מהר"ם שיק יורה דעה כה

אי בכלים קנסו. וא"כ מדרבנן אפשר קיימ"ל לקול' מ"מ נראה דאפילו נחשב כה"ג לאונס היינו אם כבר הי' מושכר לקהל ואח"כ עשו הקהל הקאהר שיל. אבל אם השכיר להם אחר שכבר הי' להם קאהר שיל כה"ג וודאי לא חשיב אונס וכמה קהלות יש שהי' אפשר לו שיזדמן פרנסתו וכעין דאמרינן בר"פ מי שהחשיך דאדם בהול על ממונו שהי' לו כבר ועתה יפסיד אותו ע"ז אדם בהול דוקא עיי"ש ועיין באו"ח סי' קכ"ח סעי' ל"ז בענין נשיאת כפים ב' דיעות בזה אע"ג דנשיאת כפים לא דמי לעבוד' כמבוא' במג"א הנ"ל אבל תפיל' דמי לעבוד' כמ"ש לעיל דמה שאסור בביהמ"ק אסור גם בביהכ"נ לא אדע היתר להם לכתחיל' (ובפרט דגם השכל מתנגד לקבל ש"צ כזה דהקריבהו נא לפחתיך והרי בימים נוראים בר"ה ויוה"כ אנו באים להתפלל לפני הקב"ה עלינו ועל כל זרע ישראל ועל חיותינו ופרנסתינו והש"ץ הוא כמליץ לנו לפני הקב"ה והאיך אפשר להעמיד שליח ציבור כזה שהוא ימליץ בעדינו שהוא כבר עבר על רצונו ית"ש והלוא אין קטיגור נעשה סניגור וכו')

ובוודאי בשעת הדחק כשר בדיעבד וכיוצא בו היכ' דא"א אלא בקישוי הרי פסק הרמב"ם בפ"ט מה' ביאת מקדש דאפי' בביהמ"ק בדיעבד אינו פסול כנ"ל ואפי"ה אפשר לומר כיון דיש אנשי' דלא משמע להו איסור של קאהרשיל נחשב להנך אנשי כמה דתנן במס' חלה פ"ב משנה ה' בהפריש קמח לחלה עיי"ש דזקן ההוא קילקל לעצמו ותיתן לאחרים שאחרים תולין בו ונעשים שוגגין וכל זה לענין להיות ש"ץ אבל להיות שוחט חמיר טפי דהרי פסקינן ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ז דהא דמחלו חכמים שלא יצטרך השוחט להראות סכינו לחכם הוא משום דממנים אנשים ידועים על השחיט' והם זהירין וזריזין כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים וכו' וא"כ בוודאי צריך לידע ולחקור על השוחטי' כי יש לחוש כשם שסמך בענין תפילה וש"צ על מקילו שהגיד לו ה"נ יסמוך בשחיט' ובד ק' על המיקל ואפי' במקום דאסור לסמוך הכלל הוא דכל הדברים הכל עיקר צריכין אנו לראות על גברא ההוא אם הוא מוחזק לירא שמים ואם הוא מדקדק במצות ובמעשים טובים כראוי אז יכולין לסמוך עליו לדונו לכף זכות אבל אם זה חסר בוודאי ראוי לכל בעל נפש להחמיר על עצמו ובאו"ח סי' נ"ג ש"צ אפילו פירחו נאה בעינן והצנע לכת עם ה' אלדיך כתיב דברי רבך החותם בברכ' המשולשת יהי ה' עמך ויברך אותך ואת ביתך דורש שלומך

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה כ'

עובדא בא לידינו בשוחט אחד שהי' מוחזק בחזקת מומחה ובדק חליף לשחוט בו הכפרות קודם יוה"כ ומצאו יפה ונתנו לבדוק להרב דמתא והי' נראה להרב שאינו יפה והחזירו ואח"כ שוב הראה את הסכין להרב אבל גם בפעם השני לא הי' נראה להרב לומר עליו כי יפה הוא אבל לא היה ברור להרב אם הוא פגימה ממש ואח"כ הסתכל הרב היטב על החליף במקום שהי' נרא' לו שהוא מרגיש שינוי וראה שנסדק שם החליף ואחרי שהוליכו את החליף אח"כ על הרבה ידים והרבה אנשים משמשו בו נרגש אח"כ היטיב הפגימה וגם הסדק הי' נראה היטב בחליף הזה ואם אמנם שהי' חליף ישן לזאת איזה ימים קודם לזה נתנו השוחט הזה לאומן להשחיזו ולשוחט ההוא הי' עוד חליף אחד ששחט עמו כפרות אבל לא הי' יודע איזהו כפרות נשחטו עם החליף שהי' בו הפגם ואיזהו עם החליף האחרת והי' תערובות גדול ונתבררתי גם אני בליל עיוה"כ להיות אחת מן הב"ד אשר יורו בדבר התערובו' הזה ויצא הדין מאתנו כאשר יתבאר להלן

