מהר"ם שיק יורה דעה רסז

מיהו זה דווקא אם מצאה טיפת דם כ"ש אבל קרטין וחצין זה לא שייך לומר דרוב צורות כה"ג הם במקור אדרבה מצויין יותר בכליות ואפשר דאיכ"ל בכה"ג דהוי מצוי נגד חזקת טומאה וספיקא להקל כן יש לקיים סברא הזאת אמנם הגם שאנו מדמין אין אנו רשאין לעשות מעשה ובפרט בנידון הנ"ל שכ' מעלתו דלפעמים היא מוצאת בעד טיפות דמים ורוב הגאונים בתשובותיהם לא סמכו על זה ועל כיו"ב

אלא שמעלתו נ"י כ' עוד דלפי מ"ש הסד"ט בס' קצ"ו דמועיל אם פסקה בטהרה ובדקה ביום ראשון שוב אפי' לא בדקה עד יום שביעי לבסוף מועיל דאמרינין ביום השביעי מקצת היום ככולו וא"כ באשה הנ"ל דדרכה להיות לה הרבה פעמים ג' ימים נקיים מקארטין הנ"ל ע"כ תוכל לבדוק רק בפסיקת טהרה ביום השביעי ונימא מקצת היום ככולו וזה הוא תימה גדולה איך עלתה על דעת מעלתו נ"י לומר הך דהרי הטעם שם בסד"ט דלכך סגי בהכי משום דמוקמינן לה בחזקת שלא ראתה כל שבעת הימים ימי הנקיים אבל באשה ההיא שהוחזקה להיות רואית קארטי"ן כאלה הוא בחזקה שאינה פוסקת לראות הקארטין ח' ימים והוי כאלו ראתה בפנינו וכי אם לא תבדוק נימא שלא ראתה קרטי"ן זהו דבר תמוה כי בוודאי היא בחזקת שיצאו ממנה תוך שבעה נקיים קרטין שהם ספק דם ומאי יועיל לה זה מאי שלא בדקה עצמה

וע"כ לפי ענ"ד בוודאי אין להאשה ההיא תקנה שנוכל לסמוך עלי' אלא כמ"ש מרן הגאון בסי' קע"ו הנ"ל או שתבדוק הקרטי"ן אם יתמעכו או בבדיקת מהרי"ו ונהי שכתבתי למעלה דהכא לא מהני בדיקת המיעוך דהרי לפעמים נמצא טיפות דם הבלועים בעד ולפי סברת מעלתו זה בא ע"י שנתמעכו הקרטי"ן גוף סברתו אינה מוכרחת דאפשר שבאו הטיפין כך ובוודאי אם תמצא הטיפין היא טמאה אבל אם נמצאים רק קרטי"ן נהי דלפעמים נמצאו גם טיפין אין ראיה אחת מוכרעת על ראי' שני' כן נראה ביו"ד סי' קפ"ח ובפסקי מהרא"י סי' מ"ז ונהי דאמרי' שם דבעי' שלא יתמעך מהן שום אחת היינו באותו ראי' עצמה אבל אין ראי' מראי' אחת לחברתה כיון שלא נתמעכו ע"כ הם כברי' ולפי הנראה מדברי מקצת פוסקים והשב יעקב אפי' בבאו מן המקור בכה"ג טהורין

ואני אמרתי לישב קושית הרא"ש בכלל ב' על מאי דאמרינין בנדה דף כ"ב דשאלו לרופאים ואמרו דמכה יש לה והטילו אותן לפושרון והקשה הרא"ש שם ממנ"פ וכו' ותי' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל דעל הכלל נאמנים אבל על הפרט אינם נאמנים ואני אמרתי כמו דאמרי' לענין איסורין הובא במג"א רי"ז דאם נשתנה איסור לדבר המותר הוא מותר וה"נ לענין טומאה כיון דנשתנו דאינם נימיחות אפילו הי' דם עתה אין דינו עוד כדם והחק"י בסי' תס"ז כ' על קו' מחלב תי' דכל זמן שלא גילתה לנו התורה דחלב שרי לא הוי מקרי נשתנה לדבר המותר וא"כ הנ"ל לדברי מרן דעל הכלל נאמנים כיון שזה בא להם מכח הניסוין ע"י ניתוח האברים א"כ נודע שיש דברים מותרים כקליפות השערות והקרטי"ן וא"כ אפילו אם דם מהמקור נשתנה לזה הוי נשתנה לדבר המותר ועכ"פ אם כולם לא נתמעכו כ' מרן הגאון זצ"ל להתיר וכן אם בדקו בבדיקת מהרי"ו עפ"י חכמת הבקואי' ונמצא שהמוך נקי באופן המבואר שם ובנוב"י סי' מ"ג בכה"ג נוכל לסמוך להתיר

וכ"ש מהיות טוב אם תעשה תרווייהו דהרי החות דעת חולק על הנוב"י דלא מהני בדיקת מהרי"ו ונהי דאין דבריו מוכרחים דהרי במוך דחוק מבואר שם בנדה דף ג' דמועיל וגם שם אינו מבואר דיש לחוש במוך היכא שהוא נקי לגמרי דזה הדבר הוא נגד החוש כמ"ש ג"כ הרבה פוסקים בתשובותוהם וכן מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל פסק כן אע"ג דבתשובתו בסי' קנ"ט לא הכריע אבל תשובה קע"ו היא אחרונה ומינה לא נזוע כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה יהי ה' עמנו וידריכנו בדרך אמת למען שמו דברי ידידו הדו"ש

ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה שפ"ג שיל"ת חוסט יום עש"ק פ' דברים תרל"ב לפק חוסט יעי"א

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער ני'

מכתבו קבלתי בשבוע העבר ושם נאמר לבקש ממני הלכה למעשה בענין הפער איי"ן שהוקם שהי' תכליתה שכל חתן וכלה שיתנו מעות הקצוב להם יקחו לעת חתונתם עפ"י אופנים כתקנותיהם בכפליים ויש מב"ב שנתנו מעות שהי' לו בן או בת לקנות אותם בחברה הנ"ל ולעת חתונתם מה שיקבלו יהא הרווח לחצאין ועתה נתבטל הפעראיי"ן והופסד המעות ותובע הנותן מעות מהמקבל שיתן לו מחצית ההפסד כמו בכל שותפות והמקבל אביו של החתן טוען שלא התנה על ההפסד והי' לו להתנות וכ' מעלתו ני' שאם אמנם שנראה שדינו כשאר שותפות מ"מ יש לחלק א' שהחתן לא עשה שום קנין ואפילו אם שותפות מועיל בלא קנין משום דצייתו וגמרו ומקנו כאן גרע שהחתן לא עשה שום דבר אלא שחתם את שמו בהביכע"ל של הפעראיין ועוד הא אמרינין בחו"מ סי' קע"ו סעי' מ"ח דאונסא דלא סליק אדעתי' לא קיבל עלי' וה"נ לא סליק אדעתי' עכ"ל בקצרה

ולכאורה הי' נ"ל לפטור את המקבל עפ"י דברי הרמ"ה המובא בטוש"ע סי' קע"ו סעי' ו' דשותפין שאחד נתן מנה וא' מאתיים אע"ג דהדין דבין לרווח ובין להפסד הוא לאמצע אפי"ה אם הפסידו הכל אין בעל המנה משתעבד לשלם מביתו עיי"ש אע"ג דהש"ך הביא שם בשם המבי"ט ח"א סי' ר"ב דס"ל דהרמב"ם חולק ועיקר נראה כהב"ח דכל הפסד שבא מחמת משא ומתן גם הרמ"ה מודה להרמב"ם ובזה מיירי הרמב"ם אבל הרמ"ה מיירי שנפסד המעות ע"י אבדה וגניבה וכיוצא בזה בכה"ג סובר דלא נשתעבד לשלם מביתו וכן נראה לי דע"כ מיירי בכה"ג דאי מיירי בהפסד הבא מכח הא מושכחת לה שיעלה ההפסד יותר גם מחלק של בעל מאתים שגם זה יצטרך לשלם מביתו וא"כ ע"כ גם לשלם מביתו נשתעבדו וכי נאמרו דברי' לשיעורין וע"כ דהרמ"ה מיירי שנפסד המעות ובכה"ג שפיר איכ"ל כדבריו וכן משמע לשונו וכ"כ הב"י שם בשם תשובת הרמב"ן וא"כ הה"ד בנידון שלנו לשלם מביתו לא שיעבד עצמו ואע"ג דהי' שותף לחצאין

אבל באמת זה אינו דנראה דלכ"ע חייב המקבל אבי החתן או אבי הכלה לשלם גם ההפסד דהרי אמרי' בב"מ דף ק"ד דהאי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ומ"ש האי עיסקא משאר עיסקא דנהי דמבואר מלשון הגמרא שם דזה תקנתא דרבנן וכ"כ הרמב"ם בפ"ו משילוחין ושותפין דין ב' ובתקנה אמרינן דאין לך בו אלא מאי שתקנו אם יש שום סברא לחלק ועיין בתומים דף צ"ג אות י' מיהו נראה דק"ו הוא אם בעיסקא שצריך המקבל לפעמים לטרוח טובא שבטרחתו אפילו אם לא יהי' המעות מלוה וגם באחריותו והי' רק כפועל לפעמים ראוי לו שכר המגיע לחצאין ואפי"ה אמרו דפלגא הוא באחריותו ומלוה עליו כ"ש בנידון שלנו שאין להמקבל שום טרחא והוי זה נהנה וזה לא חסר וראוי' לעשות בחנם והוא הבטיח לו החצי' בוודאי ראוי שיהא נחשב פלגא מלוה

ועוד דלפי הנראה מגמרא ב"ב דף ע' ע"ב עיקר התקנה הי' הא דפלגא פקדון דמעות לר"ה בב"מ דף מ"ג לשולחני אפילו קודם שימוש הם כהלוואה ולאחר שימוש לכ"ע וכ"כ שם הרשב"ם וכל מעות שניתן למחצית שכר הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון דראו חכמים שאין ראוי שיהא המקבל עדיף מאדם העושה בשלו דטורח והוא באחריותו וא"כ כיון דפלגא הי' מלוה אצל המקבל ועכשו שנאבד הוא באחריות שלו אע"ג דלא התנו כך הוי ממילא ומי שאינו רוצה שיהא על אחריותו הוא צריך להתנות

וראיתי בתשובות שבות יעקב סי' קס"ג ח"ג שכ' בנידון שלו באחד שהותנה למחצית שכר ומהפסד לא זכר כ' דממילא הוא גם להפסד ואפילו להרמ"ה צריך לשלם מביתו אלא דיש תימה עליו דלמה הוצרך לומר מסברא הרי הוא מדינא דגמרא דהאי עיסקא פלגא מלוה וכו' ומה לי עסק אחר או עסק ליתן בשפאר קאסע או בפעראיין ושוב ראיתי בקצה"ח סי' קע"ו סע"ו דבאמת כ' כן מטעם פלגא מלוה וכו' יעויי"ש וכיון שכן ל"ש מ"ש מעלתו ני' דהוי אונס דל"ש דלאו משום תנאי אתאינן עלה אלא כיון שלוה מחברו באיזה אופן שנאבד צריך לשלם לחברו כן נראה לפי ענ"ד ולא צריך קנין לענין הלוואה שיהא חייב באונסין דכיון שנטל המעות הוא חייב באונסין וה"נ כאן בנטילתו לעסק זה נעשה פ"מ ופלגא פקדון

ולכאורה לא הי' הנותן רשאי ליקח רווח לחצאין מחלקו פקדון דגרע משאר עיסקא דרווח דנוטל אינו קצוב ואינו דומה כעין רבית קציצה משא"כ כאן דהי' קצוב ונהי דמחלק פקדונו הוא נוטל מ"מ לולא חלק המקבל שהוא מלוה לא הי' נוטל שהרי יש להחברה ההוא קצבה דדווקא כשיתן סך הקצוב הוא זוכה בחלקו וא"כ גם מחלק הבעל פקדון ראוי לבעל חלק המלוה וכעין דקי"ל בחו"מ סי' קע"ו סעי' ה' באחד נתן מנה ואחד מאתים הריווח לאמצע וביארו הראשונים הובא בב"י משום דלולא המנה לא הי' יכול לקנות את השור יעויי"ש מיהו כשם שלבעל חלק המלוה ראוי לו מחצית מחלק בעל הפקדון ה"ה מחלק בעל המלוה ראוי לחלק בעל הפקדון ואוקי חדא נגד חדא ושפיר ראוי לו משלו חלק מחצית הרווח וא"כ משונה עיסקא זו ואין צריך ליתן לו שכר עמלו או תרי תילתא בהפסד הנאמר ביו"ד שם סעי' ד' ואע"ג דבסוף סי' ק"ס אמרינן דאפילו טובת הנאה מקרי רבית התם אין המקבל טובת הנאה נגד טובת הנאה משא"כ הכא דשווין בטובתם ואין צריכין שכר עמלה ואין כאן חשש רבית כן נראה לפיענ"ד דינא דהאי עיסקא דהוא פלגא מלוה ופפ"ק וא"כ צריך המקבל לשלם חלקו מלוה להנותן כן נראה לפי ענ"ד ידידו החוב"ב הדור"ש. הק' משה שיק מברעזאווע