מהר"ם שיק יורה דעה רנט

סוגיא מפורשת הוא בב"ב דף קנ"ג ע"ב הנ"ל והא ספינה דרובן לאבד ועוד הקשה על לשון התוס' שם ב"ב דף קנ"ג ע"ב הנ"ל בד"ה השתא שכ' בספינה המטורפת דסופן לאבד וקשה ספינה המטורפת מאן דכר שמי' הא במטורפת הוא בחזקת חי והש"ס נקט דמתנין עלי' חומרי חיים וח"מ ועוד הקשה על הריב"ש הנ"ל דקשיא לי' מש"ס יבמות דף קי"ט בהלך הוא וצרתה למדיה"י דאמרינין ניזול בתר רובא ורוב נשים מתעברות ויולדת והקשה הא כ' תוס' שם ד"ה מחוורתא דאמרינין בחזקת שלא ילדה וא"כ איכא ב' חזקות וקושיא זו לא קשה כאשר יתבאר אי"ה אבל קושיות הראשונות קשים

ונראה בעזהי"ת דהתוס' והריב"ש והנוב"י לכולם דחיקא וקשיא להו סוגיא דב"ב הנ"ל ובחר כל אחד בשיטתו דהנה בגטין דף כ"ח בהנך ג' דר"א בן פרטא בספינה שאבדה דנותנין חומרי חיים וח"מ כ' התוי"ט מלשון הרע"ב ורש"י ספינה שאבדה היינו טרעה והוי כמו נטבע במים שאל"ס דמחמירין וכ"כ הפנ"י שם דגם בתרומה יש להחמיר כמו בא"א והקשה על הריב"ש אמאי לא פירש כן כן עיי"ש

ולי. צ"ע דאיך אפשר לומר כהתויו"ט משום חומרי דא"א כמו במים שאין ל"ס הא התם רק לכתחילה מחמירין ואם נישאת ל"ת וא"כ מאי פריך אביי מיני' ב"ב דף קנ"ג ע"ב הנ"ל לרבא, הא בממון אין שייך להחמיר וצריך לאוקמי' אדינא ובספינה שנאבדה החמירו לכתחילה ותוס' לא ס"ל כסברת הריב"ש כדמוכח בתוס' ב"מ דף כ' ע"ב ד"ה היכא פשיט מר איסורא מממונא וכו' דכ' דבמים שאל"ס לא אזלינין בתר רוב לא מטעם ב' חזקות עיי"ש

והנה מכח קושיא זו ס"ל לתוס' בב"ב דף קנ"ג ע"ב ד"ה השתא וכו' הנ"ל לישב דלאו מספינה שאבדה קשיא אלא מספינה המטורסת ולא מצו להקשות מרישא דאיכ"ל דמטורפת רובן לחיים או כולם לחיים לכך פריך מדיוקא דסיפא דדווקא באבדה דרובן לאבד נותנין חומרי חיים ומתים ואמרינין סמוך מיעוטא לחזקה לגמרי אבל אם אינה אבודה וטביעה לגמרי אלא כעין מטורפת שכ' הרמב"ם בפי' המשנה שם שנשברו כל מלחי' דהוי פלגא ולכך כ' התוס' דהוי כמו סופן לאבד ורוב פעמים נעשה אבודה דהיינו טביעה וא"כ הוי ב' מיעוטים מיעוט שאינה נעשה אבודה דהיינו טביעה ואפי' נעשה טביעה איכ' מיעוט דאינו מת במים שאל"ס ותרי מעוטא אמרי' סמוך מיעוט למיעוט והוי פלגא ומוקמינין אחזקת חי וא"כ בהא דרבה אוקמינין אחזקה

אמנם הריב"ש ג"כ קשיא לי' קושיא הנ"ל ולא ניחא לי' הקושיא מדיוק וע"כ הוכיח דינו דספינה שנאבדה לאו מכח חומרא ורק לכתחילה אלא אפילו אם נשאת תצא ומן הדין דב' חזקות עדיפא אפילו מרוב ובזה מיושב קושית הפ"י הנ"ל דלכך לא רצה הריב"ש לומר מטעם חומרא לכתחילה דא"כ מאי פריך וע"כ מצד הדין משום ב' חזקות ופריך על רבה דה"נ איכא ב' חזקות חזקת חי וחזקת ממון

אמנם נראה דסברת הריב"ש לא נאמרה אלא היכא דמיד שנולד הספק אי ניזול בתר רוב איכא ב' חזקות כנגדה אבל אם בשעה שנולד הספק אי אזלינין בתר רוב אין כאן אלא חד חזקה כנגדה דאז הי' הדין דניזול בתר רוב ואחזקינין לי' בחזקת הרוב ושוב אח"כ נולד לן עוד חזקה כנגד הרוב בכה"ג לא מצרפין ב' חזקות ונשאר הדבר בחזקת הרוב כעין דאמרינין בס"ס דהיכא דלא נולדו ב' הספיקות בפעם אחד לא מצרפין וכעין שכ' התוס' בכורות דף כ' ע"א דאם כבר היו מחזקין אותו בתר רוב לענין איסור שוב אפילו אם נתגלגל אח"כ ובא לידי ממון בתר רוב וה"נ כן

ובזה מבואר דלא קשה קושית הנוב"י שם בסי' מ"ג על הריב"ש מפרה אדומה דמהני שחיטה אע"ג דיש ב' חזקות חזקת אינו זבוח וחזקת טומאה של האדם שמזין עליו עיי"ש דכיון דבעשה שנשחטה לא הוי רק חזקה חדא ואזלי' בתר רוב ואחזקינין לפרה בחזקת כשר שוב אין בכח החזקה הבא אח"כ לגרע הרוב ומה שהקשה מעלתו מיבמו' דף קי"ט בלא"ה לא קשה מידי דנהי דלא ילדה עד השתא מ"מ הוא בחזקת שתלד והתוס' כ' כן גבי בהמה דלית לה רוב מתעברות הואיל ותליא במעשה אבל באדם דלא תליא במעשה כמ"ש התוס' שם ד"ה ר"מ וא"כ אדרבה הוא בחזקת הבא מכח רוב נשים דמתעברות שהיא בחזקת שתלד ובאמת בתוס' יבמות דף ל"ז ע"א בד"ה וזו הואיל וכו' עמדו בזה באשה שלא ילדה עד השתא איך נימא דרוב מתעברות מיהו זה אינו שייך להריב"ש אלא גם בלא"ה צריך ביאור

ולפי ענ"ד גם זה לא קשה כמו דקי"ל ביו"ד סי' פ"א דאפילו נולד ריעותא ומצאנו הבהמה טריפה אפי"ה אמרי' השתא הוא דנטרפה והשתא יצאה מרוב וכשם דממעטינין מהשתא על מה שהיתה מעיקרא כן ממעטי' מהשתא על להבא ולכך אפילו חזינין דהשתא לא ילדה אמרי' דרק השתא יצאת מרוב אבל מכאן ואילך תהי' מן הרוב ולדעת רשב"א בסי' פ"א גבי הוגלד פי המכה עדיין צריך קושית התוס' מ"מ על הריב"ש לא קשה

והנה להנוב"י סי' מ"ג קשיא לי' ג"כ סוגיא דב"ב דף קנ"ג הנ"ל ולא ניחא לי' כדעת הריב"ש הנ"ל כמ"ש בתשובה ולכך תירץ באופן אחר דבנטבע אם לא שהה שם בכדי שיוכל לחיות ולצאת יש ב' מיני הצלות א' לפעמים מיעוט ניצולין ועולין חיים במקומן ורובם מים אשפילונהו למקום שאין אנו יודעין ומ"מ גם התם במקום אחר אפשר לפעמים מיעוט אשר רווח והצלה יעמוד לו וא"כ אם לא שהו לראות אם עלו במקומם איכא ב' מיעוטי ומסמכי' מיעוטא למיעוטא והוי פלגא ומדינא הם בחומרי חיים וח"מ אבל אם שהו שם ולא עלו ואין כאן אלא חשש מיעוט דנהי דמיא אשפלינהו ונאבדו מכאן מ"מ אפשר דניצילו והוי רק חד מיעוט וחיישינין לחומרא לכתחילה

ועכ"פ לפי פי' זה מפרש הנוב"י דרובן לאבד היינו כמו כל אבדה הנאמר בש"ס וכמו תעיתי כשה אובד דנאבד מאתנו ולא שנאבד מן העולם והיינו דרובם אינם ניצולים במקומם מ"מ מיעוט ניצולם במקומם ומיעוט הם אשר ניצולים שלא במקומם וסמוך מיעוט למיעוט והוי פלגא ופלגא וכמ"ש הר"ן באלו טריפות בסוגיא דבצים ונהי דאנכי כתבתי במקו"א דנראה דהא דכ' הר"ן דתרי מיעוטי הוי כפלגא הוי רק מדרבנן אינו מוכרח והנוב"י איכ"ל דלא ס"ל כן כן נראה לפי ענ"ד לישב את דבריו

