מהר"ם שיק יורה דעה רסד

משום דגם בשבת נתגדל הפרי ואסור משום נולד כן פסק הרמ"א והמג"א הקשה אדרבה הא בכה"ג אפילו בדשיל"מ בטל כמו שכתבתי למעלה יעויין שם היטב

ולי הי' נראה דהרמ"א ס"ל לחלק בין גידולי קרקע ובין גידולי הבהמה שנתגדלה ביו"ט ונראה קצת מדברי הגהות הגאון מוהרר אלי' ווילנא זצ"ל דהיינו מתרי טעמא או מטעמא דכ' הרא"ש בפירושו לנדרים דף נ"ז ע"ב דקא מבעיא לי' אם גידולי ההיתר מעלין האיסור וכ' שם הרא"ש שגידולין אינם בטלין בעיקר משום דאין מתערבין היטיב ולפי הנראה לי בכוונתו דהסמוך לארץ הוא מתגדל יותר וזה אינו שייך בבהמה ובינקו מאהדדי ועוד אפשר לומר סברא לחלק דבבהמה עיקר גידולה מן המאכל והמאכל נתהפך לדם ונעשה אח"כ ליחות הבהמה ומשם מתעבה הבהמה א"כ אפשר לשמואל דס"ל בביצה דף ו' אפרוח שנולד ביו"ט מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה מוקצה ונולד נמי פוסק ממנה ויש פוסקים כשמואל עיי"ש ברא"ש. וא"כ ה"נ כיון דהבהמה מתפטמת ומתעבה מכח הדם ואם נסתלק ממנה איסור הדם גם האיסור נולד אינו משא"כ בגידולי פירות אמנם לפי טעמים אלו הרמ"א חולק על דברי התוס' בב"ק דף ס"ט ע"א שכ' בסוגי' דצנועין דכל מה שגדל הפרי נתבטל ולכאורה קשה מסוגיא דנדרים דף נ"ז דלעיל דמוכח משם דזה אינו בטל מיהו י"ל דס"ל כמ"ש התוס' בכורות דף כ"ב בד"ה יתיב רב דימי יעויי"ש שכ' באמצע הדיבור בשם ר"ת דגידולין בטילן אלא דלא אמרי' לגבי' קמא קמא בטל לפי שנתרבו גידולי היתר אמרינין חוזר וניעור כיון דלא הוי הפסק בנתיים וא"כ קשיא על הרמ"א הנ"ל דסימן שי"ח מהתוס' הנ"ל

וצריך לומר לפי ענ"ד תי' אחר דהנה הפליתי סוסי' צ"ח האריך בפלפול אי איסורין מבטלין זה א"ז ומדברי הרמב"ם נראה דאין איסורין מבטלין זא"ז עיי"ש מיהו אפילו אי נימא דאיסורין מבטלין זא"ז נראה דהיינו איסורי' שאין איסורם שוה כגון פיגול ונותר וטמא אבל אם ב' איסורים שווים כגון דשניהם איסור שבת או שניהם איסור יו"ט והוי כמו דאמרי' במנחות דף כ"ב לרבנן תרווייהו עולין ואין מבטלין זה את זה וה"נ הפרי דאסורה בשבת ויו"ט קודם שנישרה משום שמא יעלה ויתלוש וגם מה שגידל בשבת ויו"ט אסור משום מוקצה ונולד והוי כתרווייהו עולין ואין הפרי שהי' שם מע"ש יכולה לבטל את מה שגידל ונתעבה יותר בשבת או ביו"ט כי שני האיסורי' הם באים מכח איסור שבת ויו"ט

וממילא כיון דכל זמן שהיו הפירות באילן קודם שנשרו לא הי' בכח מה שגידל מכבר לבטל מה שהוסיף לגדל בשבת ויו"ט ממילא אפילו לאחר שנתלש ואזיל ופסק מן הפרי שהי' כבר קודם שבת ויו"ט ונעשה היתר אם הי' חולה בעיו"ט ביושב ומצפה הנצרך לזה מ"מ שוב י"ל כיון דהיתר נולד עם תערובות איסור וכאחת נתלשה עם מה שנתגדל בשבת ויו"ט וכבר כתבנו פי' המרדכי סוף חולין עפ"י פי' הפליתי כל שנולד ההיתר מיד עם תערובות איסור אין ההיתר חשוב שיוכל לבטל ולכך שפיר כ' הרמ"א דהרי שנתגדל בשבת אפילו נתלשה בשבת לצורך מי שהי' חולה מבעו"י אפי"ה אסורה לבריא משא"כ בב"ק דף ס"ט דשם נתגדל האיסור וההיתר כבר הי' קודם שנתגדל עוד האיסור וע"כ שפיר כ' התוס' שם דבטל כן נראה לי לישב דברי הרמ"א וא"כ ה"ה בנידון שלנו דיצא מקצת אבר בשעת שחיטה דהאבר אסור והשאר מותר ואפילו נימא דינק ההיתר מן האיסור כיון דההיתר הי' כבר אז מתבטל האיסור אפילו בדבר שיל"מ כן נראה לי נכון

תשובה שע"ט עוד להנ"ל

מ"ש עוד על דברי השמ"ק שהביא שיטת הרשב"א בכתובות דף מ' ע"א דס"ל דלאו הבא מכלל עשה דינו לענין זה כלאו דעשה יכול לדחותו והקשית על שיטת הרשב"א ויבמות דף כ' דאיתא שם אלמנה לכ"ג וכו' בשלומא מן הנישואין עשה ול"ת ופרש"י דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח ולאו הבא מכלל עשה עשה ומבואר בכמה מפורשים דעשה דוחה ב' לאווין וא"כ לדעתך צ"ע לשיטת הרשב"א מאי בשלומא איכא כאן אדרבה לידחי העשה דלענין דחי' דינו כלאו ואם אמנם שבאמת התוס' ביבמות דף כ' כ' דעשה דיבום א"י לדחות עשה דמצרי ואדומי ולא ס"ל כרשב"א אבל הרמב"ם דהוא כ' בפ"ו מה' יבום דגם במצרי ואדומי אם בעלו קנו. וביש"ש ביבמות שם וכן בשאגת ארי' תמהו עליו הא אין עשה דוחה עשה ונשאר העשה ואיך קנו

אמנם בחידושי כתבתי דהרמב"ם סובר כהרשב"א דלאו הבא מכלל עשה נדחה אלא שהשאג"א תמה מפסחים דף נ"ט ע"א דאמרי' שם דאין עשה דאכילת קדשים יכול לדחות עשה דהשלמה אע"ג דהוא לאו הבא מכלל עשה ובחידושי אמרתי דאפשר דהרמב"ם והרשב"א סוברין כדעת התוס' בפסחים דף נ"ט שם דכ' בחד תירוצא דהיכא דאלים עשה דוחה עשה אחרת לא בעינין בעידנא ממילא בלאו הבא מכלל עשה אפי' אי נימא דחשיב כלאו דיוכל לדחות אפי' אינו אלים מצד עצמו מ"מ לא גרע משאר עשה דול"ת ובעינין דווקא בעידנא ועוד הארכתי בחידושי ואין כאן מקומו

מיהו קושיתך בלא"ה לא קשה מידי דאפי' להרשב"א היכא דאיכא לאו ועשה אפי' אם העשה הוא רק כלאו הבאה מכלל עשה מ"מ נתאלם הלאו דאפי' הלאו א"י לדחות וגדולה מזו כ' התוספת בקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה דאפי' בנשים דליכא העשה מ"מ כבר נתאלם הלאו דלכך נכתב העשה כדי לאלם הלאו ולא קשה מידי, ומ"ש עוד בענין מצוה לל"נ שאם יש הנאת הגוף מלבד הנאת המצוה וכו' כמדומה שלא ראית את דברי השעה"מ בפ"ח מהלכות לולב אלא הצצת בו דבאמת שם הכל מבואר דיש בזה ב' שיטות דלר"ן וסייעתו כל שיש גם הנאת הגוף אסור גם במצוה ולדעת הרשב"א אפי' יש הנאת הגוף והיינו הנאת קיום המצוה מותר אא"כ נמשך ההנאה גם לאחר קיום המצוה ובנדרים דף ט"ו ע"ב דקשיא ע"ז וכמ"ש הר"ן כבר תי' שם הרשב"א בחידושיו דהתם שאני דמצות עונה אינו מצד האיש אלא מצד האשה עיי"ש ואין להאריך בזה כי כבר ביאר הכל השעה"מ שם דברי רבך הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ש"פ בעזה"י יום א' לסדר חיי' שרה תרל"ט פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה המפורסם כש"ת מוה' זוסמאן אליעזר סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א

