מהר"ם שיק יורה דעה רסו

בין הפוסקים הגדולים ומי אני להכריע ורק מפני שמעלתו נ"י האריך הרבה בזה ודעתו להתיר צריך אני לבאר דעתי בזה והנה עיקר טעם של כבוד מעלתו הוא משום דס"ל בבירור דאותן קושיין או טיפת דמים בעד המה באים שלא בהרגשה ואין כאן רק איסור דרבנן ובדרבנן ס"ל דגם שם אונס חד מועיל לס"ס ואיכ"ל ספק מן הכליות ספק מן הצדדין

ואע"ג דיש לפקפק דהרי יש כאן חזקת טומאה דהאשה היא בחזקת טומאה משום דבזמן הווסת בא הדם ממש בהרגשה ואיך אפשר לה לספור שבעה נקיים ס' מעלתו דאיכ"ל דזה לא נקרא חזקת איסור דהרי דם הווסת וודאי יפסוק בעת יעבור זמן הווסת ונהי דעדיין יש לפקפק עפ"י דברי הס"ט שכ' דאע"ג דדם שלא בהרגשה אינו מטמאה אבל אינו עולה בצם לימי נקיים הרי האבני מלואים בתשובתו כ' לחלוק על הסד"ט ומעלתו כ' עוד תקנה עפ"י הסד"ט בס' קנ"ו דהאשה תפסוק בטהרה בזמנה שאיזה ימים יש שאינה מוצאת הקרעין ואח"כ טוב' לא' תבדוק עד קודם טבילה ובאותו יום כיון דמקצתו הותר אמרינן מקצת היום ככולו עכ"ל והאריך לגבב סברות ודיעות האלו להתיר האשה לבעלה

ועיקר ההקדמה שהביא מעלתו ני' דאיכא ס"ס ס' מהכליות ספק מהצדדים לא ידעתי איך שייך מן הצדדים קרטין ואפי' דם ממש כבר כ' הש"ך בסי' קפ"ז סק"כ דאין חוששין לצדדים אלא א"כ יש לתלות שמחמת מיעוך התשמיש בא מן הצדדים ואפי' נימא דכוונתו על דברי עבודה הגרשוני בתשובה כ"ב שכ' בשם רופא א' שע"י דחיקת אבדיקה אפשר שנפצעו הגידים הקטנים ובא מהם דם הנה אפי' אם לימא כדבריו זה איכ"ל דווקא בדם אבל שיבוא משם קרטין או חצין וכיוצא בזה זה מעולם לא שמענו

ובאמת גם הספק של העבודת הגרשוני קשה לי בלא"ה דלפי הנראה לפי ענ"ד דכשם דקי"ל בבכורות דף כ' דרובא דתליא במעשה לא חשיב רוב וכ' המפורשים הטעם משום דמוקמי' אחזקתי' ואמרינין דלא נעשה המעשה ומטעם זה נראה לי דגם ספק דתליא במעשה ג"כ לא הוי ספק לסמוך עליו להתיר דג"כ מוקמינין בחזקת שלא נעשה מעשה וכנ"ל וא"כ צ"ע דברי העבודת הגרשוני ומ"מ אפי' לדבריו בקרטין לא שייך עדות הרופא ההוא שהובא שם בעה"ג וגם מכח הס"ס שכ' השב יעקב דיש ס"ס אם בא מכליות ואף אם אינם באים מהכליות דלמא אינם נימוחים במל"ע מוכח דלא ס"ל לעשות ספק שמא מן הצדדים

ובנידון הנ"ל נראה דלא שייך שמא לא נימוחו במעל"ע שהרי מעלתו כ' שלפעמים היא מוצאת רק טיפות דמים וכ' מעלתו ני' דיש לתלות דע"י לחלוחית הידים נימוקו ובסוף סי' קפ"ז איתא דאם נימוקו מקצת מן הקרטין שוב א"צ לבדוק את האחרות ותולים דמסתמא גם אלו ימיתו וא"כ אין כאן ס"ס

וגם מה שמעלתו ס"ל בפשיטות דבאים שלא בהרגשה והביא ראי' מתשובות שב יעקב הרי השב יעקב בעצמו בסי' ל"ח לא ברירא לי' דבר זה אלא שכ' בדרך ספק כן ואפי' אם לפעמים הם באים שלא בהרגשה מ"מ אין זה ראי' דלעולם הם באים שלא בהרגשה ושפיר יש לחוש שתהא טועה ותולה בהרגשת עד או בהרגשת מ"ר שהרי הרמב"ם בפ"ט מה' איסורי ביאה העיד שסתם דם בא בהרגשה ובכל רוב או חזקה אפי' ידעינין שפעם אחד יצא מן הרוב או מן החזקה אמרינין דרק השתא הוא דאיתרע. ואפי' לקולא קי"ל ביו"ד סי' פ"א ובכמה דוכתי דכל מאי שנוכל למעט ולומר דהשתא הוא דיצאה מהרוב או מהחזקה אמרינין כן

וא"כ מכ"ש כאן אפי' אם הדבר מוכרח שלפעמים יצאה מהחזקה ויצא ממנה שלא בהרגשה מ"מ עדיין נשאר החזקה שחזקת דם בא בהרגשה בכל מקום שאפשר לומר כן שבא בהרגשה אמרינין דאוקמינין אחזקתי' ואמרינין שבא בהרגשה ואין כאן דרבנן כנ"ל וכיון דאפי' לקולא אמרינין דכל מה שנוכל לתלות בהחזקה תלינין אפי' להתיר ובפסקי מהרא"י זצ"ל סי' מ"ז כ' כן להדיא ודלא כתשובת שב יעקב בסי' ל"ח הנ"ל

והנה גוף דברי הרמב"ם בפ"ט מאיס"ב הנ"ל דחזקת דם בא בהרגשה נ"ל דלמד כן מסוגיא מפורשת בב"ב דף כ"ד ע"א דמייתי שם ראי' לר"ח ממתני' דדם שנמצא בפרוזדור דחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבא וכו' ובש"ש שמעתתא ד' פ"א הקשה דהא אין דם טמא מן התורה אלא א"כ יצא בהרגשה והרי נולד הספק במקום קביעות וכל קבוע כמחצה ע"מ עיי"ש שתי' דבאמת הראי' רק דמוכח דמצוי מהני דשם ל"ש קבוע במצוי ורק הרוב הוא המסייע למצוי עיי"ש היטב ולי קשה טובא ע"ז דהרי מבואר בפליתי ובפמ"ג בסי' ק"י בכללי ס"ס דכשם דלא אזלינין בקבוע בתר רובא ה"נ לא אזלינין בתר קרוב וא"כ אי מיירי בהרגשה והספק נולד במקום הקביעות הרי בכה"ג לא אזלינין בתר קרוב ולכך אזלינין בתר מצוי ומנ"ל בעלמא דהיכא דלא נעשה הספק במקום קביעות מנא לן לומר דלא אזלינין בתר קרוב וצ"ע

ומכח זה נ"ל דבאמת מיירי התם בלא ארגשה אלא דאח"כ מצאה דם ומזה יליף הרמב"ם הנ"ל דחזקת דם שבא בהרגשה והוי כפירש קודם שנולד הספק דלא מקרי קבוע ובזה מיושב היטב מה שאמר רבא שם ש"מ רובא דאורייתא והקשו בתוס' הא בפירוש כתיב ותי דזה הוי רובא דליתא קמן וזה אינו מובן אבל לפי הנ"ל כיון דעיקר הא דר"ח דחייבין על דם ההוא הנמצא משום שבא בוודאי בהרגשה וזה חזקה הבאה מכח רוב דליתא קמן מוכח שפיר כרבא ומזה הוכיח הרמב"ם דינו וא"כ אין זה ספק אלא וודאי

ומ"מ נהי דחזקת דם דבא בהרגשה היינו דווקא דם ממש אבל קרטין וחצין וכיו"ב אפשר דאין לן חזקה דוודאי בא בא בהרגשה וכן מצאתי בדברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד ס' קנ"ט וא"כ נהי דמספיקא לא נפקא מ"מ הא קיי"ל בכללי ס"ס בש"ך אות ט"ז דהיכא דעל האיסור דאורייתא הוי ס"ס ועל האיסור דרבנן הוי רק ספק אחד מהני וזה ג"כ ע"כ הוי סברת מעלתו שכ' דלענין דרבנן מהני ס"ס דשם אונס חד וא"כ בלא"ה איכא ס"ס ספק מן הכליות ואת"ל מן המקור שמא בא בלא הרגשה וא"כ הוי על איסור דאורייתא ס"ס ועל איסור דרבנן חד ספק וכעין זה כ' בשבות יעקב בסימן ל"ח בחיו"ד

אלא דעל כל גוף סברות אלו קשה לי דהא מסיק הש"ך בכללי ס"ס אות ך' ואות ך"א דספק בדרבנן במקום חזקה להחמיר וכ"ש. לדבר דאית לי' עיקר מה"ת ואע"ג דהפ"ח חולק עליו שם והשעה"מ בכללי ס"ס דרבנן מסיק כהש"ך וא"כ ה"נ אשה זו בחזקת איסור עומדת עד שתמנה שבעה נקיים ועכשו נולד הספק אם הם נקיים דהקרטין מכליות באו או דאינם נקיים דהקרטין מהמקור ואפי' לפי מה שצידד מעלתו דזה לא דמי לס"ס בשעת שחיטה מלבד דסברתו קשה כיון דדם סותר הוי כאלו עדיין לא פסקה. אמנם אפי' נימא בכה"ג מועיל ס"ס לא הוי לגמרי נגד החזקה מ"מ לענין חזקה בספק דרבנן קי"ל כר' יוסי בפ"ב דמקוואות משנה א' דספק ליטהר אפי' בדרבנן להחמיר וה"נ לענין ספירת נקיים דהוי כמקוה טהרה

ומטעם זה נמי קשה מ"ש מעלתו נ"י להביא ראי' נגד הסד"ט דכ' דאיכ"ל דאפי' אי דם בלא הרגשה אינו סותר מ"מ אינו עולה וכו' וא"כ אפי' בלא הרגשה יש לחוש והביא מעלתו ראי' כדברי האבני מלואים סי' ס' מדברי מרן בעל חת"ס בחיו"ד סי' קע"ז דגם הוא ס"ל דעולה וזה ג"כ תימה דהא מדרבנן לכ"ע אפי' בלא הרגשה סותר כמבואר שם בדברי מרן זצ"ל בעצמו וע"כ צ"ל בכוונתו כיון דזה הוא רק מדרבנן מהני ספק אחד ואמרינין דלמא מן הכליות וקשה על זה מ"מ אתחזק איסורא אפי' בדרבנן להחמיר

ובאמת לי קשה על דברי הש"ך בסי' ק"י הנ"ל מהא דקי"ל ביו"ד סי' קצ"ו דתוך שבעה נקיים אם הוא לאחר ג' תולין הכתם אם יש מקום לתלות דדווקא תוך ג' אין תולין דהוי עדיין כמקור פתוח אבל לאחר ג' תולין וקשה אמאי נהי דהוא ספק דרבנן מ"מ כיון דאתחזק בטומאה כל זמן שלא מנתה שבעה נקיים ומספיקא הי' ראוי להחמיר אפי' בדרבנן וע"ז אמרתי לישב כיון דקי"ל דחזקת דם בא בהרגשה יותר ניחא לן לומר דהדם מעלמא כדי שלא יהא נגד חזקת דם שחזקתו בא בהרגשה וכעין זה כ' בשב יעקב בתשובה הנ"ל לישב דברי הטו"ז בסי' ק"צ שכ' דאפי' בעד כזה יש מקום לתלות דתולין ועפי"ז י"ל דזה שייך היכא דמצאה דם דאיכא חזקה דבא בהרגשה אבל בקרטין דאמרינין דאיכ"ל דשם אין חזקה דבא בהרגשה ולא הוי חזקה נגד חזקה ונשארת חזקת טומאה דמעיקרא וא"כ בספק קרטין בימי נקיים הוי לן לומר דאפי' ספק דרבנן להחמיר כדברי הש"ך בסי' ק"י הנ"ל וצ"ע

ועדיין הי' מקום לומר דיש להתיר עפ"י ס"ס הנ"ל עפ"י מ"ש הסד"ט וכ"כ בשב יעקב הביאו ג"כ מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' קע"ו דאין מצוי דם הנדה הבא מן המקור לבוא טפות קטנות וא"כ אפשר כיון דאינו מצוי והוי כרוב דאינו מן המקור נגד חזקת טומאה ושוב איכ"ל ספיקא דרבנן לקולא מיהו לפי ענ"ד נראה לי דכלל זה לא סגי להקל דהנה לכאורה קשה על הא דב"ב דף כ"ה הנ"ל דקאמר רבא מעיקרא קרא דאין להביא ראי' מר' חייא בדם הנמצא בפרוזדור לר' חנינא דרוב וקרוב משום דאיכ"ל דדם המקור הוא רוב ומצוי ושוב קאמר רבא שם מדר' חייא מוכח דרובא דאורייתא ופריך שם הא אמר רבא דשאני הכא דאיכא רוב ומצוי ומשני דהדר בי' רבא ותימה להבין מאי שייך בזה לומר דהדר בי' מזה דהרי עינינו רואות דהוי מצוי

וע"ז אמרתי דכוונת הש"ס דוודאי דם מקור מצוי אבל לראות רק טפה כחרדל זה אינו מצוי כמ"ש בסד"ט ובכמה תשובות ולכך מעיקרא סבר רבא דדם טפה בעלמא טפה קטנה באמת לא מטמאינין מדאורייתא לשרוף עליו תרומה וכסברת הסד"ט וא"כ ע"כ רבי חייא מיירי בדם טובא ולכך שפיר קאמר דהתם הוי רוב ומצוי אבל לבסוף הדר בי' רבא וס"ל דאפי' טפה דם כחרדל ג"כ תלינין במקור משום דאיכא רוב וקרוב דרוב דם הוא במקור והעלי' רק קרוב וזה אינו מצוי לענין טפה כ"ש ואפי"ה חייבין עליו וע"כ משום רוב וקרוב וא"כ לפי"ז לפי המסקנ' גם בטפה כ"ש אמרי' דבא מן המקור וזה דלא כסד"ט הנ"ל