מהר"ם שיק יורה דעה רפא

סי' ת"ה

ג) הנה דעת הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ז דנדה מ"ד כ' דכותיים האידנא אינם מטמאים באוהל ואח"ז נמשך הרמב"ם בכמה מקומות שם במשנה ג' ובפ' עשרה יוחסין מ"ג דאפי' לקולא דינם כגוי והתויו"ט שם בנדה תמה על זה דאעפ"י שחטאו ישראל אינהו עיי"ש ותי' דאנן קי"ל גרי אריות הן וכבר כתבתי לעיל בסי' ת"ג דדבריו צ"ע אמנם עפ"י דברי רמב"ם סוף פ"ח דברכות מבואר דהחזיקום בחזקת כותיים ר"ל דאיגלי מלתא למפרע דלא מלו וטבלו לשם יהודית אלא לשם הר גריזים וכיון דכבר כתבתי דלא גיירו כל אחד ואחד לפני ג' אלא מדמלו וטבלו הכריחו והחזיקום דיועיל להם כאלו התגיירו לגמרי אבל לבסוף החזיקום בחזקת כותיים דמעולם לא מלו וטבלו אלא לשם הר גריזים

וזה נראה כוונת התויו"ט הנ"ל דאנן אית לן דגירי אריות הן ר"ל דלבסוף נגלה לכל דמעולם לא החזיקו באמת בדת הישראלי רק לשם הר גריזים וגירות דדור הראשון הי' גירי אריות. ועפי"ז א"ש דהרמב"ם סובר בכמה מקומות דאפי' לקולא דינם כגוי ואלמלי קידש אשה אין קידושיו קידושין ולא ס"ל כדעת הש"ע באה"ע בסי' מ"ד סעי' י' וראי' לסברא זו דמעיקרא רק היו בחזקת גרים אבל לא בוודאי גרים מהא דאיתא בב"ק דף ל"ח ע"ב דפריך לר"מ ומי ס"ל לר"מ כותיים גרי אריות הם והקשה בשמ"ק דאמאי לא פריך נמי לרבנן דסוברים שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור ואי גרי אמת הן אמאי פטור ולהנ"ל א"ש כיון דרק מטעם חזקה אתאינין עלה והכא יש לישראל נגד האי חזקה חזקת ממון ולכך אין מוציאין ולא ק"מ לרבנן משא"כ לר"מ פריך שפיר מכיון דרק מעיקרא חזקה הוי ואח"כ אתגלי דלאו שפיר אתחזקו

אלא דקשיא לפי"ז מאי קאמר בחולין דף ויו מאי כנכרים גמורים וקאמר לענין לבטל רשות דאינו יכול רק לשכור ואמאי לא קאמר דכגוים גמורים היינו אפילו להקל ועיין בפנ"י שם ולהרמב"ם קשה ונראה כיון דלהרמב"ם דינא הוא דהם כגוים א"כ מאי האי דקאמר דעשאום כגוים גמורים הרי הם ממילא כגוים גמורים מכ"ש דקשה לישנא דאמרי' שם דאתו ר"א ור"א וגזרו וקבלו מינייהו מאי גזרו הרי כך הדין וע"כ דכוונת הש"ס דאפילו אי ידעינין דהכותי חבר וגר תושב הוא גזרו עליו לענין שחיטה ויי"נ

ומכאן, מוכח כדעת הב"י ביו"ד רסי' ב' בכוונת הרמב"ם דליכא למימר כדעת הש"ך שם דהא כותי להרמב"ם נמי מדינא פסול וע"כ דהכוונה רק דגר תושב מה"ת מותר ור"א ור"א גזרו עליהם וע"ז קאמר נמי לענין לבטל רשותו אע"ג דשם ריש פרק הדר קי"ל כראב"י דבעינן ב' ישראלים וכו' מטעם דנכרים חשידו עש"ד וא"כ בכותי הו"א דלא חשידו ע"ז כיון דכתיבא יהי' אוסרין אפילו ביחיד משום שלא ילמדו ממעשיהם קמ"ל דאפילו בגר תושב הדין כן וכדאיתא נמי ברמב"ם בפ"ב מעירובין דין

ט'

(וא"כ אפילו נימא דאע"ג דאיגלי בהתייהו דכותיים מ"מ דינם מדינא כגר תושב דמ"מ שבע מצות הם שומרים לפי דעת הע"ת באו"ח סי' קנ"ו והחזיק במעוזו בספר סדר למשנה בפ"א מהלכו' יסודי התורה דנכרי א"מ על השיתוף ומהנך כותיים שם במלכים י"ז יש קצת ראי' לזה דמבואר בקרא שם דרק לישראל נאסר שותף כי האי עיין בלשון הקרא שם בקאפיטעל י"ז פסוק ל"ד ולכך קאמר אפי"ה עשאום כנכרים גמורים וכן ס"ל ואיכ"ל בכוונת הרמב"ם דס"ל דכותיים אגלי לבסוף דגרי אריות הוי וא"כ מדינא אין דינם אלא כגר תושב ובימי ר"א ור"א גזרו עלייהו שיהיו כנכרים גמורים). ולפי מאי דאיתא בפרקי דר"א שהביאו התוס' בחולין דף ד' ד"ה מצות וכו' וכן איתא במדרש ילקוט במלכים שם דגזרו עליהם בימי עזרא אע"ג דשם לא מרומז לענין יינם מ"מ נראה דכ"ש הוא מלענין פתם וצ"ל נמי דלא קבלו וא"כ תימה מאי הקשו תוס' הנ"ל בד"ה מצות וכו' אלא וודאי דס"ל להתוס' דבוודאי חרם הנ"ל איסור גמור הוא ורק על פתם גזרו דעל הלחם יחי' האדם ולא על היין וצ"ע ודעת הרע"ב נמי כהרמב"ם וכן דעת הש"ך ביו"ד סי' קנ"ט. סימן ת"ו

ד) דעת הטור באה"ע סי' מ"ד וכן בסי' ד' באה"ע דלקולא לא עשאום כגוים כיון דמדינא גרים הן אמרינן אעפ"י שחטאו ישראלים הם ואפילו לענין איסור דרבנן דהא פסק בסימן ד' דכותי בכותי אסור משום ספק ממזר אע"ג דזה רק איסור מדרבנן דממזר וודאי דווקא הוא בבל יבוא בקהל וכ"ש בקהל גרים וכדאיתא בסי' ד' ס"ק ל"ח בב"ש שם ואפשר דסובר הרא"ש וכן הטור בטעם שגזרו על הכותיים הוא כדעת רש"י דרק משום מיעוטא גזרו עליו ולכך פסק בסי' רס"ז דהמוכר עבדו לכותי הוא ספק אי יוצא לחירות אע"ג דעשאום כגוים ע"כ הואיל וזה קולא הוא דהמשחרר עבדו עובר בעשה

וא"כ לפי"ז תקשה, קושית הש"ך ביו"ד בסי' קנ"ט סק"ה מהא דקי"ל בסי' רס"ז סעי' מ"ז דאמאי עדים כותיים פסולין בזה"ז לענין גט ומשמע דאם נתן גט כי האי לא מהני כלל ואין קידושין תופסין בה וכן מדלא הביא הטור בסי' רס"ז דין דעד כותי כשר משמע דלדידן פסול לגמרי ועיין בסי' שאח"ז ובמה שאכתוב אי"ה לישב דעת הב"י והש"ע יתיישבו נמי דברי הטור מקושיא זו

סימן ת"ז

ה) דעת השו"ע באה"ע סימן מ"ד סעי' י' דקידושיו קידושין וצריכה גט וביתר ביאור בב"י שם שכ' דאעפ"י שחטא ישראל הוא ובבית הילל שם הקשה דבסי' ד' סעי' ל"ו השמיט כותי ונמשך אחר הרמב"ם וזה מטעם דעשאום כגוים ואפילו להקל ולפי ענ"ד דהב"י ס"ל לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן ובאיסור דרבנן סמך על הרמב"ם להקל דכותיים דינם כגוים אפילו לקולא ושם בסימן ד' דהוא רק איסור דרבנן דקהל ספק וממזר ספק מותר מה"ת מה שא"כ בסימן מ"ד לענין איסור דאורייתא פסק דאעפ"י שחטאו ישראל נינהו

אלא דנראה דס"ל כדעת הרמב"ן והרשב"א דרובם קלקלו ונעשו מומרים ולכך לא קשה מאי שהקשה הש"ך בסי' קנ"ט מהא דקי"ל ביו"ד סי' רס"ז סעי' כ' דכותי דינו כגוי לענין מוכר עבדו ועיי' מ"ש בזה בס' ארץ צבי באה"ע סי' מ"ד. אלא דיש להקשות מטעם דהמשחרר עבדו עובר בעשה ולהנ"ל כיון דבפרק השולח מספקא להו להש"ס בכותי וכן במומר וכיון דלאחר שקלקלו הכותיים א"כ הוי ס"ס ספק אי יוצא מצד כותי ואת"ל דאינו יוצא ספק אי מצד מומר ואע"ג דהוי ס"ס בתיקו שבש"ס י"ל דחשיב ס"ס עי' ביו"ד בסי' ק"י ובפר"ח ובדגו"מ באהע"ז סוף סי' קנ"ה מכ"ש אי ספק דאורייתא מן התורה לקולא ולכך פסקו דיוצא לחירות

והא דהקשה עוד הש"ך מהא דקי"ל דעד כותי פסול אפי' בג"נ וש"ע בזמה"ז משמע אפי' להקל נראה לישב כיון דעיקר הטעם דהי' כשר בג"נ מטעם דאלמלא כותי חבר הוי לא הוי ישראל מיחתם לי' לכותי מקמי' וא"כ השתא דעשאום כגוים א"כ לית לן הוכחה זו דאפי' אם הי' הכותי חבר לא הוי לי' לישראל למיחתם עמו וכ"ש להניח את הכותי לחתום ראשון וכיון דלית לן הוכחה זו לא מבעי' לפי דעת הש"ע והרמ"א דנראה דסוברים כהרמב"ם לעיל [בסי' ת"ד] דרובם קלקלו א"כ מדינא פסול בג"נ כמו בשאר שטרות מטעם דכל דפריש מרובא פריש וא"כ מדינא הגט פסול אפי' להקל

אלא אפי' לדעת הרא"ש והטור דנראה דסוברים כפרש"י דגזרו רק משום מיעוט וא"כ הדבר קשה קצת מ"מ נראה די"ל כנ"ל הואיל ולדידן ליכא האי הוכחה דאי לאו כותי חבר וכו' א"כ גיטי נשים שוה לשאר שטרות ולכך לא הביא הטור הדין ואי דנפ"מ מ"מ דאם חתום עליו כותי לא חשיב כמו נכרי ופסול הגט רק מדרבנן זה אינו דאפילו חתום עליו נכרי ורק שמסרו בפני עידי ישראל פסול רק מדרבנן דקיי"ל עידי מסירה כרתי וע"ח פוסלין רק משום מזויף מתוכו ואי ע"מ לפנינו וידעינין דהי' כותי בכה"ג יש חילוק בין נכרי לכותי מ"מ הרי מזה לא מיירי ולכך לא הביאו. ועיין בספר ארץ צבי

ועתה נחזור לענינינו לענין שחיטה נראה מלשון הרשב"א שהתחלנו בו ונעשים נכרים גמורים דמדינא נעשו כן והיינו כן מסתמא משום דקלקלו והוו מומרים ומדינא שחיטתן פסולה בין להקל לענין או"ב מכ"ש להחמיר וכן לדעת הרמב"ם הדין כן] אבל אי ידעינין דכותי חבר הוא ובכה"ג אסור רק מדרבנן ותליא בהאי פלוגתא דלעיל אי אפי' להקל דינו כגוי ולפי המבואר לעיל ליכא למ"ד דסובר כן דכל הפוסקים הם סוברין בהדיא דלהקל לא אמרו ולהרמב"ם הא נמי סובר דגר תושב מה"ת כשר לענין שחיטה וא"כ הוא פסול רק מדרבנן ולהחמיר דווקא

סי' ת"ח דיני צדוקי

א) לשון הרשב"א ושחיטת צדוקי ובייתוסי' וכו' בתחילה אציין מקור הדין ואח"כ אבוא ללשון הרשב"א ז"ל. הנה בנדה דף ל"ג ע"ב בנות צדוקי וכו' הרי הן ככותיית ובעירובין דף ס"ח אמרינין דצדוקי אינו כנכרי ולפי התוספות שם בדף ס"א ע"ב ד"ה אמר ר"ג וכו' דינו ככותי ועדיפא ממומר המחלל שבת וכמבואר באו"ח סי' שפ"ה סעי' א' ובמג"א וטו"ז שם דצדוקים דהאידנא נחשבים כתינוק שנשבה לבין הנכרים וכ"כ ביו"ד בסי' קנ"ט ובש"ע שם בסעי' ג' והש"ך שם בסק"ו פליג ואינו מוכרח כל כך כיון דמדינא מצווים להחיותם, וכדמשמע ל' להב"י מלשון הר"מ בפי'