מהר"ם שיק יורה דעה רעט

הוי יכול לתפוס בו ואמרינין בב"מ דף ו' ע"ב אי תקפו אין מוציאין לא חשיב ממון שלו וא"כ ה"ה כאן ובכה"ג לא מקרי שלו ופטור מן הבכורה וא"כ א"ש הוראות הנוב"י ומרן זצ"ל הנ"ל

אמנם בנידון שלנו יש ריעותא דמכר רק אם יהא זכר וכ' הנוב"י שם דבכה"ג הוי אסמכתא וצריכין אנו לבאר חילוק ) והוא דהנראה לפי ענ"ד דבכה"ג אין לחוש לאסמכתא דב"ב דף ק"מ תנן אם תלד זכר יטול מנה כו' ילדה זכר נוטל מנה כו' וכ' הנמוק"י דלא חשיב אסמכתא דדווקא אם אמר בתורת קנס ונהמא עיי"ש מיהו הרמב"ם בפ"ח מזכי' כ' דין זה דדווקא בש"מ וכ' הה"מ לחד טעם דסובר כר"י מיג"ש דהוי אסמכתא מיהו גם להרמב"ם דווקא התם אבל אם הקנה בקנין מעות ומשיכה כדינו כ' הרמב"ם ריש פי"א ממכירה דלא הוי אסמכתא וא"כ הה"ד נידון שלנו

ולדעת הראב"ד בפ"ד מה' חמץ בגוי לית בי' משום אסמכתא וכמו שביאר המג"א בסי' תמ"ח סק"ד דגמר ואקני יעויי"ש ועוד כיון דנהנה דמפקיע מבכור עדיף מערב דמהני בהאי הנאה דמהימן לי' ובלא"ה הרי ביאר הסמ"ע בסי' ר"ז סקי"ז דדווקא אם יש סברא דאינו רוצה להקנות אבל כאן זה הוא עיקר תכלית קנינו אם יהי' זכר וכמו מקדש עובר אם תהי' נקיבה דלא חשיב אסמכתא דזה הוא צורך הקידושין וה"נ הכא וכמ"ש שם לענין תנאי ב"ג ובני ראובן והכא דלא כפל נימא דתנאי בטל לולא שיש אומדנא ומצד אומדנא אין כאן אסמכתא כן נראה לפי ענ"ד פשוט

אלא דיש לחוש לחשש אחר כיון דאמר לכשאלד זכר דלמא אם לאחר משמע וא"כ בשעת פטר רחם עדיין הי' של הישראל אבל הר"ן בשבועות פ"ג גבי שבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו כ' דדווקא בגט אמרינין אם לאחר אבל בדבר שאפשר שיתבטל לגמרי אם משמע מהשתא עיין שם ובלאו הכי כבר כתבנו דאפילו אם הקנין חל כשתלד מועיל ומהני לאפקועי מבכורה וכמ"ש בחילוק הא' דמוכח כן בנתיבות המשפט בסי' ר"ט וכן נראה מחת"ס בסי' שי"ג שם

ועוד דהרי ראיות מהרי"א מר"פ המפקיד ושם לל"ק אמרינין דמהשת' מקנה לי' הבהמה וכפי' הרמב"ם ולל"ב הואיל וסגי לי' להקנות' מרגע קודם הגניבה אמדינין דעת על אותו הזמן ותפסת מועט והכא אי נימא דלא מהני לאחר שתלד ממילא אומדנא דמיד קאמר והוולד הא גם הגוי מתכוון לקנותו ואם שתי לשונות במשמע כדאיתא שם בגיטין ומטעם זה גם חשש אסמכתא מסולק דבמעכשיו ליכא אסמכתא ואכתי בנידון שלנו דלא הי' אלא כסף צריכין אנו לבאר חילוק הד')

הנה כבר כ' הראשונים והאחרונים במקנה או בכסף או במשיכה הוי ספיקא דדינא והוי ספק בכור אלא שמרן זצ"ל כ' בסי' שי"ב דיש לסמוך על האו"ז שכ' דאם מקנה הוולד דלא מיחסרא משיכה לכ"ע קונה בכסף וע"ז יש לסמוך לגרום להטיל מום ע"י גוי קטן באמת ראיתי בתשובת ב"ח סי' קנ"א שכ' דאין לסמוך גם על האו"ז הנ"ל מיהו מסיים שם משום דהוי איסור כרת וא"כ היינו דווקא בשוחט בלא מום אבל להטיל בו מום ע"י גוי יש לדוק מדבריו דמודה לדברי מרן זצ"ל אלא דלא נחית שם לתקנתא זאת

