מהר"ם שיק יורה דעה רנז

חכמת המוזי"ק וביני ביני מתה אמם ומוכרחים להתאבל על אמם אם רשאין ללמוד חכמת המוזי"ק בשנת אבלם דכבר מבואר וידוע ביו"ד סי' שצ"א דאסור אבל בכל מיני שמחה כל י"ב חודש על אביו ואמו ואסור לו לילך לבית של מזמוטי חתן וכלה והשואל אומר שיוכלו לעסוק במוזי"ק בנגונים שהם שוברים לבו של אדם ואינם משמחים ואם לא ילמדו בימי אבלם יהיה לו הפסד גדול כי הוא מוכרח לשלם להאומן שכרו בין ילמדו בין לא והנה באמת נגונים המעוררים הספד ובכי ונהי אין מקום לאסור וקרא כתיב בירמי' ט' ולמדנה בנותיכם נהי ועל זמן החורבן קאי אבל הדבר רחוק שהאומן לא ילמד עמהם אלא נגונים ההם ואין זה אלא לפנים

אבל מ"מ מדינא הי' אפשר לומר הא דאסרו שמחה היינו דווקא אם מכוון לשמחה אבל הלומד אומנות בעבודתו טרוד ואינו מכוון כי אם לידע האומנות ההוא הוי דבר שאינו מתכוון ופס"ר נראה דלא הוי לא מבעי' לסברת הר"ן בסוגי' דריחא מילתא דבהנאה ל"ש פס"ר אלא אפילו אי לא נימא כסברת הר"ן מ"מ נראה דלא הוי פס"ר דמקרא מלא נאמר במשלי כ"ה ושר בשירים על לב רע דאדרבה מכאיב ומצער לי' ובכל עניני תורה דבר שאי"מ מותר וכ"ש למ"ד דבדרבנן אפי' פס"ר שרי כן נראה לי

ולכאורה כל הסימן שצ"א הנ"ל נגד זה דשם נראה מבואר דאפי' . באינו מתכוון לשמחה ג"כ אסור לו לילך למזמוטי חתן וכלה וכיוצא וע"כ משום כבודו של מת דמי יודע אם מכוון לשמחה אם לא והרואה סובר דמכוון לשמחה ואיכא בזיון למת והבנות חייבין ג"כ בכבוד אביהם ואמם אפי' לאחר מיתה וא"כ גם בנידון הנ"ל איכ"ל דהשומע ישמע וידין דיוצאי חלציו של המת אינם חוששים על כבוד אמם שמתה וגנאי הדבר וכן מוכח לכאורה מדברי הפמ"ג באו"ח סי' תקנ"א שנשאל אם רשאין בעלי אומנות המוזי"ק לנגן אצל גוים מר"ח אב ואילך עד לאחר ת"ב ונהי דהתיר שם מפני שזה הוא חייהם ופרנסתם אבל משום דבר שא"מ לא התיר וא"כ ה"נ כן נראה דלא סגי היתר מפני שאינו מתכוון וכדלעיל

ועדיין יש לנו לדון ולומר דעכ"פ מותר משום פסידא דהנה באו"ח סי' ש"ז קי"ל שבות דשבות במקום מצוה או במקום פסידא מותר ומדמין מקום פסידא למקום מצוה משום דמצוה הוא שלא לאבד ממון ישראל וכיון דביו"ד סי' שצ"א הנ"ל התיר במקום מצוה היכא דא"א השמחה והמצוה רק ע"י מותר לילך להשמחה וא"כ ה"ה לכאורה ג"כ במקום פסידא. מיהו י"ל במי שלומד אומנות הנ"ל כדי להחיות את נפשו ודמיא לדברי הפמ"ג הנ"ל אבל בנידון הנ"ל שכל לימוד המוזי"ק הוא רק שחצנית ולא לפרנס את עצמו ובזה אדרבה איסורא איכא דכבר אמרו חכז"ל משעה שחרב ביהמ"ק גזרו חכז"ל שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני כלי זמר אסור וכמבואר באו"ח סי' תק"ס סעי' ג' וא"כ אם לומדים הוי איבוד ממון וגם עבירה בכה"ג וודאי אי אפשר לומר דיהי' מותר משום הפסד ממון אדרבה אם לומדים איכא ב' עבירות כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה המשולשת וישמח בשמחת החג הבא לקראתינו לחיים ולשלום דברי ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שס"ט בעזהי"ת חוסט יום א' תרומה תרל"ה לפ"ק

יצו ה' אתך את הברכה והצלחה לתלמידי האברך המופלא ומופלג בתורה וביראה מוה' שמואל בראך נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק אוהעל יע"א

מכתבך קבלתי ובו ראיתי שמת אביך היקר ע"ה תנצבה"ח המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון ואשר שאלתני על הא דהדין דאבל חייב לשנות מקומו בביהכ"נ ונראה לך שצריך לשנות חוץ לד' אמות וכ"כ בפתחי תשובה ביו"ד סי' שצ"ג סעי' ב' והביא ראי' מדברי המג"א סי' צ' ס"ק ל"ד דהא דיקבע מקום לתפילתו היינו בתוך ד' אמות ותמוה לך עלי שראית ממני בהיותי מתאבל על בתי הצדיקת מרת רבקה עלי' השלום שניתי מקומי רק מעט דהיינו שעמדתי נגד מקומי בביהכ"נ במקום הליכת רבים עכ"ל בקצרה והנה בגוף הדין נראה לי ראי' ממג"א הנ"ל בהיפוך שכ' דין הנ"ל על הא דאמרינין שם דגם בביתו צריך לקבוע מקום ולא כתב כן על התחלת הסעי' דצריך לקבוע מקום לתפילתו יעויי"ש

ומזה נראה לי ראי' פשוט דהא דאמרינין דד' אמות של אדם חשוב כבמקומו היינו דווקא במקום הפקר ולחד מ"ד אפי' ברה"ר גם לענין שבת דאמרינין ביוצא חוץ לתחום יש לו ד"א משבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו היינו דיש לו ד"א היינו ג"כ ברה"ר ואם נתנוהו בדיר או בסהר כל המקום המחיצה לדידי' כד' אמות ואפי' למ"ד דגם שם אין לו אלא ד"א משבו איש תחתיו היינו הכל מדרבנן כמ"ש התוס' בעירובין דהאדם עד ראשו מרגליו מחזיק ג' אמות ואם פושט ידיו מחזיק ד' אמות והיינו שבו איש תחתיו דהיינו תחתיו של אדם. וכן לענין מקום נקי מצואה לענין דברי תורה ותפילה דכתיב בקרא והי' מחניך קדוש ולשון מחנה דנקט היינו תוך ד' אמות וגם בזה ס"ל לר"ש בן אליעזר בברכות דף כ"ה דכל הבית כד' אמות

ובאלי' רבה סי' א' סק"ד הביא בשם השבות יעקב דמפרש דהמרדכי והב"י ס"ל כן לענין הדין שלא ילך ד' אמות בלי נטילת ידים דגם שם כל הבית נחשב כד' אמות והא"ר השיג עליו דלא קיי"ל כרשב"א. ומ"מ האמת דבכמה מקומות מצינו דכל הבית נקרא חד מקום וכדקי"ל באו"ח סי' קע"ח לענין שינוי מקום דכל שמוקף מחיצות לא מקרי שינוי מקום והיכא דרואה את מקומו אפי' אינו מוקף לא מקרי שינוי מקום ובסוף פ' שלשה שאכלו אמרינין חבורה שרואין זה את זה מצטרפין והיינו לענין מקום אבל היכא דבעינין קביעות מקום או היכא דכתיב מקומו דהיינו מקום הקבוע לו ממש כדאמרינין גבי כיבוד אב שלא ישב על מקומו

וזה הוא הטעם שעל תחילת הסעיף דאמר שם דיקבע מקום לתפלתו לא כ' המג"א דסגי בתוך ד' אמות דמסתמא בביה"כ האידנא דיש לכל אחד מקום קבוע ובעי' שיהי' התפילה במקום המיוחד לו ממש. וכן מוכח מסיום לשון המג"א דמסיים דא"א לצמצם והיינו במקום שאין מקומות מיוחדים אבל אצלינו בביהכ"נ כל מקום מיוחד ומסויים בפ"ע. ובהא דאמרי' בסי' ק"ב דלא ישב בד"א של אדם המתפלל דחק עצמו בהגהות יד אפרים במג"א ס"ק ד' שאצלינו שמקום כל אחד מיוחד בפ"ע למה לא חשיב כמו אם ישב כבר דאמרינין דהשני בא בגבולו עיי"ש ולי נראה להסביר דהטעם הוא משום דכתיב הנה חונה מלאך ה' סביב ליראיו וחני' כבר כתבנו שהוא שיעור ד' אמות ואיך ישב במקום חניית מלאך ה' דבוודאי מחזיקינין המתפלל לירא ה' ולכך דווקא אם ישב כבר מותר וע"כ נראה לי דלענין אבל דבעינין שישנה את מקומו היינו מקום קביעתו המיוחד לו לתפילתו וא"כ אצלינו בביהכ"נ כל שישנה מקומו המיוחד לו סגי. ונראה לי עוד ראי' מהא דקי"ל באו"ח סי' תקנ"ט דבת"ב אין צריך לשנות מקומו וכ' הגאון ר' אלי' ווילנא זצ"ל בפירושו דהנה אבל בשבת שני' משנה מקומו ובראשונה הוא מתאבל וכיון דת"ב הוי כשבת ראשונה אינו צריך לשנות מקומו. והוא גופי' תקשה אם הי' צריך לשנות מקומו ד' אמות מנ"ל דבת"ב אינו צריך לשנות בשלומא באבל אינו יוצא לביהכ"נ משא"כ בת"ב וע"כ כיון דצריך לישב ע"ג קרקע הרי כבר שינה מקום ישיבתו דעיקר שינוי מקום היינו לענין ישיבה ובספר לשון חכמים ראיתי שהעתיק בשם ס' נוהג כצאן יוסף דבק"ק פפ"ד נוהגין שאין מחליפין מקומם רק עם השכנים העומדים אצלם ועכ"פ ראוי להחליף עם אותו שכן שהוא רחוק יותר מארון הקודש ולא לקרוב יותר לשם עכ"ל והיינו משום שמקום הקרוב יותר לארון הקודש הוא חשוב יותר. נראה דאין להחליף למקום שהוא חשוב יותר

ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' ממ"ק דף כ"ב סי' ע"ב דתנן התם בחכם שמת דכולן צריכין לשנות מקומם היושבין בדרום יושבין בצפון וא"כ מוכח דצריכין שינוי מצפון לדרום ומסתמא ביהכ"נ רחב ד' אמות דפחות מד' אמות לא מקרי בית גמור ובפלוגתא הוא שנוי' לענין מזוזה אמנם בש"ע יו"ד סי' שד"מ לא העתיק כן אלא כתב סתם דכולם משנין מקומן והוא תימה בעיני אם לשון הגמ' דווקא למה לא העתיקו בש"ע לשון הש"ס

ונראה לי לישב משום דקשה לי מאי יעשו היושבים במערב עם היושבים במזרח כיון דלמקום החשוב יותר לא מקרי שינוי ואם יחלפו עם היושבים במזרח או לצדדים הרי יהיו קרובים יותר לארון הקודש וזה הוי שינוי לעילוי ולא חשיב שינוי וע"כ דהם צריכין לשנות עם שכניהם היושבין ג"כ במערב וא"כ ע"כ דלשון הגמרא היושבין בצפון יושבין בדרום הוא לאו דווקא אלא להורות דלא בעי' שינוי לגריעותא למקום שהוא קרוב לפתח יותר ומזה עצמו משמע דא"צ ג"כ חוץ לד' אמות דמאי פיסקא דהביהכ"נ רחב שמונה אמות ועכ"פ מלשון המחבר ששינה לשון הגמרא וכ' סתם דצריכין לשנות את מקומם משמע ג"כ דכל דמשנה את מקומו המיוחד לו סגי אלא לפי מ"ש בס' נוהג כצאן יוסף הנ"ל לא ישנה למקום הקרוב לארון הקודש יותר וכן נראה לפי ענ"ד לדינא

אבל באמת מה שכתבת שראית שאני עמדתי בשינוי קצת היינו במקום הילוך רבים נגד מקומי זה אין לו ענין ושייכות לפלפול הנ"ל וטעמי הי' משום שאני מסתפק אם הרב שבעירו שנוהגין בכל הקהילות שהקהל נותנין לו מקום מיוחד בראש ביהכ"נ והוא לכבוד הציבור והכבוד של הציבור הוא בכה"ג נראה לי דאין חייב לשנות דאינו ראוי למחול כבוד הציבור ונהי דאפי"ה לא יעמוד בוודאי על מקומו משום דעמי הארץ ילמדו מזה ויאמרו דא"צ לשנות והם לא ידעו לחלק לכך עשיתי פשרה כל דהו ובפרט שראיתי שהגאון הברכ"י הביא בשם האר"י הקדוש שבשבת לא שינה מקומו ונהי דדווקא לגברא דכוותי' הותר כזה מ"מ בשבת יש קולא טפי וראיתי ג"כ בש"ע וכו' זה הי' טעמי ולדינא נראה כמ"ש לעיל מיהו בוודאי אם נוהגין דווקא