מהר"ם שיק יורה דעה רעח

מעלתו בזה לזאת שאל את הדין והנה באמת הוולד מומרת אפילו אם היא מגוי דגם מומר יש לו דין ישראל וקידושיו קידושין וכן קי"ל באה"ע סי' מ"ד סעי' ט' בהגה"ה וכיוצא בזה קי"ל ביו"ד סי' קנ"ט ואדרבה וולד מומרת עדיף משאר מומרת והוי כתינוק שנשבה לבין הנכרים שהוא כישראל לכל דבריו וכן איתא ביבמות דף י"ו כיו"ב ועכ"פ לא גרע התינוק ההוא מאמו ומה"ת דינו כישראלית לענין כל הדברים כי אם רק מה שמפורש בדברי חכז"ל במה מומר אין דינו כישראל ובמקום אחר הארכתי והסברתי הדבר גם בסברא ואי' כאן מקומו

ועכ"פ האם עם הבת שניהם דינם כמומרים ומומר מיד שנשאו לבו לשוב אל ה' ובוכה ומתחרט על עון גדול אשר עשה מיד הוא כישראל כשר ומה"ד א"צ טבילה אלא דבש"ע ביו"ד סוסי' רס"ח העתיק דברי הנמוק"י דבעי' טבילה וקבלת דברי חברות בפני ג' ומחהש"ק בסי' שכ"ו סק"ח ביאר וכ' דאפילו מדרבנן א"צ וזה רק מחומרא בעלמא וא"כ בנידון הנ"ל הבת דינה לגמרי כאמה המומרת עצמה ואביה עפ"י הדין אינו אביה כיון שהיא ישראלית ואביה גוי ומה שייכות יש לו עמדה. וזרעו רחמנא אפקרי' בכה"ג שיהא זרעו בטל בזרע האשה הישראלית שהיא האם וכמ"ש בתורה כי יסיר את בנך מאחרי ונקרא בן ישראל ולא בן האב

ועיין בקידושין דף ס"ח ע"ב וכיון דא"צ לקבל דברי חברות בפני ג' וא"צ לומר הבת שהיא עדיין קטנה דאצלה וודאי עיקר הטבילה משום חומרא ומבואר בש"ע דקודם הטבילה יגלחו ראשם ואינו צריך גם אינו רשאי לדחותם וכ"ש שלא להכביד עליהם לומר להם עונשים חמורים ובוודאי מה דאפשר להם ללמוד מדתי ישראל קודם הטבילה טוב ונעים אבל אין זה מעכב כמו שהביא בפ"ת בסוסי' רס"ח כל זה כתבתי לפי מה שהוא עפ"י דיני התורה אבל מה שהוא מנימוסי המדינה צריך לחקור אחר זה מהאנשים היודעים דברים ברורים מחוקי המדינה ושלא לעשות ח"ו מה שהוא נגד חוקי המדינה ושרי הממשלה יר"ה דברי החותם בברכת כוח"ט הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שצ"ט

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם תלמידי הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ והשנון כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י אבדק"ק סאנגרוט יע"א

מכתבו קבלתי ושמחתי בו בתורתו ושלוותו ועל אשר שאלת ממני הלכה למעשה באחד שמכר וולד פרתו המבכרת בכסף לחודא בתנאי אם יהי' זכר וילדה זכר מאי דינו לענין בכורה וכבר ראו עיניך דברי הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קצ"א וקצ"ב ודברי מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' שי"ב והנראה לפי ענ"ד בעזרת השם לבאר איזה חילוקי דינים וממילא יתברר הדין א) אי וולד מקרי דשלב"ל דבחו"מ סי' ר"ט וביו"ד סי' ש"כ פסק הטוש"ע דהוי דשלב"ל ובאה"ע סי' מ' הביא דעת הרמב"ם דיכול לקדש עיבור כשהוכר ובתה"ד סי' ע"ר הביא דעת הא"ז ומהר"מ דפליגו בזה וכ' דתליא בפלוגתא דחו"מ סי' ר"י אי הטעם לכשתלד קנה משום דעיבור מקרי איתא בעולם כפירוש רשב"ם או כפירוש ר"י דלדבר שלב"ל עדיף לר"נ ולפי"ז קשה עמ"ש הטו"ז שם בסי' ר"י להוכיח כי הרא"ש סובר כהרשב"ם דא"כ קשיא דהרא"ש סותר דבריו דבריש בכורות הביא דעיבור הוי דשלב"ל