איברא טעמא דרבה דאמר הרי מת וקברו מוכיח וקושית אביי עליו צריך ביאור הרי בקידושין דף ע"ט ע"א אמרינין אי בתוך ו' חדשים בהא לימא רב הרי בוגרת לפנינו מבואר דפשיטא להו לבעלי הש"ס דחזקה דמעיקרא נגד השתא לכ"ע עדיפא ואיך פליג רבה ומכח זה הי' נראה למעלתו דטעמו של רבה כהטו"ז דחזקת חי לא חשיב חזקה גמורה הואיל וסופו למות מיהו גם זה קשיא דא"כ איך אמרי' שם ב"ב דרבה כר"נ הא ברבה טעם אחר איכא מיהו זה יש לישב כמו דר"נ סבר היכא דאין חזקה דמעיקרא כנגדו אזלינין בתר חזקה דהשתא וה"נ כאן כיון דסופו למות אין חזקה דמעיקרא כנגדו ולכך אזלינין בתר השתא

מיהו לפי ענ"ד נראה דטעמי' דרבה הוא כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' א' ס"ק ח' באדם דצ"ל אצלו דלמד ושוב שכח זה לא אמרינין ר"ל דלומר דב' שינויים הי' בנתיים זה לא אמרינין וה"נ גבי מת וקברו מוכיח דסתם מיתה הוא ע"י חולה כדאיתא במוע"ק דף כ"ח חלה ה' זה מיתת כל אדם וא"כ אע"ג דרוב חולים לחיים רוב המתים ע"י חולי מתים וא"כ אם נימא דהבריא מחולי הראשון ממילא צריכין לומר דשוב חלה מחדש וא"כ ב' שינויים לא אמרינין ואדרבה יש לן לומר כדאמרינן בחולין דף י' עצם וודאי פוגם ועור ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי וה"נ יש לן לתלו' בחולי שחלה וודאי זהו טעמו דרבה

וע"ז הקשה אביי מספינה שאבדה דג"כ מיירי דאותן בני אדם שהיו בספינה ידעינן דלא שבו לביתם ולא ידענו מה נעשה להם וא"כ ראוי לן לתלות בסיבה שנודע לן וודאי בספינה דמשום זה לא באו לביתם משום שנטבעה הספינה ואפי"ה חיישינן ואמרי' שאז ניצלו ושוב נולד להם סיבה אחרת שגרמה להם להיותם נעלם מאתנו שברחו כמ"ש הנוב"י שם בסי' מ"ג ואמאי תלינן בב' שינויים ולא תלינן בוודאי טביעה וגרם מיתה וזה הפירוש למדתי מחידושי הרמב"ן שם בב"ב וע"ז מביא אר"ה בר דר"י דרבה כר"נ והיינו דגם טעמי' דר"נ איכ"ל כן וממנ"פ אם הי' שכ"מ הרי חזקת ממון מסייעת לו ואיכא ב' חזקות וגם חזקת ממון עדיפא והראי' רק מאם הי' בריא שמוציאין ממון עי"ז ושם איכ"ל שפיר לב' שינויים שחלה ושוב נתרפא לא חיישינן וא"ש

איברא דקשיא לי דהנה בקידושין דף ע"ט ע"ב רצה לומר דרב כר"נ ושמואל כר' יעקב ודחה דכ"ע בחזקת בריא קיימין וקשה למה לא דחה התם שאני דאין לן לומר חלה ושוב הבריא וזה קשה בלא"ה על הש"ך סי' א' ס"קח הנ"ל משא"כ גבי בוגרת איכ"ל השתא הוא דבגרה ועד עתה לא הי' שינוי וצ"ע ונראה לישב בעזה"י דבלא"ה קשיא שם דאיך קאמר שם דטעמי' דר"נ משום דכ"ע בחזקת בריאים קיימין א"כ מ"ט מחלק בין הוא השתא בריא או השתא שכ"מ ועוד קשה כמו שכבר הקשה התוס' בב"ב דף קל"ג ע"ב ד"ה ור' נתן שהקשו שם דהסוגיות סותרות דשם בקידושין מסיק דטעמי' דר"נ משום דכ"ע בחזקת בריאים

ולפי ענ"ד קושיא חדא מתורצת באידך דהנה הפ"י בקידושין תמה איך אמרו דרב איכ"ל דסובר כר' יעקב הרי רב אזיל בממון בתר רובא ורוב בריאים ונוציא ממון עי"ז עיי"ש ובמח"כ אשתמט מיני' דברי הר"ן בתשובה סי' ס"ו והובא בב"י ביו"ד סי' ר"א גבי מקוה שם ביאר פלוגתא דר' יעקב ור"נ משום דחזקת בריאות עביד להשתנות פעמים חולי ופעמים בריא ובזה מובן היטב דבקידושין דימה זה ליומא דמשלם שית דעביד להשתנות ואין כאן שום חזקה וה"ה בריאות ס"ל לס"ד דאין כאן שום חזקה ואעפי"כ הולך ר"נ בתר חזקה א"כ אין לומר דטעמו כהש"ך סי' א' הנ"ל דזה לא חשיב שינוי כיון דעביד להשתנות: