מהר"ם שיק יורה דעה כח

וא"כ בשוחט הנ"ל שלפי הנראה מתוכן עניני הנ"ל לא די לו שהוציא טריפה מתחת ידו אלא העיז פניו ולפי מה שנראה לי מדבריו שאמר אח"כ שרוצה לשלם מזה איכ"ל דלכך לא הגיד מיד כדי שלא יהא צריך לשלם וא"כ אפילו אם אין משלמים לו מן הכשרות ולא מן הטרפות איכ"ל דהוי כחימוד ממון ודינו כמזיד להעבירו וכמו שהורה מעלתו נ"י

אמנם בענין להחזיק ריעות' למפרע בגוף הדין שוחט שקלקל ונודע שהוא רשע אם לחוש למפרע פליגו בי' הפוסקים דעת הש"ך בסי' א' ס"קח ופר"ח ועוד דעת היש"ש להתיר דלא ניחוש למפרע וטו"ז והתבו"ש בסי' א' ס וסי' ב' סקל"ב וסייעתם אוסרים למפרע וכ"כ הפמ"ג בש"ך ס"קח דיש להחמיר בדאוריית' והתבו"ש הביא ראי' גדולה ממקוה שנמדד ומשוחט בסכין ונמצאת פגומה דקי"ל כר"ה ומקצת תשובת אחרונים המובאים בפתחי תשובה בסי' א' ס המתירין ואין חוששין למפרע ודבר גדול דיבר בזה בש"ש שמעתתא ג' פ"ד שדעתו להסכים עם הש"ך להתיר והביא ראיות גדולות לזה וכ' כלל דוודאי על אותו מעשה בעצמו כגון במקוה או בסכין שאנו חוששין שאותו הריעות' עצמה שהיא עתה הי' ג"כ מכבר כיון דאיכ' תרתי לריעות' שפיר חיישינן על למפרע אבל כאן שוודאי ריעות' זאת לא הי' למפרע אלא שניחוש שכשם שעשה עתה ריעות' עשה גם באחרת כמו כעין זה זה לא אמרי' ודבריו נכונים וישרים

ולפי ענ"ד אפשר עוד ליישב מטעם אחר עפ"י הסבר' ששמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לישב דברי הריף בפ' ז"ב שכ' עידי שטר שהוזמו דבעי' ראו חחימתן דאל"כ אמרינן עכשו הוא דחתמו לשקר והא דחיישינן גבי מקוה למפרע מסיק בש"ס משום דהוי תרתי לריעות' ואינו מועיל חדא במקום תרתי וחזקת כשרות של האדם נוכל לדונו לב' חזקות חדא מעיקר' שנולד בוודאי הי' כשר ואית ליה חזקה דמעיקר' ושעדיין הוא כך והשנית יש לכל אדם חזקה הבאה מכח רוב שרוב בני אדם כשרים ואינם מעידים עדות שקר וכיוצא בזה ולכך מועיל חזקת כשרות אפילו במקום תרתי לריעות' וכן אני אומר בשוחט בנתגל' שהוא רשע ואיכ' תרתי לריעות' דבהמה בחזקת אינו זבוח והוא רשע לפניך לא מחזקינן ריעות' למפרע כיון דהי' לו להשוחט מעיקר' ב' חזקות אמרינן השתא הוא דאיתרע וממיל' מה ששחט למפרע הפקיעו ב' חזקות שלו חזקת אינו זבוח דשם עדיין לא הי' האיסור ויצא בהיתר ונשאר בהתירו כדקי"ל ביו"ד סי' ח' בסכין שנאבד כן נראה לי ליישב