והנה אם לא הי' השוחט מרגיש ואבד הרגשה שלו דין זה כבר מבואר באחרונים אם זה שאינו מרגיש הוא מחמת קלות ורשעות ומבואר באחרונים פלוגת' בזה ודעת הפמ"ג ביו"ד סי' א' בש"ך ס"קח דאע"ג דלענין איסור דאוריית' אין לסמוך על דעת הב"ח ויש"ש וש"ך המתירין מ"מ הכלים שאינם ב"י יש להתיר ואם אבד ההרגש' מחמת חלושה עיי"ש בפמ"ג שהביא ג"כ דיעות להתיר בכה"ג דאמרינן השתא אבד ההרגש' אבל הפליתי שם מחמיר בזה מ"מ בנידון שלנו אין ללמוד מזה דיש להסתפק בשוחט הזה דיש לו הרגש'. גם עתה כי ניסינו אותו עתה וע"כ שהי' סדק בלתי נרגש ואע"ג שהרב נ"י הרגיש הרי לא הי' ברור לו שיש פגימה אלא ע"י המישמושין או אפשר שהפגימה הי' דקה מן הדקה שאינה נרגשת אלא בכוונת הלב ובעיון במתון טובא ואם זה השוחט לא הרגיש לא בדק כראוי במתון מחמת פשיעה ואז דינו כמ"ש לעיל בשם הפרמ"ג אבל אם הוא כספק הב' יש לאסור למפרע דהנ' התבו"ש בסי' י"ח סעי' ג' כתב דאם נראה סדק בחליף אע"ג שהוא דק מאוד ואינו נרגש אפי"ה אסור ואפילו בדיעבד משום דיש לחוש דנהי דעתה אינו נרגש מ"מ ע"י דחיקת החליף על הסימנים נדחקים ונתרחבין הסדקין עי"ש דאפילו בדיעבד יש לחוש

ואפשר להביא ראי' לדבריו ממאי דקי"ל בסי' ו' בשוחט בקרומית של קנה דאסור לפירש"י משום דחיישינן דניצוצין נתזין ממנו עיי"ש בטו"ז ס"קא והנ' לפי דיעה זאת דסדק אפילו אינה נרגש אוסר א"כ יש לחוש אולי סדק הזה הי' בו מעיקר' זמן רב והוי כשוחט שלא נטל קבלה דקי"ל ביו"ד סי' א' סעי' א' בהג"הה לאסור מיהו י"ל הרי הד"מ שם והובא בש"ך שם ס"קח הקשה דניזול בתר רוב עיי"ש שתי' דהרי לא נולד מומחה אבל כאן יש לומר שפיר דאזלינן בתר רוב סכינים דאין להם סדק וא"כ הי' לסכין זה חזקה מכח רוב ואמרינן השתא הוא דאיתרע

וא"כ שוב נפלנו ברברבתא דלש"ך שם ס"קח יש להתיר ומטעם ס"ס ולטו"ז שם ס"קו אסור ונהי דהתבו"ש מקיל בכלים אבל הפמ"ג הניח בצ"ע אמנם בכאן גרע יותר דשם יש ס"ס שמא השתא איתרע ושמא שחט יפה אבל כאן כבר כתב הנקודות הכסף בסי' א' ובטו"ז שם ס"קו דבסכין אין ס"ס דמסתמ' שחט כנגד כולו מיהו משו"ה אין כאן גירעות' דחשש שחשש התבו"ש הנ"ל בסדק שאינו נרגש שמא ע"י דחיקת הסימנים נתרחב טפי וא"כ שוב הוי ס"ס ספק שמא לא הי' מעיקר' סדק כלל ואת"ל הי' שמא לא נתרחב מיהו עדיין להטו"ז בסי' א' ס"קי יהא אסור ותו אפילו להש"ך מ"מ כאן דאיזה ימים מקודם נתנו להאומן להשחיזו יש לתלות במצוי שיותר יש לומד שנסדק אז בשעת מלאכת האומן שדחקו על האבן להשחיזו ממה שנימא שנסדק אח"כ ממיל' ואנן קי"ל ביו"ד סי' נ"ז סעי' י"ג דתולין במצוי בין להקל ובין להחמיר וא"כ על קודם השחזה בוודאי יכולין לתלות ומותר אבל מזמן שנתנו להשחיז להאומן אדרב' יהא כוודאי נסדק ויהיו כל העופות הנשחטים עמו מאותו יום ואילך אסורין

