מהר"ם שיק יורה דעה רנח

לשנו' למקום שקרוב לפתח יותר דאין לשנו' המנהג ונהרא ונהרא ופשטי'

תשובה ש"ע עוד להרבני הנ"ל

ומה ששאלת על דבר תתקבל צלותהון שאין אומרים בבית האבל במקצת מקומות ואתה כשהיית מתאבל לא אמרת תתקבל כמנהג מקומך וחלקו עליך ואמרת שלמדת בבית מדרשי וראית שאני לא מחיתי באבל שלא אמר תתקבל הנה אמת הדבר ותימה לי עליך שלא שמעת זה ממני שכמדומה לי שזה שאין האבל אומר תתקבל הוא מנהג טעות שלמדו כן מת"ב ואיכ"ל דלא דמי ובימי חורפי כשהייתי מתאבל על אבי עה"ש אמרתי בביתי ואפי"ה אין אני משנה המנהג כמ"ש הרמ"א באו"ח סי' תר"צ שאין לשנות שום מנהג וכו' ואם במקום מושבך המנהג לומר וודאי דאין לשנות מפני המחלוקת וכן הדין בכל מנהג

ובגוף הדבר לאחר העיון ראיתי שיש מקום למנהג ההוא כמ"ש הרמ"א הנ"ל דהנה ביו"ד סי' שפ"ד פסק המחבר כדעת הרא"ש בתשובה כלל כ"ז דאם אין שם מי שיתפלל יכול האבל להתפלל להוציא רבים ידי חובתן ומשמע דאם יש אחר להתפלל אין לאבל להיות ש"צ להוציא רבים י"ח וכן סתם הרמ"א והבאים אחריו ע"כ דס"ל להרא"ש או דהוצאת רבים י"ח הוי כלימוד ואסור במקום דאין רבים צריכין לו או דס"ל כיון דעל האבל מתוחה מדת הדין אינו ראוי להיות שליח כזה דהקריבהו נא לפחתיך כתיב שאין ראוי לעשות שליח לאיש אשר מדת הדין מתוחה עליו עיין במג"א בסי' נ"ג ס"ק ח' וא"כ לכאורה תימה שהמנהג פשוט שהאבל תוך שבעה נעשה שליח ציבור בביתו וראיתי בס' כרם שלמה שהביא שאין נוהגין כדברי הש"ע ולא כתב טעם לזה

ולפי ענ"ד הטעם כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס בחאו"ח סי' ר"ה דהאידנ' שאין הש"צ מוציא אחרים י"ח אין נפ"מ כולי האי שהרי כל הקהל מתפללין בפני עצמן באותו נוסח ממש שמתפלל הש"צ וצריך לומר דגם בתפילתו בקול רם אינו מוציא אחרים י"ח שהרי כולם צריכין לשמוע ולענות קדיש וקדושה והש"צ הוא רק כמעורר את הציבור לדבר שהוא והן חייבין ולכך בכה"ג לא נאמרו דברי הרא"ש ושפיר יכול האבל להיות ש"צ שהרי גם הוא חייב בכל אותן הדברים כל התפילות וההודאות נאמרו בלשון רבים ומה לי הוא ומה לי אחר שומע כעונה וע"כ א' צריך להיות שאומר בקול רם ולכך אין חילוק כל זה בכל נסחאות התפילה אבל בתתקבל צלותהון שנאמר רק שהש"צ מתפלל עבור הציבור והוי כמו מוציא אחרים י"ח לכך איכ"ל דאין אבל יכול להתפלל על הציבור כן נראה לי לקיים הדברים קצת

ועוד נראה לי לבאר יותר דהא דבט"ב לא אמרי' תתקבל אינה הלכה פסוקה דבאבודרהם איתא דאומרים תתקבל אבל מנהג כל העולם כמנהגינו דאין אומרים תתקבל וכ' הטעם משום דכתיב שתם תפילתי והדבר קשה להבין וכי משום דכתיב שתם תפילתי לא נתפלל כלל והרי אנו מתפללין כל התפילות כמו שאר הימים ומבקשי' מאת השם כל צרכינו אפילו בט"ב ועוד שאנו אומרים יהי' לרצון אמרי פי ומה בין יהי' לרצון אמרי פי לתתקבל צלותהון ורש"י באיכה פי' שתם תפילתי דנסתמו חלוני הרקיע וא"כ אפשר דאין הלשון מדוייק כ"כ במה שאומרים תתקבל צלותהון והי' ראוי לנו להתפלל שיפתח לנו שערי השמים לשמוע תפילתינו וצ"ע

והי' נראה לי הכוונה עפ"י מאי שכ' בדגו"מ באו"ח סי' תק"ג על הא דהמנהג דאין אומרים או"א בבית האבל שכ' בשם שכהנ"ג הטעם דאין אבל עולה לדוכן והדגו"מ הקשה כיון דאם עלה לא ירד ראוי לן לומר ברכת או"א שהוא ברכת כהנים ובסי' תקנ"ט גבי ת"ב ג"כ הקשה על הא דאין אומרים או"א בת"ב ובסוף דבריו הוא מישב משום דהוי כשאילת שלום ובת"ב אין שואלין בשלום חבירו וקשה דא"כ א"ש גם באבל וצ"ל דסמך על סי' תקנ"ט משום שאילת שלום ושאילת שלום לאו דווקא באומר לשון שלום אלא הה"ד אמירת צפרא טבא למרא וכיו"ב ג"כ אסור ועדיין צריך ביאור הא אנו אומרים עושה שלום וכו' הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל גם בת"ב וצריך לומר כיון דמבקש זה גם על עצמו ולעולם יכלול אדם תפילתו לתפילת שלום אין זה כשאילת שלום רק כדורש בטובת חבירו ובברכת חבירו ובעקרים מאמר ד' ביאר דכל ענין ברכה הוא מורכב מתפילה וברכה

וא"כ אפשר לומר דכוונת המנהגים הוא כך דוודאי אם לא נכתב שתם תפילתי והי' תפילה להקב"ה על ישראל אפשר הי' מותר אבל כאן דכתיב שתם תפילתי אינו נראה כתפילה אלא כדרישת כלל ישראל שהשי"ת יקבל תפילת כלל ישראל וגם הוא כולל עצמו עמהם ולכך גם תתקבל הוי כדרישת ובקשת שלום ולכך אין אומרים אותו בת"ב ולפי"ז א"ש דגם באבל דאסור לדרוש בשלום אחרים שפיר המנהג דאין לומר תתקבל צלותהון כן נראה לפי ענ"ד להסביר טעם המנהג במקום שנוהגין כן ובמקום דנהוג נהוג

תשובה שע"א עוד להמולג הנ"ל

מה ששאלת עוד על מה ששמעתי בשמי מאת נכדי הבחור המופלג כה' פרץ גראס נ"י מק"ק ווין (הלך לעולמו בעודו בימי בחרותו דהא דקי"ל דשיעור גערה שלשה חדשים יש לחשוב מגילוח האחרון ולא משעת התחלת האבילות הנה באמת כן נראה לי מסברא דהרי קי"ל כפסק הנוב"י מהדו"ק סי' י"ד דבמקומות שנהגו לגלח הזקן שמתנוול אם אינו מגלח אותה איזה שבועות וחשבינין שיעור גערה בב' או ג' שבועות יעויי"ש וע"כ הא דבראש בעי' ג' חדשים היינו משום דקודם ג' חדשים אין השערות גדולים כ"כ ואינו מתנוול וא"צ כולי האי לגילוח עד ג' חדשים ולפי"ז עיקר הניוול אם אינו מגלח הראש לא נעשה אלא בשבועות האחרונות והם המתירים לו לגלח. וא"כ לא אדע מה חילוק יש כיון דבגילוח הזקן כיון דמתנוול בזמן מיעוט חשבי' לי' שיעור גערה א"כ בוודאי אם כבר גדלו שערותיו טרם שנעשה אבל דמנוולו אם ישהה זמן מה א"כ ג"כ הרי מתנוול ע"י אבילותו בזמן קצר כמו שהי' מתנוול לאחר ג' חדשים אם הי' מתגלח יום א' קודם ימי אבלותו דשרי' לי' בג' חדשים ה"נ ראוי לן לומר שאם גידלו שערותיו קודם ימי האבילות ובשבועות אחדים וזמן קצר אחר האבילות יתנוול אם לא יגלח ראוי לן לחשוב שיעור גערה משעת גילוח