מיהו לשון הטו"ז לאו דווקא ויש ג"כ לומר דסובר כר"י ואז ג"כ לא קשה קושית הטו"ז ויש ג"כ לומר כמ"ש הקצה"ח דלר"י ג"כ בעינין גם סברת הרשב"ם לישב קושית הפנ"י בגיטין ואפי"ה כיון דלדבר שלב"ל עדיף בזה א"כ אין ללמוד מהתם דקונין לוולד וא"כ א"ש ומדוקדק ג"כ לשון הטו"ז והנה בס' מחנה אפרים בכלל דבר שלב"ל האריך להוכיח בראיות גדולות דוולד מקרי בא לעולם וכן כתב ג"כ בס' קצה"ח סי' ר"ט ובאו"ז גדול שנדפס זמן זה מחדש ראיתי שכ' דגם תוס' איכ"ל דמודו אלא שהם מיירי דעדיין לא נתעברו הבהמות ולכך כ' דהוי דבר שלב"ל וכן י"ל בדברי הרא"ש ריש פ"ק דבכורות הנ"ל

ובספר נתיבות המשפט כ' דבוודאי ברוצה להקנות העיבור מקרי בא לעולם אלא דתוס' והרא"ש מיירי שרוצה דווקא למכור ולקנות לכשיהא נולד הוולד ולכך קרו לי' דשלב"ל וזה קשה מאי יועיל זה בבכור לפוטרו כיון דבשעת פטר רחם אינו של גוי ואיכ"ל דקנינו וקדושתו באין כאחד דמהני בכמה דוכתי. או כיון דקונה דא"י לחזור הוי יד גוי באמצע ועוד מה שקשה על דבריו דא"כ הא דאמרינין בקידושין דף ס"ג דכל שבידו להקנות מעתה לא מקרי דבר שלב"ל וא"כ הה"ד הכא כיון שבידו לקנות מעתה אמאי קרו לי' דבר שלא ב"ל וצ"ל משום דשניהם אינם רוצים או דוולד פנים חדשות ובתורת וולד לקנות הוי דבר שלא בא לעולם. ובאמת ביו"ד לענין בכור משמע דאף בתורת עיבור א"י להקנותו ואפשר לענין לוקח הוי כדבר שא"ב וכנפל לים עיון ב"ק דף צ"ח ואינו ברשותו קרי לי' נמי דשלב"ל דהבהמה אינו שלו ולא יכול ליטלה משא"כ לענין מוכר ובזה מיושבים מקצת קושיות עכ"פ מהרא"ש בבכורות אין ראי' וכמ"ש לעין ובזה מסולק מה שהקשה מהרי"ט אלגזי ריש. בכורות על הב"י בסי' רי"ב דמסופק ברא"ש אי מקנה מעוברת דהו"ל למיפשט מרא"ש בבכורות הנ"ל ולפימ"ש מהתם אין ראי' או כמ"ש האו"ז או כמ"ש הנתיבות המשפט

ומאי שנסתפק לך אי מועיל בדיניהם לענין דשלב"ל עיין בב"י ביו"ד סי' רס"ד הביא הגהות מרדכי בשם רבינו שמחה דאינו מועיל סטומתא בדבר שלב"ל ובתשובת רש"ל סי' ל"ו באמצע התשובה כ' דמועיל דינא דמלכותא ומשמע דגם סטומתא מועיל ובדיניהם עדיף קצת מסטומתא ומועיל בדשלב"ל ובדבר שלב"ל ממש נראה שם דג"כ קונה וכ"ש עיבור ואכ"מ לפי מ"ש מעלתו דבדיניהם קונין עובר יש עוד סברא דיכול להקנות עיבור מיהו כבר כ' העבוה"ג וגם מרן זצ"ל בחת"ס דדווקא אם המכר הוא מכר באמת אבל אם קונה בפרוטה וכיוצא דרך זה אין מנהג ושוב לא קנה

ובזה י"ל לשון הש"ע סי' ש"כ ביו"ד והדגו"מ הקשה שם מ"ש מסעי' ו' דפסק דאינו מועיל מכירת העיבור ובסעי' ז' פסק הרמ"א כמהרי"א דמועיל עיי"ש מה שתי' ויבואר לקמן אי"ה ולהנ"ל א"ש דבסעי' ו' איירי דהקנה רק אוזן וכיוצא ועל זה ל"ש בדיניהם דאצלם ל"ש כלל קנין כזה ודשלב"ל ל"ק אבל בסעי' ז' דבאמת הוי קנין גמור ואינו הערמה והפקעה בעלמא אז אפילו הוי דשלב"ל יש לן עוד סברא דאזלינין בתר דיניהם ומועיל אפילו לדבר שלב"ל וכיון דיש עוד צד להתיר פסק כמהרי"א הנ"ל וא"ש. וא"כ בנידון שלנו אם יתברר דבדיניהם קונין עובר יש עוד סיוע להתיר

אמנם כיון דיש פוסקים דס"ל דאין קונין עיבור צריכין אנו לבוא להיתר הב') שכ' המהרי"א בסי' ק"ל דמסתמא הקנה האם לוולד והביא ראי' מפרק המפקיד דאמרינין בשילם ולא רצה לישבע דהבעלים מקנים בהמה לכפל עיי"ש ובנוב"י מהדו"ת הנ"ל כ' דאם הורה המורה כדברי מהרי"א מועיל בדיעבד אי אקני לי' בכסף ומשיכה ומרן זצ"ל כ' בתשובה הנ"ל דה"ה לרש"י בכסף לחודא ואם עשה תרתי מהני אפילו לכתחילה כמהרי"א וכבר הבאתי דבדגו"מ הקשה דברי הש"ע אהדדי דבסעי' ז' סמך על טעם מהרי"א הנ"ל ובסעי' ו' לא סמך על זה ומה שתי' הדגו"מ קשה דבראשונה תי' דסעי' ו' מיירי דפירש בלא אם וקשה להעמיד זה ברמ"א עיין בלשונו ומ"ש בתי' ב' לחלק בין ק"ס לא הבנתי

ולפי ענ"ד לישב דהנה בלא"ה קשין לי דברי מהרי"א דנהי דהישראל גמר ואקני כדי להפקיע מבכורה אבל הרי הגוי אינו מכוון לקנות הבהמה והרי קנין בעי כוונה ואפילו בדעת אחרת מקנה אותו פליגו ובחת"ס סי' שי"ג כתב דבגוי לא מהני דעת אחרת לכ"ע מיהו במהרי"א מיירי בעומדת בחצר ואיכ"ל דחצרו קונה לו שלא מדעתו לטובתו ונהי דגם בחצר פליגו אי קונה שלא מדעתו במכירה ואבדה עיין סי' ר"ס סעי' ה' ובסמ"ע שם סק"ב מ"מ בעיבור דיש עוד בלא"ה צדדים בחילוק א' סמך לצרף נמי סברת מהרי"א. "א

ועפי"ז מיושב קושית הדגו"מ דסעי' ו' דמיירי דמקנה לי' רק במעות ומשיכה ואפילו מקנה לו המקום כיון דהוי חצר שאינו משתמרת לשוכר הוי רק כחצר של שניהם וקונה רק מתורת משיכה דאם אינה משתמרת בעינין דעת אחרת מקנה ובגוי הא אמרנו דאינו מועיל דעת אחרת ולכך א"א לסמוך על מהרי"א דהגוי אינו מכוון על האם אבל בסעי' ז' דמיירי בחצר גוי שפיר סמך על מהרי"א ולפי"ז בנידון דהנוב"י לכאורה א"א לסמוך על מהרי"א דקשה דאינו מכוון לקנות ואפשר דהנוב"י סובר כיון דמכוון לקנות הוולד וא"א אלא ע"י האם הוי כמכוון לקנות גם האם ועכ"פ מרמ"א לפי תי' קושית הדגו"מ אינו סובר כן

ומרן זצ"ל בחת"ס סי' שי"א פקפק על ראית מהרי"א מיעקב אבינו ולפי מ"ש הריב"ש בסי' שכ"ח דאיכ"ל דקודם מ"ת הי' קונה דשלב"ל ג"כ אין ראי' מיעקב מיהו מריש בכורות בבריית' ישראל שקיבל מגוי וגוי שקיבל מישראל דלרבנן פטור ולר"י מחייב והוכיח שם המהרי"ט דע"כ לר"י צריך שיהא להישראל גם באם, מקצת חלק ותנא סתם משום דאמרינין כמהרי"ח יש ראי' לדבריו וגם מרא"ש בפ"ק דקידושין וכן פסק באה"ע סי' כ"ח סעי' י"ט בשואל טבעת לקדש בו אשה אזלינין בתר אומדנא דניחא לי' למשאיל דאם א"א בשאלה יהא שלו במתנה עמ"ל ואזלינין שם בתר אומדנא וה"ה הכא ומכח כ"ש דהרי רוצה להפקיע קדושת בכור מן הוולד

איברא לפי מ"ש היד אפרים במג"א סי' תרנ"ח סק"ג שהקשה למה אתרוג שאול פסול ולא אמרינין דנהוי כטבעת שאול' לשיטת הרא"ש ותי' לפי גירסת יד האפרים דמצד האומדנא מועיל רק דלא הוי גזל אבל לכם לא מקרי וא"כ ה"נ בעינין שיהא הבהמ' של גוי ולזה לא סגי באומדנא מיהו גם בבכור כיון דקי"ל דבהמת הפקר פטור מבכורה עיי' בחת"ס סי' שט"ז ובעלים רוצים להקנותו