ואפילו אם נימ' דזה שמא לא שחט כנגד הפגימה והסדק יהא ספק וכמו שהעיר הרב המופלג מוה' ישראל דוד האבדק"ק פעזונג נ"י שבתרנגולת הדרך לכל הפחות משוחט הנ"ל שלא לשחוט נגד כל הסכין וא"כ יש ס"ס מ"מ הא אנן קי"ל ביו"ד סי' י"ח כר"ה בשוחט בסכין ונמצאת פגומה דהנשחט אסור בין הוא עוף ובין בהמה ואי חשבינן זה לס"ס ע"כ צ"ל טעמא דר"ה דס"ס נגד חזקה לא מהני וכמו שפסק הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"קסד ובטו"ז שם ס"קטו וא"כ ממנ"פ אי אמרינן כדעת הפר"ח ופליתי בסי' ק"י ועוד פוסקי' הסוברים דס"ס נגד חזקה מהני א"כ ע"כ צ"ל דספק זה שמא לא שחט נגד הפגימה לא מקרי ספק וכמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"קסד הנ"ל וא"כ כאן בנידון שלנו ליכ' ס"ס דאי ס"ל דזה חשיב ס"ס א"כ ע"כ מדקי"ל כר"ה דשוחט בסכין ונמצאת פגומה דאסור ע"כ משום דבמקום חזקה לא מהני ס"ס. א"כ שוב אין להתיר בנידון שלנו

אמנם הואיל ויש לשוחט הנ"ל עוד סכין ויש ספק על כל תרנגולת אולי שחט בסכין האחרת א"כ י"ל לפי מ"ש הש"ך בס"ק הנ"ל דאם יש ג' ספיקות גם במקום חזקה מהני והנוב"י מהדו"ק בתקע"ג סי' מ"ג עשה סמוכין לדברי הש"ך וא"כ גם כאן יש לומר דיש ג' ספיקות אולי שחט בסכין היפה ואף אם שחט בסכין שיש בו הסדק אולי לא שחט נגד מקום הסדק ואף אם שחט נגד מקום הסדק אולי לא נתרחב הסדק. וא"כ לדעת הש"ך יש מקום להתיר מיהו גם זה אינו מעלה ארוכה חדא ממנ"פ דלהש"ך דס"ל דג' ספיקות מהני במקום חזקה הא ס"ל דספק שמא לא שחט נגד הפגימ' לא מקרי ספק ולדעת הטו"ז בסי' א' ס"קו דס"ל דספק זה שמא לא שחט נגד הפגימה מקרי ספק הא ס"ל בסי' ק"י ס דאפילו כמה ספיקות לא מהני נגד חזקה

וא"כ צריכין אנו לגבב קולא דש"ך וקולא דטו"ז ועוד דאיכ' למימ' דזה דשמא לא שחט זו עם הסכין שנמצא בו ריעות' לא מקרי ספק כלל לפי דעת הש"ך בכללי ס"ס אות ח' לענין ס"ס ואות כ"א לענין ספק דרבנן דאם נתערבו החתיכות חד בחד אפילו ס' טריפה לא מקרי ס"ס דחד בחד הוי כוודאי איסור ואפילו חניות שנתערבו עיי"ש וא"כ כאן ג"כ שידענו שיש בתים ששחט שם עם הסכין שנמצא בו הסדק וגם יש בתים ששחט בהן עם הסכין האחרת הו"ל כתערובת חד בחד ואע"ג שכל אחד בא לשאול על עצמו מ"מ הוי לי' כמו מחבואה בכתובות כ"ז סע"א דחשבינן לי' כאלו בא לשאול עליו ועל חבירו עיי"ש בר"ן וא"כ ה"נ הדין כן

מיהו עיין במל"מ בפ"ב מחמץ ומצה דין י"א שכ' דהיכ' דאין כאן וודאי איסור אפילו בא לשאול בב"א וודאי מותר עיי"ש וא"כ אפשר לצרף זה לס"ס ובלא"ה הפר"ח שם בק"י פליג על הש"ך גם בזה במ"ש דאם נתערב חד בחד לא חשיב ספק עיי"ש וא"כ אם נצרף כל הקולות דספק זה שמא לא נשחט עם הסכין שיש בו סדק מקרי ספק וגם נימא דס"ס במקום חזקה מהני ונימ' דס' שמא לא שחט נגד הפגימה מקרי ספק ונימא כדעת הש"ך דג' ספיקות מהני במקום חזקה יש להקל גם בנידון שלנו לכל הפחות בתרנגולת דאין דרך לשחוט נגד כל הסכין

מכל מקום מי יגבב קולות קולות להקל באיסור דאוריית' ואע"ג דכאן נודע הכל בב"א ולא נודע ס' אחד קודם חבירו ובספק