מהר"ם שיק יורה דעה כט

מכתבו קבלתי ומה ששאל אותי במה שהמציא להקשות דאמאי אנו רשאין למכור לגוי בשר ממקום שחיטה ולא ניחוש למ"ש הב"ח והובא בטו"ז סי' יו"ד שהחזיק בדעת המרדכי שגם בכשרה צריך הדחה ועכ"פ בכל שחיטה יש לחוש במקום בית השחיטה להצריך הדחה או קליפה ואיך מוכרין לב"נ בלא קליפה או הדחה הא כשגומר השחיט' הרי פולט הסכין אבמה"ח שבלע כשמגיע לרוב דאז הוי עוד אבמה"ח בב"נ ויצטרך הדחה ואפילו קליפה כיון דנשחט הרבה פעמים טריפה דצריך קליפה כמבואר בטו"ז שם ס"קיז ואפילו נימא כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' י"ט דספיק' שרי היינו היכ' דאיכ' חזקת היתר לגוי אבל כאן אי לב"נ דלא אזלינן בתר רוב ואיכ"ל דטריפה הוא ולישראל ג"כ לא שרי לא שייך כיון דלישראל שרי לדידהו נמי שרי עכ"ל. והנה גוף הדבר כבר הארכתי בזה במקו"א על דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה סי' י"ט הנ"ל דכתב דגבי גוי אמרינן טע"כ דאוריית' הא קי"ל במשקין היוצאין מהן דאינם כמותן. אלא היכ' דגלי קרא ובחולין דף ק"ך עביד הש"ס צריכותא וברמב"ם פ"ו (או פ"ח) מהמ"א פסק דהקדש וכיוצא בו הדין דמשקין היוצא מהן אינן כמותן ונהי דמהטמאים ילפינן לאסור רוטבן היינו בישראל אבל בב"נ רוטב מותר ואיך אפשר לומר טע"כ דאוריית' כיון דהמשקה אינו נאסר כלל מן התור' אצל ב"נ דלא כתיב הטמאי' כמ"ש האחרוני' דחלב אפילו הוי כאבהמ"ח מ"מ שרי דלא נאסר הציר והרוטב

ואמדתי לישב עפ"י מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חיו"ד סי' קי"ד ושם הביא ג"כ בקצרה מה דהוי קשיא לי על דברי הרמב"ם בפ"י ממ"א הנ"ל דבהקדש משקין היוצאין מהן אסורין ואין לוקין דמשקין היוצאין מהן אינן כמותן מה"ת ונתקשתי עפ"י מ"ש התוס' בחולין דף קי"א דבכל יום נעשה גיעול לחברו היינו מטעם דבטל ברוב והקשו דגם לאחר שנעש' נותר לא יהא צריך מריקה ושטיפה בכלי חרס וע"כ משום דאין מבטלין איסור לכתחיל' וכמ"ש בנקוה"כ סי' צ"ג אי אמרינן משקין היוצאין מהן אין כמותן וכ' התוס' בחולין ובבכורות דף ו' דכה"ג שתי' לאו בכלל אכילה אלא לכשיבוא למאכל ויקרש יהא אסור וא"כ בעוד שבלוע עדיין בכלי אינו אוסר כלל מה"ת ולמה יהא צריך שבירה וכן קשה במ"ש הר"ן סוף ע"ז דאפילו אי לינת לילה פוגם אפי"ה בעי שבירה משום דהבלוע עצמה בכלי צריך ביעור ג"כ קשה כנ"ל הא הבלוע אינו אסורה כלל אם משקין היוצאין מהן אינם כמותן

וביאר לן מרן זצ"ל שם וכן כ' בס' באר יעקב דוודאי משקה היוצא ע"י בישול הוא כממש הדבר ואסור אלא דכל זמן שהוא מחוי איכ"ל דלא חשיב אכילה דבכה"ג שתי' לאו בכלל אכילה עד שיקפה ולכן צריך קרא לרבות את השותה וכ"כ בתוס' בנדה ובתו"ח בחולין דף ק"כ ע"א דהו"א דמחוי הוי שלא כד"א ולכך צריך קרא וממיל' בפליטה שיוצאת ע"י בישול שהוא כממש ואפילו קודם שבא לאוכל ואפילו ליכ' קרא מ"מ שם האיסור עליו לענין דשם נותר עליו כמ"ש הר"ן הנ"ל בסוף ע"ז וגם אסור לבטלו לכתחי' אמנם משקין היוצאין רק דרך סחיטה ע"י מליחה זה מסברא אינו כממש ואיצטרך קרא כדאית' בחולין דף ק"ך ולולא קרא הוי אמרינן שאינו אסור אלא מדרבנן ובמשקין כה"ג מיירי הרמב"ם בפ"י מה' מ"א הנ"ל זהו תוכן דברי מרן הגאון זצ"ל

ונפקא מינה לדידן לנידון שלנו דחלב או ציר דלולא קרא הו"א דמותר ואין משקין היוצאין אסורין וא"כ בב"נ דבאמת לית קרא אינו כמותן ושרי להן אבל משקה הרוטב שיוצא ע"י בישול דהוי מצד הסברא כממש ואסור אלא דס"ד דלא מקרי דרך אכילה ולזה צריך קרא וממיל' בב"נ אפילו שלא כד"א אסור דהרי לב"נ אסור בח"ש דאין שיעורין לב"נ כמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים וכל היכא דח"ש אסור גם שלא כד"א אסור כמ"ש מהרש"ל בשבועות דף כ"ג ע"ב וא"כ שפיר כ' מרן הגאון זצ"ל גבי ב"נ אמרינן טע"כ דאוריית' היינו בבישול אבל בציר או בחלב אצל ב"נ מותר דלית להו קרא ע"ז וא"ש

וא"כ. ה"נ כבר כתבו הראשונים דאפילו נימא דבית השחיטה רותח מ"מ אין רותח כזה מבליע ולא פולט רק משום דאיכ' נמי דוחקא דסכינא וא"כ פליטה או הבלעת הסכין נעשה רק ע"י הדחק ולא ע"י בישול שהרי חמימות אינו יכול לפלוט זה הממש וא"כ בגוי לא נאסר כלל המשקה ולא צריך לי' הדחה וכ"ש דלא צריך קליפה כן נראה לפי ענ"ד

אמנם אפשר לפקפק דדוחקא דהכא לא דמי לסחיטה דפירות וכיוצא בהן מ"מ צ"ל דלא קשה מ"ש דאצל ב"נ לא אזלינן בתר רוב דהנ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ביו"ד תשובה ע' כ' דגם אצל ב"נ אזלינן בתר רובא יעויי"ש בסופו וכבר הקשה לי הרב הצדיק מוה' יעקב שלום מטאפלטשון זצ"ל סתיר' בזה דבסי' י"ט כ' מרן זצ"ל בעצמו דבב"נ לא אזלינן בתר רובא ואמרתי לישב דביטול ברוב ולילך בתר רוב הם ב' ענינים וכבר חקרו הפמ"ג בפתיחה לתערובת מנ"ל מאחרי רבים להטות ביטול ברוב וזה לא קשה כיון דאם אחד . אומר אינו יודע צריך להוסיף דיין אחר במקומו אבל אם אמר דעתו להיפוך מהרוב א"צ להוסיף ואע"ג דמנין כ"ג או ע"א מעכב ואלא ע"כ דהוא נתבטל וזה בישראל אבל בב"נ נהי דמסבר' ידעינן רוב אבל ביטול לא שמענו ולא אמרינן אצלם ואין כאן סתירה בדברי מרן דוודאי הא דנימא כל דפריש מרובא פרוש וכן דנימא דרוב מכוונין האמת יותר מן המיעוט זהו סברא וסברא הוא דאורייתא אבל דנימא דיתבטל ברוב זה אינו סברא ולזה צריך קרא וזאת בב"נ לא אמרינן כן נראה לפי ענ"ד בדעת מרן זצ"ל

וא"כ בנידון של מעלתו גבי ב"נ אמרינן דרוב בהמות אינם טריפו' ומסתמא מסתבר דזה טפי מן המיעט שהם טריפות אלא אפילו אי נימא כדעת הנוב"י דבב"נ לא אזלינן בתר רוב מ"מ כבר ביארתי במקום אחר דאפילו ספק שקול ג"כ מותר דדווקא גבי ישראל דגילה לן הקרא גבי אשם תלוי לכהפ"ח באיקבע איסורא אבל בב"נ דלא גלי לן קרא מצד הסברא גם אפילו איקבע איסור' מותר ואח"כ מצאתי בפרמ"ג בפתיחה כוללת בהלכות שואל ונשאל אות מ"ג שכתב כן וכן בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק ששי ג"כ כתב כן דלב"נ ספיקא שרי וא"כ מלבד דהתי' דלעיל נראה מלשון מקצת פוסקי' דהא דניחוש דלמא בלע אבמה"ח לכי חיימא מ"מ זהו הוי רק חשש דאיכ"ל דהדם שטף את הבלוע מן אבמה"ח או נתקנח ע"י העור והוי רק ספק וספק אצל ב"נ אפילו איקבע איסור' שרי וכ"ש כאן דלא איקבע איסור' כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכת מז"ט ויהי' בשעה מוצלחת ויהי' זיווגו עולה יפה דברי הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה כ"ז

התבו"ש בסוף סי' ט"ו הסכים דנוכל לסמוך על סימנים אם יש להם שניים וקרניים קשים וחדים ומרן הגאון בחת"ס סי' י"ו וי"ז הסכים על ידו אפילו אי נימא כסברת הד"מ דהוי ספיקא דאוריית' עיי"ש טעמו אלא דאצריך דבהדי סימנים בעינן גם מסל"ת ולפי ענ"ד עדיין צ"ע וראשון נאמר לברר מה שפלפלו האחרוני' בזה אי הוי ספק דאוריית' בלא שהה ואומר הרמב"ם בפ"ד ממ"א דין ד' כ' אסור לאכול מבהמה שנולד' עד ליל שמיני וכו' והרי זה כנפל ואין לוקין עליו ומדסיים ואין לוקין עליו מוכח דמה"ת אסור וכ"כ הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ו בשפ"ד ס"קד דמדברי הרשב"א בתשוב' שם מוכח נמי דספק דאוריית' הוא וכן הוכיח הדגו"מ מש"ס דר"ה דף ז' דפריך בע"מ אי מצי אכיל לי' ומ"ש הט"א שם דאיכ"ל שיעור שנה בבע"מ הוא רק מדרבנן ואתא דרבנן ומפקי דרבנן כבר הוכיח במהרי"ט אלגזי בבכורות ריש פרק עד כמה דמהרמב"ם ועוד פוסקי' מוכח דגם בבע"מ שנה הוא מה"ת ושם מסיק דפלוגת' דרברבתא הוא וא"כ להרמב"ם וסייעתו נשאר ראיות הדג"מ וכן דעת הרי"ט אלגזי שם דספק דאוריית' הוא

ועוד הוסיף הדגו"מ לומר מלתא בטעמא דיש לומר דבבהמה ספק הוא מטעם סמוך מיעוט' לחזקה לחזקת שאינו זבוח וסברא זו יש בה לפקפק טובא דנהי דבאמת אנן קי"ל באה"ע סוסי' קנ"ו בהלך בעלה וצרתה למדינת הים לא תנשא ולא תתייבם והיינו מטעם סמוך מיעוט' לחזקה מ"מ מבואר ברא"ש חולין דף י"א ובתוס' בכורו' דף כ' ע"ב דהיינו מדרבנן להחמיר ואפילו להרשב"א וריטב"א ונמוק"י שם וריב"ש סי' תקט"ז דמוכח דס"ל דמה"ת אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה אפילו להקל מ"מ כבר הכריחו שם וביותר ביאור ברשב"א במשמרת הבית בהלכות שחיטה דפוס ווין דף זיין דדווקא בחזקה שלא נעשה בה מעשה המסלקה אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה ותו דווקא במיעוט המסולק מן הרוב משא"כ במיעוט שהוא נגד הרוב כמו הכא לא אמרינן סמוך מיעוט' וכו' והתם ג"כ במיעוט המצוי דנפלים מיירי ולא מחלקו בזה ותו יש להקשות דגם ביבמה נימא דנוקי הוולד בחזקת נפל ונימא סמל"ח באמת המהרי"ט אלגזי כ' שם דחזקת קטנות לא חשיבה חזקה משום דעשוי' להשתנות והביא כן בשם מהרי"ט ח"ב סי' א' אבל הש"ש שמעתתא ג' פי"ג הכריח דחזקת קטנות העשוי' להשתנות מקרי חזקה וא"כ נוקי כאן בחזקת נפל ונראה דזה לא קשה דוולד שנגמר בשערו וצפרניו פנים חדשות בא לכאן ונהי דכל זמן שהי' עובר הי' נפל מ"מ בוולד נגמר שראינו שנשתנה ויצא ממה שהי' ובעת שבא לצורת וולד שלם לא הוחזק מעולם בתורת נפל מיהו אכתי קשה הא גם ביבמה כל זמן שלא נולד הוולד היתה בחזקת יבום אלא שהולד בשעה שנולד אם הוא בן קיימא מסתלק החזקה ואם הוא מן המיעוט אינו מסלק וה"נ בבהמה דבוולד בהמה בשעה ששחטה עשה בה מעשה המסלק החזקה אלא שאם היא מן המיעוט לא הועילה המעשה הזאת

וא"כ ממנ"פ אי אמרינן גם בחזקה שהורעה ונעש' בה מעשה המסלקת אמרינן סמוך וכו' א"כ גם ביבמה נימא כן ואי לא אמרינן ביבמה וע"כ היינו כסברת הרשב"א. במשמרת הבית הנ"ל