מהר"ם שיק יורה דעה רס

וע"ז מתרץ דר"נ סובר דאדרבה כ"ע בחזקת בריאים הם א"כ חשיב שינוי ואיכ"ל דטעמי' דר"נ כסברת הש"ך הנ"ל דאין לן לומר ב' שינויים וכסוגיא דב"ב הנ"ל ושני הסוגיות עולים כאחד אמנם ר' יעקב דס"ל דבריאות עבידא להשתנות ולכך אזיל בתר חזקת ממון ול"ד להא דרב דאזיל בממון בתר הרוב היינו היכא דהרוב לא עביד להתנות וא"ש

ועכ"פ לפי הנ"ל אין מכאן ראי' לטו"ז סי' שצ"ז באמת הטו"ז לטעמי' דביו"ד סי' א' ס"קו ג"כ כתב ראי' ממרדכי דאפילו אי לא קי"ל כר"נ מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ליזול בתר חזקה דהשתא אבל המעיין במרדכי שם יראה דמשום מלתא דעל"ג ומשום רוב מצויין אצל לימוד מומחין הן אתא עלה אמנם אעפ"י שאין ראי' מכאן מ"מ כתבתי במקו"א דנראה לפי ענ"ד דהלכה כהטו"ז ולא מטעמי' אלא מטעם שכ' הרשב"א ביו"ד סי' פ"א בהוגלד פי המכה כיון שיצא זמן רב מהחזקה אמרינן מדהשתא מעיקרא נמי וה"נ ידעינן שכבר מת איזה ימים מספקינן על מעיקרא והש"ך בס"קד ובטו"ז ס"קג כ' דהשו"ע ספק כרשב"א כן נראה לפי ענ"ד ובזה אחתום בברכה וכו' ידידו ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה שע"ג שיל"ת ערב ר"ח ניסן תרל"ג לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג כש"ת מוה' אפרים פישל נ"י אבדק"ק נאנאש יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי אודות איש אחד שפגע בו נכרי אחד ממקום מולדתו ושאל היהודי מה חידש יש במקומו והשיב לו שבן אחיו יבוא תיכף לכאן ממקום השוק הסמוך ושאל אותו מדוע אחיו בעצמו לא הי' שם במקום השוק והשיב הנכרי כי אחיו כבר מת וכשבא בן אחיו אח"כ שאל אותו על אחיו והשיב באמת הי' מסוכן אבל עתה שב לאיתנו והיהודי זה לא גילה לבן אחיו מה שאמר לו הנכרי לידע אם יכחישנו ועתה בא לישאל ומסתפק אי חשיב זה כהכחשה להנכרי המסלפ"ת ואי צריך להתאבל או לא דאפשר דבן אחיו לא רצה לגלות דאין דרך ישראל לגלות דבר כזה דאין רשאי להוציא דיבה וכ' שהפ"מ הקיל בגוי מסלפ"ת בכתב והחכמת אדם כ' ג"כ שיש להקל בספק עכ"ל הצריך ואנכי טרוד מאוד מ"מ ראית להשיב לו מיד כיון שהשעה צריכה לכך ולזאת אני משיב לו בקצרה. הנה לפי הנראה בוודאי אין חשיב זה הכחשה לפי מ"ש מעלתו שלא סיפר לבן אחיו שהגוי אמר לו שאחיו מת ואפי"ה נראה דלא חשיב כלל מסלפ"ת דהרי הישראל התחיל עמו וקי"ל באהע"ז סי' י"ז סעיף י"ד וט"ו שאם הישראל התחיל לספר עמו לא מקרי מסלפ"ת דגוף הדין דיהא הגוי נאמן במסלפ"ת לחייבו להתאבל נגד חזקת חי אינו ברור דהרי קי"ל ביו"ד סי' קכ"ז דאפי' ע"א ישראל אינו נאמן לאסור דאולי לצערי' מכוון או אומר בדדמי ונהי דבעדות אשה נאמן גוי מסלפ"ת היינו משום חזקה דאשה דייקא ומנסבא

