מהר"ם שיק יורה דעה רפב

המשנה עיי"ש ונהי דרבנן אמרו דמורידין אותן לא להקל אמרו עי"ז ליקח מהם רבית פוק חזי כדי למעטם ולהרחיקם אמרו דמורידין אותן ואיך נעסוק בהן בריבית דמשכא ויטמעו בהן

ועכ"פ בנידון דידן לענין שחיטה כיון דמדינא ישראלים הם שחיטתן בעע"ג כשרה לא מבעי' אי אחזקו אלא אפילו לא אתחזקו בתורת שחיטה שבע"פ מ"מ להרמב"ם דהדין דאפילו נכרי שאינו עע"ז כשר דבע"ז תליא מלתא וכדאיתא בב"י רסי' ב' ובאחרונים אמנם לאינך פוסקים דשחיטה תליא בחושש לזבוח הדבר ספק לפי ענ"ד דיש לומר כיון דאנן דיינינן לי' כתינוק שנשבה יהא שחיטתם כשר אמנם התבו"ש אוסר בכה"ג לדידן משום שאינו חושש לזבוח וצ"ע

אבל באיתחזקו דכשר בעומד ע"ג כ' הפר"ח דאפילו לכתחילה כשר ומלשון הרמב"ם בפ"ד משחיטה דין י"ו שכ' דשחיטתן אסורה שמא יקלקלו ולא נקט שמא קלקלו משמע דיש לדייק כדמדייק הש"ס דף י"ב ע"ב ומזה י"ל דהרמב"ם מיירי באינו מומחה ובכה"ג אסור לכתחילה שמא הישראל שיראה דבעינן עומד ע"ג יסבור דהוא משום דצדוקי הוא וא"כ לא יקפיד לראות הכל ויסבור דמכל מקום הצדוקי מרתת ובאמת באינו מומחה לא סגי יוצא ונכנס אמנם הפוסקים הסכימו דדווקא ביוצא ונכנס בעינן מומחה ואז כשר ואפילו לכתחילה ובעומד ע"ג אפילו לא ידעינן אם הוא מומחה כשר לכתחילה והא דסגי ביוצא ונכנס משמע ברשב"א ור"ן בחולין דף ג' אפילו בבהמות של כותי וצדוקי שייך לומר דמרתת וכן מוכרח בע"ז בפרק ר"י בסופו לפי' התוס' וסייעתם

אמנם לפרש"י בע"ז שם משמע דביין של נכרי ולא כתב התקבלתי אינו מרתת וא"כ נראה דהוא הדין וכ"ש בבהמת צדוקי דלא מהני ולפי"ז תקשה בש"ס דף ד' ע"א דקאמר ולרבא קשיא רישא וכו' מאי פריך הא איכ"ל דמיירי בבהמת כותי דומיא דסיפא כיוצא בו מצא בידו דקוריא וכו' וצ"ע אמנם בש"ע וכל הפוסקים ביו"ד סי' קל"א לא חילקו בזה וה"ה כאן ואפילו ישראל עומד ע"ג או יוצא ונכנס במומחה דכשר אפילו לכתחילה פסק השו"ע בסי' ב' סעי' ט' דבעינן עוד בדיקת סכין שכן דעת הר"ן והריטב"א בחידושיו נמי לענין כותי

סי' ת"ט

ב) אם שחט צדוקי בלא עומד ע"ג ויוצא ונכנס אם אינו מומחה פשיטא דאסור ובמומחה דעת הרשב"ם והרשב"א דקי"ל כת"ק דרשב"ג ולא מהני אחזיקו לסמוך בחותך כזית בשר וכו' וברמב"ם פ"ו מהלכות עבדים דין ו' דפסק עד כותי וצדוקי פסול משמע אפילו בכתיבה לא סמכינן עלייהו והיינו לכאורה כר"א דאין בקיאין בדקדוקי מצות ומזה תקשה לדעת הב"ח והש"ך בס"ק כ"ב בדעת הרמב"ם דאפי' נימא דסוברים כרשב"ג הוי להו לאפלוגי בין אם אחזיקו או לא ולדעת הרשב"א דסובר דקי"ל כת"ק דרשב"ג אפילו נאמר דס"ל דלרבנן תרתי בעי קשה האי דבפ"ק דגיטין דסתם כר"א וגם הרי"ף הביאו רק דכ' דלדידן אין נפ"מ דעשאום כגוים וצ"ע (ואפשר דרשב"א מודה דפסקי' כר"א ובא למעוטי רק דלא קי"ל כרשב"ג). או י"ל דס"ל דבאמת עדות בשטר לא חשיבא להו ככתיבא עיין בפני יהושע שם בגיטין ואפילו לא אמרינן כהרמב"ם דעדות בשטר הוא מדרבנן וכ"ש להרמבים. והגמרא שם קאמרה רק בדרך את"ל מני מתני' אי ת"ק וחשבית לי' ככתיבא אפילו שאר שטרות נמי וע"ד שכ' התוס' שם לרשב"ג אבל לפי האמת קי"ל לפי דעת הרי"ף והרמב"ם דלא חשיב ככתיבא רק אחזקו לחודא לא מהני ומוכח כדעת הב"י ולא כהב"ח והש"ך ובלא"ה לפי מ"ש הכו"פ בסי' ב' דבצדוקים לא מצינו דאחזקו כלל עיי"ש

ובקושית הש"ך בס"ק כ"ב נראה פשוט לישב דלפי מאי דמוכח בגיטין דף י' דהא דפליג ר"א דאין בקיאין וכו' היינו מסתמא אבל בידעינין בכותי דחבר הוא סמכינין עלי' ומינה נשמע דה"ה לרבנן דפליגו על רשב"ג דבאחזיקו לא סמכינין עלייהו נראה נמי דהיינו מסתמא אבל בידעינין דכותי חבר הוא שפיר סמכינין עליו וא"כ אין מאביי ורבא הכרע כלל דס"ל כרשב"ג ולכך מוכרח הש"ס לומר בטעמא דר"א משום דגרי אריות הן דאל"כ עדיין תיקשה דלוקמה בכותי חבר ובוודאי אע"ג דחבר הוא היינו רק במה דאחזיק בי' אבל לענין לפני עור עדיין נחשד דאל"כ אינו כותי כלל רק חבר ממש ולכך בעינין עע"ג או חותך כזית וכו' ולא קשה מידי כן נראה לפי ענ"ד

ולדברי הפליתי הנ"ל דבצדוקים ל"ש אחזיקו כלל בשום תורה שבע"פ נראה לי ראי' ברורה מהא שהקשיתי לעיל בסי' ת"ג דאכתי לוקי בצדוקי עיי"ש ולהנ"ל א"ש דבצדוקי שום צדוקי כל זמן שנושא שם צדוקי עליו לא אחזיק בשום תורה שבע"פ ול"ש חותך כזית בשר וכו' ובזה א"ש נמי מה שהקשה בראש יוסף בחולין דף י"ז דלר"א תקשה הכל שוחטין דתנן לקמן מאי מרבינין ולהנ"ל א"ש דמרבינין צדוקי

ועוד יש לישב קושית הרא"ש יוסף הנ"ל עפ"י מ"ש לעיל בסי' ת"ה לדעת הרמב"ם דלאחר גזירה חשבינין לכותיים גרי אריות עיי"ש והנה הבעהמ"א ז"ל מפרש מ"ד בש"ס רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' ר"ל דהוי לי' לאוקמי' מתניתין ראשונה במומר דכותי לא מסתבר כולי האי לרבות כיון דלבסוף עשאום כגוים ועוד דאיכ"ל כותיים גרי אריות הן וא"כ זה עצמו הוא כוונת הש"ס לישב אליבא דר"א קסבר כותיים גרי אריות או דהכוונה השתא לדידן גרי אריות הן ולכך יותר ניחא לי' לאוקמא רישא לרבות מומר וסיפא כותי וא"כ מיושב נמי קושיא דלעיל (בסי' ת"ג) מר' אשי ואפי' נימא דהכוונה כפשטא כדלעיל סימן ת"ג מ"מ הכוונה כיון דקסבר גרי אריות הן יותר ניחא לי' לאוקמא רישא בכה"ג וסיפא לרבות כותי דבלא"ה מצינו כמה סתמא דס"ל גרי אמת הן

ועתה אבוא לבאר לשון הרשב"א הא דכתב דמומחה צדוקי בעומד ע"ג מותר לאכול משחיטתו כבר כתבתי דאפשר לומר דמדייק מלשון הרמב"ם כתי' הב' של הבית יוסף דלענין לכתחילה בעינין מומחה ועומד ע"ג אבל לתירוץ ראשון של הבית יוסף נראה דחסר כאן או יוצא ונכנס וכן הוא בתוה"ב הקצר ולא נימא דווקא בדיעבד לכך קאמר כדינא דכותיים דמוקמינין לרבות מהכל ואפילו לכתחילה וי"ל דנקט מומחה לרבותא דאפי"ה לא מהני חותך כזית וכו' דל"ת דדווקא בלא ידעינין שהוא מומחה וגם הא דאחזיקו אפילו לרשב"ג מסתמא הוא רק רובא וא"כ יש לן תרי מיעוטא לאסור קמ"ל אפילו ידעינין שהוא מומחה לא מהני חותך וכו' ודכוותי' בצדוקי וביתוסי ומשמע מהרשב"א דגם הם אחזיקו אלא דלא סמכינין עלייהו דלא כהפליתי הנ"ל ודברי הפליתי נכונים בהרמב"ם וא"כ כל דברי הרשב"א נכונים לדינא כנ"ל רק דקי"ל דבעינין נמי בדיקת סכין וגם לפי דברי הפליתי מוכח מדברי הש"ע דלא כדעת התבו"ש שהבאתי לעיל דבדלא אחזיקו חשיבו אינם חוששין לזבוח אלא כמ"ש דהם כתינוק שנשבה

