מהר"ם שיק יורה דעה רסה

לחייב מלקות והרא"ה לא מיירי דבא לתוך המאכל דהרי נקט השותה וגם אפשר כשבא לתוך דבר מאכל שיעורו בכזית כמ"ש המג"א רסי' ר"ו עיי"ש) ושפיר כ' דברביעית איכא מלקות

ולדעת הרמב"ם צ"ע אי חשיב חלב כמו משקין היוצאין ע"י סחיטה או כרוטב היוצא ע"י חמימות ובאמת בחלב י"ל בטעם הרמב"ם דהרי חלב נעשה ג"כ ע"י המאכל וברביעית חלב יש ג"כ חלק גדול מהמאכל מ"מ בחלק הזה צ"ע על הרא"ה ז"ל איך ילקה על זה אלא משום יוצא מן הטמא טמא וזה אינו אלא איסור עשה

ובחידושי אמרתי עוד עפ"י דברי הרמב"ם דע"כ קרא דאת הגמל דבא לרבות חלב מן הגמל דאסור ובא ללמוד דלוקין עליו דאפילו בלא קרא הי' נראה לי לפי סברת מרן זצ"ל הנ"ל דמשקין כעין רוטב אי נעשו קפויים לוקין ואנן קי"ל בח"ש דאסור מה"ת משום דחזי' לאיצטרופי ואפילו היכא דלא כתיב כגון בשבועה כ' הר"ן רפ"ג דשבועות וכן דעת הרמב"ם דאסור משום דחזי לאיצטרופי וה"נ כיון דאפשר להקפותו אפילו בלא קרא הי' אסור מה"ת ולמה לי את הגמל וע"כ לא בא הקרא ללמד אלא למלקות ומטעם זה הי' קשים לי דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות מא"ס הנ"ל למה כ' דהיוצא מן הטמא לית בי' אלא איסור עשה וע"כ דהרמב"ם מדמה זה למשקין היוצאין ע"י סחיטה או משום דאית בי' תערובת מן המאכל ובזה פליגו הרא"ה והרמב"ם כן נראה לפי ענ"ד

ומ"ש גבי יבם ויבמה דאמאי מניחין אותן בהדי הדדי ואין מצווין להפרישן יעויי"ש במג"א סוסי' שמ"ג דהיכא דאיכא מצוה מצד אחד ואיסור מצד אחר מניחין אותן לעשות וכן פסח דלימנוייו הוא מצוה ושלא למנוייו אסור ומניחין אותם לאכול וא"כ ה"נ לענין יבום כנ"ל ואחתום בברכה וכו' ידידך ורבך הדו"ש הטוב

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שפ"א

נשאלתי מאת הנגיד הגביר מוה' חיים פיין מ' אם אין איסור עפ"י דת תורתינו לישראל לישבע לאוה"ע כדרך ונימוס המלכות בעת שיחובר להיות מקרואי העיר להיות לו בערגיר רעכט ואין השבועה בשם ע"ז אלא בשם אלקי השמים והארץ שלא ישקר בארץ ובמלכות הואיל ואמרו במדרש בפ' וירא שעשה אברהם אע"ה שלא כדין על שכרת ברית לאבימלך שבעבור זה אין לך אומה ששיעבדו בישראל יותר מהן עכ"ל בשינוי לשון קצת ולברר הדבר נאמר הנה בקרא בפ' משפטים כתיב לאו מפורש לא תכרות להם ולאלהיהם ברית ונכתב הלאו הזה בפ' ואתחנן לא תכרות להן ברית וכ' בס' יראים בסי' פ"ז עמוד אלילים דהיינו שאל תבטיחם להשבע להם שלא להשחיתם וכ' עוד שמקרא זה מדבר בשעה שאינם מסורין בידך וכו' עיי"ש מיהו זה אינו מבואר מלשונו אי לאו זה שייך דווקא בז' אומות

ובאמת. מהא דכ' דאי במסורין בידך הא כתיב לא תחי' כל נשמה נראה דמיירי בז' אומות ואע"ג דשם בסי' פ"ו כ' בלאו דלא ישב בארצך דסמוך לי' בפרשת משפטים דגם בשאר אומות או רשעים הדין כן היינו כמו שביאר שם מדסיים קרא פן יחטיאו אותך לי לרבות כל המחטיאים דומיא דדרשינן בקידושין דף ס"ח ע"ב כי יסיר לרבות כל המסירין גם שאר אומות והיינו לר"ש דדריש טעמא דקרא ובזה מבואר דלא קשה על החינוך בסי' צ"ג מה שהעיר עליו המל"מ בהגהותיו על ס' החינוך דלאו דכריתות ברית מיירי בז' אומות ולאו דלא ישבו אפילו בשאר אומות ולהנ"ל התם שאני דכתיב פן יחטיאו וכו' וכן דעת הסמ"ג והחינוך בסי' צ"ג דלאו דכריתות ברית הוא דווקא בז' אומות וכ"כ התוס' ביבמות דף כ"ג ע"א בד"ה ההוא בשבעה אומות וכו' לחד תי'

אמנם דעת ספר יראים נראה יותר דס"ל דגם בשאר אומות שייך לאו זה אלא דס"ל דקרא קאי על ז' אומות אלא דס"ל דילפינן מיני' לשאר אומות ולכך בתחילה סתם דאסור לכרות ברית לגוים ועל הקרא שפיר הוכיח דאי במסורין בידך הרי כתיב לא תחי' וכי תימא דאי ס"ל דקרא איירי בז' אומות מנ"ל למילף מיני' לשאר אומות נראה דס"ל דהאי לא תכרות ברית להם ולאלהיהם האי ולאלהיהם הוי כעין נתינת טעם דהוי משום ע"ז וכעין זה כ' הרמב"ן בפי' התורה בפירוש השני ולפי"ז כל זמן שלא קיבלו שבע מצות אין חילוק בין ז' אומות לשאר אומות אבל אם קבלו שבע מצות מותר אפילו עם ז' אומות

אכן דעת הרמב"ם בפ"י מע"ז דקרא כולל גם שאר אומות אך דכ' הלח"מ שם דנראה מלשונו דהיינו דווקא בשעת מלחמה ובפ"ו מהלכות מלכים נראה מלשונו שם בדין ה' דאפילו בקבלו עליו ז' מצות אסור לכרות עמהן ברית וכמ"ש לשיטת הרמב"ן בחומש סוף פ' שופטים ובפ"י מה' ע"ז משמע דווקא בעובד ע"ז והי' נראה לי דסובר דקרא כולל ב' אזהרות לא תכרות להם ברית היינו בז' אומות אפילו אינו עובד ע"ז ולאלהיהם אפילו אינו מז' אומות ואפי"ה אינו נחשב לב' לאווין דהרמב"ם לשיטתו בשורש ט' דלאו שבכללות כזה אינו נחשב לב' לאוין ונהי דלאו דלא תכרות להם ברית נכפל בפ' ואתחנן אבל לאו דלאלהיהם אינו נכפל ואינו ראוי להיות נחשב ללאו בפ"ע ובזה מיושב דאין סתירה בין ס' מנין המצות לרמב"ם שכ' ללאו זה לגבי ז' אומות ובפ"י מע"ז כ' האיסור לכל האומות

ובזה הי' מיושב גם הקרא דגבעונים דאמרו אולי בקרבו אתה יושב דמזה מבואר דיש חילוק בין ז' אומות לשאר אומות ולפי"ז הי' אפשר לומר דאפילו שלא בשעת מלחמה שייך לאו זה אמנם קשיא לי באמת איך כרת אברהם אבינו ברית עם אבימלך הלוא אמרינן סוף קידושין וביומא דף כ"ח דקיים אברהם אע"ה כל התורה כולה ואיך כרת ברית ואין לומר שידע באבימלך שאינו עובד ע"ז דהלוא כרת ברית אם תשקור לי ולניני ולנכדי ואיך ידע בנכדו ובעבודתו (ובאמת אין אני מבין איך אהני כריתות בריתו של אברהם אע"ה על יו"ח שהרי אף דהכריח הריב"ש בסי' שצ"ט דקבלת וגזירות או שבועות רבים מחוייבים יוצאי חלציהם לשמור מ"מ בשבועות יחיד קי"ל בחו"מ סי' ר"ט סעי' ד' בהגה"ה דאין היו"ח מחוייבים לשמור השבועה ואיך אמרו בספרי והובא ברש"י ביהושע ט"ו על פסוק ואת היבוסי וכו' לא יכלו ב"י להורישם יכולים היו אלא שלא היו רשאים מפני השבועה של אאע"ה וצ"ע כעת)