ובב"ש סי' קנ"ח סק"א כ' דאין ע"א נאמן להעיד שמת אשת פלוני להתיר לישא לו אשה אחרת משום חשש חדר"ג ונהי דהנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ל"ג חולק עליו הנה מרן הגאון בחת"ס חלק אהע"ז החזיק דבריו ונהי דהסכימו האחרונים בסי' שצ"ו להחמיר בגוי מסלפ"ת באבילות נראה טעמם כיון דנחית לזה לספר זה וגוי לא ידע דיש נפ"מ בזה אמרי' מסתמא ידע מילתא ולא חיישינין לצעורי' כיון דמסלפ"ת ונראה שדעתו לספר דבר אחר

אבל בנידון הנ"ל ששאל אותו והשיב לו לכך אפשר דלצעורי' קא מכוון ובלא"ה כיון דהתחיל לספר עמו הרי קי"ל דלא חשיב מסלפ"ת ואפילו נימא דשאלה זו ששאל לו למה לא בא אחיו לשוק לא דמי כל כך לשאל עליו ממש מ"מ כל שאינו מסלפ"ת לכל הדיעות נראה דאין להאמינו וכ"כ נמי בחכמת אדם הנ"ל וכיוצא בזה התרתי פעם אחד שלא להאמין לגוי מסלפ"ת מפי ישראל אחר שהגוי אמר שלא ראה אלא ששמע כן מפי ישראל שסיפר לו כן ובב"ש שם באהע"ז הביא פלוגתא בזה אי גוי מסלפ"ת מפי ישראל נאמן וא"כ הה"ד בנידון הנ"ל כיון שהתחיל עמו כן נראה לפי ענ"ד

איברא דלכאורה יש לפקפק על זה דבנידון הנ"ל אפי' הי' איסור תורה נאמן אפילו להקל לפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"קב לתרץ דלכך מאמינים גוי לטעום ולומר במסלפ"ת אפילו אי טע"כ דאורייתא משום דעומד להתגלות לאלתר כשיקחנו הישראל לפיו וא"כ ה"נ כיון שאמר לו שבן אחיו יבוא לאלתר ועבידא לגלויי לאלתר וא"כ לדעת הש"ך אפילו בדאורייתא נאמן מיהו דברי הש"ך עצמו תלויים בפלוגתא דאין זה מוכרח אלא לדעת הרמב"ם והמחבר דגוי אפילו אינו קפילא נאמן עיי"ש שהפליתי תי' בענין אחר ועיין בפמ"ג שם

ועוד הרי אפילו במילתא דעל"ג מיד בעינן עמו מסלפ"ת וע"כ דחזקה דלא משקר בעל"ג מיד בגוי אשר פיהם דיבר שוא א"א לסמוך עליו מדרבנן ולכך איסור דאורייתא אזדא ע"י חזקה ההוא ולא נשאר רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן נאמן שוב במסלפ"ת כן נ"ל כוונתו וטעמו של הש"ך וא"כ כיון דבעינן גם מסלפ"ת וכ"ש הכא דאיכא חזקת חי ואוקי חזקת חי נגד חזקה דמלתא דעל"ג לא משקר א"כ כל ההיתר רק על מסלפ"ת וזה בנידון דמעלתו כבר אמרנו דנראה דאינו נקרא מסלפ"ת

ונראה דבנידון דמעלתו לא הי' צריך לזה דהרי לפי לשון מעלתו שהעתיק לשונו שם לא רמז שאמר הגוי שעתה מת וא"כ אולי כבר עבר שלשים ובאנו למחלוקת המהר"י מינץ והטו"ז בסי' שצ"ו ונהי דהאחרונים לא הסכימו עם הטו"ז והעלו כתשובת מהר"מ מינץ דחזקה דמעיקרא חזקת חי עדיף ואמרינן השתא הוא דמת מיה' בנידון דידן דהבן אם הי' על השוק ומסתמא לא נסע מביתו בזמן האבילות וביו"ד סי' פ"א בהוגלד פי המכה חוששין למפרע ולדעת הש"ך שם זה דעת המחבר ויליף לה מכתם יבש וא"כ כל שא"א לומר השתא הוא דאיתרע אז חיישינן למפרע וה"נ א"א לומר השתא מת כדלעיל וא"כ בכה"ג גם שאר פוסקים מודים להטו"ז

ונהי דאין זה מוכרח אולי הוא תוך שבעה והא דהתירו לו ליסע לשוק דלמא משום דבר האבוד דפסקינן בסי' שפ"ה דשוק הוי דבר האבד מ"מ נראה דלאו ביום הראשון הוא דהרי לדעת הגאונים אבילות דיום ראשון הוא דאורייתא מ"מ מסתמא ליכא למימר השתא מת ומטעם זה יש לישב גם דברי הטו"ז דלפי הנראה דלעולם בבא כתב א"א למימר השתא מת וא"כ לדעת הרשב"א וסייעתו שפסקו כן ביו"ד סי' פ"א חיישינן שמא כבר מת וכבר עבר שלשים ולפי"ז בנידון כזה דברי הטו"ז נכונים

מיהו באמת בנידון דמעלתו אפשר שנודע שלא עבר שלשים ואין כאן טעם להתיר אלא טעם הראשון כמו שכתבתי ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות והנראה לפי ענ"ד כתבתי וה' הטוב ברחמיו הרבים יגדור פרצת ישראל ומחה דמעה מעל כל פנים וכו' ובמהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה וכו' ושמחת עולם על ראשם וכו' הכ"ד ידידו הבא עה"ח. הק' משה שיק מברעזאווע **מקצת תשובות שנשמטו מהמעתיק ולא העתיקם להעמידם במקומם הראוי להם ע"כ יחדתי להם בכאן והן השמטות לחלק או"ח ויורה דעה

** תשובה שע"ד בעזה"י ט"ו כסלו תרכ"ז לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הנגיד המופלא ומופלג בתורה מוה' דוד לאנגער נ"י בק"ק סאבאטיש יע"א

מכתבך קבלתי בעתו ובזמנו ונהניתי בדבריך שראיתיך שאתה נותן לב לעשות כדין וכהלכה ואשר שאלת וכו' דקודם ר"ה היית אצל חינוך ביהכ"נ חדשה בקהל פ' וראית בעת בואם לביהכ"נ לחנוכה הלך הרב והדליק הנר תמיד וברך עליו וצוונו להדליק נר של תמיד בשם ומלכות וגם ברך שהחיינו והי' נראה בעיניך דשלא כדין בירך הרב הנ"ל מלבד שהנוסחא להדליק נר תמיד בלא"ה אינו מכוון וכי תמיד הוא שם אבל גוף הברכה לא מצינו ונראה לך דהוי ברכה לבטלה דלא שמענו ולא ראינו מברך על זה ואפי' במנהג קבוע פליגו הפוסקים אי מברכין על מנהג ואין כל המנהגים שווים ונראה לך דעל מנהג שלא נזכר בתלמוד אין מברכין וגם מה שמברך שהחיינו אם אמנם שמצינו סברות בזה וכבר הביא בחת"ס בחאו"ח סי' נ"ג דיש לברך הטוב והמעיט והרב הנ"ל ברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב זהו תוכן דבריך ועוד הארכת

והנה אמת הדבר שהרב ההוא ברך ברכה לבטלה בברכה של להדליק נר תמיד והנה הסברא שכ' די"ל דדווקא במנהג שנזכר בש"ס מברכין. סברא זו נזכרה גם בתשובת רמ"א סי' ל"ה אבל האמת דמנהג העולם לברך גם על מנהג שאין לו מקור בש"ס ופוסקים והכי פסקינין בש"ע או"ח סי' תרע"א דמברכין על הדלקת נ"ח בביהכ"נ והריב"ש בתשובה סי' קי"א נשאל ע"ד זה והעלה דהמנהג הוא מנהג נכון ושפיר מברכין עליו כמו שמברכין על ההלל בר"ח וכן הוא המנהג בכל תפוצות ישראל ואעפ"י ששמעתי שמרן הגאון בעל חת"ס מנע א"ע מלברך על הדלקת נ"ח בביהכ"נ מ"מ כן הוא המנהג וסוגיא דעלמא בלי פקפוק (וכן מברכין על הדלקת נר בי"כ שהוא רק מנהג כדאיתא בש"ע) וא"כ מבואר דגם על מנהג שאינו מוזכר בש"ס נמי מברכין

וגוף הסברא שי"א דאין מברכין על המנהג הקשה מרן הגאון בחת' ס בחיו"ד סי' קצ"א למה באמת אין מברכין כיון דהחיוב עלינו לקיים המנהג משום אל תטוש תורת אמך ומנדין למי שעובר על