מהר"ם שיק יורה דעה רסט

סי' קס"ב ס"קח דווקא בדרבנן אמר הר"ן דבריו ובלקוה"כ חילק עוד בחלוקים יעוי"ש

ואפילו אם כששמע זה שזיכו לו ניחא לי' לא מהני כמ"ש ההמ"ג בפ"ד מזכי' דין ב' דבחוב אפילו כשנתרצה כששמע אפי"ה אינו מועיל וא"כ בנידון שלנו לא מבעי' דלא שייך סברת הרמ"ה דלעיל דהא בפנ"ט זוכה עבור החתן וקנינו וקנין החתן באים כאחד כיון שאינו זכות אלא דגם טעם הראשון אינו דנקנה לו מלבד הטעם דהאי שטרא חספא בעלמא הוא ואין שייך בו קנין דהרי על שם אבי החתן אינו מכתב ובעי' בכה"ג כתיבה ומסירה ומסירה לחתן לא הוי לא מבעי' לדעת האומרים בחו"מ סי' ס"ו סעי' ט' דמסירת שטרות בעינן מיד ליד אלא אפילו אי בעי רק כשאר משיכה מ"מ הא בעי' או בפניו או שיאמר לו לך חזק וקני כדאיתא בחו"מ סי' קצ"ז וא"כ למאן נחייב לאבי החתן הרי לא משך לא המלוה ולא קנה הביכע"ל ולהחתן ג"כ לא נוכל לחייב דהרי לא בא לידו באופן דיקנה וא"כ א"א לחייבם

ובוודאי אם אבי החתן או שאר באי כחו ציוו לבעל המעות שישלם לב"כ הפטראיי"ן עבור החתן לחצאין א"כ ה"ה כערב ונחשב כמו בא לידו וכדאיתא בקידושין דף ז' לענין קידושין דהוי כמאן דמסי' לידי' וה"נ כן ואם יש הכחשה דינו כמו כל הכחשה דחייב שבועה ואם רק אמר דבטוחים וביקשו ממנו שגם הוא ישתתף ויקח מנעל על בנו מסקנת הפוסקים דזה דווקא באמר חזי דעלך סמיכנא ודחו שהביא מעלתו"י דברי הש"ך בסי' קכ"ט ס"קז יעויי"ש ובנתיבו' המשפט ועכ"פ כל שהנותן נתן לטובת עצמו אעפ"י שגם אבי החתן מרוצה ואפילו הפעראיי"ן נראה לפי ענ"ד דפטורים כמ"ש לעיל

ועכשו נבוא לנידון הג' שאבי החתן הי' האגענט ולידו נתן בעל המעות את המעות בזה צ"ע די"ל דהוי כבא לידו להתעסק עמהן דהיינו לשלחם להפעראיי וממילא הוא חייב בהפסד המלוה או דלמא כיון דהוא הפעראיי"ן והבא לידו הוי כבא לידם וא"כ איד כשנתנו לידו כבר באו ליד הפעראיי"ן ולא זכו אותן לעצמן דיד פועל ביד בעה"ב דמי ונראה דהרי קיי"ל בחו"מ סי' ע"ר דין ג' דשברו ללקט מציאות אפי' מציאה אחרת קנה השוכרו וכאלו אין לו יד לאותו דבר א"כ ה"נ לאותו דבר והוי כמו בא לידם והוי כשלהם ועיין בש"ך בחו"מ סי' ק"ה סק"א ואינם יכולים לחזור בו וא"כ אין דינו כממון הניתן להחברא למחצית שכר דהוי פל"מ

ונהי דכבר כתב בשבות יעקב ח"ג סי' קס"ז דכל למחצית שכר חייב גם בהפסד אפי' אינו פלמ"ל מיהו התומים סי' צ"ג סעי' י"א הא פליג ע"ז ובכה"ג דלא זכה בו המקבל נראה דלכ"ע אין לחייב דבמאי נתחייב כיון דמיד קיבל זה לצורך הפעראיי"ן ולא עשה המשיכה ההגבהה לצורך עצמם

ונראה לפי ענ"ד דבכה"ג תליא בכוונה דאם נתן הנותן וקיבל המקבל כו"ד עצמו וכיון לזכות בו קנה אותו דגם אחין ושותפין יכולין לומר לעצמי זכיתי יעויין בסי' רפ"ו ובסי' קע"ו ואיכ"ל דהוי בעיסקא או מטעם שבו"י הנ"ל מחייב המקבל בהפסד פלגא ואם הנותן טוען ברי שעל דעת זה נתן לו והוא קבלן על דעתו ויש הכחשה ביניהם בטענת וודאי (או בטענת רגילים לברר) ישבע ובטענת ספק יקבל בחרם שלא קבלו אלא ע"ד משלחו היינו לזכות לפעראיי"ן ואז פטור כן נראה לפי ענ"ד לדינא אמנם הואיל ואין לי ראי' ברורה לזה ודבר חדש הוא עוד אצל רב מובהק והבוחר יבחר ויהי' ה' אלקיו עמו דברי ידידו וכו' ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה שפ"ה בעזה"י יום פ' ויחי תרל"ח לפ"ק פה חוסט

החיים והשלום כל טוב להרב הגדול המופלג כש"ת מוה' נפתלי סופר אבדק"ק פעטשי ניידארף יע"א

מכתבו קבלתי בשבוע זו ביום א' ובו נשאלתי ע"ד המקוה שהיא מעין ואינה סמוכה לנהר וקשה לנקות אותה ע"י כלים נקובים ונוהגין שמה לנקות ע"י פלומפ"ף שמגיע עד סמיך לקרקע ועי"ז שואבין המקוה ושאל מעלתו נ"י כיון דפמ"ג באו"ח במשי סי' ס"ק י"א מסופק אם יש לפלומפ"ף דין כלי וא"כ אין רשאין לנקות דמבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' מ' דבעי' לנקות ע"י כלי מנוקב דווקא וביאור הט"ז שם בס"ק מ"ז דלכאורה אפי"ה יהא אסור משום דנעשה ע"י אדם ותי' כיון דהוא מחובר ע"י ניצוק מהנקב שבתוך הכלי שרי ולהש"ך שם בס"ק מ"ו שרי משום דאין רצון הבעלים שיפלו מן הכלי לתוך המקוה ואע"ג דמים שאובים שנפלו מעצמם לתוך המקוה אפילו שלא לדעת אפילו לא ניחא לי' פוסלין המקוה היינו אם נעשים שאובים אבל בכלי נקוב שאינם שאובים אלא ויהא הפסול משום דנעשה ע"י אדם ע"ז כ' הש"ך שפיר דכשם ואמרינן בעלמא בדבר שא"מ דלא הוי כעשה הוא ואפילו בפס"ר אמרינן בשבת דף ע"ה גבי חלזון כיון דטפי ניחא לי' דלא ימות הוי רק כמתעסק ופטור ולא הוי כאלו עשה הוא וה"נ לא הוי כאלו בא ע"י אדם כן הסברתי דברי הש"ך הנ"ל וגם מעלתו נ"י כ' כעין זה

וא"כ בנידון הפלומפע"ן (כנראה מדברי תשובת זכרון יוסף סי' י"ג בחיו"ד ומתשובת גידו"ט תשובה י"ד שהאריכו בדין הפלומפפע"ן וכנראה מדבריהם שלא ידעו היטיב ענין הפלומפפע"ן אם יש בהן חיבור למעיין ע"י ניצוק) הנה הגידולי טהרה בסי' י"ד האריך בזה ולבסוף סיים וכל זה בתנאי שהמשיכה והדחיפה יהא בדחיפה אחת שלא יהא הפסק בין הכוחות עד כדי שישער שהמים העליונים מחוברים עכ"פ דרך ניצוק עם המים התחתונים שבבאר ואם לא עשה כן לכתחילה יעשה לפחות כן לבסוף וש"ד וכ' עוד דנראה לו דאם המקוה ריקן לגמרי ונפלו לתוכה ג' לוגין בתחילה ע"י משיכה זו הנ"ל באופן שלא הי' חיבור ניצוק) אע"ג שירדו אח"כ לתוכה מ' סאה מי גשמים לא מהני כיון דלדעת ר"ת ג' לוגין מים שאובין פוסלין מן התורה וכיון דנענו בספיקא דאורייתא תו א"א לסמוך על צדדי היתר עכ"ל

ומזה נוכל למילוף לנידון דידן לערות המים מהמקוה ע"י פלומפ"ף שצריכין שלא יגיע הפלומפ"ף עד לארץ בכדי שלא יהא חשש שנפלו שם ג' לוגין תחילה וה' צריך הפלומפ"ף להיות בגובה מעט מקרקעות המקוה אך י"ל כיון דקי"ל ביו"ד סי' ר"א סעי' מ' בהג"הה בספיקא במעין גמור יש לסמוך להתיר לפי דבריו בכה"ג כשאינו נוגע לגמרי

אמנם אנכי כבר כתבתי במקום אחר שלפי ענ"ד אין כאן ספק ראיתי בסידור דרך החיים בה' נט"י שכ' דאם מניח ידיו על הקרקע ויוצק עליו מפלומפ"ף מותר ממנ"פ אי כלי הוא הרי הותר בנט"י ואי אינו כלי הרי הותר בטבילת ידים דהרי המים מחוברין להמעיין ע"י ניצוק ולפי ענ"ד לפי הנודע לי קצת מענין הפלומפ"ף אין כאן ממנ"פ דהברזל ששואבין בו בתחתיתו דוגמת כלי שקורין "מנעל,, וכן למעלה אלא שיש לכלי זה שבתחתיתו שקורין ''עווענטיל,, שהוא פותח וסוגר ע"י דחיקא ואויר דוחק אותו למעלה ושוב נסתם וא"כ כיון דלכאורה דנעשה לקבלה על אופן זה הוא מקרי כלי קנלה וכעין דקי"ל באו"ח סי' קנ"ט סעי' ה' לעיין טיטרוס שנעשה לקבלה באופן זה ואז כשיקבל שוב אין לו חיבור למעין ואי נימא דכה"ג לא חשיב כלי גם מחובר למעין אינו בשעה שנתמלאה ושופך לחוץ

ועדיין צריך לחקור בתוכן ענין הכלי הזה כי אמרו לי שיש פלומפפע"ן בכמה גווני ולדעת הנוב"י מהדו"ת ביו"ד סי' קמ"כ אם נעשה בברזא לפתוח ולסגור הדין דאפילו בשעה שהוא פתוח חשיב ככלי ונהי דמרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל פליג על דברי הנוב"י הנ"ל וס"ל דכשהברזא איננו תחוב איננו חשוב כלי מ"מ אף לפי דבריו בוודאי אסור לעשות ע"י פלומפ"ף מקוה אבל לענין לערות המים לפי ענ"ד אפילו חשוב כלי אין בו חשש דכיון שבאו לתוך "הווענטעל,, שוב אינו נופל ממנו לחוץ ומה שלא בא עדיין לתוך הכלי אין נפ"מ אם נופל למטה

אלא שעדיין אני חושש שאפשר שקוד' שנתמלא המנעל שב''הווענטעל,, אפשר שזבין ממנו המים שבתוכו וגם זה לדעתי אינו שהאויר דוחק אותו למעלה מ"מ אפילו אז בעת שעדיין לא נתמלא "הווענטעל,, דאז מקצתו פתוח ואפשר לזוב ממנו וע"ז אפשר שכיוון בספר דרך חיים הנ"ל בדרך ממנ"פ ומ"מ בנידון שלנו בוודאי כל כמה דלא נסתם לדעת מרן הגאון הנ"ל אין לו דין כלי ומשנסתם שוב אין נופל ממנו ומה שלא בא עדיין לתוך הכלי אין בו ריעותא אם זב ממנו למטה ע"כ לדעתי הי' אפשר לערות מים על ידי פלומפ"ף בלי שום חשש כן נראה לפי ענ"ד

אלא שצריך ליזהר ג"כ במ"ש הגידולי טהרה שלא יפסק ביניהם ושצריך למשוך בתכיפה בלי שום הפסק כדלעיל וכ"ז כתבתי רק לפי מה שמדומה לי בענין הפלומפ"ף אבל באמת אין לסמוך על זה כל זמן שלא יחקרו וידרשו אצל היודעים בטיב הכלי ההוא על כל הנ"ל ואם אין אפשרות לזוב מן תוך המנעל למטה ואם הוא כן כמו ששיערתי לעיל ויתברר זה בבירור לדעתי אין בו חשש וצריך חקירת חכם (והנה חקרתי אצל תלמידי הרב הגדול מוה' זלמן שפיצר נ"י אב"ד דעיר מלוכה ווין ע"ד הפלומפפע"ן והשיב לי וז"ל לא יכולתי לעמוד על הדבר בבירור כי זה אומר בכה וזה בכה וקרוב שיש לחוש שנופל מתוך הרעה"ר לאחוריו אבל לא ידעתי בבירור ואם אדע בבירור אז אכתיב שנית עכ"ל) והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה שפ"ו עוד להרב הנ"ל

מה שחקר עוד בענין ברית מילת קטן אם יש לאחרו דאם יקדימו למולו לא יהי' להם מנין לסעודה לכאורה זה תלי' בפלפול שכ' המג"א בריש הלכות תפילין סי' כ"ה ס"ק ב' דכל שיהוי מצוה לא משהינן עיי"ש ויש ע"ז לכאור' תימה מאו"ח סי' תכ"ו לענין קידוש