ואם נשבע הצדוקי דשחט שפיר הי' מותר לסמוך עליו וכדאיתא ביומא דף י"ח שהשביעו לכהן גדול שלא ישנה ממעשה הקטורת וכן הסכים עמי מורי הגאון מו"ה משה סופר ני' אבדק"ק פ"ב יע"א ובכותיים צ"ל דשאני בזה מצדוקים דאל"כ תקשה בחולין דף ד' בדוקוריא של צפורי דנעבד לתקנה זו דישבע וכל זה מדינא אבל הש"ך הביא דהאידנא קלקלו הקראים לגמרי ודינם כמומרים לכל התורה וא"כ אין נפ"מ לדידן בכל הנ"ל

תשובה ת"י

הנה הנודע ביהודא בסי' מ' הקשה על הראבי' דקאמר הטעם הטעם דלכן מותר לישב בסוכה בשמיני משום דלא מברך ואיכא היכר אבל לישן בסוכה אסור משום דאז ליכא היכר אע"ג דמלקא לא לקי איסורא מיהא איכא וא"כ לפי דבריו מאי זה מקשה בגמרא דלמא ס"ל כמ"ד כיון שבירך ביום שוב אינו מברך ולראבי' הנ"ל האיך היו מותרים לישב בסוכה בשמיני כיון שלא היו מברכין אלא ביום ראשון א"כ ליכא הכירא עיי"ש ונראה לי לישב דהנה הר"ן והריטב"א הקשו האיך אמרינין בגמרא לישנא אחרינא דפליגו אי יתבינין בסוכה ואיך אפשר לומר כן הא הוי ספיקא דאורייתא ותי' דר"י קאי לאנן דבקיאין בקביעא דירחא

והנה הערוך לנר הקשה עליהם הא הרמב"ם בהלכות קידוש החודש כ' דמאביי ורבא ואילך התחילו לקדש שלא עפ"י ב"ד אבל עד אביי ורבא הוי מקדשין עפ"י ב"ד וא"כ איך תי' דר"י קאמר על זמן דבקיאין בקביעא דירחא ותי' דר"י ס"ל כמ"ד ס"ל דב"ח א"צ כוונה א"כ אם ישב בסוכה ליכא ב"ת ואם לא ישב א"כ אינו מקיים מצות סוכה אם הוא עדיין שביעי ע"כ בין כך ובין כך איכא חשש ס' איסור דאורייתא והדרינין לכללא דשוא"ת עדיף עיי"ש

ודברים אלו קשים לי טובא חדא הא הג"א בר"ה דף כ"ח כ' דפלוגתא דב"ת תליא בפלוגתא דרב ור"י בחולין דף ל"א אי טבילה צריכה כוונה ור"י ס"ל התם דטבילה צריכה כוונה משום דמצצ"כ וא"כ אם ישב ליכא ב"ת ועוד הא אמרינין בעלמא דעדל"ת ובוודאי כי היכא דוודאי ל"ת אתיא וודאי עשה ודחי אותה ה"נ אתיא ספק עשה ודחי ספק ל"ת

ולכאורה הי' נ"ל לתרץ דבריש היו בודקין אמרינין דכי אמרינין דיש לחוש לטעות ה"מ בג' או בד' לחודש אבל היכא דיצא רוב החודש ליכא למיחוש לטעות דאז הכל יודעין אימתי נקבע ר"ח ופליגו שם רש"י ורמב"ם אימתי הוא רוב החודש רש"י ס"ל אחר כ"א יום והרמב"ם ס"ל דלאחר ט"ז ימים ושמעתי מהגאון אדמ"ו מרן בעל חת"ס זצ"ל דלפי"ז קשה האיך אנו עושין ב' ימים טובים בימים האחרונים של יו"ט הרי אז כ"ע ידעו אמתי נקבע ר"ח וליכא ספק ותי' דמשו"ה אנו מחוייבין לעשות ב' ימים דאל"ה יהי' זלזול לימים ראשונים וא"כ שמ"ע שהוא יום כ"ב בחודש דאז כ"ע ידעו ואינם עושין רק משום זלזול ימים הראשונים והוי רק דרבנן ולהכי איכ"ל דגם מיתב לא יתבינין.