ואמרתי לישב בזה לשון הרי"ף שכ' דשיעור גערה בעינין עד שיגדל פרע ויגערו בו חבריו וברמב"ם כ' עד שיגדל פרע או יגערו בו והב"י בסי' ש"צ דחק עצמו בלשון הרמב"ם גם שאר הראשונים הגיהו בירושלמי ולפי ענ"ד לישב עפ"י הנ"ל דהגידול פרע סתמא דמלתא שלשים יום כדאמרינין לענין נזיר שבתוך שלשים בוודאי אסור לגלח אפי' אם כבר עברו משעת גילוח שיעור גערה ג' חדשים ואפי"ה אסור תוך שלשים אבל אם לא עבר שיעור גערה לא סגי בשלשים אלא עד שיהא שיעור גערה וא"כ מדוקדק היטיב לשון הרי"ף והרמב"ם דכ' תרווייהו דהיינו עד שיגדל פרע זה דבר חלטיי' דאפי' הי' שיעור גערה קודם מ"מ בעינין שיעור גידול פרע לאחר התחלת האבילות או דאם עדיין אינו זמן מרובה משעת גילוח בעי' עד שיגערו בו חבריו כן הי' נראה לי

אבל האמת שמלשון סתימת כל הפוסקים לא משמע כן ואפשר משום לא פלוג הנהיגו כן דלעולם בעי' משעת אבילות עד שיגערו וכו' ולכך כיון שמדומה לי שהמנהג להמתין ג' חדשים משעת התחלת האבילות בטלה דעתי אח"כ יש עוד צדדי' בלא"ה להתיר כגון אם פגע רגל לאחר שלשים או שיש צורך גדול בגילוח בכה"ג נראה לפי ענ"ד שבמקום צורך גדול ודחק לא נהגו כן והנראה לפענ"ד כתבתי ומה ששאלת עוד על דברי התוס' בסנהדרין דף ח' הא דינאי המלך שאמר לו שמעון בן שטח קום ויסהידו בך והקשו התוס' שם דהו"ל להושיב שניהם והקשית לדעת הב"ח והש"ך בחו"מ סי' י"ז סק"ג דביושב מעצמו אין צריכין לומר לו שיעמוד א"כ הו"ל לתוס' להקשות בלא"ה הא ינאי כבר ישב ולפי הנראה פשוט דדברי הש"ך אמורים אם נודע להב"ד שכנגדו שישב חברו מעצמו אבל אם לא נודע זה לחבירו ואפשר לטעות לו בזה שהב"ד הושיבו את חבירו וכ"ש ממלך בוודאי לא אמרו הב"ח והש"ך בכה"ג וא"כ שוב יש לחוש שיסתתמו טענותיו של הכנגדו ולכך שפיר הקשו התוס' דהו"ל לומר לשניהם שישבו כן נראה לי פשוט ואחתום בברכה המשולשת ויאושר כוחך וחילך לתורה ותהא אמיץ כח מלא ברכת ה' כאות נפשך ונפש רבך הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שע"ב שיל"ת יערגין יום ו' עש"ק ז' מנחם אב תרי"ו לפ"ק

בין המצרים יתברך ממאיר לארץ ולדרים האברך הרבני המופלא ומופלג בתורה החרוץ מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק ניקלשפורג יע"א

מכתבו זה איזה שבועות קבלתי והואיל ולא היא צורך שעה הנחתיו ואחר עד עתה ועתה באתי להשיב על מה שהעיר מעלתו נ"י ע"ד החולקין על דברי הטורי זהב ביורה דעה סימן שצ"ז שסובר דגבי מיתה הואיל ואדם עלול למות אזלינין בתר חזקה דהשתא והנקודות הכסף שם והנוב"י סי' ל"א מהדורא קמא אהה"ע השיגו עליו ומעלתו הקשה הא סוגיא ערוכה הוא ב"ב דף קנ"ג ע"ב אמר רבה הרי מת וקברו מוכיח אליו ואפילו לאביי דפליג מודה דספק משוי' לי וא"כ באבילות אזלינין להקל ועוד הקשה עמ"ש הנוב"י בתקע"ג מהדו"ק סי' מ"ג לחלוק על הריב"ש סי' שע"ט דכ' דב' חזקות עדיפות מרוב מהא דאמרינין בספינה שאבדה בגיטין דף כ"ח דנותנין חומרי חיים וחומרי מתים אף על גב דרובן למיתה וכ' הנוב"י מנ"ל דבכה"ג רובן למיתה והקשה מעלתו דהא