אלא דקשיא לי דמרן זצ"ל כ' דרק דעת יחיד פליג עלי' דאו"ז וס"ל אפילו לא מחסרא משיכה אין כסף לחודא קונה ובאמת בתרומת הדשן סי' ע"ר כ' טעם אחר דלמ"ד עובר ירך אמו משיכת האם מועיל לוולד ומחסרא משיכה ואנן קי"ל כמ"ש הש"ך בסוס"י ע"ט סק"ח דעובר ירך אמו ומחסרא משיכה ותליא שוב בספיקא דדינא הנ"ל

מיהו מלשון מרן זצ"ל בסי' שי"ז נראה דדעתו נוטה להקל אפילו בקנין כסף לחודא להטיל ולגרום מום ע"י גוי קטן אם יצטרף עמו גדול אחד וגם בב"ח בתשובה הנ"ל הביא דנוהגין לקנות בכסף אלא שלא רצה לסמוך משום דאיסור כרת הוא א"כ לגרום הטלת מום ע"י גוי מודה וכדאי מרן הגאון זצ"ל לסמוך עליו בזה והמחמיר תבוא עליו ברכה ואם יארע בו מום מובהק יותר ע"י ג' אנשי ביהכ"נ ואז יהא מותר ולמוכרו קודם בדיקה לגוים וכמ"ש בחת"ס בסי' ש"ג או לבדוק ואם ימצא טריפה יהא צריך לקברו עם עורו ואם יהי' כשר חלק הפנימי יאכלו לישראל וחלק של האחוריים ימכור לגוי ואע"ג שהש"ך בסי' ש"ו כ' יזמין היינו במותר לישראל ולכך אין רצוני לסמוך עלי בזה וישאל עוד רב מובהק אחר ואם יסכים אמטוני' שיבא מכשורא ויהא שלום דברי רבך הד"ש

הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה ת

החיים בעזהי"ת חוסט יום ב' פ' אמור שנת תרל"ז לפ"ק. והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה יוסף העניג ני' אבדק"ק נייטרא יע"א

מכתבו קבלתי ומה שהעיר מעלתו ב"פ תזריע על קרא ועמוק איננו מן העור שכ' רש"י בחומש שא"י פירושו דכל נגע לשיטת רש"י הוא עמוקה וכבר הרמב"ן והמזרחי ושאר מפורשים וגם הרמב"ם והראב"ד פליגו בזה בפ"א מהלכות צרעת דהרמב"ם ס"ל דכל נגע עמוקה וקשיא עליו קרא הנ"ל ולכך ביאר הראב"ד שם וחולק על הרמב"ם וכ' דווקא בהרת היא עמוקה ולא שאר מראות נגעים ובכ"מ שם כ' דלהראב"ד לא קשה האי קרא ותמה מעלתו הרי הקרא דכתיב בי' ועמוק אין מראיה מן העור בבהרת מיירי ולא בשאת ולפי ענ"ד דכוונת הכ"מ עפ"י תורת כהנים שדרש שם דמנין דבשאת ושאר מראית נגעים גם כן תלוי בפשיון ויליף שם מגז"ש נאמר בבהרת לבנה ות"ל למטן בשאת לבנה וא"כ הוי כאלו נכתבה גם שאת בהאי קרא

ולי. נראה עוד יותר דכיון דלפי תורת כהנים בתיבת לבנה מרומז גם שאת ואז אין מסויים ועומק אין מראיה מן העור דאם עמדו בהרת ושאת בהדי הדדי הוי השאת גבוה ואינו עמוקה ואפשר עוד לומר דהאי ו' דועמוק אין מראיה מן העור היא ו' המחלקת וכאלו כתוב או עמוק אין מראיה וקאי על ואם דכתיב ברישא דקרא ופי' אם בהרת לבנה או אם אינה עמוקה מן העור וזה קאי על שאר המראות ועוד יותר נ"ל לומר דה"ו מן ועמוק היא ו' המחברת דמראית נגעים מצטרפין זה עם זה אפילו מחצה בהרת ומחצה שאת מצטרפין ולכך נקט ואם בהרת לבנה וזה הוא כוונת הת"כ דאל"כ קשיא למה הוצרך לכתוב ואם בהרת לבנה הרי גם מעיקרא הפסוק שלפניו מיירי מבהרת לזה הוכיח הת"כ דמואם ילפינין דשאר מראות ג"כ אם אין שער לבן ופשיון בעינין הסגר כן נראה לפי ענ"ד בכוונת הכ"מ

