מהר"ם שיק יורה דעה כו

א' בגופו וספק א' בתערובות כ' הש"ך בסי' ק"י ס דיש להקל במקום הפ"מ מ"מ בתערובות חד בחד כ' הפמ"ג בש"ך שם ס'קסג דאין להקל אפילו בהפ"מ לזאת יצא מאתנו והסכמנו לאסור כל התערובות אמנם הכלים שאינם ב"י התרנו וסמכנו על המתירין ס"ס במקום חזקה וחשבו לחד בחד לספק הואיל והי' הפ"מ ובדרבנן סמכנו להקל וכל זה בדין התערובת ודין הסכין אבל דין השוחט כבר אמרנו דאפשר לתלות או בפשיעה ודינו אמור בפמ"ג סי' ב' בש"ך ס"קיא וכו'

תשובה כ"א

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב המאוה"ג המופלג בתו"י כש"ת מוה' מרדכי סג"ל הארוויץ אבדק"ק סימלויא יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין שו"ב שהתנה עמו הרב שיראה לפניו סכינו קודם שחיטה ואחר שחיטה בכל יום ויום ואח"כ וויתר לו הרב שדי במה שיראה סכינו לכהפ"ח מידי שבוע בשבוע ומתחיל' עשה כאשר קיבל עליו ושוב חזר מדרכו הטוב ואינו מקיים התנאי ואינו חושש לדברי הרב מאי דינו של השו"ב הזה על העבר ועל להבא ומעלתו פלפל באריכות והנ' גוף הדין מבואר בש"ע יו"ד סי' י"ח סעי' י"ז דאם נמצא סכינו יפה מנדין אותו על כבוד הרב ואם רצה החכם למחול יוכל למחול ואם לא נמצא יפה מעבירין ומנדין אותו עיי"ש ברמ"א ושוב כתב דהאידנ' מחלו חכז"ל על כבודם משום דממנים יראים ושלמים וכו' ואינו מבואר אם האידנ' אין החכם רוצה למחול אם הדין נשאר כמקדם דמשמתין לי' או ניחוש דהוי כיהורא

מכל מקום מסידור לשון הש"ע דמביא דין הש"ס ולמאי נפ"מ הביאו כיון דהאידנ' מחלו וממנים יראים ושלמים וע"כ דמשום זה הביאו הש"ע להורות דאם אינו רוצה למחול משום שיש לו להחכם איזה טעם בזה שוב נשאר הדין כמקדם ועזר הרי כתב התבו"ש בסעי' כ' שם ובפמ"ג הביאו וז"ל ובשמלה חדשה כ' דראוי להחזיר הדבר ליושנה עיי"ש וא"כ חכם שיש לו שום חשש על השוחט ומחייב אותו להראות לו סכינו כדינו בוודאי אין זה יהורא וכדין עושה וא"כ בנידון הנ"ל שהתנה הרב עמו ע"כ הי' לו איזה טעם בזה וא"כ בוודאי הי' ויהי' מחוייב להראות סכינו כדין וכהוגן ודינו מפורש בש"ע ועיי"ש ולפי הנרא' ממכתבו לא הי' באופן שלא נמצא סכינו יפה וא"כ מבואר דעל העבר יכול למחול וכמו שפסק שם בהג"הה

אמנם הש"ך שם סעי' כ"ח הביא דעת הרמב"ם וסמ"ג דכ' דיש ג"כ חשש איסור והש"ך השיג עלי' הלוא ע"א נאמן עיי"ש ובשמ"ח סעי' ל"ה מישב זה עיי"ש ולפיענ"ד הי' נראה דהרמב"ם לשיטתו דפסק כמובא בש"ע לעיל סי' ב' סע' ו' דס"ל דמומר לאחד משאר עבירות ג"כ צריך לבדוק לו סכינו וא"כ אפשר הכא כיון דעבר על מה שאמרו דצריך להראות את הסכין ופגם בכבודו של חכם שאנו מצווין עליו מה"ת וכבוד התורה גדול דילפי' לי' מאת ה' אלדיך תירא וכבר איתרע חזקתו וצריך מכאן ואילך בדיקת סכין מאחר והש"ע דסתם לעיל סי' ב' סעי' ו' כדיעה הראשונה ולכך פסק כאן דיכול למחול ולפ"ז לפי מ"ש הפמ"ג לעיל בסי' ב' דראוי הי' לן לפסוק כהרמב"ם ג"כ ה"נ איתרע חזקתו מיהו גם לדברי הרמב"ם איכ"ל דרק לכתחיל' אבל מה ששחט כבר בלי בדיקת אחר כשר בדיעבד ומכאן ואילך צריך לקבל עליו דברי חברות וכעין דאית' בפמ"ג סוסי' ב' ושיעש' מכאן ואילך כפי אשר יצוה עליו החכם ואז יוכל החכם למחול לו כפסק הש"ע סי' י"ח הנ"ל זהו דעתי והנלע"ד כתבתי ואחתום בברכ' המשולשת ובאמיר' כוח"ט כאות נפשו ונפש ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה כ"ב