ועכ"פ מדכרת אברהם אע"ה ברית ואפי"ה קיימו חכז"ל שקיים כל התורה כולה ע"כ צ"ל או דכריתות ברית אינו אסור אלא בז' אומות ולהפוסקים דס"ל דאף בשאר אומות איכא לאו וע"כ דצריכין לומר כתי' א' בתוס' יבמות הנ"ל דהיינו דדווקא לשם ע"ז או כדעת הלח"מ וכדמשמע מלשון הרמב"ם דדווקא בעת מלחמה וכיון שגוי נקנה בכיבוש והוא שלנו לכך ראוי לנו שלא נכרות עמו ברית אלא כשקיבל ז' מצות אבל שלא בשעת מלחמה ושלא לשם ע"ז בשאר אומות נראה לפי ענ"ד מוכרח דאין איסור ותי' השני בתוס' יבמות הנ"ל דמשמע דאם אינו גר תושב גם בשאר אומות אסור קשה וצ"ע עכ"פ נראה לדינא לפי הסכמת רוב הפוסקים דאין איסור כריתות ברית באופן השבועה אשר נשאלתי עלי'

ועוד. נראה אפילו אם הי' שייך איסור לא הי' שייך אלא באומות אחרות אבל במדינה ומלכות שאנו דרים בה והם מגינים עלינו ואנו מצווים מפי ה' על ידי הנביא ירמיה דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה ואנו מושבעין בשם ה' ועומדין ע"ז מכח מצות ה' עלינו שלא נשקר ולא נבגוד בהם שהם מגינים עלינו וכמ"ש בע"ז דף ט"ז בהני פרסאי דמגנו עלן וא"כ כבר אנו בברית עמהם עפ"י ד' ע"ז ואיך יהי' איסור לשבע להם שלא לשקר ושלא נבגוד ואיך נימא שעשה אברהם אבינו שלא כדין בזה ותו כיון דמשום איבה ודרכי שלום אנו רשאין לרפאותם ולהחיותם כדאיתא בע"ז דף כ"ו וביו"ד סי' קנ"א וכיון דאף חיות אנו רשאין ליתן להם איך יהי' אסור לאברהם אבינו ע"ה לכרות ברית לקיים חיותם

אלא וודאי אברהם אע"ה רק הואיל וכרת הברית על הארץ אשר הבטיח לו השי"ת ליתן לו וגם שם לא ראיתי במדרש שגינו אותו על שנשבע לאבימלך שבזה עשה משום איבה ומשום דרכי שלום אפילו הי' בו חשש וגם יצחק עשה כן ולא מצינו שנענש אלא על מה שהוסיף אברהם אע"ה וביקש מאבימלך כריתות ברית ויתן צאן ובקר ושבע כבשות והוא כעין שאמרו ב"ש בנדרים דף כ"ח דבמה שהוא מדירו דווקא רשאי לידור עיי"ש ובזה שהוסיף אברהם לבקש כריתות ברית ממנו שאבימלך יכרות עמו ברית וכאלו לא הובטח ולא הי' די בשמירת והבטחת השי"ת וכאלו הי' חלילה מחוסר אמונה זהו שאמרו עליו במדרשים ובתנא דב"א שלא הי' ראוי והגון לאברהם אע"ה לעשות ויש במדרש שאחר הדברים האלה ואלקים נסה את אברהם והיינו מטעם הנ"ל מצד שהי' אפשר שיהי' בזה חילול השם וחיסור אמונה הראה הקב"ה לעיני כל חוזק בטחונו ואמונתו בה' ית"ש

ועכ"פ בשאלה שנשאלתי עלי' אין בה איסור אם הוא באופן הנ"ל היינו אם אין בו שם המיוחס לאלילים וגם אין בה נגד אמונת ביאת משיחנו אשר אנו מקווים בכל יום ואפילו אם יתמהמה נחכה לו לשוב במהרה לקרות מועדינו ולזאת צריך עיון בנוסח לשון השבועה ואם אין בה מחששים אלו לא מצאתי בו איסור כנלע"ד

תשובה שפ"ב בעזה"י יום ב' לסדר עקב תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב המופלג בתורה הדיין הגדול כבוד שמו תפארתו מוה' ישעי' קנאפלער נ"י דיין דק"ק אוהעלי יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין אשה שמוצאת קרטין בבדיקת העד ולפעמים הם נבלעים בתוך העד כמו טפת דם ואין לה כאב לא בכליות ולא בבטנה ויש לה ווסת קבוע כמו לשאר נשים והנה גוף השאלה כבר מבוארת בספרים ובתשובות האחרונים ענין הזה ממש יש אוסרין ויש מתירין וא"כ אין זו שאלה רק להכריע