מכתבו קבלתי ובתוך מכתבו נתעורר על מ"ש הרא"ה בס' החינוך סי' קנ"ה דהשותה חלב טמא שיעורו ברביעית וקשיא לי' למעלתו דהרי הרמב"ם בפ"ג מהלכות מ"א כ' דכל היוצא מן הטמא טמא אלא שאין בו אלא איסור עשה ולמאי נפ"מ כ' החינוך דשיעורו ברביעית ומ"ש מעלתו דהרא"ה אזיל לשיטתו לא הבנתי דהרי הקושיא דאין נפ"מ לענין שיעור שלם אלא לענין מלקות ועל עשה אין לוקין ולפי ענ"ד דבכאן שייך נמי קושית התוס' בחולין דף צ"ח שהקשו לשיטת הסוברים דבטע"כ אין בו אלא איסור עשה ואין בו לאו ומגעולי מדין דהוא עשה נפקא ולמה לא נאמר דהדרא לאיסורי' קמא עיי"ש בתוס' והנה למ"ד דחלב אינה מן הדם אלא חלב חידוש הוא משום דהוי כאבמה"ח וא"כ גם מעיקרא איכ"ל דהוי רק איסור עשה אבל אם נימא דחלב חידוש הוא משום דבא מן הדם ובדם מן הטמאים אמרינן בחולין דף ק"ב דאסור ג"כ ומסתמא אית בי' ב' איסורים מצד דם ומצד איסור טמא וא"כ איכ"ל דהדרא לאיסורי' קמא

ובאמת זה דבר תימה דשם בחולין דף ק"ב אמרינן דלר"י דאבמה"ח נוהג בטמאים ויליף מדם וילפינן דבטמאים ג"כ איכא איסור דם ואינו מבואר שם דאית בדם מטמאים ב' איסורים א' משום דם וא' משום טמא ובנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' ל"ה כ' דרבינו יונה איכא למימר דפסק כר"מ דדם נעכר ונעשה חלב ואפשר דגם הרא"ה הנ"ל סובר כן וס"ל דכשם דלאו דדם אית בי' ה"ה לאו דטמאים

ובעיקר הדבר נהי דהרמב"ם בפ"ק מהלכות מ"א כ' דגם חלב לית בי' אלא איסור עשה אני מסתפק לפי מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' קי"ד על מה שהקשיתו לו ע"ד הרמב"ם פ"ו מה' מאכלות אסורות דס"ל דבהקדש אין משקין היוצאין מהן כמותן והקשיתי לפי מ"ש התוס' בחולין דף קי"ב וביאר הש"ך בנקוה"כ ביו"ד סי' צ"ג דעיקר האיסור הוא משום אין מבטלין איסור לכתחיל' והקשיתי א"כ לדעת הרמב"ם למה בעי' מריקה ושטיפה וע"כ משום דאף דכל זמן שהיא משקה לא נקרא אכילה כמ"ש התוס' בחולין דף ק"ך דלכך אצטרך בהומחו חלב וגמעו משום דלא נקרא אכילה אבל כשבא לדבר מאכל או נקפה אסור וא"כ למה יהא אסור הרי קודם שבא לדבר מאכל הי' מותר ואח"כ כשבא לתוך דבר מאכל א"כ הרי שוב נתבטל

ומרן זצ"ל האריך שם וביאר דיש ב' מיני משקין היוצא מהן א' היוצא ע"י סחיטה או שהמחוהו וגמעו ובזה אינו אסור אלא או מדרבנן או לכל היותר איסור עשה אבל היוצא ע"י בישול זה גם קודם שבא לתוך דבר מאכל הוא אסור לכ"ע מה"ת ואין בו קולא אלא דלא מקרי אוכל וכשבא לתוך דבר מאכל מלקין אותו וכאן שבא לדבר מאכל לכן מלקין אותו וכיון שאסור מה"ת אסור לבטלו ועיי"ש שהאריך בזה וגם בס' באר יעקב באו"ח סי' תמ"ב האריך בזה והסכים ג"כ כנ"ל

ובחלב שנעשית ע"י חום הטבעיים של הבהמה אני מסתפק אם זה הוי כמו רוטב שיצא ע"י בישול אצל האש וכן נ"ל וא"כ כשבא וכשנבלע רביעית חלב במאכל בוודאי חייב מלקות זהו דעת הרא"ה (וממיל' אפילו לא בא למאכל אפילו בלא ריבוי דקרא דהטמאים הי' אסור מה"ת והשתא דכתיב את הגמל וגם הטמאים ע"כ היינו