החיים והשלום וכ"ט להרב המופלג בתורה כש"ת מוה' אברהם צבי וונג נ"י

מכתבו קבלתי ואם אמנם קשה לי להשיב מ"מ שלא יסבור מעלתו נ"י שאין אני חושש לכבודו לזאת אשיב לו בקצרה על מה שהקש' על דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' שכ"א דקיים עם דינו של הב"ח דהגירס' ברמב"ם שאפילו גוי שאינו עובד ע"ז אסור שחיטתו דאל"כ קשה איך ילפינן מקרא דאיש איש דגוים נודרין נו"נ כישראל הא הוי מילתא דאיהו לא מצי עביד ולא משוי שליח והקש' מעלתו דהרי הרמב"ם בפ"ג ממע"ק הלכה ב' מבואר ברמב"ם דאפילו גוי עוע"ז מקבלין ממנו עולות וגוי עע"ז בוודאי מה"ת אין שחיטתו שחיטה ואפילו לדעת הב"ח וא"כ קשה איך מקבלין וע"כ צ"ל דשחיטה שאני כיון דלא בעי' כהן ואינה עבודה או דאין השחיטה מצוה על הבעלים כמ"ש הפנ"י אלא דווקא בפסח דכתיב ושחטו אותו וא"כ אינו ראי' כנגד הש"ך עכ"ל

ולפי ענ"ד דבר גדול דיבר מרן בעל חת"ס זצ"ל לפי שיטתו דלפי הלשון איש איש דילפינן מיני' דגוים נודרין נדרים ונדבות כישראל משמע דגוי וישראל שווין בזה והנ' הרשב"א ורמב"ן בקידושין דף כ"ג הביאו לתרץ הקושי' דאמאי לא פשט הש"ס מר"ה משום דאיכ"ל דהאיבעי' קאי מכהן לכהן או אשחיטה וכדומ' דכשרה בזר וא"כ לפי"ז הוי איבעי' דלא איפשט' והרשב"א הקשה בשם התוס' דהא רצה למפשט ממתני' דתנן קיני זבים וזבות וגם הבריית' דחטאות ואשמות מוקי הש"ס בחטאות ואשמות דמצורע וא"כ הרי הם טמאים ואינם יכולים להקריב וע"כ צ"ל דהוי שליח רחמנ' וזה באמת כבר נפשט מר"ה וא"כ ע"כ כמו שתירצו התוס' דלא רצו למפשט מר"ה רק ממתניתן או מברייתא ולפי ענ"ד א"ש תי' הרמב"ן

דהנה שם בקידושין פריך על הא דמסיק דעבד מצי למשוי שליח הא הוי מילתא דאיהו לא מצי עביד ומשני כיון דיכול לקבל גט מיד רבו של חברו הוי מלתא דמצי עביד ומצי למיעבד נמי שליח וכבר הקשה על זה בס' אורח מישור במס' נזיר דף י"ב דמסיק הש"ס שם דבעי' דווקא מילתא דמצי למיעבד השתא ואי אינו יכול לעשות עתה לא מצי למיעבד שליח. אמנם כבר ביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל באה"ע סי' י"א וכן מבואר בשאר פוסקים דדווקא אם אינו שייך באותו דבר ואפילו אם רק עתה אינו שייך באותו דבר לא מצי למיעבד שליח דהרי הא דשליח מהני הוא משום דשלוחו כמותו ואם הוא בעצמו אינו שייך באותו דבר וודאי דאין השליח עדיף ממנו בעצמו משא"כ בעבד שהוא שייך באמת באותו דבר אלא שדבר אחר גורם לו משום דאין לו יד ואם עושה שליח הרי כאלו קשר אותו ידבירו ובאותו יד של האחר הרי אין לרבו רשות ממילא מצי למשוי שליח

ולפי"ז מי שנקטע ידו או שהוא טמא עתה שרק מקרה ההוא מעכבתו בכה"ג בוודאי יכול לעשות שליח דמקרי מלתא דאיהו מצי עביד אלא דמקרה מעכב וגורם והא ראי' דערל וטמא משלחין קרבנותיהן וכן מצאתי בהגהת הגאון המפורסם מהרי"ש זצ"ל בעל ס' שואל ומשיב במג"א סי' תרע"ט שתי' כן קושית הפרמ"ג עיי"ש ובאמת קשה לי ע"ז מב"ק דף ק"ט ע"א דאמרינן שם דאם המשמר היו טמאים יכולין לעשות שליח בקרבנות ציבור ופרש"י דבקרבן יחיד כיון דלא מצי למיעבד לא מצי למיעבד שליח משמע דטמא אקרי לא מצי למיעבד וצ"ע

ונראה דבקידושין דף כ"ג שם מבואר שורש סברא זו דמחלק הש"ס דבעבד כיון דיכול לקבל גט מיד רבו של חברו ורק אצלו היא סיבה המעכבתו משום דידו אינו שלו אלא של רבו וע"כ שפיר יכול לעשות שליח וא"כ א"ש וכמ"ש לעיל. וא"כ אדרבה מדוייק לשון הרמב"ם בפ"ג ממע"ק הנ"ל ויש ראי' לדברי מרן דזה הוא החילוק דאם נימא דשום גוי אינו כשר לשחוט א"כ מקרי שפיר מילת' דאיהו לא מצי עביד כיון דגוי בעצם אינו ראוי לאותו דבר אלא א"כ יתגייר וכבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בעצמו דזה לא מקרי ראוי דמי יימר וכו' ובלא"ה כ' המהרש"א בקידושין דף כ"ג דבעבד ונשתחרר אשי אי בידו נמי לא מהני דאי נשתחרר פנים חדשות בא לכאן וה"נ בגר הוי כקטן שנולד ואין מקרי שייך באותו דבר

וכל זה אם נימא דגוי מצד עצמו פסול אבל אי נימא דגוי כשר בשחיטה אלא אם הוא עע"ז דאז שחיטתו נבנה א"כ גוי שייך באותו דבר כמו ערל וטמא דמקרי שייכים באותו דבר ואדרב' בערל הוי מחוסר מעשה ואפי"ה מקרי שייך באותו דבר אלא דיש סיבה המעכבת וה"נ מה שעובד הע"ז הוא הסבה המעכבתו ושפיר מקרי שייך באותו דבר ולכך כ' שפיר מרן זצ"ל דאם דווקא גוי עובד ע"ז אינו בר שחיטה אבל גוי סתם שחיטתו כשרה ילפינן שפיר בגמרא מאיש איש דנודרין נדרים ונדבות דיכול לעשות שליח כיון דשייך באותו דבר יכול לעשות שליח ואי תקשה הא אין שליחות לגוי כ' שם מרן זצ"ל דשאני קדשים דרוב מעשיהם ע"י שליח אבל אי נימא דאפילו גוי שאינו עובד ע"ז שחיטתו נבלה ואז לא הוי שייך גוי באותו דבר כלל א"כ האיך יליף מאיש איש דנודרין נדו"נ כישראל ודינו כישראל ואיך יכול לעשות שליח כישראל הלוא ישראל שייך באותו דבר משא"כ נכרי ואלא ע"כ דגם נכרי בר שחיטה הוא ואדרבה מדוייק לשון הרמב"ם שכ' אפילו גוי עע"ז דאשמעי' רבותא לאפוקי מקושית מעלתו ודברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל נכונים וברורים ומ"ש עוד על קושית הרב בעל יריעות שלמה תי' הזה קשה וא"צ לפנים ואין להאריך בזה דברי ידידו הדורש שלומו החותם בברכה המשולשת. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה כ"ג

הטו"ז ביו"ד סי' א' ס"קיז כ' דברכת הפרשת תרומה הוא חיובת דמצותו בכך משא"כ שחיטה אינה חיוב והוי רק ברכת שבח והנה הפ"ח השיג על הטו"ז וכ' דשחיטה והפרשת תרומה שווין ולפי ענ"ד יפה כ' הטו"ז ויש להביא ראי' לדבריו וביאור הדברים עפ"י מ"ש