והנה מעלתו ני' כ' לישב הקרא דועמוק אין מראיה מן העור דמיירי כעין דאיתא בפ"ב דנגעים מ"א בגרומוני כר"י ולא יכולתי להבין כוונתו במ"ש כר"י אי כוונתו בתיבת כר"י היינו כ"ר יהודא דס"ל דלקולא אזלינין א"כ לת"ק לעולם מטהרין ואי כוונתו בתי' כר"י כר' ישמעאל ולפי מ"ש דר' ישמעאל כרע"ק ס"ל דגם בגרמוני נידון כבאדם בינוני לברר ע"י הסימנים ולדידי' שפיר הוי רבותא מ"מ קשה על זה מ"ש דמרמז הקרא זה באין בו שער לבן והו"ל למינקט זה גם בפסוק שקודם זה ואפשר לדחוק דמעיקר' נקט טבעי הדברים של בהרת מיהו עדיין הקרא צריך פירוש גם לאינך מ"ד

תשובה ת"א עוד להגאון הנ"ל

מה שהעיר מעלתו עוד ותמה על דברי המל"מ בפ' י"ב מטומאת צרעת הלכה י' שכתב שמלשון הרמב"ם שכ' שם דפחות מג' על ג' מן הארוג אינו טמא דמיני' מוכח דהרמב"ם ס"ל דגבי נגעים לא אמרינין בארוג דטמא בכ"ש והקשה מעלתו דהא איכ"ל דמן הארוג היינו בדעתו לארוג עוד וכיוצא בזה קשה על הפנ"י בשבת דף כ"ז שכתב ג"כ כדברי המל"מ

ובאמת על הפנ"י לא הבנתי מאי קשיא לי' והרי מדייק זה מלשון הרמב"ם בפי' המשנה פ' כ"ז מכלים וכמו שביאר הפנ"י שם בשבת דף כ"ו בתוס' ד"ה אין ובתוס' שם בדף כ"ז ד"ה מה דביאר דהרבה מפורשים ס"ל דהא דארוג כ"ש מטמא היינו דווקא אם עשה כלי כחגורה וכאבנט אבל שאר הארוג דאינו כלי לא נטמא ובזה מדוייק לשון הרמב"ם דפחות משלש על ג' דדווקא בפחות מג' מן הארוג אינו מטמא לאפוקי אם עושה ג' על ג' כלי וא"כ לא קשיא ודברי הפנ"י מדוייקים שפיר אבל על המל"מ דדייק כן מלשון הרמב"ם שם שפיר הקשה כבוד מעלתו ני'

מיהו לפי ענ"ד כוונת המל"מ נכונה דהרי אי אמרינין כדעת התוס' דגם בארוג ילפינין דטמא בכל שהוא כמו בגד א"כ עמדה קושית התוס' בשבת דף כ"ו ד"ה אין וצ"ל כתירוצם דהארוג מטמא היינו דווקא באם אינו רוצה להשלים אבל אם רוצה להשלים אינו מטמא בפחות מג' על ג' ולכאורה זה שייך בטומאת שרצים ובטומאת מת אבל בנגעים דטמאה התורה בשתי וערב כדיליף בתו"כ וא"כ כיון דאפילו אם אינו משלים אית בי' טומאת נגעים בצמר ופשתים וא"כ נראה דבנגעים לא בעי' תשלום ואי ס"ד בארוג כ"ש טמא בנגעים ואפילו אם אינו נעשה כלי כדאמרינין ק"ו זה בשבת דף כ"ו ע"ב דהרי בנגעים אין זה ריעותא במה שעדיין אינו נשלם ואם ג' על ג' בשתי וערב טמא כ"ש אם כבר נארג ג' על ג' פחות מעט שהוא טמא

וע"כ כיון דכתב הרמב"ם דבנגעים פחות מג' אינו מטמא ע"כ דס"ל דבנגעים דלית לן ריבוי על ארוג אפילו אין דעתו להשלים ג"כ אינו מטמא אלא א"כ עשה באופן ההוא כלי תשמיש כמ"ש הפנ"י הנ"ל כן נראה לי ואחתום בברכה ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע.