיניים ובלא"ה כבר הביאו האחרונים שנתברר להם שאין הסימנים אלו מכוונים ואין לסמוך עליהם לכתחיל'

וכיון שביררתי דעת הרמב"ם דנרא' לפי ענ"ד דס"ל דהוי ס' נפל דאוריית' א"כ נראה לפי ענ"ד בנידון השאלה המובא בשומר ציון במכתב פ"ח ופ"ט הנ"ל והרב אב"ד דק"ק ציפער נ"י דעתו להתיר בנולדו תאומים ואחד חי יותר ח' ימים ואחד נשחט תוך ח' דמותר הנשחט תוך ח' דאמרינן מדהאי נשלם וכלו חדשיו גם האי כלו לו חדשיו ולכהפ"ח לא הוי מיעוט המצוי וכשר בדיעבד ולפי ענ"ד אין להקל כלל דנהי דמלשון הר"ם המובא בטו"ז סי' שצ"ז ס"קב ד"ה שלישית וכו' משמע כן אבל אנן הרי קי"ל בסי' שע"ד סעי' ט' בתאומי' כה"ג אינו מתאבל על זה שמת תוך ל' וע"כ הטעם משום דחיישינן דהאחד נגמר לז' ואשתהי והשני לא נגמר והוי נפל דהלשון משמע אפי' חי אחד יותר מג' ימים שיעור קליטה וע"כ היינו רק מטעם הנ"ל וחיישינן לזה מטעם דיש לן סיוע חזקה דבחזקת שלא נתעברה אלא במאוחר הקודם

וכבר. כ' התוס' בכמה דוכתי דהא דהקילו באבילות היינו כדי להחמי' בחליצה וא"כ בכה"ג ע"כ אם הי' נפ"מ בחליצה היינו חוששין למיעוט נפלים וממיל' בבהמה דיש לן עוד סברות להחמיר לדגוי מטעם סמוך מיעוטא וכו' ולדידי מטעם ב' חזקות א"כ בכה"ג יש לאסור ואין להקל כי אם בדיעבד אם נתבטל יש לצדד בתערובת או בכלים כיון דלשון הג"א בחולין דף י"א משמע דגם בבהמה יש להקל בשעת הדחק וזה משמע כתי' התבו"ש לאסור הולד לא מקרי שעת הדחק ואע"ג דלהרמב"ם הנ"ל משמע דהוא לגמרי כספק נפל מ"מ הא תוס' וסייעתם פליגו עלי' כן נראה לפיענ"ד והנה הרב דק"ק ציפער נ"י רצה לומר דהא דקי"ל בסי' שע"ד סעי' ט' הנ"ל הוא מטעם דיחוי וכמו שפסק בסי' שצ"ו בקטן ונתגדל בתוך ל' וזה אינו עיין ברא"ש בסוף אלו מגלחין סימן קמ"ג דהתם הטעם משום דהגברא דחוי ויש חילוק בין גוף דחוי למצוה דחוי' ותו דכן מבואר מלשון רשב"א המובא בש"ך שם ותו אם הי' הדין דיהי' בירור ע"י חיות השני א"כ מעיקר' הי' מחוייב להתאבל אלא וודאי הטעם דפטור דתלינן דנפל הוא וא"כ ה"ה כאן

תשובה כ"ח

מעשה בשוחט ששחט מסוכנת ואמר שלא פירכסה ואשה אחת הכחישה אותו ואמרה שפירכסה מאי דינה הנה הרמב"ם בפ"ד ממ"א פסק בשחט בלילה ואינו יודע אם פירכסה הוי ספק נבלה וראי' שלו מן המשנה וטעמו אע"ג דעד השתא היתה בחזקת כשירה ובריאה מיהו השתא שנולד בה חולי מסוכנת שהיא קרובה למות ואינה יכולה לעמוד ומקצתן שיש להם חולי זה מתים ע"י משמוש השחיטה קודם גמר השחיטה ומקצתן אינם מתים אלא ע"י השחיטה ואיכ' פלגא מסוכנת דשחיטה מועלת להם אם הם במעמד זה ופלגא אין השחיט' מועלת להם כשהם במעמד מסוכנת כזו להתירם ואדרב' גורמת להם קירוב מיתה קודם גמר השחיטה ולכך הוי ספק השקול כן נראה להסביר מדברי התבו"ש והפמג"ד בסי' י"ז ולא מקרי ספק בשחיטה ולאוקמה בחזקת אינה זבוחה דהרי מעשה הזביחה בוודאי נעשה כהוגן ואין לנו ספק על השחיטה כי אם על הבהמה והעוף אם הי' אז במעמד שאפשר לה שתועיל לה השחיטה ולכך שפיר פסק דהוי ספק נבלה

אלא דמרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ' הקשה דנוקי אחזקת חי ורצה לומר לפי הנ"ל כיון דהספק הוא על הבהמה נוקי הבהמה על חזקתה כשם שהיתה באופן שמועיל בה שחיטה גם עד עתה היתה נשארת על מעמד ההוא ולא יצאה נשמתה אלא ע"י שחיט' ואע"ג דאיתרע החזקה הואיל ונעש' מסוכנת מ"מ הרי בפ"ה דטהרו' מ"ז הובא בר"ש התוספת' דגם במסוכן אמרינן דהשתא הוא דמת ואין לחלק בין אדם לבהמה דזיל בתר טעמא משום חזקה ה"נ חזקה וכן מוכח ברא"ש בפ' בהמה המקשה אות ה' דכ' דבן תשעה מת דמטהר ר"מ לפי' רש"י צריכין לידע אימתי מת ולכאור' הא קי"ל כרבנן דכל הטומאות כשעת מציאתן ולדעת הטו"ז בסי' שצ"ז אמרינן כן בעלמא מדהשתא מת מעיקר' נמי מת מיהו זה לא קשה דהרא"ש קאי לר"מ דאוקי בחזקת חי בנגע באחד בלילה ואין חילוק בין בהמה לאדם ושפיר קשיא לי' למרן זצ"ל

וע"ז שפיר תי' מרן זצ"ל דהא באמת איכא כאן חזקת אינו זבוח שלא נודע אם יצאה מחזקתה אלא משום דנעש' בה מעשה שאפשר לו להוציאה מחזקתה אע"ג שאנו מסופקים אם הי' באופן המועיל אפי"ה איתרע חזקתה נגד זה גם חזקת חי איתרע שהרי מסוכנת לפנינו ונולד בה דבר שלפעמים ממיתה קודם גמר השחיט' ולכך אוקי חזקה רעועה נגד חזקה רעוע' וא"ש דחשיב לי' ספק ולכאור' קשה דהרי בנדה דף ב' ע"ב פריך אדרב' נימ' העמד מקוה על חזקת' ופירש הר"ן בחידושיו אע"ג דחזקת טומא' איכ' כאן מ"מ כיון דחזקת מקוה בא לסלק החזקת טומא' אזלינן בתר מקוה וא"כ ה"ה כאן ניזול בתר חזקת חי ונרא' דהכא שאני שנולד הספק בשעת שחיט' וע"י נדנוד השחיט' ולא יצאה שעה אחת להיתר והי' ראוי לדמות לעיקר דקי"ל בסי' כ"ד הואיל ואתעביד בשעת שחיט' הוי ספק בשחיט' וה"נ כן אלא משום דאיכ' גם חזקת חי נגד חזקת אינו זבוח ולכך הוי ספק שקול ודבר גדול דיבר

ועכ"פ כיון דספק הוא בוודאי ע"א נאמן לאסור שהית' מהנך שלא פירכסה ולא אמר נגד חזקה וע"א נאמן בכה"ג לכ"ע לאסור ולכאור' אפילו הוי נגד חזקה ג"כ נאמן הואיל ונתן בידו כדאמרינן בגיטין דף נ"ד ע"ב בטהרות שעשיתי עמך נטמאו לרבא אפילו לאחר שהוציאו מידו אלא שיש לחלק דהתם אמר שנעש' בו פסול בשעה שהי' עליו שומר או פועל אבל כאן אומר על לאח"ז מיהו זה אינו דגם כאן אומר על הזמן ששחט שכבר הי' בשעת שחיט' מת ושחיטתו הי' כמאן דליתא אלא שאומר שזה נודע לו עתה שאז הי' מת והבעלים