ונראה לי לדחות הראי' שהביא הפר"ח להיתר מלשון רש"י בחולין ל"ח ע"ב דאמרינן ישראל הוכיח סופו על תחילתו לא אמרינן ופרש"י דקאי הישראל בחזקתו ואמרינן דלמא אחר השחיט' נכנס בו היצה"ר וקשה על רש"י ממקוה שנמדד ונרא' דרש"י כיון על תי' התוס' לעיל דף י' דמקוה חסר ואמאי ולכך פירש"י עתה נכנס בו יצה"ר מיהו זה שייך דווקא אליב' דר"ח בסכין שנמצא פגומה משא"כ לדידן. א"כ אין ראי' להפר"ח סי' א' סוף סעי' א' הנ"ל מיהו מהא דמסיק שם על רשב"ג דסובר גבי מתנה הוכיח סופו על תחילתו א"כ ה"נ בשוחט ולכאור' קשה מנ"ל דבשוחט דאיכ' חזקת כשרות שאני כפרש"י משא"כ במתנה מיהו אי אמרינן דרש"י כ' זה רק בדר"ח איכ"ל דרבינ' דמסיק זה ס"ל כר"ה דהוי תרתי לריעות' וליכ' חזקת כשרות אבל לפי מ"ש למעל' דגם לר"ה איכ' למימר בשוחט שנשאר חזקתו עדיין עמדה הקושי' מנ"ל לדמות זה לרשב"ג במתנה לזה צ"ע לפי סברתי אבל לפי דברי הש"ש הנ"ל א"ש אמנם אע"ג דנ"ל כהש"ש מ"מ כיון דיש חשש איסור דאוריית' יש להחמיר כמ"ש הפמ"ג הנ"ל

אמנם נראה לי כיון שהסכימו האחרונים דבמקום שאין חשש חימוד ממון יש להקל בפעם אחד או ב' אלא שאני כתבתי דבנידון הנ"ל איכ"ל דהואיל ואירע לו תקלה שצריך לשלם הוי חימוד ממון והיינו באותו פעם ואנן ניחוש שמא גם בפעם אחרת אירע לו תקלה כזו והי' ירא שיצטרך לשלם ונימא שהכשיר אבל בוודאי לא חיישינן למפרע שבמזיד כדי להכשיל לחברו שחט שלא כדין דגם עתה אמרינן דלא שביק התירא אלא משום חימוד ממון שלא יצטרך לשלם א"כ למפרע ג"כ אין לחוש ששחט שלא כדין. אלא דניחוש שמא פעם אחרת אתרמי' לי' ג"כ תקלה כזו ואנן אמרינן שאין פסול יוצא מבן דעת כמ"ש הריטב"א בחולין דף ג' לענין כותי וא"כ הוי על למפרע ס"ס ספק שמא אמרינן כדעת הש"ך וסייעתו דאפילו מבורר שעתה הוא רשע לא מחזקינן על למפרע ואת"ל כדעת הטו"ז והתבו"ש וסייעת' דמחזיקינן על למפרע דהיצה"ר בוער בקרבו מ"מ אין לנו לחוש דיש ספק דשמא לא אתרמי לי' תקלה דאינו נחשד אלא על התקלה שאיתרע לו והוי ס"ס

אלא די"א בסימן ק"י דבמקום חזקה לא אזלינן בתר ס"ס מיהו כבר כ' האחרונים דאע"ג דס"ס לא גרע מרוב אפי"ה לא סמכינן נגד החזקה משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והיינו מדרבנן והיינו אפי' לדעת הפוסקים שחששו על למפרע מ"מ ספק הוי והוי ס"ס ואינו אסור אלא מדרבנן וממיל' במקום איסור דרבנן איכא למסמך על דעת הש"ך והש"ש וסייעתם דמכשירין ולא חיישינן כלל ובפנים מאירות ח"ג סי' כ"ג כ' דעובדא דיד' נוכל לומר מחמת טרדות ומהירות עשה זה בשוגג אף ע"ג דקי"ל בסי' קי"ט סעי' יא דאינו נאמן לומר שוגג הייתי מ"מ בעובדא דידי הי' הוכחה שאם הי' רוצה להכשיל הי' לו לנתק הסירכא וה"נ י"ל הוכחה זו שאם הי' רוצה להכשיל לא הי' מניח את הסימנים שלמים עכ"פ נראה לפי ענ"ד דיש לסמוך בנידון הנ"ל להתיר השומן שהוא הפסד מרובה וכמ"ש מעלתו נ"י ובמקום הפסד מרובה נוכל לסמוך על המתירין הנ"ל כן נראה לפי ענ"ד: אלא שאני תמה על גוף הענין שאם הוא שוחט ובקי בדינים והוא אומן לשחוט איך יארע לו כזה כמ"ש מעלתו שתחב כמה פעמים באגודל עליו ולא הרגיש ולא ראה שלא נחתכו הסימנים ורק נשחט ממול העורף הבשר של המפרקת ולזאת יש לחוש שמא אין) לו כלל אומנות וידיעה בשחיטה וצריך לחקור על תחילת קבלתו שאם לא הי' אומן וודאי יש לחוש למפרע גם על השומן ומעלתו נ"י הוא מבפנים באותו דבר ולפי ראות עיניו יעשה דברי ידידו הדורש שלומו, והחותם בברכה המשולשת הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה כ"ה

