מהר"ם שיק יורה דעה רנה

הנה את מכתבו בשבוע העבר קבלתי ומה שבקשת לחוות דעתי בענין אשה שהגיעה זמן טבילתה בזמן אבל בעלה אם אמנם שנראה לך פשוט שמותרת לטבול ואין חוששין שמא יבוא עלי' דלא מצינו שחששו ע"ז אלא שמצא בא"ז הגדול שכ' בהלכות אבילות סי' תל"ה שכ' דלשמא יבוא עלי' לא חיישינן שהרי איסור אבילות מורכב עליו ומשמע דאם לא הי' איסור אבילות מורכב עליו הוי חישיינן והי' אסור לה לטבול עכ"ל הנה גוף השאלה נשאלתי זה זמן קצר מאת הרב דק"ק פעלטעהאז ושם כתבתי דנראה דהדבר שנוי' במחלוקת שהביא הא"ר באו"ח סי' תקנ"ד סעי' י"ט בא"ז ס"קי ובא"ר ס"ק י"ח שם הביא דר"י מברונא אוסר לטבול בת"ב שחל להיות בשבת דקי"ל דברים שבצנעא נוהג ואסורה לטבול שמא יבוא עלי' ובעל מנהגים מתיר ולא חייש (וצ"ל דלא ס"ל כמנהג דידן דאין אשה טובלת בשבת אלא כשבעלה בעיר ומשום קו' כדקי"ל ביו"ד סי' קצ"ז) וא"כ הי' דעת הא"ז כדעת הר"י מברונא

אמנם בלא"ה אינו מובן דברי הא"ז מה שמסיים מפני שהאבילות מורכב עליו משמע דמחלק בין אבילות דידה לאבילות דידי' וקשה הא בכתובות דף ד' מבואר שאין חילוק בין אבילות דידה לדידי' וע"כ דכוונת הא"ז כעין שכ' הרא"ש שם בכתובות דאע"ג דמסיק היכא דהתירו חכמים להכניס המת לחדר וכו' משום קולא זו חיישינן דיזלזלו בשאר ימי אבילות וא"כ ניחוש ברגל נמי כיון דמונה וקדם ימי הרגל שמא עי"ז יזלזלו בו יותר וע"כ יהי' היחוד אסור ברגל ודחה הרא"ש דשם בחתן שהי' עליו אבילות ודחה שמחתו האבילות איכא למיחוש אבל הרגל הרי לא דחה האבלות ונשאר הרגל שהי' קודם כמו שהי' ואין היחוד אסור ברגל וה"נ קאמר האו"ז דהאבילות לא נדחה ול"ש דאתא לזלזולי וכן צידד מעלתו לומר כן בכוונתו ולדעתי הוא מוכרח ולפי"ז לכאורה מוכרח דס"ל כדעת בעל מנהגים הנ"ל דלא חיישינן שמא יבוא עלי' ותהא מותרת לטבול בימי אבלו של בעלה

מיהו גם זה אין ראי' דהאו"ז לטעמי' דס"ל דטבילה בזמנו מצוה ובחי' כתבתי להקשות לפי מ"ש התוס' בקידושין דף כ"ט ד"ה אותו דמילה הוי מ"ע שהז"ג ונשים יהי' פטורות ותי' דמשם ואילך איכא לעולם מצות מילה וכל שעתא ושעתא זמנה הוא וא"כ בטבילה בזמנה מצוה דילפינן ביומא דף ח' מוחטאו ביום השלישי וביום השביעי וכו' ולאחר שעבר השביעי אין כאן מצוה כלל א"כ הוי מ"ע שהז"ג והאיך אמרי' באשה טועית דתטבול צ"ה טבילות הא אשה אינה מצווה על מ"ע שהז"ג והאיך כ' התוס' והב"י דבזמנה טובלת בשבת

והנראה לפי ענ"ד דהאו"ז ע"כ סובר דגם טבילה בזמנה מצוה ומשם ואילך כל שעתא זמני' הוא דאל"כ איך שייך בזה"ז הדין דנשים שהם החמירו איך קרו לי' טבילה בזמנה וע"כ דסובר דמשם ואילך כל שעתא ושעתא זמני' הוא וא"כ במקום מצוה לא גזרו וא"כ לדידי' בימי אבל בעלה רשאי לטבול והיינו כדעת מנהגים לפי מ"ש הא"ז הנ"ל אבל לדידן הא סתם בש"ע יו"ד דאצלינו אין טבילה בזמנה מצוה וא"כ איכ"ל דמודה לר"י מברונא

ולכאורה. יש להביא ראי' לדבריו מהא דקי"ל באו"ח סי' תרי"ד דביוה"כ מדליקין כדי שלא יבוא לידי עבירה משמע היכא דיש שני איסורין הוי שמירה טפי מיהו אפילו חיישינן התם היינו רק מכח קדושת היום וגדלו בעי' שמירה טפי ובאמת נ"ל דלדידן דקי"ל דמדליקין אין הטעם להחמיר האיסור עי"ז דבירושלמי מבואר משום צניעות ויש לפרש דמשום חומרת היום חששו שמא ישכח שהיום יום כיפורים לכך אמרו שיהא נר דולק ועי"ז יוכר היום וכן ראיתי בפי' המשניות בס' תפארת ישראל אבל לעבור במזיד בוודאי לא חיישינן וא"כ טעמא דר"י ברונא ע"כ כדאית' במדרש דפתחי נדה באשה הוא כדי שתהי' חביבה על בעלה כחדשה ולכך ס"ל כמו דחששו בלא בעל ה"נ חששו בליל טבילה ע"כ לדעתי בנידון הנ"ל דהיינו בימי אבל בעלה אין לה לטבול בידיעתו והנראה לפי ענ"ד כתבתי ובתשובה להרב הנ"ל הארכתי יותר והסכמתי דלר"י ברונא אסור דת"ב ואבילות שווין לענין הרחקה וכן נראה לי להורות

ומה שהקשה על הרשב"א המובא בב"י ביו"ד סי' שע"ב לא אדע מאי קשיא לי' המת הנמצא בוודאי הוא פריש מרובא וכל שנשתנה כ' הטו"ז ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ד מקרי פריש מרובא וכ"ש מה הזה לכ"ע נקרא פרוש אלא שיש לעיין לדברי תוספות הרא"ש בב"מ דף ו' דהיכא דמיעטה התורה בפירוש הספק לא אמרינן בי' כל דפריש מרובא פריש קשיא מזה ובסברת הרא"ש מיושב הא דאצטרך לה למעט ספק וכן הקשה מהרי"ט בפלפול שכ' על הא דספק מה"ת להקל ואחתום בברכה הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שס"ו יתענג על רוב שלום ידידי תלמידי המופלג בתורה מוה' יואל צבי בנעט נ"י

אשר שאל ממני איך לנהוג בענין הליכת אבל לסעודת ברית מילה שהביא ברמ"א ביו"ד סי' שצ"א סעי' ב' ב' דיעות בזה וכ' שנוהגין שלא לילך וכו' וכ' מעלתו שבקהלתו המנהג לילך ואפי"ה לבו נקפו הואיל והש"ע הביא דעה האוסרת לסוף אמנם הואיל וכתוב בספרים שיש תיקון למת בברכת הזימון וגם שלפעמים הוא נקרא להיות סנדק או מוהל וגם זה סגולה ותיקון למת ואין ביכולתו להכריע לזאת הוא שואל דעתי בזה להלכה ולמעשה זהו תוכן לשונו הצריך ולדינא אם האבל סנדק או מוהל הרי הדבר מבואר להדיא בש"ע סי' שצ"א סעי' ב' בהגה"ה דמותר לילך והוא מתשובות מהרי"ל המובא בב"י ובד"מ שם וכ' הב"י אע"ג דהמרדכי בשם כמה גדולים אוסרים מ"מ הוא הכריע כמהרי"ל להתיר לילך לסעודת ברית מילה להיות מוהל וסנדק

וכן מסתבר לפי ענ"ד דזיל בתר טעמא מאן דאוסר ס"ל דסעודת ברית מילה נקרא שמחה משום דכתיב שש אנכי על אמרתך וכו' וא"כ כיון דרמיזא בקרא ראוי שתבוא עשה של יחיד שמחה של מילה לדחות מצות איבול של י"ב חודש דאין לו רמז בקרא וכעין זה כ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' שמ"ח ובזה יש לישב ג"כ מאי דקשיא לי' להנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ק' דאפילו תוך ל' יהא שרי ומה שתי' שם אכתי עמדה הקושיא על סעודת מילה שג"כ כ' הרמ"א דווקא לאחר ל' שרי והא הוי נמי ס"ס דהא י"א דסעודת מילה לא מקרי שמחה ולהנ"ל יש לישב דתוך ל' יש לו רמז בדאורייתא דהרי למדו איסור תספורת במוע"ק דף י"ד מראשיכם אל תפרעו וקרא בשאר קרובים איירי וסתם גידול פרע שלשים יום ולכך לא אתא עשה דיחיד ודחי אבילות דיחיד אבל לאחר שלשים יום לא מצאתי רמז מה"ת ודחי עשה דשמחת מילה הרמוזה בקרא למצות אבל דלית לי שום רמז

ומהאי טעמא נמי אמרינן דדווקא בת"ב דנדחה דחי סעודת ברית מילה באו"ח סי' תקנ"ט משום דלא רמיזא מיהו מרן הגאון חת"ס חאו"ח סי' קנ"ח וקכ"ט צידד לומר דיו"ט שלו של מצות מילה הוא מה"ת עיי"ש ובזה נדחה מ"ש הפ"ח באו"ח סי' תצ"ו אות י"ד לדחות הא דיו"ט שלנו הוא ומרן זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' קצ"א יישב קצת אבל אי נימא דמה"ת הוא בלא"ה א"ש מילה וגם קרבן עצים מבני סנאה בן בנימין

מיהו בנידון שלנו לאחר למד פשיטא דמוהל וסנדק מותר לילך לסעודת מילה כדלעיל ותוך ל' תליא בסברות הנ"ל לפיענ"ד אי שמחת מצות מילה הוא מה"ת או מדרבנן וכל זה אם הוא מוהל או סנדק אבל בלא"ה אם רוצה אבל לילך לסעודת מילה כבר כ' הד"מ בסי' שצ"א הנ"ל דמדברי מהרי"ל ומרדכי וב"י הנ"ל מוכח דאסור וא"כ שפיר הביא הרמ"א דעות האוסרין באחרונה ולא משום מנהג אלא מדינא מיהו שאר סעודות ג"כ אסורים חוץ לבית משום מנהג ובאמת אפילו בסעודת ברית מילה רבים מקילים

ולכאורה אמרתי דיש ללמד זכות האידנא במקומות שאינם עושים סעודת של בשר אלא של מאכלי חלב ולדעת מהר"ש ומג"א סי' רמ"ט ס"קו אינם יוצאין ידי שמחה וע"כ סמכו האידנא על דיעות האומרים דסעודת ברית מילה לא מקרי שמחה וכמ"ש המג"א בסי' תקמ"ו ס"קה לדעת הש"ע וא"כ שרי מדינא ואפי"ה כבר העיד לן הרמ"א שהמנהג לאסור בכל סעודה שחוץ לבית וכ"כ הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' רי"ג שכן נהגו ונראה לדידהו אפילו מאכלי חלב אסור מצד המנהג ונהי דרבים מקילין אין מביאין ראי' ממנהג ההמון עם ובני תורה היודעים ראיתי נוהגין איסור וכן ראוי לעשות ורק הנעשה עפ"י דת ודין של תורה ומנהג הוא תיקון והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה שס"ז שיל"ת חוסט יום ד' פ' שלח תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המופלג הדיין הגדול מוה' משה ליב כ"ץ ני' דיין דקהל ניקלסבורג יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בדין אם רשאין ביום היא"צ לאכול בסיום מסכתא דהש"ך ביו"ד סי' רמ"ו בסוף ס"ק כ"ז הביא בשם מהרי"ל דאין לאכול בסעודת סיום מסכתא ומעלתו ני' מסתפק אולי בפרהסיא כמו בנידון דידי' שהסיום הוא אצל הש"ס חברא שלומד מעלתו עמהם אפשר דשרי ונהי דע"י התרה יש להתיר מ"מ כיון דאינו מתחרט מעיקרא לא ברירא לי' זהו ענין הספק והנה ע"י התרה ע"י פתח חרטה דהיינו שמתחרט שלא שם על לבו להתנות מעיקרא שאם יהי' סעודת מצוה בכה"ג לא יתענה ואולי הי' יודע זה הי' מתנה בפירוש בפתח וחרטה זו יכולין להתיר ובפמ"ג סי' תקס"ח בטו"ז ס"ק כ' דמוהל אם בהתחלת היא"צ לא הי' עדיין מוהל אין' להתיר משום דאין פותחין בנולד ולא הבנתי דבריו דהרי יש סעודת מצוה מבלי מוהל ואפילו סעודת ברית מילה הא אפשר שיכבדו אותו בסנדק וכיו"ב והרי החרטה משום סעודת מצוה