ב"ה יום ה' פ' נח תרל"ט לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכ"ט להרב המופלג בתורה כש"ת מוה' יוחנן ווייס נ"י רב דקהל ארטהדאקסען באיפאלישאג יע"א

אשר שאל על אשה אחת שהקצב אמר לה שיש לו בשר שתקנה ממנו ושאלה אותו איזה שוחט שחט אם השוחט דקהל ארטידאקסען או השוחט של שטאטאסקווא שהשוחט ההוא קודם שנפרדו הב' קהלות הי' שוחט בקהלה ולא נשמע עליו שום שמץ פסול אלא מכח הפרנסה שחסרה לו נשאר אצל השטאטסקווא ואמר הקצב שהשוחט של הארטידאקסען שחט והלכה האשה ולקחה מהבשר הזה ובישלה ואכלה ואח"כ נודע הדבר ששקר ענה הקצב הזה והבשר הי' משחיטת השוחט של השטאטסקווא. ועתה שאלה האשה הנ"ל על הכלים שבישלו ושאכלו בהם מאי דינם של הכלים האלו ודעת מעלתו לדמות למ"ש מרן הגאון בחת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ג'

ובאמת אין זה שייכות להכא ובגוף הנידון יש לדון עליו מצד ב', דברים א' מצד שהקצב הטעה אותה ואמר לה שהבשר הזה הוא משחיטת השוחט של הארטידאקסען ואם הקצב ההוא הי' בחזקת כשרות והאשה ההוא הית' מותרת להאמין לו ולאכול אותו הבשר ולא עשתה איסור וא"כ כאן השאלה הוא רק על הכלים כמ"ש מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל סי' קי"ז שאם הבשר הי' מותר לאותו האיש שנתבשל אלא שהשאלה על הכלים לאנשים אחרים שיהיו אסור עליהם בכה"ג לית כאן איסור משום דהכלים מצד עצמם אין כאן שום איסור עיי"ש וא"כ ה"ה בנידון דהכא כיון שהבשר הזה הי' מותר כיון שאז לא נודע זאת לכן גם הכלים לא נאסרו אח"כ

אלא אפילו נימא דאין זה דומה לדברי מרן בעל חת"ס זצ"ל משום דכאן הי' רק טעות ולא שייך כאן דנימא דהוא היתר משום דע"א נאמן באיסורין מ"מ יש מקום להתיר מצד שהרי השוחט ההוא לא נשמע עליו שהוא קל אלא שאיתרע חזקתו עי"ז שנשאר אצל השטאטוסקווא מצד חוסר פרנסתו והשטאטוסקווא המה מסייעים י' עוברי עבירה דהיינו לבעלי הקאנגרעס וקיימ"ל לפי הסכמת הפוסקי' להחמיר כדעת הרמב"ם ביו"ד בסי' ב' דאפילו במומר לא' משאר עבירות צריך בדיקת סכין ואפשר שסיוע ידי עוברי עבירה הנ"ל נקרא ג"כ כמו לפני עור כמ"ש ג"כ המל"מ בהלכות מלוה ולוה ובהלכות רבית מ"מ הרי לא איתרע חזקתו אלא שנשאר שם מפני פרנסתו ואיתרע חזקתו שע"י ממון אפשר שיעשה שלא כדין אבל בדבר שאין בו חשש משום חימוד ממון לא איתרע חזקתו

אבל מי יוכל להכריע זאת ומשו"ה אסרו משום לא פלוג וא"כ בכל' שכבר שהו מעל"ע איכ"ל דשרי ומ"מ כדי לצאת מכל החששו' נראה דצריך להגעיל ג' פעמים את הכלים במים חמים אפילו הן כל' חרס לדעת המחבר ביו"ד סי' קי"ג סעי' ט"ז דבדבר שאינו עיקר מדאוריית' מותר בהגעל' שלש פעמים אף בכלי חרס כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה כ"ו

בעזה"י יום ו' עש"ק מ"ג למב"י שנת תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב ומזלא טבא וברכה והצלחה להרב המופלא ומופלג בתורה מוה' ישעי' זילבערשטיין נ"י: